התנועה האסלאמית: שלב הראיות

ראש הממשלה הורה לאסוף תשתית ראייתית נגד הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל בשל ההסתה וההתססה הבלתי פוסקת מצד מנהיגיו • אך גם אם נניח בצד את הרטוריקה האלימה, מזה שנים שמתגלות מפעם לפעם עדויות מרשיעות, לכאורה, נגד התנועה האסלאמית • את רובן הם אפילו לא טורחים להסתיר, ועתה הגיע הזמן להציף אותן מחדש

הימים ימי אוסלו העליזים. שנת 1994 הייתה כנראה הכי '1984' בארץ ישראל. במקום שלום והפסקת איבה שהובטחו להם, אזרחי המדינה קיבלו פיגועים רצחניים. אך ספק אם מישהו חשב אז שיום אחד יקום יהודי שירצה "לאזן" את מאזן האימה.

בבוקרו של חג פורים באותה שנה נכנס ד"ר ברוך גולדשטיין מקריית ארבע להתפלל תפילת שחרית במערת המכפלה. לאחר שסיים את תפילתו, כיוון את הרובה שהיה ברשותו לעבר המתפללים המוסלמים באולם יצחק ופתח בירי אשר קטל את חיי 29 מתפללים, וגרם לפציעתם של למעלה מ-100 נוספים.

הארץ הזדעזעה. הממשלה החליטה להקים את ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון, הלא היא ועדת שמגר. הוועדה קבעה כי לא הוכח שגולדשטיין פעל במסגרת תנועת 'כך', בה היה חבר, אולם מכיוון שהוא נבחר מטעמה למועצת קריית ארבע ואף הופיע ברשימתה לבחירות לכנסת בעבר, הוצאו תנועות 'כך' ו'כהנא חי' (על-פי פקודת מניעת טרור), אל מחוץ לחוק. החלטתה הדרמטית של הממשלה התקבלה במהירות, והיא נסמכה על פקודת מניעת טרור.

אלא שהשלכותיה של אותה ההחלטה היו דרמטיות אף יותר. שכן מתוך דבריה עולה שלא רק הארגונים הספציפיים מוצאים אל מחוץ לחוק, אלא האידיאולוגיה הכהניסטית בכללותה:

הכרזה זו חלה על הארגונים הטרוריסטיים המפורטים לעיל וכן על כל חבר-בני-אדם שיפעל להשגת מטרות מאותו סוג, אשר הארגונים הנזכרים לעיל פעלו להשגתן, באמצעים דומים לאמצעים שהארגונים הנזכרים לעיל השתמשו בהם, אף אם יתקרא בשמות או בכינויים אחרים – אם דרך קבע ואם מעת לעת. כן תחול הכרזה זו על פלגיהם ועל צירופיהם של הארגונים הנזכרים לעיל.

מההכרזה הזאת יכול ללמוד רבות ראש הממשלה נתניהו, המנסה מזה תקופה לפעול להוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק. ממשלת רבין, כאמור, לא נזקקה לתשתית ראייתית מסובכת כדי להפוך את האידיאולוגיה הכהניסטית בשלמותה לבלתי חוקית.

שיטת 'האחים המוסלמים'

כפי שהוסבר באריכות במאמר שהופיע לפני מספר ימים מעל במה זו, אשר ניתח את אופי פעילותה של 'התנועה האסלאמית', שורשיה של התנועה האסלאמית בתאי 'האחים המוסלמים' בארץ ישראל, עוד בימי המנדט. העובדה שמנהיגיה חזרו לאורך השנים על סיסמת "האסלאם הוא הפיתרון" מוכיחה כי מנהיגיה לא טורחים להכחיש את זיקתם למשנתו של חסן אל-באנה, מייסד תנועת האם ממצרים. עיון ברשימת הכרזות וצווים על ארגוני טרור והתאחדויות בלתי מותרות בישראל מגלה של'אחים' שמור בה מקום מכובד.

גם המבנה הארגוני של 'התנועה האסלאמית' דומה להפליא למודל שפיתח אל-באנה: רשת ענפה של מוסדות דתיים חברתיים הרשומים כעמותות וחברות לתועלת הציבור. מודל זה משרת מספר מטרות. ראשית, כאמור הוא מיישם את האידיאולוגיה של 'האחים המוסלמים', שאחד מאבני היסוד שלה הוא הסיסמה "האסלאם הוא הפתרון". כפי שתיאר זאת החוקר עאטף אבו עג'אג' בראיון ל'מידה': "התנועה האסלאמית רואה באסלאם דרך חיים כוללת שאמורה להחליף את מוסדות המדינות המערביות. 'האסלאם הוא הפתרון', זו הסיסמה".

אלא שיישום סיסמת 'האחים' באמצעות מאות עמותות מבוזרות משרת מטרה נוספת: גיוס משאבים, כספיים ואנושיים, בקרב ערביי ישראל וגם בחו"ל. אבו עג'אג' סיפק המחשה לדפוס הפעילות הזה בקרב הבדואים בנגב:

כמעט כל מסגד בכפרים הבדואים מנוהל על-ידי עמותה ייעודית שאחראית על גיוס כספים, תכנון ותחזוקה של המקום. מאות המסגדים הללו והעמותות שלהם משתייכים לתנועה האסלאמית… צריך להבין שמסגד הוא לא רק ביטוי סמלי-דתי… הוא מקום פיזי ועוגן, שבו אפשר לתכנן ולהוציא לפועל את כל הפעילות החברתית והפוליטית. בחלק מהמסגדים אפילו יש במרתף משרדים מסודרים עם מחשבים, קלסרים, מפות, חדרי ישיבות, כיתות לימוד…

בין שתי התנועות האסלאמיסטיות שוררים יחסי ערבות הדדית של ממש. כך למשל, מחמוד טועמה, פעיל חמאס ששב מסעודיה ונעצר על-ידי השב"כ במעבר אלנבי בשנה שעברה, סיפר בחקירתו שחמאס משתמש בתנועה האסלאמית כארגון חזית לקידום מטרותיו. במהלך אותה חקירה הצטברה תשתית ראייתית נגד עמותה המסונפת לתנועה האסלאמית: 'עמארה אל אקצא'. בשב"כ זיהו שהעמותה שימשה צינור להעברת כספים מחמאס ל'מוראביטון' והוכרזה כבלתי חוקית.

שיטת השימוש בעמותות מועדפת על אסלאמיסטים ברחבי העולם, כיוון שהיא מצמצמת בפועל את יכולתה של מדינה דמוקרטית לאתר ולטפל בשימוש חתרני בהן. כשהריבון נצמד לדיני ראיות הוא נאלץ להתמודד נקודתית עם התארגנות כזו או אחרת במקום לטפל בשורש הבעיה, כפי שבא לידי ביטוי לאחרונה באיסור פעילותן של העמותות 'מראבטון' ו'מראבטאת', שהיוו גורם מרכזי ביצירת האלימות בהר הבית ובירושלים.

אלא שה'מראבטון' וה'מראבטאת' הן רק קצה הקרחון. לפלג הצפוני של 'התנועה האסלאמית' היסטוריה ארוכה של קשרים עם תנועת האחות, חמאס. עוד בשנת 1996 סגרה המדינה את משרדיה של 'ועדת ההצלה האסלאמית', שאותה הפעילו בכירים בתנועה, לאחר ששימשה כצינור מרכזי לגיוס תרומות עבור חמאס בישראל. אך בתנועה האסלאמית לא אמרו נואש וחיש מהר הפכה העמותה האסורה להתארגנות חדשה ששמה 'העמותה האיסלאמית למען יתומים ונזקקים'.

העמותה "החדשה" חיה, קיימת (כעמותה רשומה) ובעיקר בועטת, וזאת על אף סיוע שהמשיכה להעניק לחמאס. אך האבסורד הוא שבתקופה שהעמותה החליפה את שמה והמשיכה לסייע לטרור, נפתח בינתיים בשנת 2003 המשפט המתוקשר נגד ראשי הפלג הצפוני, שבמרכזו עמדה 'ועדת ההצלה' "הלא קיימת".

מפריחים את הנגב. בדרכם

מי שיחפור קצת בפרסומי עבר יגלה כי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית לא מתחבא. כפי שנחשף בסדרת תחקירים ב'מידה', התנועה האסלאמית מקיימת פעילות ענפה בנגב, המתמקדת בכפרים בלתי מוכרים ובבניה בלתי חוקית כעוד צעד של התרסה כנגד המדינה. פעילות זו מתבצעת כעשור באמצעות "מחנות התחברות" שנתיים, בהם לוקחים חלק פעילי התנועה מכל רחבי הארץ.

אלא שההתחברות לא מסתכמת במחנות העבודה. היא נמשכת כל השנה באמצעות שיטת "ערים תאומות". כך עובדת השיטה:

צוותי תכנון משותפים, הכוללים נציגים מהצפון ומהדרום, עובדים על הכנת תכניות מפורטות לביצוע ביום הפרויקט. הללו מסיירים בשטח ומרכזים לידיהם רשימת צרכים ופרויקטים אפשריים; מכינים תכניות מפורטות של כל פרויקט כולל הערכת עלויות והציוד הנדרש; ולבסוף מגיע העיקר: יצירת ברית 'ערים תאומות' בין אנשי הצפון לבדואים.

במסגרת זו יוצרים המתכננים חיבורים בין כפרים או קהילות מוסלמיות מהצפון והמרכז לבין כפרים בנגב, כאשר כל קבוצת פעילים צפונית מקבלת לידה את האחריות על ביצוע הפרוייקט הנבחר. כך נוצרת רשת של גיוס המונים לטובת המטרה: מחמוד מביא שקי מלט; עבדאללה מספק דחפור ומשאית; סלים מביא כלי עבודה ומרואן מגיש לכולם קפה.

מעבר למשמעויות החברתיות והמשפטיות, לפעילות זו יש השלכות פוליטיות מרחיקות לכת. בעוד שהמדינה מדירה את רגליה מהפזורה הבדואית, ראא'ד סלאח משדר מי כאן הריבון האמיתי. יתרה מכך: תוך כדי "ההתחברות" סלאח וחברותו דואגים להעביר מסרים מתאימים. אחת הדרכים להעביר אותם הוא תיעדוף הולם של משימות. במסגרת הפעילות בשנת 2013 למשל נבנה בית מגורים עבור נאסר אבו-הדובה שבילה 9 שנות מאסר בכלא בגין הברחות נשק לתחומי הרשות הפלסטינית.

וכמובן ישנם הנאומים. בסיום יום העבודות באותה שנה התכנסו המשלחות לעצרת סיכום חגיגית לציון 'יום האדמה' שנערכה בעיירה לקיה. אסאמה אל-עקבי, ראש התנועה האסלאמית בנגב, הפנה קריאה לעולם הערבי ואמר כי "אנו בנגב עוברים סבל ועושק מתמשך מצד הארגון הישראלי שרוצה להחרים את קרקעותינו ולהרוס את כפרינו ולאיים על אנשינו. אנו זקוקים לסיוע שלכם כדי שנמשיך בעמידה האיתנה שלנו בארץ הרבאט, ארץ פלסטין, ארץ מסגד אל-אקצא הקדוש".

גם כמאל ח'טיב, סגן ראש התנועה האסלאמית, ניצל את הבמה כדי להסית נגד ישראל, והוסיף: "מדינאי ישראל, אל תשמחו יותר מדי – הגורל של אללה יבוא אליכם ממקום שאפילו לא תצפו. יש לנו כוח רצון, תעוזת נפש, סבלנות ועמידה איתנה – וכוח הרצון שלנו ינצח בעזרת אללה. ברצוני לומר לכם: 'צוחק מי שצוחק אחרון, אתם עוד תראו'."

קרנות, חמאס ומרמרה

בחשיפה נוספת מעל במה זו התגלה כי על ניהול מבצע ההתחברות מופקדת עמותה בשם 'קרן הנגב לאדם ואדמה'. מדובר בתאגיד הרשום ברשם החברות הישראלי שכתובתו בעיירה רהט. בין שאר מחזיקי מניותיו נמנה אחמד אל-סייד, המוזכר בפרסומים רבים כמנכ"ל הקרן, אשר מרואיין תדיר בכל הנוגע למיזמים שבאחריותו.

אך זאת איננה הבעיה היחידה בהתנהלות הקרן. פעילותה ממונת בין היתר על-ידי קרן תורכית בשם 'יד ביד' המסונפת לארגון IHH הידוע לשמצה ממשט המרמרה (בו אגב לקח חלק פעיל ראא'ד סלאח) ולמפלגתו של ארדואן. ה-IHH, יש לזכור, הוכרז כהתארגנות אסורה בישראל. בנוסף, ה-IHH משתייך ל'קואליציית הצדקה', ארגון גג של קרנות אסלאמיות בינלאומיות – התומך בין היתר בחמאס – שעם מועצת נאמניו נמנה גם מיודענו ראא'ד סלאח.

דבר מעניין נוסף שעלה הוא כי על שם 'קרן הנגב לאדם ואדמה' רשומה גם כתובת בבאר-שבע, במבנה המתואר כסניף חדש של הארגון. באופן מפתיע הקרן חולקת מבנה זה עם ארגון נוסף – 'מיזאן' שמו, המסונף גם הוא לפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. ארגון זה, שמרכזו בנצרת, משמש כזרוע המשפטית של התנועה האסלאמית. לפי מסמכים השמורים בארכיון רשם העמותות, זכה בעבר למימון מאותה 'ועדת ההצלה' שעמדה בשנת 2003 במרכזה של פרשת הקשר בין התנועה האסלאמית לחמאס.

ראשי ארגון 'מיזאן' הם גם מראשי ומנהיגי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. עו"ד מוחמד אבו עובייד, שייצג את התנועה האסלאמית במשפטי החמאס בשנת 2003; או עו"ד זאהי נוג'ידאת, המשמש כדובר התנועה האסלאמית, הם רק חלק מהשמות המעניינים הרשומים בהנהלת 'מיזאן'.

מוטב מאוחר

את הראיות שנאספו לעיל יכול למצוא היום כל אדם מן השורה, בהשקעה לא רבה במיוחד. מדובר בחומרים גלויים שהתפרסמו בעבר. אך אפילו הם לבדם מצביעים על כך שהפלג הצפוני הרדיקלי של התנועה האסלאמית אינו פועל בדרכים כשרות, לכאורה. אין ספק שבדיקה מדוקדקת יותר, עמוקה יותר, באמצעות הכלים המשפטיים והביטחוניים העומדים לרשותה של מדינת ישראל תאסוף תשתית רחבה עוד יותר, אשר תוכיח עד כמה מסוכנת וחתרנית פעילותו של הפלג הצפוני.

הגיע הזמן לעצור את מכונת ההסתה המאורגנת של ראאד סלאח, ויפה שעה אחת קודם. כך, בפעם הבאה שיתגבר גל אלימות וטרור, לפחות יהיה פירומן אחד פחות בשטח.