העיתון של (מחלקת) המדינה

על-פי כתב 'הארץ' ברק רביד, מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי אמר אתמול (ד') בהתייחס לגל הטרור כי "אם מישהו תוהה איך נראית (מדינה, ב"ר) אחת הוא יכול להסתכל על אירועי השבועות האחרונים". למען הסר ספק, כותרת המאמר מסבירה לנו כי הוא התכוון בכך ש'ההסלמה היא דוגמה למציאות של מדינה אחת לשני עמים', או במילים אחרות: מדינה דו-לאומית.

המשפט הזה צלצל לי מאוד מוכר. מאוד מוכר. הוא אף עורר בי את התהיות הבאות: מהיכן ג'ון קרי שואב את המידע שלו על ישראל? איזה עיתון קוראים שם במחלקת המדינה כדי לדעת מה קורה פה בארצנו הקטנטונת? ואז נפל האסימון, ופיסות הפאזל התחברו.

ובכן, כשירות לקורא, הנה כמה דוגמאות על ציר הזמן, שהופיעו בתקופה האחרונה ב'הארץ' ומלמדות משהו על הקו המערכתי. המובאות הן בעברית, אך יצאתי מתוך ההנחה העובדתית שרוב המאמרים מתורגמים גם לאנגלית:

• רוית הכט, הר הבית כפרומו למדינה דו-לאומית, 30.9, הארץ: "ובמידה מסוימת, אפשר גם לראות בהר הבית קדימון מרוכז ומתומצת של חזון המדינה הדו־לאומית לחופי המזרח התיכון, זה שנהפך לפתרון ריאלי והגיוני עם גוויעת חזון שתי המדינות".

• ברק רביד, גל הטרור: טעימה מהעתיד על-פי נתניהו, 14.10, הארץ: "כאשר ברחובות ירושלים משתוללים רוצחים פלסטינים חמושים בסכינים, מקבלים אזרחי ישראל תצוגת תכלית משמעותית ראשונה של מציאות במדינה דו-לאומית".

• ארי שביט, רציתם דו-לאומית? קיבלתם, 15.10, הארץ: "בדיוק כמו בסוריה ובדיוק כמו בעיראק, המציאות הדו־לאומית קורמת עור וגידים. הללויה, לאומנים של גוש אמונים. הללויה, ליברלים של BDS. עשיתם את זה. מימשתם את זה. הפכתם את חיינו לסיוט".

• דן כספי, מדוע אני אופטימי, 18.10, הארץ: "הנה אשר יגורנו בא לנו. מספר ימים של טרור בירושלים וברחבי הארץ שינו את האווירה ועמדות הציבור. לזמן מה טעם הציבור טעם המדינה הדו-לאומית והבין מיד מה צפוי לו".

• אבי שילון, ככה נראית מדינה דו-לאומית, 18.10, הארץ: "דווקא האירועים האחרונים ממחישים את הפוטנציאל הנפיץ ביחסי יהודים וערבים, שכולל משקעים היסטוריים ודתיים רבי עוצמה. מדינה אחת לא תשכך את הסכסוך, אלא תעצים התפרצויות של עוינות בין הקהילות, גם אם יהיה זה מיעוט קיצוני שיוביל לכך".

• ארי שביט, הלם העתיד, 22.10, הארץ: "המפעל המונומנטלי של גוש אמונים גבר על מדינת ישראל ועיצב מציאות דו לאומית, של עם חי בתוך עם ועם החי מעל עם, במקום עם החי ליד עם".

• יעל שטרנהל (הבת של), האמנם לינץ'? לקחים היסטוריים מדרום ארה"ב, 24.10, הארץ: "כיוון שהמרחב הישראלי-פלשתיני הולך ומתקרב אל מציאות של מדינה דו-לאומית, ההקבלה לדרום ארצות הברית בתקופת ההפרדה הגזעית הופכת בימים אלו לרלבנטית במיוחד ולמעשה לבלתי נמנעת".

ברור לכל בר דעת, ובאמת שלא כאן המקום להרחיב, כי הניסיון לצבוע הכל בשחור-לבן ולצייר סיטואציה מניכאית הוא הצגה מוטעית ופשטנית ביותר של המציאות המורכבת בה אנו חיים. נבהיר גם כי החתום מטה רחוק מלתמוך ברעיון של מדינה אחת במציאות הנוכחית. אך מכיוון שבאנשים חכמים ("חושבים") עסקינן, ניתן גם להבין כי כל מטרתה היא לעורר היסטריה ולדחוף את הקורא למסקנה המתבקשת כי הפיתרון המדיני היחיד הוא שתי מדינות לשני עמים. לשיטתם, זה או זה – או אפרטהייד (מאמר מערכת, 26.10).

נותרנו אפוא עם שאלה מעניינת העולה מן האמור: האם ג'ון קרי מצטט את 'הארץ', או שמא 'הארץ' הוא זה שמצטט את מזכיר המדינה ג'ון קרי? ומה הפלא בעצם, שזהו העיתון היחיד בארץ שזכה למאמר אישי פרי עטו של הנשיא אובמה בכל שנות כהונתו? את המסקנות יסיק לעצמו הקורא הנבון.