היא אתרגה את אולמרט, הרעיפה מחמאות על בוז'י, וכשלה בסיקורי הבחירות. זה לא הפריע לאגודת העיתונאים להעניק לה פרס מפעל חיים. קבלו את סימה קדמון
שלל סופרלטיבים ומחמאות הורעפו על העיתונאית סימה קדמון, עם ההכרזה אתמול על זכייתה בפרס אגודת העיתונאים ● לעומר דוסטרי הדבר היה נראה מעט מוזר, אז הוא יצא לבדוק כמה מהכתבות של העיתונאית הנערצת ● מיטב הציטוטים לפניכם
אתמול הכריזה אגודת העיתונאים כי בכנס אילת הקרוב, שייערך עוד כשבועיים, יוענק פרס 'מפעל חיים' לעיתונאית ידיעות אחרונות סימה קדמון. על-פי הוועדה המחליטה, קדמון זכתה מהנימוקים הבאים: "בחוכמה ובדייקנות, ברגישות ובספקנות, במסירות ובהומור – מסקרת ומפרשת סימה קדמון את המערכת הפוליטית שבוע אחר שבוע, שנה אחר שנה".
ואולם, דיווחיה וסיקוריה המוטים של העיתונאית, הבולטים לעיני כל, הופכים את ההכרזה לתמוהה ביותר. שלא לדבר על המחמאות והסופרלטיבים שהורעפו עליה בנימוק לזכייה. במחקר שערכה חברת 'יפעת מחקרי מדיה' בתקופת הבחירות, נמצא כי יותר מ־20 כתבות של סימה קדמון עסקו בנתניהו באותה תקופה, ובכולן אובחן סיקור שלילי. יאיר לפיד ומשה כחלון, לשם השוואה, כמעט שלא סוקרו בצורה שלילית. בחינת עבודתה של קדמון אפוא, מטילה ספק רציני במקצועיותה.
ואכן, נימוקי הוועדה התייחסו ל"דייקנות" ול"חכמה" העיתונאית של קדמון, אך כשבוחנים את עבודתה בתקופת הבחירות האחרונות רואים דברים רבים, אולם קשה לאתר ביניהם דייקנות. בטור אחד (5.12.14) מאבחנת קדמון "אי ודאות, דכדוך וחוסר אנרגיה בליכוד;" בסוף השבוע האחרון למערכת הבחירות (13.3.15) היא טוענת כי "מפלגת השלטון נמצאת במומנטום שלילי, ועושה רושם שראש הממשלה נתניהו לא מצליח בינתיים לייצר שום דבר שיכול לשנות את זה"; ורגע לפני הבחירות (16.3.15) היא כתבה בטורה הקבוע את הפסקה הבאה: "בעוד יומיים נדע אם ההתייצבות שלו בין דניאלה וייס לנפתלי בנט, בין ישראל כץ לאלי ישי, אכן הוסיפה לו את מה שבשבילו בנימין נתניהו הגיע לכיכר – וזה מנדטים, מנדטים ועוד מנדטים. מכיוון שאין סקרים שיכולים להשיב על כך, אני מרשה לעצמי לומר: מסופקתני".
הוועדה התייחסה גם ל"רגישות" המאפיינת את קדמון. ואכן קדמון הראתה רגישות, ואפילו רגישות יתרה, כשתיארה בעבר את פרשיות השחיתות של אולמרט כ"ענני נוצה". במאי 2006, תחת הכותרת "שפיות זמנית", היא קטלגה את העם לשפויים ולא-שפויים, ואף ציטטה את אולמרט לחיזוק דבריה: "הגיע הזמן שאת המדינה ינהלו אנשים נורמלים כמוני וכמוך". ובנובמבר 2007, תחת הכותרת "צריך לבקש זליכה", התנפלה סימה קדמון על החשב הכללי במשרד האוצר דאז, ירון זליכה, שהגיש תלונות נגד אהוד אולמרט בגין שחיתות. "מדהים לראות איך אנשים כמו ירון זליכה, ששפך רפש על ראשו של ראש הממשלה והפך את ימיו לגיהנום, ממשיך להסתובב כמטהר אוויר".
רגישות פחותה הציגה קדמון בכל הנוגע למתנגדים להצעת הממשלה לגרש יהודים מביתם במסגרת תכנית ההתנתקות. עליהם כתבה העיתונאית הרגישה: "כדי לעמוד היום בראש מחנה המתנגדים צריך להיות או חזק מאוד או טיפש מאוד… טיפשים יש כנראה למכביר".
גם "ספקנותה" של קדמון אכן הרקיעה שחקים – עד כי הפיכת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לדמון, וייחוס תקיפות צבאיות של ישראל בעומק האויב לשיקולים פוליטיים צרים והישרדותיים. כך, לאחר שדווח בעיתונות הזרה על תקיפה ישראלית בסוריה למניעת הקמת תשתית טרור בחסות איראן, כתבה קדמון: "להעדיף אינטרסים פוליטיים על פני שיקולי ביטחון? כן, בהחלט. נתניהו נלחם כדי להישאר בבית ראש הממשלה ויעשה כל דבר, אבל כל דבר, שיקדם אותו למטרה הזאת". יום לאחר נאומו של נתניהו באו"ם נמרחה כותרת גדולה מעל הטור שכתבה, במילים: "נאו"ם שמום". ״למה טורח ראש ממשלת ישראל להגיע לשם (בימת האו״ם, ע.ד), שנה אחרי שנה, כשאין לו באמת מה לחדש?״, תהתה קדמון בהפגינה נימוסים בריטיים צרופים.
אך לא די בדייקנות, חכמה, רגישות וספקנות. הוועדה דיברה גם על "מסירות". ובכן, בכך אפשר להיות בהחלט בטוחים – קדמון הייתה מסורה במאת האחוזים. השאלה למי. יום לאחר האיחוד של לבני והרצוג ("המחנה הציוני"), כתבה סימה קדמון את הסיקור שלה למהלך, במילים האלה: "הצעד של הרצוג בהחלט מעורר הערכה"; "הרצוג איפסן את האגו"; "מראה מרנין לב"; "עשה היטב את עבודתו כיושב ראש האופוזיציה"; "נראה שהחנון הפך לברבור"; "לפתע הסתבר שיש כאלה (מילים חיוביות, ע.ד). כמו: 'חיבור, אחריות, ביטחון, דיאלוג, הבנה, שיתוף'; "נאומו של הרצוג עשה את העבודה"; "שפת הגוף שלהם העידה על שיתוף פעולה"; "מודל חדש, שכמותו לא הכרנו, של שני אנשים […] נבונים, יעילים, ישרים ובעלי כוונות טובות"; "החוכמה והאומץ של הרצוג".
הדוגמאות, הסיקורים והדיווחים המוטים ושלל הדוגמאות ל"מקצועיותה" של קדמון, יכולים להימשך עוד ועוד ואף להסתיים בכריכת ספר. אך כמדומני שדי במה שהבאנו כדי להעלות סימני שאלה רבים באשר לזכייתה של קדמון בפרס עיתונאי כלשהו. העובדה שחבר הכנסת ויושב-ראש מפלגת העבודה, יצחק (בוז'י) הרצוג, מיהר להוציא הודעת פרסום מחבקת ורץ לתקשורת כדי לברך על זכייתה, יכולה גם היא להוסיף מספר סימני שאלה בדבר תפקידה של קדמון ככלב השמירה של הדמוקרטיה.
לא מסוגל לקרוא אותה ואני מרכז
זה לא עניין של השתייכות פוליטית זה עניין של הגינות, ולמצער הגינות הינה בחסר למרבית כלי התקשורת, אבל למדינות אחרונות יש עלה תענה חדש יכולה הגון ובחסד בן דרור ימיני, העיתונאי הנכון האחרון של הנוניתון.
אין מה לשפוט אותה. היא בסה״כ פרקליטה של השטן. מי שצריך לתת הדין הוא המעסיק שלה, נוני מוזס הרשע באדם. לדעתי אלפי אנשים קיפחו את חייהם בפיגועי טרור שיצאו לפועל בזכות פרשנות קלוקלת שעודדה את המחבלים להוציא פיגועים. לא יתכן שאדם אחד בלבד מנהיג משטר של טרור והפחדה דרך הכלי תקשורת שלו. אדם אחד בלבד שהוגה, מחליט, קובע סדר יום שמשפיע על כח אזרחי המדינה ואף אחד בארץ לא יכול לו. אבסורד מטורף!!! על זה צריך להקים צעקה. ויפה שעה אחת קודם
ומה עם האיתרוג של חיים רמון ? קדמון כתבה עליו כמו נערה מאוהבת. מסכן בעלה
רמון היה חף ופשע והופלל ע"י פרשנות שמלאנית רדיקלית ושיבוש הליכי משפט כי רמון התנגד למערכת המשפט.
אבל אני לא מכחיש שאיך שכתבה על רמון נובע ממעמדו של רמון בידיעות.
כתבה נהדרת, בא לי לתלוש לעצמי את השיערות מרוב כעס לנוכח "עיתונאים" כמו סימה קדמון. זו לא עיתונאות ולא נעליים, זו פוליטרוקיות במיטבה, עיתונאית חצר של השמאל הבולשביקי. אני נגעל מהצביעות של חלקים רבים בתיקשורת. דבר אחד למדי-אל נצפה משום איש תקשורת ליושרה מקצועית וזה תקף לימין ולשמאל משום שכשכוח אצור בידיך אין כמעט אדם שלא יתפתה לנצל אותו. העיתונאי אולי היחידי שהוא בעל יושרה אמיתית הוא קלמן ליבסקינד
בעוד שישנם עיתונאים שניתן להתייחס אליהם כמו שעון מקולקל – מדייקים פעמיים ביום, הרי שלגבי סימה קדמון נראה שאפילו לשם היא לא מצליחה להגיע.
במקום לקרוא את מדור האסטרולוגיה אפשר פשוט לקרוא את סימה קדמון ולהפוך את האמור.
מי שייעשה זאת, עוד עשוי להתפרסם כבעל כוחות מאגיים לחזות את העתיד.
לא מבין את הכעס של המגיבים פה: סימה קדמון היא חלק מהברנז'ה העיתונאית, וכותבת בדיוק כמו שמישהו שהוא חלק מהברנז'ה העיתונאית אמור לכתוב. וגם נימוקי השופטים כתובים באופן שבו מישהו מהברנז'ה העיתונאית אמור לכתוב. כשהם כותבים 'חכמה, דייקנות, רגישות, מסירות' וכו' הם מתכוונים לדבר אחד, ולדבר אחד בלבד: יש לה הדעות ה'נכונות', והיא לא מתביישת לקדם אותן בעיתון. במקרה המלים שבהן הם משתמשים נשמעות לדובר עברית סטנדרטי כאילו הם גם אמרו שהיא מקצועית… כמו שכשאהרן ברק כתב 'האדם הסביר' הוא התכוון 'אני'…
למעשה, כולנו חוטאים בכך. מה שמרגיז הוא שלעיתונאים כביכול יש כח – אבל גם זה הופרך לחלוטין במערכת הבחירות האחרונה; אז אני באמת לא מבין מה יש לכעוס…
הייתי מסכם שגם הועדה שקבעה את הזוכה הינה ועדה חכמה דייקנית רגישה ומסורה
סימה קדמון אינה אשמה במי שהיא. השאלה המעניינת היא מי הם חברי וועדת השיפוט שבחרה דווקא בה
מדוע דורשי השקיפות אינם דורשים לחשוף את השמות? נדמה לי שהטיעון יהיה שחשיפתם תגרום ללחצים. בעיני מצוין. וועדות שיפוט מיישמות באדיקות את הכלל 'משורה ישחרר רק המות'. חשיפת השמות תיצור לחץ לבצע תחלופה של חברי תצליח ליצור תחלופה של שופטי וועדות הכיבודים
אני מציעה להקים וועדת שיפוט, שתחלק מדי שנה את פרס "וועדת השיפוט ההזויה ביותר". היא תעסוק בפרסים ובכיבודים שחולקו באותה שנה בתחומי האמנות, תרבות,קולנוע, תקשורת וכדומה. את הפרס לזוכים נממן ממימון המונים
הגברת קדמון לא כותבת למען אג'נדה או צד פוליטי מסויים
הגברת פשוט פוסטמה שלא מבינה מהחיים שלה
יש מישהו שקרא ידיעות אחרונות בזמן האחרון? מי קורא את הדבר הזה בכלל אפילו ניתן חינם לא קורא אותו. אז סימה קדמון וחבורת מעצבי דעת הקהל יכולים לכתוב מה שרוצים אין להם שום השפעה למי שלא קורא אותם. ולכן הימנעות מהם היא הפתרון לשטיפת המוח וזה גם חוסך כסף.
אמור לי למי נתת את הפרס ואומר לך מי אתה
יש פה מקרה של עוד עתונאית שמאל עלובה שחוזרת כמו תוכי על אותן מנטרות מעלות עובש של השמאל: "שלום עכשיו = ויתור על אדמת ארץ ישראל המערבית תמורת חתיכת נייר שבד"כ לא שווה את הדיו שבה נכתב ההסכם הזמני בדרך השלום, זה שלעולם לא מגיע משום מה".
סתם שאלה: האם היתה מתקבלת לעיתון אילולא היתה בת של תעשיין משפיע בזמנו?
התנורים שאבא יצר היו גרועים וללא השוואה לעומת תנורים מיבוא, וכל זאת מפני שזכו להגנה טוטאלית (מכס), עלה הליכוד – נגמרו חומות המכס, ונסגר המפעל, אולי לכן השנאה למחנה הימין?
תגידו תודה לאגודת העיתונאים שלא בחרו בבן כספית
.בלטה בכתבות מלאי ארס, רוע ושנאה תהומית
כתבה טובה מאוד של דוסטרי, יחד עם זאת על מה יש לנו לצפות מאגודת העיתנואים כגוף רציני????
כבר שנים שאינני קורא את ידיעות אחרונות בגלל הכתבות מטעם של קדמון ושאר החיילים של נוני
לא עיתונאית מבריקה, ובעיקר שופר של השמאל בסיגנון פראבדה של פעם.
לצערי, קשה לדבר על התקשורת הישראלית, כתקשורת חופשית ונשכנית, אלא יותר כזו, שנישלטת בשלט רחוק ע״י בעלי ההון או פוליטיקאים.
כך ניראות הכתבות והזכיות כדוגמת הזכייה הזו, שהיא לטעמי פרס על לא כלום.
עיתונאי חצר מלקקי פינכה והפרס הוא פרס הלקקן התורן.
השאלה אינה מי היא סימה קדמון
השאלה היא מיהם חברי אגודת העיתונאים שבחרה בה