נפתחה עונת ציד המכשפות נגד אלשיך

זה היה צפוי. יכולנו לראות את זה בא מקילומטרים, ולבסוף הנה זה הגיע: גל המתקפות על רוני אלשיך, המינוי החדש למפכ"ל המשטרה. כבר אתמול השמיע ישי מנוחין, מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, ממייסדי תנועת הסרבנים 'יש גבול', את אותו פזמון שחוק שעולה מן השמאל כל אימת שנודע על מינוי חדש שמאיים על פעילותם ושליטתם: סכנה לדמוקרטיה.

מנוחין, שאליו הצטרף היום גם מאמר מערכת ב'הארץ', הודיע כי אלשיך רגיל לפעילות חשאית, לא חוקית ופאשיסטית (כך לפחות עולה מדבריו) ולכן הוא אינו מתאים מקצועית לתפקיד משטרתי, שקוף וציבורי. לא תעזור למפכ"ל המיועד העובדה שמספר מקורות המצויים בהיכרות אישית איתו מספרים על קליבר רציני, מקצוען ואיש של מעשים. כאילו זה לא מה שחסר למשטרה שלנו עכשיו.

את העליהום המשיך ספי רכלבסקי, עסקן מפלגת העבודה – כן, ההוא שהתרוצץ ליד הרצוג כל הבחירות – כאשר פתח את ציד המכשפות על גבי אתר 'הארץ'. לדידו, אלשיך הוא בראש ובראשונה מינוי של נתניהו וארדן. ואיזה מינוי – "קוקיאני [הולך על-פי תורת הרב קוק – א.ג], משיחיסט, מבריק וחי תיאולוגיה".

מסקנות לא מבוססות

העובדה שרכלבסקי תפקד כעסקן בתקופת הבחירות רלוונטית בגלל הסרט שנעשה על הרצוג, ממנו עולה תובנה ברורה: במטה המחנה הציוני היו מנותקים לגמרי מהעם. מנותקים מהמגמות, מנותקים מהמציאות. וכמו ראובן אדלר, כך גם ספי רכלבסקי. יעידו על כך האסמכתאות שהוא מביא כעת כדי לגבות את המתקפה האחרונה.

כשרכלבסקי התיישב לכתוב מאמר נגד אלשיך הוא נתקל בבעיה: הוא לא יודע עליו כלום. אז מה עושים? "לרוב דעותיה של המשפחה הגרעינית אינן עניין לציבור. אך במקרה החריג של מי שחי מאחורי מסך האפלה ציבורי, נכון להתבונן בדעותיה", כתב רכלבסקי. ומהן דעותיה של משפחת אלשיך? שימו לב לפסקה הבאה:

אשתו של אלשיך וילדיו נוהגים לשתף — לצד מעשי חסד קהילתיים — נושא אחד: ש"אנחנו צריכים לשלוט פה", וזעם על שוטרים שאינם עושים דבר מול הערבים במזרח ירושלים ובאום אל־פחם. זעם נגד חקירת קצינים דתיים כנריה ישורון, כי "על הפרקליטות הצבאית השתלטו גורמים עוכרי ישראל". לזעם המשפחתי הזה מחובר עתה מפכ"ל המשטרה, שאמורה לשרת את כל האזרחים ללא הבדל דת, דעה, וגזע.

קודם כל – כפיים. בני משפחתו של המפכ"ל המיועד משתפים ברשתות החברתיות מעשי חסד קהילתיים, אז הם כנראה לא חזירים-קפיטליסטים-ניאו-ליברלים. הם גם בני אדם, מסתבר. אלא שיש שלוש בעיות: 1. הם קוראים להחיל ריבונות בשטחי מדינת ישראל. איך? באמצעות כוחות הביטחון. ה' ישמור. 2. הם זועמים על חקירה מצוצה מהאצבע, שהחלה מטרוניות של בלוגרית אנטי-ישראלית פלסטינית באתר אנטישמי. נריה ישורון, נזכיר, הוא זה שירה בזמן לחימה לעבר מה שכונה "המרפאה" ועטף זאת בקשר כמטח של כבוד לזכר דימיטרי לויטס, במטרה להעלות את המורל של יחידתו. זהו אותו מקרה שדובר צה"ל התגאה בו במהלך הלחימה, עד כדי כך שהפיץ את הנאמר בקשר לכל דורש. עכשיו, אותו צה"ל עושה "אחורה פנה". אה. וישורון הוא גם "קצין דתי". 3. הזעם הופנה כלפי הפרקליטות הצבאית.

אני לא מכיר את משפחת אלשיך, ואני לא חובב גדול של הביטוי "עוכרי ישראל". מצד שני, אני בהחלט מכיר את כל שלוש הנקודות שעלו בזרזיף המידע שהשיג רכלבסקי, שממנו הוא מצפה שנסיק תלי תלים של מסקנות. אני מכיר אותן מכיוון שאני שותף להן: מדובר בטרוניות שכ-ל הימין, וגם רבים בשמאל השפוי, מעלה אותן כל הזמן. בעיית הריבונות, כבילת ידיהם של כוחות הביטחון במאבק בטרור הערבי, חוסר מתן גיבוי לחיילי צה"ל במילוי משימותיהם והמשפטיזציה המטורפת שמשתוללת ובולעת כל חלקה טובה במדינת ישראל.

בניגוד לרכלבסקי, אני לא ממהר להסיק מסקנות אישיות משתיים וחצי שורות שאני קורא. לכן אני לא יודע אם רכלבסקי באמת חי בתחושת רדיפה ולוקה בפוביה אנטי-דתית, או שמא זו טקטיקה בלבד: מי שמפחד לומר בקול שהוא מתנגד למינויו של אלשיך כי הוא ימני (כנראה, אני לא מכיר אותו), אומר שהוא דתי, מתנחל, קיצוני, רבני.

תגובה פבלובית

אז ספי (עכשיו כשקראתי טור אחד שלך אני מרגיש שאני מכיר אותך מספיק טוב כדי לקרוא לך ספי), לא הפתעת אותנו. התגובה הפבלובית הזו רק הייתה עניין של זמן. אבל רק כדאי שתזכור: יותר ממה שהמאמר הזה מלמד על אלשיך – הוא מלמד עליך, מי אתה ומי האנשים שהביאו את הרצוג למפלה. הוא מלמד אותנו גם כמה השמאל בישראל רחוק מלחזור למיינסטרים, שלא לומר לשלטון. ואף יותר מכך: הוא מזכיר לנו מי כאן עדר ציידי המכשפות.

זהו הסינדרום הבזוי של לחיצה על כמה כפתורים מסוימים כדי להשיג תגובה אוטומטית היסטרית מאותם גורמים שתפקידם לחסל ציבורית אישים מזרם מסוים או כאלה שמונו על-ידי הגורמים הלא נכונים, קרי – ממשלת ישראל. בהמשך הייתי מצפה גם למכתבים חתומים של אישי ציבור (כולל חתני פרס ישראל) נגד אלשיך. רכלבסקי הוא השורק לכלבים.