בשנת 1944, עמוסים בציוד רב ובחביות רעל קטלני, צנחו בחשאי גרמנים וערבים בסביבות ירושלים למבצע משותף נגד היישוב העברי.
הוא ביקר באושוויץ, גייס אלפי מוסלמים לשירות הרייך, ואף לחץ על הקמת מחנה השמדה בארץ ישראל ● אך הקשר בין המופתי הירושלמי להיטלר הגיע לשיאו עם הצנחתם של גרמנים וערבים באזור ירושלים, עמוסים בציוד רב ובעשר חביות של רעל קטלני ● 71 שנים למבצע אטלס
הקשרים הרעיוניים, הארגוניים והמבצעיים בין התנועה הנאצית ובין הנהגת ערביי ארץ ישראל נטועים בראשית ימי הנאציזם. בספרו שמיים ואנטישמיים הוכיח המזרחן החשוב פרופ' ברנרד לואיס, שכבר בשנת 1933 פנה המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, לקונסול הגרמני בירושלים והציע שיתוף פעולה ביו התנועות על בסיס הקרבה הרעיונית שראה ביניהן.
חוסייני עצמו, בספרו האמת על בעיית פלסטין, כתב:
היטלר שנא את היהודים ורצה להשמידם משום שהם אשמים בהפסד הגרמני במלחמת העולם הראשונה, הם פגעו במאמץ המלחמתי הגרמני וגרמו לגרמניה הפסדים גדולים במלחמה ואף הפעילו שירות ריגול נגד גרמניה. לכן במלחמת העולם השנייה היטלר עכשיו נוקם בגזע המקולל הזה.
כבר בשנת 1921, סמוך למינויו כמופתי של ירושלים, הסית חוסייני את ערביי ארץ-ישראל לעריכת פרעות בשכניהם היהודים. ועדת החקירה הבריטית בראשות השופט הייקרפט לא הוכיחה קשר בין המופתי למעשי הרצח, והוא מונה כראש המועצה המוסלמית העליונה. מאז התגברו דברי ההסתה שהשמיע חוסייני כנגד המפעל הציוני. בקיץ הנורא של 1929 הגיעה פעילותו לשיא, כאשר בעקבות שורת נאומים תקיפים שהשמיע בהר הבית התחוללה סדרה של מעשי טבח ברחבי הארץ במהלכם נרצחו 133 יהודים (מאורעות תרפ"ט). אמנם, בעקבות מעורבותו במרד הערבי הגדול שפרץ באפריל 1936 נאלץ המופתי לברוח לעיראק, שם היה מן היועצים והתומכים הנלהבים בהפיכה שהתחוללה בהנהגת עו"ד רשיד עלי כילאני, מראשי המפלגה הנאצית במקום. עם כישלון ההפיכה של כילאני וערב כניסת הצבא הבריטי לבגדד, עמד המופתי בראש ההסתה שהביאה לפרעות הפרהוד בבגדד, בהן נרצחו למעלה ממאתיים יהודים.
המופתי בברלין
כאשר כבשו הבריטים את עיראק נמלט חוסייני לגרמניה, וביום 28 בנובמבר 1941 נפגש בפעם הראשונה עם אדולף היטלר. ממחקרה המקיף של ג'ני לבל (חאג' אמין וברלין) עולה שחוסייני הציג עצמו בפני היטלר כמנהיג האסלאם, והודיע על תמיכתם המלאה של המוסלמים בנאצים. היטלר מצדו הביע הערכה לגזע הגיבורים המוסלמי, שלמרות מוצאם השמי הוא ראה בהם יסוד אצילי.
שני המנהיגים סיכמו על שיתוף פעולה נרחב, שכלל בין השאר תיאום וסיוע הדדי במהלך המלחמה ותמיכה פוליטית עם סיומה. הנאצים הבטיחו לחוסייני לממש את השליטה המוסלמית בכל רחבי המזרח התיכון ולמנוע כל יוזמה של הצלת יהודים – כולל מניעת עלייה לארץ ישראל, מהלך שהנאצים לא הסתייגו ממנו עד אז. המופתי מצדו לא שקט על שמריו, ועד תום המלחמה הפעיל לחץ כבד על מנהיגי מדינות נוספים בדרישה למנוע הצלת יהודים. בכלל זה קרואטיה, איטליה (כולל לוב) והונגריה.
היטלר, שניצב באותה עת ערב הפלישה לרוסיה ולצפון אפריקה, ראה בסיועו של חוסייני חלק מתנועת מלקחיים, כאשר חוסייני מצדו הסתמך על היטלר בקידום שאיפותיו בארץ ישראל.
ביטויו הראשון של הקשר היה הקמת משרדים של הוועד הערבי העליון ברומא ובברלין, ופתיחת מכון דת להכשרת מטיפים שיפעלו לגיוס מוסלמים לצבא הנאצי. לצד המופתי שידר באופן קבוע ברדיו ברלין המטיף יונס בח'רי, שהשפעתו על מאזיניו הייתה עצומה. השניים קראו למוסלמים להתגייס למערכה לצד הנאצים, ובנאומיו הרדיופוניים אף קרא המופתי פעמים רבות: "הרגו את היהודים בכל מקום שאתם מוצאים אותם! למען אללה, ההיסטוריה והדת".
בעת שהותו בברלין העניקו הנאצים למופתי כבוד מלכים ותקציבים עצומים, חלקם הגיע מכספים שהוחרמו מיהודים. עד מהרה הוכיח חוסייני שהוא ראוי לכך. במסגרת הוורמכט הגרמני קמה יחידה ערבית ושמה 'ערב החופשית'; 20,000 בוסנים התגייסו להילחם לצד מדינות הציר; מאות צעירים ערבים מארץ ישראל הגיעו לגרמניה והוכשרו במכללות צבאיות; ופעילות הסברה נערכה גם ברפובליקות המוסלמיות בברית-המועצות ובקרב שבויי מלחמה מוסלמים ששירתו בצבאות בעלות הברית.
קליטת המוסלמים בצבא הנאצי נתקלה אמנם בלא מעט קשיים, אך היינריך הימלר פנה לכל המפקדים בדרישה לקלוט היטב את המתגייסים הערבים:
אני מתריע בפני מפקדי וקציני אס.אס אחרים, שעליהם מוטלת האחריות על מילוי הזכות הקפדנית, הנאמנה והמכובדת ביותר שניתנה באופן מיוחד למוסלמים. הם נענו לקריאה של העומד בראשם, הם הגיעו אלינו מתוך שנאה משותפת לאויב היהודי-אנגלי-בולשביקי ומתוך הכבוד והאמון עבור מי שהם מכבדים מעל לכל, הפיהרר, אדולף היטלר. לא תהיה יותר התדיינות ולו הקטנה ביותר לגבי הזכויות המיוחדות המוענקות למוסלמים בתוך המערכת.
שנאתו התהומית של המופתי קרמה עור וגידים כאשר עם תחילת יישום תכנית הפתרון הסופי צורף נציג מוסלמי למחלקה היהודית בראשות אדולף אייכמן. חוסייני עצמו ביקר בחברת אייכמן באושוויץ ובחן מקרוב את תהליך ההשמדה, ואף הציע להקים מחנה השמדה דומה בעמק דותן, לאחר שהנאצים יכבשו את ארץ ישראל.
על פי ההיסטוריונים הגרמנים קלאוס מיכאל מלמן ומרטין קופרס, הוקם, לפי בקשת המופתי, כוח 'איינזצגרופה איג'פט' שפעל במסגרת האס.אס בראשותו של וולטר ראוף (הוגה ומיישם רעיון ההשמדה במשאיות באמצעות הסטת צינור הפליטה פנימה).
במשפטי נירנברג שנערכו לפושעי מלחמה ביולי 1946, העיד דיטר ויסליצני, מראשי מנגנון ההשמדה הנאצי, כי "המופתי היה אחד מהיוזמים של ההשמדה השיטתית של יהודי אירופה והיה יועצם של אייכמן והימלר בביצוע תכנית זו. הוא היה אחד החברים הטובים של אייכמן ודחק בו ללא הרף להאיץ את אמצעי ההשמדה".
מבצע אטלס
בעקבות תבוסת הנאצים בקרב השלישי באל-עלמיין (נובמבר 1942), הלך והתגבש רעיון 'מבצע אטלס'. תכנון המבצע כלל הצנחה חשאית של חוליית לוחמים המורכבת ממוסלמים חניכי ההכשרה הנאצית ומגרמנים בני המושבות הטמפלריות בארץ ישראל, שיצוידו בעשרה מכלים גדולים של רעל קטלני. לדעת פרופ' יוסי בן-ארצי החוליה הייתה אמורה להצית מחדש את המרד הערבי וליצור חזית חדשה במערכה הנאצית, ולדעת פרופ' יואב גלבר נועדה לחוליה מטרה מודיעינית של גיוס והכשרת סייענים. על פי הגרסה המקובלת, ביקשו אנשי החוליה להרעיל את מעיינות ראש העין ולהביא למותם של רבע מיליון יהודים בארץ ישראל.
בסמיכות זמנים מצמררת להצנחת שליחי היישוב באירופה, יצאה חוליית הצנחנים הנאצית שכללה את אנשי הוורמכט קורט וילנד, בן לאחת המשפחות הטמפלריות המפורסמות ביפו, ורנר פרנק מהמושבה הגרמנית בירושלים, פרידריך דיינינגר שאפר מהמושבה וולדהיים, ונאמניו הקרובים של חוסייני: חסן סלמה מהכפר קולה ועבד אל-לטיף מירושלים.
בליל ה-6 באוקטובר 1944 הוצנחה החוליה ממטוס היינקל 3 באזור ואדי קלט. הם היו מצויידים בנשק קל, חומרי נפץ, מפות, מכשירי קשר, מנות קרב, סכום כסף (5,000 ליש"ט), מטילי זהב ועשרה מיכלים של רעל המתמוסס במים. במהלך הצניחה התפזר הציוד בשטח נרחב, והצנחנים שנחתו במרחק רב זה מזה התרכזו והתחבאו במערה בואדי קלט. מלבד חסן סלמה שנפצע ועלה עצמאית לירושלים, המשיכו השאר במשימתם. אמנם, חשדה של המשטרה הבריטית התעורר במהרה בעקבות מציאת חלק מהציוד שהוצנח, עדויות של נערים ערבים ושמועות על מטבעות זהב שנפוצו בשוק של יריחו, והיא יצאה למסע חיפושים נרחב שכלל גם פרסום הודעות בעיתונות. לאחר שהתקבץ ביחידתו מידע רב, הצליח מפקד משטרת יריחו להגיע ביום 16 באוקטובר 1944 למערה, בה נתפסו שלושה מחברי החוליה – וילנד, פרנק ולטיף – שנכנעו ללא קרב. שני חברי החוליה הנותרים, חסן סלאמה ופרידריך דיינינגר שאפר, הצליחו להמלט. שאפר נתפס בשנת 1946 כשניסה לשוב לביתו בוילהלמה, וחסן סלמה היה לאחד מן הבולטים במנהיגי הכנופיות. בערבו של מבצע דני, הוא נהרג באופן סמלי סמוך לראש העין.
מבצע אטלס נחתם אפוא בכישלון עוד בטרם החל, אך שנים ארוכות לאחריו עוד נפוצו אגדות על מטמון אגדי של הנאצים המוסתר בערבות יריחו.
ממשיכיו של המופתי
עם תום המלחמה הוכרז חאג' אמין אל-חוסייני כמבוקש בשל קשריו ההדוקים עם הנאצים. הוא הסתתר בצרפת, וניסיון של חברי הבריגדה היהודית להתנקש בחייו לא צלח. משם נמלט למצרים ובה התגורר עד אחרית ימיו בשנת 1974. החוקר הנודע פרופ' אדוארד סעיד קבע כי "בקריאתו של המופתי לחיסול העם היהודי הוא ייצג את הקונצנזוס של ערביי פלסטין ושימש כשופרו של העם", וממשיכו המדיני (והמשפחתי) של המופתי, מנהיג אש"ף יאסר ערפאת – או בשמו המלא יאסר קידווה אל-חוסייני – הגדיר את חאג' אמין אל-חוסייני בתואר "הגיבור הלאומי שלנו".
על רקע האירועים הביטחוניים האחרונים, ועם משא-ומתן מדיני בין ישראל לפלסטינים שנמצא כל הזמן ברקע, מטרידה במיוחד הפסקה שהביא החוקר מאוריץ פרלמן, מחבר הספר המופתי של ירושלים. פרלמן ציטט התכתבות בין המופתי לאייכמן, בה מייעץ המופתי לבן שיחו: "הדרך בה הנאצים יוכלו לרדוף יהודים בצורה היעילה ביותר היא לעשות זאת לאט, ובשלבים, כדי ללכוד אותם לא מודעים לשלב הבא של התכנית".
כתבה מצויינת וחשובה אך יש כמה הערות:
האיש בצילום של מיכאל פטאל, פלאש 90, הוא בבירור כפיל של ערפת ולא השרץ עצמו. הוא דומה לערפת, אך הכרזה ברקע מסגירה אותו – גילו של אבו מאזן בצילום בבירור יותר גבוה מזה של ערפת, גם בכרזה ובוודאי מגילו של הכפיל.
כמו כן, לקרוא לאדוארד סעיד "חוקר נודע" מתאים יותר לאתר של הרשימה המאוחדת. סעיד שכתב את ספר השקרים "אוריינטליזם" היה אחד ממוריו ורביו של אובמה, ואת התוצאות כולנו רואים.
זה יאסר ערפאת? נראה כמו כפיל.
אני מנסה לחשוב על הרלוונטיות לימינו. הדבר היחיד שעולה לי הוא הבנת מכחישי השואה שמגיעים מהשמאל הקיצוני האירופי. כולם תומכים בפלסטינאים כנגד היהודים / הציונים ובנלי בריתם האמריקאים הקפיטליסטים. כל אלו שגזלו את רכושם הטבעי של עמי ערב ומצצו פיצויים מהאירופאים בתרוץ השקרי שנרצחו 6 מיליון יהודים.
ולמה יד ושם מעלים את חלקם של הערבים בשואה?
דבריה של קמילה דורשים הסבר בעקר הסיפא