בראיון ל'מידה' מסבירים שלושה בכירים לשעבר בעלי ניסיון רב בטיפול בטרור כיצד ניתן לשבור את גל הטרור הנוכחי ולהשיב את גורם ההרתעה.
לפני ששוברים את הכלים או בורחים למחוזות של "חזון מדיני", לרשות ממשלת ישראל עומדים מספר כלים שיכולים לסייע בהתמודדות עם המצב הביטחוני המידרדר • בראיון ל'מידה' מסבירים שלושה בכירים לשעבר בעלי ניסיון רב בטיפול בטרור כיצד ניתן לשבור את גל הטרור הנוכחי ולהשיב את גורם ההרתעה
בחדשות מדווחים על עוד דקירה. עוד פיגוע. המחבל נהרג או נעצר, ומספר הפצועים עולה. המציאות אותה אנו חווים בימים אלה אינה מותירה מקום לספק: כולם מסכימים כי אנו מצויים כעת בעיצומו של גל טרור, וכי נדרשת פעולה כלשהי. אך כאן נגמר הקונצנזוס ומתחילה המחלוקת – מול מה בעצם אנו מתמודדים? כיצד ניתן לעצור זאת? ואילו פעולות ימנעו הישנות של מצב דומה בעתיד?
כדי להבין, לנתח את האתגרים ולקבל החלטות, ראשית "חייבים להשתחרר מאידיאולוגיות, לשים אותן בצד, ולחשוב ברציונליות" אומר ל'מידה' מנחם לנדאו, בכיר השב"כ לשעבר וחבר ועדת הביטחון בעיריית ירושלים. לפני שמדברים על תפיסות עולם, רעיונות גדולים וחזון אחרית הימים, יש להתמודד עם הבעיה המונחת לפנינו ולהשיב את הביטחון לרחובות ישראל. והאירועים האחרונים, הוא מסביר, אינם דומים למה שהכרנו בשתי האינתיפאדות האחרונות. לנדאו ראה כבר דבר או שניים במהלך 32 שנים בשירות הביטחון הכללי, ניסיון המאפשר לו להכניס את הדברים לפרופורציות.
"כל זמן שאתה נלחם מול ארגונים ממוסדים, השליטה המודיעינית הרבה יותר טובה – טובה מאוד אפילו. זו הסיבה שתפסו בזריזות את החוליה של רוצחי איתם ונעמה הנקין ז"ל. אך עתה אנו מתגלגלים למה שמכונה "טרור עממי", כאשר רבים מהאירועים הם ספונטניים. וכשאתה מנסה לנתח את זה, אתה מגיע למסקנה שאנחנו בבעיה – וזו לא בושה לומר את זה. רמת החיכוך בין הפלסטינים העוינים (ואני מכנה אותך כך כיוון שלא כולם כאלה) לבין האוכלוסייה הישראלית היא גבוהה מאוד, וכל זמן שיש חיכוך בין אוכלוסיות ששונאות אחד את השני – וזה בכלל לא משנה מה הסיבות: כן כיבוש, לא כיבוש – במצב העובדתי הנתון התוצאות בשטח ניכרות".
לתת פנים לאויב
המאפיין שמייחד את גל הטרור הנוכחי לעומת קודמיו הוא "דור אשר לא ידע את יוסף", כך מכנה זאת לנדאו. מדובר ב"דור של פלסטינים או ערבים שנולד אחרי האינתיפאדה הראשונה, ובאינתיפאדה השנייה הוא היה בשלב הילדות". ואכן, מי שעוקב אחר הדיווחים השונים שומע כי גילאי הדוקרים והמתפרעים לא עוברים בד"כ את מחצית שנות העשרים לחייהם.
לנדאו מוסיף ומסביר: "אין להם מורא, אין פחד מסמכות; מה עוד שכיום ידי המשטרה או הצבא די כבולות, בעיקר מבחינת הוראות פתיחה באש. אמצעי הטיפול בהפרות סדר הנהוגות כיום אינן מונעות, אלא מלהיטות. שוב, אם נשתחרר מכל האידיאולוגיות; ברגע שיש לך את הדור הזה, והוא יודע את המגבלות שלנו מההיבט של טיפול בהפרות סדר – אגב, מגבלות שמקובלות עלי. והרי לא נתחיל לירות במכונת ירייה על נערים – אז הם יוצאים לרחובות. וברגע שהם רואים שהטרור עובד, האלימות גוברת".
גם דקר אילת, לשעבר בכיר בשב"ס ששירת במגוון תפקידים במשטרה ובימ"מ, מזהה כי אין כאן התארגנות שמכוונת מגבוה. "כל הזמן מחפשים אצלנו את האינתיפאדה השלישית" הוא אומר ל'מידה', אולי בהשראת כותרות מבהילות בעיתונים מסוימים. "אך אנחנו לא שם. אנחנו בעיצומו של גל אירועים במוקדי חיכוכים ידועים. זה משחק ריטואלי שקיים עוד משנת 89', ואני מכיר אותו כי חוויתי זאת על בשרי. זה שוב קלנדיה, חברון וכד' – לא משתנה".
דווקא בשל כך, מסביר אילת, הרבה יותר קשה להתמודד עם הבעיה: "כשאתה מדבר על התארגנות, הרבה יותר קל לעצור אותה. ברגע שזה מפגע בודד… התפיסה המנטלית הערבית היא כזאת שנורא קל "לחמם" אותם או להסית אותם ברגע. שים לב שהם יוצאים להפגנות הרבה יותר מהר מהציבור הישראלי. זה חלק ממנטליות, לא משהו גזעני. אף אחד מהם לא בודק אם באמת קרה משהו; וברגע שצועקים "אל-אקצא", כמו שקרה ביפו, יש ביניהם גורמים ששולפים סכין ומבצעים פיגוע".
אך אחרי כל הדברים האלה, בכל זאת ישנה התארגנות אחת שעומדת בחזית ליבוי השטח והתססתו: הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, בראשות השיח' ראא'ד סלאח. פרופ' משה ארנס, ח"כ לשעבר מטעם 'הליכוד' ושר הביטחון בתקופת האינתיפאדה הראשונה, רואה בתנועה זו גורם מרכזי בהתקוממות הנוכחית.
"לא היה להם כל משקל בשתי האינתיפאדות הראשונות, והם היו אלו שהעלו על נס את הסיסמה "אל-אקצא בסכנה", והעלילו כי ישראל עומדת לעלות על המסגד" הוא אומר. "הם הצליחו לשלהב את הקהל הדתי, שמייחס חשיבות רבה מאוד לכך – גם בתוך גבולות הקו הירוק, כפי שראית ביפו למשל. יש אנשים שזה באמת מדאיג אותם, ומביא אותם למסקנה שהם מוכנים להקריב את חייהם כדי למנוע זאת. הערכתי היא שזהו מרכיב מאוד משמעותי".
המשטרה פועלת היטב, מה שחסר זו מדיניות
כבר שנים שארנס קורא להוציא את הפלג הצפוני מחוץ לחוק, והוא מוצא עידוד מהידיעות על כך שצעד זה נשקל בימים אלה על-ידי הממשלה. אך, כאמור, זוהי רק חלק מהבעיה.
אז אלו צעדים ואמצעים ניתן לנקוט נגד אותם "צעירים" ו"אלמונים", אשר קמים בבוקר, מחליטים לקחת סכין ולצאת לרצוח, או לעלות על רכבם ולבצע פיגוע דריסה?
טענות רבות נשמעות על כך שלמרות התגבור המסיבי של כוחות משטרה וביטחון בעיר העתיקה וברחבי הבירה, עדיין לא מושגת התוצאה הרצויה, והתקיפות נמשכות. אולם דקר אילת לא מקבל זאת: "בגלל הפריסה הרחבה של המשטרה, האירועים נבלמים מאוד מהר. שים לב שכל מי שניסה לעשות פיגוע נהרג או נתפס – בין אם על-ידי אזרח ובין אם על-ידי משטרה. ברור לך שגם המחבל הכי "מחומם" לא ילך על השוטרים, אלא ילך על האישה חסרת ההגנה. אי אפשר הרי לשלוט ב-100%. בגלל הפריסה הזו רוב תחנות המשטרה היום מבוססות על עבודת מתנדבים. מוציאים לשטח גם את החוקרים והקורסיסטים. זו הפעולה הנכונה מבחינת המשטרה".
תפקידה של המשטרה אינו לפתור את הבעיה מבחינת אסטרטגית, מסביר אילת. ומבחינה טקטית, הטיפול באירועים כולל "1. הזרמת כוחות לאזורי התפר, 2. חלוקת גזרות למפקדי מרחבים, 3. להביא יחידות מיוחדות – וזה בדיוק מה שהמשטרה עושה. חשוב לא להתלהם – לא צריך טנקים בירושלים. לא צריך היסטריה. המשטרה יודעת לעשות את העבודה. אנחנו צריכים להרגיע את הלחץ ולהתמודד בסבלנות".
גורם נוסף במלחמה בטרור הוא הוראות הפתיחה באש. אילת מביע ביקורת על כך שרק עכשיו נזכרים לדון בכך, "אך עדיף מאוחר מלעולם לא. ועצם העובדה שישבו על המדוכה ועשו זאת, רואים משפיע בשטח. עשו את זה בירושלים, ומסיבה זו אתה רואה את הזליגה של הטרור לערים במרכז הארץ". ומי שמונע פתרון רחב יותר, לדידו, אינה הפרקליטות, אלא הממשלה. "הבעיה עכשיו היא שהוראות הפתיחה באש הן בגדר "הוראות שעה מקוצרות" וכד'. יש לי ביקורת לא מעטה על ההתנהלות של הפרקליטות, אבל בסופו של יום הם צריכים לשמור ולהגן על החוק". על הממשלה אפוא לתת לה את הכלים לעשות זאת.
קנסות, הריסת בתים והקשחת תנאי כליאה
בנוסף, "כל מחבל צריך לדעת שהוא יפגע או ייעצר" טוען אילת. אולם מה קורה לאחר שהוא נעצר? רבים מאתנו מודעים לפריבילגיות האבסורדיות הניתנות לאסירים ביטחוניים פלסטינים בכלא הישראלי, כמו תארים, טלוויזיות ומשכורות שערורייתיות מהרשות-הפלסטינית, שמהווים במידה מסוימת תמריץ לשוב ולבצע פיגועים. כמפקד כלא בעבר, אילת הציג דרכים לשנות את המצב:
"ב-92' יצאה הנחיה מראש הממשלה יצחק רבין לקבוע סט כללים להתנהלות מול אסירים ביטחוניים. הנוהל הזה הוא פקודת נציבות שמאושרת בדרגה אחת מתחת לחוק. את ההוראות הללו השב"ס ממלא כלשונן. הבעיה מונחת אצל הממשלה. ראינו מה קרה בשביתת הרעב האחרונה, כאשר הדרג המדיני התקפל. השב"ס ביקש להכניס את האסירים להפרדה, הם עשו שביתת רעב הממשלה שחררה אותם. מה שאני חושב שצריך לעשות הוא לשנות תפיסה, ולהפסיק להתייחס אליהם כמו אל קולקטיב. להקשיח את התנאים לרוצחים והרדיקלים – תנאי הכי גרועים שיש; ואילו מאידך גיסא להקל על הפרגמטים שביניהם ולייצר להם תקווה. יש כאלו שעברו את התהליך הזה. אפשר לעשות זאת, והמלצתי על כך בעבר. אך לפני כל החלטה צריך לגבש מדיניות".
למנחם לנדאו חשוב להדגיש כי אין פתרונות קסם, ואין מיגור טרור מלא כל עוד היהודים והערבים חיים ברמת חיכוך גבוהה בשטחי ארץ ישראל. לכן, הוא טוען, "מי שחושב שנפעיל הרבה כוח וזה יפסק – טועה. זה לא כמו ב"חומת מגן", כי זה היה מול ארגונים ממוסדים. עכשיו יש מצב אחר. אם הצבא נכנס לתמונה במתכונת של "חומת מגן" לא יהיה לו אויב ברור".
אז מה עושים מול טרור עממי? למרות שאנו "מטפלים כרגע בסימפטום", לנדאו מאמין כי ישנם צעדים שיכולים להשפיע גם בטווח הקצר: "צריך להטיל קנסות גבוהים מאוד על האוכלוסייה או על ההורים. צריך לקחת את הילדים האלה שזורקים אבנים ובקבוקי תבערה ולעצור 2,000-1,000 מהם, מצדי לבנות אפילו עוד מתקן חולות. תמלא אותו כמו באינתיפאדה הראשונה. באותה תקופה מילאנו את כלא עופר בכמויות, וכל הורה שרצה לשחרר את הילד היה צריך להפקיד כסף כהוגן".
את זאת יש לשלב בהריסת בתי משפחות המחבלים. "להרוס בתים זה הדבר שמשפיע עליהם הכי הרבה" מדגיש לנדאו. "אבל לא במתכונת שאנחנו פועלים עכשיו. אם אני תופס רוצח, צריך להרוס לו את הבית תוך 48 שעות. לא אחרי שנתיים". ככל שהזמן חולף מהאירוע ועד הריסת הבית, הוא מסביר, אפקט ההרתעה אובד.
בלי פאניקה
לכל אחד מן הדוברים המוזכרים לעיל יש גם רעיונות משלו לטווח הארוך. בין אם מדובר על שיפור מצב התשתיות, החינוך והתחום האזרחי של ערביי מזרח ירושלים, במקביל ליד הקשה נגד הטרור והפרת החוק; בין אם מדובר על הגבהת החומות וניסיון ליצור כמה שפחות אזורי חיכוך בין האוכלוסיות. אך בסופו של יום כולם הסכימו כי את הפאניקה וההיסטריה המשתוללת היום ברחבי הרשתות החברתיות והתקשורת ראוי להרגיע.
כפי שנכתב לא אחת באתר זה במהלך הימים האחרונים, צריך לזכור כי אנחנו חיים כאן במאבק לטווח ארוך, וכך גם יש להתייחס אליו. גם פרופ' ארנס התייחס לכך בדברים שאמר ל'מידה': "אני חושב שזו טעות, אני יכול להבין את המניעים, את הכעס ואת הכאב. אבל צריך לטפל פה בבעיה בשיקול דעת, ולא לאבד את העשתונות".
מדינת ישראל ניצבת כיום בפני אתגרים גיאו-אסטרטגיים מסובכים וקשים כמו החזית הצפונית שהשתנתה באחת עם כניסתה של רוסיה למערכה; הסכם הגרעין, הג'יהאדיסטים בסיני ומנהיג אמריקני אחד שלא יעזוב את תפקידו בשנה הקרובה. את האירועים הקשים שאנו חווים בימים אלה אי אפשר לצמצם לתוך נקודת מבט צרה, המנותקת מן ההקשרים הרחבים של התנהלותנו המדינית. לכן, לפני ששוברים את הכלים, קודם כל צריך להתחיל להשתמש בכלים שעומדים לרשותנו, כמו אלו שפירטנו כאן.
אם אינני טועה, האדון לנדאו היה במחלקה היהודית ה"פילושמית".הוא גם מודה שהוא נגד ירי על פורעים צעירים. כאן יכולות להסתיים עצותיו. אדון לנדאו, הידעת שישראל מממנת את הטרור? מספקת את תדרי ההסתה לרצח יהודים, את ספקי האינטרנט, את תחנות המימסר הסלולריות, את החשמל לצרחות איטבח אל-יאהוד במסגדים (גם בתוך הקו הירוק הקדוש)? הידעת שמערכת ה"חינוך" הערבית של רוצח ילדי מעלות וספורטאינו במינכן, מממונת על ידי ישראל וישראל סובלנית ?להסתה בספרי הלימוד שלהם (גם בירושלים, בגליל ,בוואדי ערה
ואחרון חביב: אילו השב"כ היה מתרכז ברדיפת האויב ולא ברדיפת יהודים כל השנים, אולי לא היינו צריכים לשמוע את הרעיונות המבריקים שלך עכשיו
חובה בסיסית אחת היא לפקח על בתי הספר באזורים שתחת שלטון ישראלי כגון ירושלים המזרחית ולמנוע ספרי הסתה והסתה בעל פה על ידי מורים. לפטר אותם לאלתר. החינוך לשנאה ועויינות היא הדלק המזין את הסכינאות בידי הילדים
עוד משהו: הוצאנו מליארדים על גדר ההפרדה. צריך להשלים אותה סוף סוף ושלא כל זב חוטם מהשטחים יסתובב פה. חשוב להקפיד על זה גם בימי רגיעה יחסית בידיעה ברורה שכל רגיעה היא זמנית, לצערנו.
חשוב מאוד לדעת ולהפנים:
מאז הסכמי אוסלו אנו עדים למערכת חינוך בערים הערביות המחנכת מגיל 0 את הילדים הערביים להיות שאהידים ולפגוע ביהודים "בני השטן" שרוצים לרצוח ערבים. פניות של מדינת ישראל לעולם ולאו"מ-שמום כולל לארה"ב נתקלו לכל היותר במשיכת כתף. מנהיגם שבכל רגע מנסה להפחיד אותנו שהוא עומד להתפטר ולהחזיר המפתחות כולל ביטול הסכמי אוסלו שמתקרא אבו שו אסמו מאזן לא עשה דבר כנגד זה למרות שחבריו והוא עצמו התחייבו בפני פרס שיעשו זאת.
אנו משלמים כעת את הדיבדנדים של פעילות חינוכית זו. והשמאל הישראלי שואל מדוע הממשלה לא עושה דבר?
האדונים הנכבדים שחכו להוסיף סעיף נוסף להרגעת השטח והוא שאין להחזיר בשום מקרה גופות מחבלים גם במקרים של מחבלים מפגעים בודדים,אולי זה יגרום למשפחות המחבלים לרצות להניא פעולות כאלו.
מר לנדאו טוען "באותה תקופה מילאנו את כלא עופר בכמויות" על האינתיפאדה הראשונה.
זכיתי לעשות מילואים במתקן עופר, בזמן האינתיפאדה הראשונה, ואני מבקש להבהיר לציבור מה הנכון בדברי הנ"ל.
א) מתקן עופר היה בסה"כ צבר אוהלים המחולק לשתי "פלוגות" ובראש כל אחת מהן "שאוויש" (מעין האחראי מטעם העצירים).
ב) התנאים במקום היו כל כך טובים עבור המחבלים, שכל מי שטיפ טיפה הרים את ראשו, נשאל מיד האם הוא רוצה העברה למתקן ענתות או לשכם. את הזמן בו ראשו של המחבל היה יורד אפשר למדוד בננו-שניות. קראנו למקום הזה הילטון, משום שהעצירים היו מוציאים את המיטות שלהם ומשתזפים בשמש כאלו היו בחופשה.
ג) למותר לציין כי בעת ששרתתי במתקן, השקט מעולם לא הופר, אפילו לא ע"י משפחות העצירים. ההרתעה של העברה למתקן אחר היתה יעילה מאד.
ד) גדרות המתקן היו פשוטות וכל מחבל שהיה רוצה לברוח יכול היה לעשות זאת בקלות. גם השמירה היתה יחסית רופפת. שוב, היה שם שקט, והיתה הרתעה כנ"ל.
——–
כפי שכתבתי בתגובות למאמרים אחרים, מה שמרתיע את המחבלים יותר מכל הוא ה"צומוד". כשמחבל יודע שהוא ייהרג, ומשפחתו תגורש כשרק בגדיה לגופה, וכל רכושם יחולט לטובת קרן נפגעי הטרור המוסלמי, הוא כבר לא ימהר לפגוע ביהודים. הוא יבין שכל מעשיו רק יספקו ליהודים אפשרות להשתלט על רכוש משפחתו לאחר שזו תגורש.
——–
ולגבי חינוך ותשתיות וכו', מבחינתי שלא יהיו להם בתי ספר ושישבו כל היום ברחוב. אין שום סיבה לספק למחבלים חשמל ומים וגז וכד'. שישיגו לבד. בתנאי שמה שהם ישיגו יהיה חוקי ומוסרי, לפי חוקי מדינת ישראל.
ואם זה לא מוצא חן בעיני המחבלים, הרי מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית. בניגוד לגוש הסובייטי, מדינת ישראל לא אוסרת על תושביה לעזוב לארץ אחרת. ואם המחבלים רוצים עזוב, אפשר לסייע להם ולהקל את קשיי ההגירה וההתאקלמות בארץ אחרת.
את המלחמה הזו מנהלים בכלים של העבר הרחוק.מפחדים לפגוע במופתים
של המסגדים באנשי התנועה
קראתי בעניין רב את המאמר באתר שלא הכרתיהו. אנשים הנכבדים, כמו כל המפרסמים והמפורסמים, מסבירים כמה קשה למצוא את המפגע הבודד ועד כמה אי אפשר למנוע את הפיגוע.
אני חולק על מערכת הבטחון והממונים (השרים וביבי) שמודיעים לנו שאי אפשר. אין מה לעשות. צריך להרים ידיים (טוב, את זה הם לא אומרים אבל זה משתמע) ואפשר רק להרוג, להרוג ועוד פעם להרוג (את אלה שמוכנים למות כדי להית שאהידים).
לא כתבתי את הדברים הללו בטוקבקים ואולי אחשוב עליהם ואכתוב.
אז, גדעון, מה אתה חושב על הכסיל הזה שיושב ליד המקלדת וחושב שיש לו פתרון?
אז, נכון, אין לי פתרון. אבל אני זוכר את וינגייט ואת הפלמ"ח ואת יצחק שדה ואת הסיסמא (הבלתי מוגשמת) "בתחבולות תעשה לך מלחמה". אין לנו תחבולות!
צה"ל כבד. קציניו מתמחים בפעולות מלחמה נגד מדינות וצבאות. אינם יודעים להילחם במחתרות וטרור. המשטרה כבדה. ניצביה מלטפים שוטרות או משכיבים נשות עבריינים. הם לא חושבים על תחבולות (אלא כדי לעלות בדרגה).
בקיצור, נראה לי שצמרתנו לא התחילה לחשוב.
נכון, אין לי פתרון. אין פתרון קסם. אבל אני לא צריך למצוא את הפתרון. אני (למזלי) לא נושא בשום תפקיד רשמי ואני חסר אחריות. אבל…
למשל, להכין כמה מכוניות פרטיות מוגנות ירי בצורה לא נראית. להושיב בהן נהגות (נשים, לא גברים!) כאילו בודדות. מאחור יסתתרו מתנדבים (רצוי גברים) מנושקים (עם נשק). המכוניות יסעו בכבישי הגדה המועדים לפורענות. כאשר ישליכו אבנים אל המכונית, ייצאו הגברים מאחור ויסתערו על זורקי האבנים. אסור להרוג אותם. צריך רק לפצוע. שלא יהיו שאהידים, אלא יהיו פצועים ואחר כך אסורים.
רעיון שני – תעמולה. אינני רואה ושומע שיש תעמולה ישראלית חכמה (דגש על חכמה) בשטחי יו"ש ועזה.
רעיון שלישי – כאשר יורים טילים מעזה, איננו מגיבים. זאת אומרת יורים פצצות על שטחים מתים. הם יודעים שזאת שטות ולא תגובה. לדעתי, כל פגיעה טעונה תגובה הולמת. כלומר, כל טיל מעזה צריך להיענות בפגיעה ממשית. כל חפירת מנהרה צריכה לזכות בפגיעה ממשית. לא ראיתי את זה.
רעיון רביעי – כבר אמרו שצריך לסגור את התנועה האיסלמית הצפונית. כל הסתה צריכה להיות אסורה. לא ארחיב.
רעיון רביעי – הר הבית. הסטטוס קוו בהר נפרץ מזמן לטובת המוסלמים. השטות של משה דיין הלכה והתרחבה להקמת מסגדים נוספים (אורוות שלמה ועוד), חפירות לא ארכיאולוגיות בהר הבית ללא פיקוח והשמדת חומרים ישראליים. מישהו החליט שכיפת הסלע תהיה מסגד. היא לא היתה.
רעיון חמישי – אל אקצה. מישהו קבע שהמסגד יהיה בשליטת ירדן. לא ברור לי למה, במיוחד כעת כשירדן תלויה רבות ברצונה הטוב של ישראל. אז זה מסובך בשבילי. אבל יש לי משהו על מסגד אל אקצה.
אני מאמין שיש מקום בדת המוסלמית שמסגד לא ישמש מחסן נשק ומקום לצאת ממנו לפיגועים. יישבו חכמי המזרחנים ויבדקו את הנושא הדתי.
אחר כך, יוזמן השייך או האימאם האחראי באל אקצה לשיחה עם (מפקד משטרה, שר בכיר או ממונה אחר) והאיש יודיע לאימאם: תוך שבוע יוצאו מהמסגד כל כלי הנשק למינהו וגם אבנים ובלוקים שאינם משמשים לתפילה.
אחר כך ייכנסו למסגד שוטרים לא יהודים, ללא נעליים וללא נשק. אפשר במדים, אפשר בלי. הם יסרקו את המקום ויציינו איפה וכמה כלי נשק נמצאים שם. זה צריך להיעשות ביודעין ובפומבי.
אחרי מספר ימים, יחזרו שוטרים לא יהודים לסרוק את המסגד. אם ימצאו חומרים אסורים – ייכנסו שוטרים יהודים, במדים ובנשק וידאגו לנקות את המקום.
אגב, אפשר גם לאסור על כניסת מתפללים למסגד כל עוד הסריקות לא תמו.
טוב, אלא רעיונות של מי שאיננו מעורה בנעשה בארץ.
להפציץ אותם מהאוויר. אין משהו אחר. כל התקהלות אלימה עם זריקת אבנים, או בקבוקי תבערה תסתיים עם הפצצות מהאוויר.
תאמינו לי אחרי 2 כאלה יגמר להם החשק להפגנות.
בנוסף יש למרר להם את החיים. עוצר, איסוף הנשק, מחסומים. שרק ינסו לצאת – יעצרו אותם.
שיתבשלו במיץ של עצמם ושימותו כבר.
נמאס מהמסתיק הזה. מספיק האינטיפאדה השניה התארכה יותר מ-4 שנים עם יותר מאלף הרוגים. למה אנחנו מכניסים את עצמנו למצב הזה שוב
צריך לגמור עם זה מהר – זבנג וגמרנו בצורה בלתי פרופורציונאלית לגמרי. מי שלא טוב לו מוזמן לברוח לירדן.
מירית, מה שהצעת כבר נעשה בכפר קאסם.
מעניין שבמשך שנים רבות הזיכרון הזה היה כה צרוב בתודעת התושבים שם, שהמקום היה מאד שקט מבחינה חבלנית.
ייתכן וצריכים להעלות שוב למודעות את כפר קאסם, וגם את דיר יאסין (בין אם היה שם טבח ובין אם מדובר בפנטזיות מוסלמיות).
ייתכן שהעלאת הארועים הנ"ל לתודעת הציבור תסייע לשינוי האוירה.
מצד שני, אם הם יהיו שקטים כעת, הם רק יתרבו ויהיו אלימים יותר אח"כ.
כולם יודעים שיש פתרון, אבל עדיין לא חוקי לומר מהו
למזלנו, פוליטיקלי קורקט הוא עדיין לא החוק במדינת ישראל. עדיין.
אז בינתיים מותר וחוקי, ובימינו אף מוסרי, לאמר מה הפיתרון האולטימטיבי.
הרי אירופה מוצפת במי שהתקשורת האירופאית מכנה פליטים הנסים מאזורי הקרבות בסוריה. עוד כמה פליטי לא יזיקו לאירופאים. אפשר גם לאמר להם שזה במקום הפליטים היהודים משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת.
——–
אגב, מישהו זוכר את המאמר שהתפרסם פה לגבי ג'סר א-זרקא? מישהו זוכר שבתחילת האינתיפאדה השניה נרצח שם בכור ג'אן הי"ד, באמצעות אבן שנזרקה עליו מהגשר שמעל כביש 2? האם מישהו זוכר זאת כאשר הוא נוסע בכביש 2 ליד הישוב הזה? האם גל הטרור הנוכחי יכלול גם ידוי אבנים מהגשר שמעל כביש 2 ליד ג'סר א-זרקא?
——–
לפני מספר חודשים הובא כאן מאמר מפרי עטו של מרדכי קידר, המציע לתת למוסלמים 7 אמירויות ברחבי ארץ ישראל, בנוסף לזו הקיימת ברצועת עזה. ומה נעשה לאחר שדאע"ש ישתלטו כל האמירויות ויתחילו לרצוח יהודים בסביבתן? הרי מרדכי קידר לא ישלם את המחיר הכבד שאותו ישלמו, ומשלמים כבר היום, היהודים הטובים שמחדשים את ההתיישבות היהודית ביו"ש.
לרגע חשבתי שמדובר בבכירים ימנים, שכחתי שזה בלתי אפשרי שהרי שמאלנים/מפא"יניקים מקדמים רק אנשים מהחמולה שלהם….