הודו שוברת לימין ישראל

שנים ארוכות שישראל מחזרת אחר הודו, אך בכל פעם זוכה לכתף קרה • שינוי משמעותי התרחש מאז עלייתו לשלטון של ראש הממשלה נרנדרה מודי באפריל 2014 • עתה, הביקור שיערוך נשיא הודו בימים הקרובים מעיד על התחממות יחסים נוספת, זאת על בסיס קו אידאולוגי ימני-פרגמטי

הפגישה בין ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי לבין אבו מאזן בסוף ספטמבר בניו יורק, סימלה באופן מובהק את יחסה של הודו למזרח-התיכון. חודשיים אחרי שההודים הכו בהלם את הפלסטינים עם הימנעות בהצבעה על דו"ח צוק איתן של ועדת החקירה באו"ם, ישבו מודי ואבו מאזן ושוחחו על, לא תאמינו – משבר החטופים ההודים בעיראק. אבו מאזן הבטיח לעזור, מודי אמר תודה, והנושא של פריחת היחסים בין הודו לישראל, והמתיחות הגואה בין הרשות הפלסטינית לישראל, לא עלה כלל. יתרה מכך, הודו נתנה לפלסטינים הסבר טכני על ההצבעה, וסיפרו לפלסטינים שבעצם שום דבר לא השתנה. כל שנותר לפלסטינים הוא לקבל זאת בהבנה.

כך, נראה שהודו הפסיקה להתנצל על יחסיה עם ישראל, ואבו מאזן חווה זאת על בשרו.

מודי כוכב עולה

נרדרה מודי עלה לשלטון באפריל 2014, ונעשה לראש הממשלה החזק ביותר בהודו בשלושים השנים האחרונות. במאי האחרון, מפלגת העם ההודי – BJP – כבשה יותר ממחצית המושבים בפרלמנט והשפילה את מפלגת הקונגרס שהקימה את הודו ושלטה בה רוב ימי קיומה. הבורסה ההודית זינקה ב-30% בעקבות בחירת מודי, וגם אם ההבטחה הכלכלית מתמהמהת במימושה, וגם אם הוא ספג מכה כואבת בבחירות המקומיות בניו דלהי, אין למודי כרגע מתחרה מובהק שמהווה אלטרנטיבה בציבור ההודי.

ראש ממשלת הודו הפך לכוכב בין לאומי, הופיע בפני עשרות אלפי מעריצים בהודו ובחו"ל, ואפילו בן שלו מ'הארץ' סלח כנראה למודי על חלקו בטבח של אלף מוסלמים במשמרת שלו, ולפי מתנגדיו – בתכנון שלו. אחרת, קשה להסביר מדוע העיתונאי פרסם מאמר מלא הערצה על טעמו המשובח בלבוש. כוכב או לא כוכב?

בבחירות המקומיות מודי זרח אף יותר. הוא ניצח במדינות ההודיות השונות, ואפילו בקשמיר, אזור המריבה המאוכלס ברוב מוסלמי, גרפה מפלגת העם יותר קולות מכל מפלגה אחרת. אף חשוב מכך, אחוז ההצבעה בקשמיר היה הגבוה ביותר מזה שני עשרים, אות ליד הברזל של הודו על חבל קשמיר וההשלמה של תושבי קשמיר עם שלטונה.

הביקור ההיסטורי שיערך בימים הקרובים בישראל הוא אמנם של נשיא הודו פאנארב מוקרג'י, שהוזמן באופן רשמי על-ידי נשיא ישראל ראובן ריבלין, אך הדלק של הביקור הוא השליטה הימנית על הפוליטיקה ההודית.

כאשר השגריר שלנו בהודו אומר שהביקור ההיסטורי הוא יציאה מהארון של שתי המדינות, הוא מעט מגזים – ישראל מעולם לא רצתה להיות בארון, ותמיד חיזרה אחרי ההכרה והידידות ההודית. מי שהפנתה כתף קרה הייתה הודו. הודו היא זו ששמה את הנושא הפלסטיני בראש סדר היום המזרח-תיכוני. עוד בזמן השלטון הבריטי היא זו שהתנגדה להחלטת כ"ט בנובמבר, והיא הייתה המדינה הלא-ערבית הראשונה שהכירה באש"ף כנציג הבלעדי של העם הפלסטיני. גם כאשר כוננה הודו את יחסיה הדיפלומטיים המלאים עם ישראל ב-1992, היא שמרה על הרטוריקה הפרו-פלסטינית המובהקת.

מאז נעשו צעדי התקרבות עקביים עם מדינת ישראל, גם כאשר מפלגת הקונגרס, שהקימה את הודו ומזוהה עם גישת שמאל-מרכז, שלטה במדינה בשנים 1996-1991 ו-2014-2004. עד הגעתו של מודי, הפער בין האמת לרטוריקה היה גם נחלת ממשלת הימין ששלטה בשנים 2004-1998, והצביעה באו"ם נגד זכותה של ישראל להקים חומת הפרדה עם הפלסטינים.

השגריר כרמון גם ממעיט בחשיבות העובדה שמוקרג'י מגיע לביקור, ולא מודי עצמו. שרת החוץ ההודית סווארוג' הודיעה עוד בחודש מאי שמודי יבוא לבקר בישראל, ואין ספק שההחלפה אינה צעד תמים. כמובן, הפרשנות הרווחת לשינוי הפרסונה ההודית שתבוא לביקור היא שהודו מנסה להשקיט את הביקורת על אביב היחסים עם ישראל, ומודי ונתניהו מזוהים יותר מדי עם שיח אנטי-מוסלמי – מודי סורב לויזה אמריקנית עד היבחרו לראשות ממשלת הודו בגלל חלקו בטבח המוני של מוסלמים במדינת המחוז שהוא הנהיג ב-2002.

מוקרג'י הוא השפן שנשלף מהכובע, וזו לא פעם ראשונה שמודי משתמש בטריק הזה.

חילוף האישים: מהלך פרגמטי

מודי הוא עוף מוזר גם בתוך הימין ההודי. הוא בונה יותר על המעמד הבינוני ההודי שרוצה גאווה לאומית ומדיניות פרגמטית, ופחות על ארגוני הימין הקלאסיים שהשיח שלהן דתי וסמלי יותר. כך למשל אימץ מודי בקמפיין הבחירות כמודל ההשראה שלו את סארדאר פאטל, "איש הברזל" של מפלגת הקונגרס וסמל מובהק שלה בזמן עצמאותה, והתעלם ממייסדי הודו הימניים. זה עבד מצוין ומשך את הקול הצף, ובו בזמן הכעיס את הימין המסורתי הקנאי לגיבוריו ההיסטוריים. הטריק של מודי פשוט: בחר פוליטיקאי ניצי ופופולרי מהמחנה היריב, ואמץ אותו לשורות המחנה שלך.

כמו פאטל המנוח, גם מוקרג'י הוא מועמד מושלם עבור מודי הפרגמטיסט. הוא בשר מבשרה של מפלגת הקונגרס, ולולא הנפוטיזם השורר במפלגה, הוא – ולא בנה הכושל ראג'יב – היה זה שמחליף את אינדירה גנדי כראש ממשלת הודו באמצע שנות השמונים.

מוקרג'י היה שר ביטחון בממשלת הקונגרס עם נטייה פרו-אמריקנית מובהקת, והיה שותף לפריחת היחסים הביטחוניים עם ישראל. וכמובן – לתקוף ביקור נשיאותי הוא צעד בלתי פופולרי עבור האופוזיציה המוכה של הודו; ובעיקר נשיא שמקפיד לבקר גם ברשות הפלסטינית ובירדן, וחשוב מכל – נשיא שנבחר על ידם.

הביקור של נשיא הודו השבוע בישראל מבטא את הקרבה והאמון בין הנשיא ההודי וראש ממשלתה, את האופי הפרגמטי והפרו-אמריקני של שניהם, ואת ההבנה של מודי שגם בלי ביקור רשמי בישראל של אוקטובר 2015, התהליך של היציאה מהארון בלתי הפיך כל עוד הימין שולט בהודו. לכן, גם אם נדחה הביקור האמיתי לו ציפתה ממשלת ישראל, הוא בא יבוא.

________

לב ארן שימש כרכז מידע באגודת הידידות הפרלמנטרית הודו-ישראל בשנים 1998-1996