עִם הַגַּב לָעָם

כִּי תִרְאֶה אֶת עַמְּךָ וּבְשָׂרְךָ
מֻנָּח עַל מִזְבַּח הַמַּעֲרָכָה,
נָס כַּצְּבִי עַל הַר בָּתֶר
וְנִסְתָּר בַּחֲגַו
מֵאֵימַת חַדְרֵי בָּטֶן
וּפַחַד מִגַּב,
נִצּוֹד בִּפְסִיכוֹזַת
שְׁקָרִים וּדְקָרִים,
נִצּוֹד וּבְכָל זֹאת
רֹאשׁוֹ מֵרִים,

כִּי תִרְאֶה אֶת עַמְּךָ
בִּמְשִׁסַּת הַשּׂוֹנֵא,
אֶת בְּשָׂרְךָ עַצְמְךָ
מְדֻקָּר וּמְתֻלָּם –
גַּבְּךָ לְעַמְּךָ לֹא תַּפְנֶה
וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

אַל תַּחְשֹׁב שֶׁלִּהְיוֹת מוּסָרִי
הוּא לִטְעֹן אֶת אַשְׁמַת הַנִּדְקָר.
אַל תַּחְשֹׁב שֶׁזּוֹ עֵת לִמְסָרִים
שֶׁל צַחְצַחַת מַצְפּוּן מְנֻכָּר.
תִּתְפַּלֵּא, אֲבָל לֹא מוּסָרִי
לְשַׁחֵר כָּל אַחֵר בְּסֻכָּר:
זוֹ דְּקִירָה בַּסַּכִּין הַבְּשָׂרִי;
זֶהוּ שֶׁפֶךְ דָּם חַם בְּדָם קַר.

לַעֲמֹד עַל אַלּוֹן הַבָּכוּת,
לַעֲקֹד אֶת הָעָם הַשָּׁחוּט,
לְהַטִּיף לַטָּלֶה
"תִּתְחַשֵּׁב, תְּגַלֶּה
הֲבָנָה לַזְּאֵב,
הוּא דּוֹאֵב, הוּא רָעֵב,
תֵּן לוֹ, תֵּן לוֹ פִילֶה" –
לֹא, לֹא, אֵין פֹּה אֵיכוּת
מוּסָרִית אוֹ שְׁלִיחוּת.
לֹא, זֶה לֹא נַעֲלֶה
וְלֹא נַעֲלַיִם,
לֹא שְׂרוֹךְ וְלֹא חוּט.
זֶה נָחוּת.

וּמִנֶּגֶד,
אוּלַי כְּבָר קָשֶׁה לְהָבִין,
אֲבָל גַּם בְּשָׁעָה שֶׁל טֵרוּף לְהָבִים,
גַּם בְּעֵת צֹרֶךְ לָקוּם כְּלָבִיא,
לֹא נִהְיֶה כַּעֲדַת הַכְּלָבִים.
לֹא נִטְרֹף פֹּה אִתָּם.
לֹא נָקוּם עַל הַתָּם:
זוֹ דְּקִירָה בְּסַכִּין חֲלָבִי.

לֹא נִטְרֹף אֶת הַגֶּשֶׁר
עַל פְּנֵי הַנְּקִיק.
לֹא נִשְׂרֹף אֶת הַגֶּשֶׁר,
כִּי גֶּשֶׁר נָקִים.
לֹא נִרְדֹּף לְבַקֵּשׁ אֶת
הַדָּם מִנָּקִי.
לֹא נַשְׁכִּין בְּלִבֵּנוּ סַכִּין.