"בני אדם מונעים משנאה יצאו אל אם הדרך כדי לרצוח יהודים. והצליחו". דברי ההספד המלאים שנשא יגיל הנקין בהלווית אחיו איתם ואשתו נעמה ז"ל.
אני רוצה לספר לכם קצת על איתם.
איתם היה ליצן.
אני יודע שדי מוזר לומר את זה בהלוויה, ועוד על תלמיד חכם וחוקר שנועד לגדולות, אבל הוא היה ליצן. וזה טוב. אם אתה רוצה להיות רציני, כדאי שתוכל לפעמים לצחוק על עצמך. רב שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות מאוד מועיל גם לעצמו וגם לאחרים. לגבי המלך מזהירה התורה "לבלתי ירום לבבו", וזו הסכנה שאורבת גם לרב, במיוחד ככל שהוא גדול. היכולת של איתם לא לקחת את עצמו ברצינות, לצחוק על עצמו וגם על העולם שלו, הייתה חשובה.
אבל איתם היה גם מאוד רציני. במשך שנים טענתי שבמשפחה שלנו יש דור רב, דור דוקטור וחוזר חלילה, ואז בא איתם והרס לי את הבדיחה כשהוא החליט להיות גם רב וגם דוקטור, ובשני הדברים הוא הצטיין. הוא כתב לא כדי לקבל קידום, אלא כי הוא לא יכול היה שלא לכתוב: מפני שהיה לו מה לומר וחשוב היה לו להגיד את זה.
יותר מזה, היה לו היושר הגדול שרב רציני נדרש אליו. זה היושר שבו הרב מוצא את עצמו כשהוא רוצה להגיע למסקנה מסויימת, והוא יכול, אם רק ינצל את הכתוב לצרכיו, להגיע למסקנה הרצויה, לשנות את המציאות (ואולי גם לקבל מחיאות כפיים), אבל אז המלאך הקטן של המצפון אומר לו, 'אבל זו לא האמת', וכיוון שזו האמת, איתה הוא נשאר. זה לא קל; אבל זה היושר שהיה לו.
במעט מדי שנותיו הוא כבר הספיק לכתוב שני ספרים הלכתיים וספר היסטורי אחד; ואילולא הירצחו היה מוסיף כמה חיבורים חשובים בשני התחומים. וכשזה היה קורה, הייתי צריך להתמודד לא רק עם אנשים שמתקנים אותי כשאני אומר "איתם" ל"הרב איתם" אלא עם אנשים שהיו מתקנים אותי ל"הרב הגאון פרופסור איתם". ואם היינו מוסיפים את זה שהוא ידע לנגן טוב יותר ממני, אז בכלל המצב היה חמור. מילא. הלוואי עלי כל יום התמודדויות כאלה ולא ההתמודדות שיש לנו פה היום.
אני בטוח שבשבעה אשמע הרבה סיפורים עליו. חלק אכיר, חלק יישמעו מתאימים, וחלק יישמעו מתאימים למישהו אחר (וכן, כתבי הרדיו שהחליטו להעביר אותו דירה, להוסיף לו שני ילדים ולגייס אותו רטרואקטיבית לסיירת מטכ"ל, אני מדבר גם עליכם). תמיד זה כך. בשבעה מספרים את הצדדים הטובים, מינוס תקריות מביכות כמו הקראוון הבוער שאיתם נזרק בגללו מישיבה תיכונית מסויימת, הגם שהכחיש כל קשר לנידון. אבל לא הייתי צריך את השבעה כדי לדעת שהוא היה האח המוכשר מבינינו ובן אדם מוכשר מאוד באופן כללי. מלא בידע, אבל לא מלא מעצמו. בעל ואבא נהדר שידע לאזן בין המשפחה ותחומי הלימודים והעבודה השונים שלו.
עולם התורה הפסיד אחד מגדולי הרבנים של הדור הבא, והאוניברסיטה הפסידה חוקר יוצא מן הכלל. ואחי. שזה חשוב לי לא פחות מכל השאר, מן הסתם.
אבל לא רק בגלל זה התכנסתם.
האנשים הרבים שנמצאים פה, והסיבה שאנחנו מספידים בחול המועד, בניגוד להלכה הרגילה, היא בגלל שאת חייו של איתם ואת חייה של נעמה לא לקח הגורל העיוור. הם הרוגי מלכות. הם מתו במסגרת המאבק הבלתי נגמר של עם ישראל. אם תלכו להר הרצל, תגלו שם שהרוג פעולות האיבה הראשון הוא הרב שלמה זלמן צורף, שנרצח לפני מאה שישים וארבע שנים. זאת אומרת, מבחינת המדינה, המאבק הלאומי של עם ישראל לא התחיל לפני 67 שנה בהקמת מדינת ישראל, ופעולות האיבה הקטלניות לא נולדו עם הכרזת המדינה, אלא היו תוצאות האיבה לרעיון של עם ישראל בארצו.
איתם ונעמה נעשו לוחמים על כורחם באותו מאבק. איתם ונעמה הם הרוגי פעולות איבה. הם לא 'קורבנות טרור'.
אל תאמרו שהם קורבנות הטרור; אל תאמרו שיש לישראל מלחמה בטרור. אין לישראל מלחמה נגד הטרור, מעולם לא הייתה מלחמה נגד הטרור וגם לא תהיה. ברנרד לואיס, המזרחן הגדול, אמר פעם (ביחס לארצות הברית דווקא), שלהכריז על מלחמה בטרור משול כאילו היה צ'רצ'יל, בימים השחורים של 1940, מצהיר בנאום בבית הנבחרים משהו בסגנון: "אנחנו נלחמים נגד צוללות ומטוסים, נגד טנקים, נגד כידונים, נגד רובים ונגד מרגמות 81 מילימטר! נילחם בהם בחופים…"
אין דבר כזה 'טרור האבנים', כמו שאין 'טרור הבודדים', כמו שאין 'טרור המכוניות', וכמו שאיתם ונעמה לא נרצחו – בניגוד לכותרת באתר חדשות מסויים – בידי 'מכונית עוקפת'. כל אלה שיטות. לא אוייבים.
טרור הוא כלי. מי שמשתמש בטרור הוא האוייב. הטרור הוא הטקטיקה שלו, הסכינים והכדורים – אמצעי הלחימה. לומר "אנחנו נלחמים בטרור" זה לומר "אנחנו לא יודעים מי האוייב, או שאנחנו לא מוכנים להגדיר אותו כאוייב". במילים אחרות, "אין לנו אסטרטגיה ".
אל תילחמו בטרור; תילחמו במי שמפעיל אותו. אין הכוונה חלילה לפעולות נקם פרטיות נגד ערבים חפים מפשע. אין הכוונה לוויתור על מוסר בלחימה. הכוונה היא שלא נעמיד פנים שאין איבה ואין שנאה ואין רעיון ואין גורמים שמפעילים את הטרור, ותמיכה עממית נרחבת בטרור, וסכסוך לאומי ודתי שמהווה בסיס לטרור. הרי אנחנו בעצמנו אומרים בצדק, "אל נהיה כמוהם". אז למה אנחנו משקרים לעצמנו ואומרים שאין 'כמוהם', אין אוייב אלא רק 'טרור' מופשט וחסר פנים? אם אנחנו נלחמים ב'טרור', מי אלה ה'כמוהם' האלה?
אל תבטיחו שידינו תגיע לרוצחים. מאחורי הרוצחים יש חברה שתומכת בלחימה מהסוג הזה. חברה שתומכת בפגיעה באזרחים, בווידוא רציחה בזוג (חסדי השם שהילדים לא נפגעו; אל תתנו קרדיט על 'רחמנות' לרוצחים).
הרוצחים הם התליינים; אבל מי שמשריש את הגישה 'הנה יהודי ולכן בן מוות', לא ייכלא, ומי שיחלק היום סוכריות לילדים כדי לחגוג את הירצחם בדם קר של עוד שני יהודים, ייצא נקי בלא כלום.
איתם ונעמה לא נהרגו בידי 'הטרור'. הם חללי פעולות איבה. האיבה עמדה מאחורי הרצח. בני אדם מונעים משנאה יצאו אל אם הדרך כדי לרצוח יהודים. והצליחו. הם לקחו ממני ומשאר האחים את אחי, מישי את אחותו נעמה; מההורים שלי ומהוריה של נעמה הם לקחו את ילדיהם; הם לקחו ממתן, ניצן, נטע ואיתמר את הוריהם – ואת הזכות לגדול במשפחה, עם החוויות והזכרונות של משפחה חמה, אוהבת ומלוכדת. הם לקחו מכם, העומדים פה, זוג מוכשר ואופטימי, שהיה עתיד להגיע לגדולות. והם המשיכו, לקחו ולוקחים את תחושת הביטחון. רוצחים ערבים, מגובים בידי חלק גדול מדי של החברה הערבית, עם מעט מדי התנגדות עקרונית לרצח. אוייב. אוייב שמפעיל טרור.
אל תוזילו את זכרם בהפיכתם לקורבנות של כח-טבע. תתווכחו על מדיניות, לא על ההרוגים; אל תמצאו הצדקות וסימפטיה לרוצחים. שמרו את האמפתיה לילדים שנותרו יתומים, להורים שנותרו שכולים. ולעם ישראל, שרחוקה הדרך עד אשר יישב תחת גפנו ותחת תאנתו.
לאובדן שלנו אין תשלומים. הוא אובדן אישי, הוא חור פעור שלא יתמלא לעולם. רובכם פה לא בגללו. אתם פה בגלל שמרגע שניתנה למשחית רשות להשחית, איננו מבדיל בין צדיק לרשע. ואיך יבדיל? המשחית הוא רשע כזה, שאין לו מושג מהו הטוב. כולו רשע וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, ואיך יידע מה זה טוב?
וגם לא אכפת לו.
איתם ונעמה, מעט וטובים היו שני חייכם, אך לא השיגו את ימי שני חיי אבותיכם בימי מגוריהם. אוי לו לדור שההורים קוברים בו את ילדיהם.
יש פסוק בישעיהו שנוהגים לצטט בהלוויות. " בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אלהים דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים". אבל יש לו המשך, חשוב לא פחות, לאומי ולא רק אישי. וזה הפסוק המלא: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה אֲדֹנָי אלהים דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים; וְחֶרְפַּת עַמּוֹ, יָסִיר מֵעַל כָּל-הָאָרֶץ–כִּי אֲדֹנָי, דִּבֵּר." *וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ – כי אדוני דיבר*!
מי שאישר את פתיחת הכביש לתנועת פלסטינים שותף לרצח. אבל אף אחד לא יתן את הדין
יגיל, אני משתתף בצערך ובצער משפחתך. הלוואי שכפרטים וכאומה נפנים וניישם את הלקחים שכתבת.
תנחומי לך ומשפחתך. אנחנו חיים בתקופה של חושך גדול וליקוי מאורות אי הגדרת האוייב מיצרת בילבול ורפיון.
ההספד שלך הוא נקודת אור של בהירות מחשבה בחושך הזה ואני מקווה שימצאו המנהיגים שיאמצו את הביקורת בה השתמשת כדי להוציא אותנו לאור.
אני מצטרף לכאב האין סופי,המתגלגל מקצה העולם ועד קצהו עד סוף הדורות.בור נוקב הפוגם את הרקמה האנושית של העם,של האנושות.חבל,חבל מאוד. מקווה שתוכלו להשתקם,שנוכל להשתקם.
תנחומים ליגיל ומשפחת הנקין כולה.
תנחומי לך, למשפחתך ולילדים היתומים.
כאשר התווכחתי אתך על אחריותם של ראשי ומנהיגי מדינת ישראל לכל טיפת דם יהודי שנשפך, לדאבוני קיבלנו המחשה לכך.
אם אתה חושב שהמסיתים לרצח יהודים צריכים להיות מטופלים, הרי שזו טעות.
את דברי המסיתים במסגדים ובבתי הספר אפשר להחליף כיום עם מסיתים באתרי אינטרנט וברשתות חברתיות. וכך קשה מאד לעקוב אחר מי שנחשף מרצונו ומתאוותו להסתות אלו.
ראשי ומנהיגי מדינת ישראל יכולים לעצור בזמן קצר את רצחנותם של המוסלמים. הבעיה היא שאינם מוכנים ללכת רחוק מספיק לצורך כך, ואת המחיר אנו משלמים בעת הזו בכל יום ובכל לילה.
רק היום התפרסמו דבריו של אלוף במיל', שטוען כנגד יציאה לחומת מגן 2. את עובדת היותו מועסק בחברה שמוכרת ציוד בטחוני בסכומים גבוהים למדינה אנטישמית (שממילא בעוד כמה שנים תחדל מלהתקיים בגלל המוסלמים שבקירבה), ויציאה למבצע צבאי כנגד המחבלים המוסלמים ברחבי ארץ ישראל עלולה לפגוע בפרנסתו, עקב ביטול חוזים מצד אותה מדינה אנטישמית, עובדה זו לא ממש צוינה על ידו.
כלומר, אותו אלוף במיל' חרד יותר לפרנסתו הגבוהה מאשר לחיי יהודים.
ראשי ומנהיגי מדינת ישראל חוששים מהפסד של כסף, ואולי אף מתהליך משפטי בהאג.
לכן כל הזמן מדברים על הסברה, ונאומים, ושתיקות רועמות, וכו'.
שום שתיקה של ראש ממשלת ישראל לא הצילה יהודים מרצח.
משרד החוץ ואגף ההסברה מעולם לא הצליחו להציל ולו יהודי אחד ע"י הסברה.
מי שרוצה להציל יהודים ממרצחים מוסלמים, צריך לעשות את ההיפך ממה שה"פוליטיקלי קורקט" מרשה.
כפי שכתכתי בפוסט לגבי ה"קונספציה" לפני מלחמת יום הכיפורים, מדינת ישראל יכולה היתה לגייס את המילואים בגיוס שקט, ולהבהיר לנציגים של ברה"מ וארה"ב שפנינו להגנה על ארצנו, מדינתנו ותושבינו, ונעשה זאת במחיר הכבד ביותר שהאויבים שלנו ישלמו – השמדה טוטאלית. רוצים מלחמה? בבקשה. תתכוננו למות, אתם, משפחותיכם, שכניכם, קרוביכם וכל מי שנמצא באותה ארץ אשר תתקוף את מדינת ישראל.
התנהגות כזו יכולה היתה למנוע את מלחמת יום הכיפורים, או לכל הפחות את המחיר הכבד ששילמנו בגללה.
המחבלים רוצים לבצע מעשי טרור ולרצוח יהודים? ממשלת ישראל צריכה להצהיר ולהבהיר לכל העולם – המחבלים יחוסלו (אלו שייפצעו יוצאו להורג מיידית וללא משפט), משפחותיהם יגורשו לרצועת עזה, ומי מהם שיתנגד לכך יחוסל גם הוא. רכושם יחולט לטובת קרן נפגעי הטרור המוסלמי, אדמותיהם יופקעו מהם, וישוב ערבי שיתרוקן מתושביו עקב כך ייהפך מיידית לישוב יהודי וייושב ע"י מחדשי ההתיישבות היהודית (בלע"ז – מתנחלים).
המחבלים המוסלמים רוצים להיאבק על האחזקה באדמות ארץ ישראל (צומוד)? ממשלת ישראל יכולה למנוע זאת מהם ע"י גירוש של כל משפחת מחבל (כולל המשפחה המורחבת).
המשפחות שלהם כבר ידאגו להסגיר את המחבלים, הרבה לפני שהפיגוע יצא לפועל.
—————
ולגבי ההימנעות מלהיות כמוהם, הברי שמבחינה תיפעולית אין הבדל בין שוטר שיורה למוות במחבל, ובין המחבל שירה ורצח יהודי. שניהם לחצו על ההדק בכדי לסיים חייו של אחר. הסיבות והתוצאות שונות. לו מחבל היה יכול, היה ממשיך ליטול חיים של אחרים. השוטר עושה זאת רק לשם הגנה, ומפסיק ברגע שחלפה הסכנה לחייו ולחיי אחרים.
אז אם צריך לעשות למען ביטחונם של יהודים, מבחינה תיפעולית אין שום בעיה להיות כמו המחבלים, כפי שתיארתי בדוגמא הנ"ל.
אני מתנגד מאד לפגיעה בחפים מפשע. אולם בפושעים, ובמשפחותיהם, אין לי שום בעיה עם פגיעה בהם. הרי המחבלים גרים עם משפחותיהם ונמצאים איתם בקשר הדוק. ברור שהמשפחות ידעו מראש על רצון בן משפחתם לבצע פיגוע, ועל כן הם אשמים ברצח יהודים.
אםפ לעולם יש בעיה מוסרית עם פעולות שכאלו, הרי שזהו מוסר צבוע. האנטישמים תמיד יטענו כנגד היהודים, לא משנה הסיבה. זו בסה"כ סיבה למסיבה. באותו הזמן, האנטישמים עושים בדיוק את אותו הדבר שלגביו הם באים בטענות כלפי מדינת ישראל.
האנטישמים טענו שצה"ל הפגיז בית חולים, למרות שהוכח מעל לכל ספק שהמתקן הרפואי היוה בסיס ומסתור למחבלים. רק בימים האחרונים האמריקאים הפציצו בית חולים באפגניסטאן, והרוסים הפגיזו מתקן של רופאים ללא גבולות בסוריה.
החיים שלי חשובים יותר מחייו של מי שרוצה לרצוח אותי, ומחייו של מי שמסייע לרוצח הפוטנציאלי, בין לפני המעשה (המסית לרצח יהודים), ובין לאחר מעשה (גינויים לישראל, חרמות וכד' מצד מדינות אנטישמיות), בטח ובטח חיי חשובים יותר מהטפות המוסר הצבועות של אנטישמים.
לסתם אנונימי
למה אתה מתנצל על תוכנית פעולה אפקטיבית למיגור האוייב?
האם האוייב מתנצל על הניסיונות הבלתי פוסקים שלו לרצוח ?אזרחים.
אני לא מבינה מה ההבדל בין ירי רקטה לתוך עיר של אזרחים לעומת ירי על רכב נוסע, או אבנים ובקבוקי תבערה המושלכים על עוברים ושבים.
מה עשינו כשירו עלינו רקטות?
האם הלכנו לחפש את החוליה ששיגרה את הרקטה? האם העמדנו אותם לדין?
לא!! פוצצנו אותם בלי להתנצל.
זו בדיוק הפעולה שצריך לעשות.
אם מיידי האבנים באו משכם. צריך לפוצץ מהאוויר בנק מטרות שנמצא בשכם.
די להתנצלויות. די ל"מוסר מלאכותי".
יש להלחם באוייב. במלחמה כמו במלחמה. תגובה לא פרופורציונאלית יכולה באמת לשנות את המשוואה ולייצר הרתעה.
למירית, תודה לך.
עם זאת, הטענות וההצעות שהעליתי הינן בגדר תיאוריה בלבד, שלדאבוני לעולם לא תצא לפועל. הס יבה לכך נעוצה באותו מאפיין התנהגותי של מנהיגי מדינת ישראל, כפי שנוכחנו בו, בארוע בקבר יוסף שבו הלוחם מדחת יוסף הי"ד דימם למוות.
לו היו מוציאים מסוק קרב אחד שהיה מרסס את כל סביבות המתחם וראשי המדינה היו מודיעים לטרוריסט זוכה פרס הנבלה לשלום באמצעות הטלויזיה שבתוך חמש דקות כל שכם משוטחת אם צה"ל לא יוכל לפנות את הלוחם, המחבלים בשכם כבר לבד היו דואגים לאפשר פינוי.
לדאבוני ראשי מדינת ישראל עסוקים ב"מה יגידו האנטישמים" ולא ב"איך להציל ישראלים". וזה עוד אם מדובר במנהיג שאינו מושחת. יש לנו מנהיגים מושחתים שעבורם מותו של ישראלי הינה הזדמנות עסקית. ע"ע האלוף המיל' שכתבתי עליו לעיל, וכן בכיר מאד לשעבר בשב"כ שעשה הון גדול מעסקים ברצועת עזה בעת שהתנגד לטיפול במחבלים שפגעו שם ביהודים.
יש בהספד תובנה עמוקה: אנו לא נלחמים בפשיעה. גם לא בארגוני פשע. ולכן ההתפארות של יעלון בהישג של לתפוס את הפושעים להוכיח את אשמתם בבית המשפט ולהכניסם לכלא מתאימה לשר המשטרה ולא לשר הביטחון ח
.
אנו נלחמים בצבא גרילה המסתתר באוכלוסייה אזרחית התומכת בגרילה ומספקת את כל צרכיו. אפשר להוסיף שצבא הגרילה הזה מונע מאידיאולוגיה דתית גיהדיסטית. ולכן התנועות האיסלמיסטיות הן האידיאולוגיים הראשיים וכל מי שימנע מלטפל בהם לא יצליח להחליש את הגרילה הנלחמת בנו. הצבא שלנו חייב לשנות את הקונספציה שלו ואת הגדרת תפקידו. א
תנחומים לך ולכל משפחתך. שלא תדעו עוד צער.
משתתף בצערכם! כמי שעוקב אחרי המאמרים המצוינים שלך באתר, אני יכול להעריך מאיזו משפחה ציונית ושורשית אתה מגיע, וכואב את רציחתם המזוויעה של איתם ונעמה, הי"ד.
מותם של נעמה ואיתם הנקין הוא אירוע כואב ומזעזע. ומזעזע גם מותם של פלסטינים מידי הצבא או מידי מתנחלים. הקורבנות האלה, שמתרבים והולכים, הם התוצאה של השקפות עולם קיצוניות, הממאנות להכיר בעובדה הפשוטה שהארץ הקטנה הזאת היא מולדתם של שני עמים, ומכורתן של שלוש דתות. ומי שאומר "כולה שלי" נדון להקריב את מיטב בניו ולהשקיע את מיטב משאביו במלחמה אינסופית. הארץ איננה התינוק במשפט שלמה- היא צריכה להיות מחולקת בין שני העמים. ורק כך, עם צעדים נוקשים נגד הקיצוניים בשני העמים, ניתן יהיה לצמצם את האלימות. השקפת עולם לאומנית ומשיחית היא אסון.
דפנה, תפסיקי כבר עם האיזון הטמא הזה. אין סליחה ואין כפרה להשוואה בין ברברים צמאי דם שרוצחים חפים מפשע בכוונה תחילה לבין צה"ל שנאלץ בעל כורחו לפגוע פגיעה היקפית במגינים אנושיים. ועוד איך השחלת את עלילת הדם ש"מתנחלים רוצחים פלסטינים" ככה בנון שולנטיות. כאילו שלא מדובר בתופעה שולית עד כדי כך שאפשר לספור את מספר האירועים ב10 שנים האחרונות על אצבעות יד אחת. גועל נפש! תתביישי לך!!!
כל הרוצחים האלה חצופים ברמות על
זו מנין לך?
מניןלך שיש פה שני עמים?
מתי היו פה פלסטינים?
ממתי?
כדי לקצר, אחסוך לך את המידע המוסתר מהציבור. הערבים היגרו לכאן משנות ה20 ואילך כדי למצוא פרנסה אצל היהודים ואצל הבריטים. כדרכם, כל ארץ חייבתלהיות מוסלמית ולכן הם הכריזו כי זו ארצם. לפני כן בקושי היו פה תושבים. יהודים שמרו על רצף היסטורי וגעגועים לארץ הקדושה מאז גלו. את זה אין צורך להוכיח. התפילות כולן היו מכוונות לארץ ישראל, מקום השכינה.
לסיכום. זו מולדתו של העם היהודי בלבד. מולדת ה"פלסטינים" בכל ארצות המזרח התיכון (אל מצרי – ממצרים, מוגרבי – מלוב, זועבי – מעיראק, חאלבי – חאלב, בושנקי – בוסני, עותמאן – תורכיה, חיג'אזי – ערב הסעודית ועוד ועוד).
לגבי דתות – הרי שאנו המקור ל2 הדתות שגנבבו מאיתנו מרכיבים יסודיים ועיוותו אותם לצרכיהם. ירושלים קדושה רק לנו ולשאר היא גנובה.
צר לי שהעובדות אינן נוחות לך אך תתנחמי בכך שאם נילחם מתוך אמונה בצדקת דרכנו – ננצח. אם נוותר לגהניבים, בצדק הם יטענו נגדנו שגם שפילת החוף היא פלסטין.