איראן פותחת את שעריה: משקיעי כל העולם היזהרו

הסנקציות על איראן בדרך להסרה, וחברות מערביות אחוזות דיבוק לתפוס נתח מהשוק האיראני ● אך השמחה מוקדמת מדי: תשאלו למשל את אנשי העסקים האמריקני-איראנים שנחטפו שם לאחרונה ● ככה זה כשאת העסקים של המדינה מנהלים הארגונים האפלים של משמרות המהפכה

תאגידי אנרגיה מחכים כבר בקוצר רוח לכניסה מחודשת לשוק הנפט האיראני, ומגעים קדחתניים מתנהלים בין ראשי החברות לבין בכירי השלטון ברפובליקה האסלאמית. עדות למגמה זו ניתן היה לראות באופן מוחשי בוועידת האנרגיה שהתקיימה בחודש אוקטובר בטהרן. מנהלי חברות אנרגיה זרות, החל ב-ENI האיטלקית ו'טוטאל' הצרפתית, וכלה ב'מיצובישי' היפנית ו'לוקאויל' הרוסית, התרוצצו שם ללא לאות אחר פקידים איראניים במטרה לתפוס נתח בשוק החדש.

לכאורה, גורמים רשמיים באיראן מרעיפים מילים טובות על המשקיעים שרוצים לתרום לארצם. כך היה לאחרונה כששר הנפט ביז'אן זנגאנה חנך שלוש נקודות חדשות להפקת הזהב השחור באיזוריה הדרומיים של המדינה. אולם, במהלך הטקס החגיגי סייג זנגאנה את ברכת הדרך שלו בכך שהמשקיעים לא יורשו להפיק נפט לבדם אלא בשותפות עם חברות מקומיות.

חבר, היזהר

ההיגיון מסרב לקבל את הדרישה האיראנית המחייבת שותפות עם חברות מקומיות – הרי הצרת צעדיהם של המשקיעים איננה מתכון מוצלח למשיכתם. מדוע אפוא האיראנים עושים זאת? זאת ועוד, בשיחות שניהלתי בעבר עם מומחים רבים, הן בתחום האנרגיה והן בענייני המפרץ הפרסי, שאלתי את כולם אותה שאלה: מדוע איראן שהתברכה במשאבים אנרגיה איכותיים לא פחות משכנותיה הערביות באיזור, כה מפגרת לעומתן?

מצב זה אגב היה נכון עוד לפני הסנקציות שרק החמירו אותו. שוב ושוב קיבלתי אותה תשובה מהמומחים: ענפי הנפט והגז בממלכות הערביות במפרץ בנויים רובם ככולם על טהרת מומחים מערביים, בעיקר אמריקנים, במיוחד בקטאר ובערב הסעודית. איראן לעומת זאת הייתה סגורה ומסוגרת מאז מהפכת ח'ומייני ושילמה על כך מחיר לא פשוט.

אז מדוע האיראנים יורים לעצמם ברגל? וכל זאת עוד בתקופה שראשי משק הנפט עצמם אומרים שהם זקוקים להשקעות בסך 100 מיליארד דולר בחמש השנים הקרובות. הסכם הגרעין אמור לסמל את פתיחותה של איראן לעולם, וזאת אמורה להיות שעת כושר עבור כלכלתה.

הסיפור הבא יכול בהחלט לספק רמזים בדבר מניעיהם של גורמי ההשפעה במדינת האייתוללות.ה-וול סטריט ג'ורנל דיווח בימים האחרונים כי לפני מספר שבועות נעצר איש העסקים האמריקני ממוצא איראני סיאמק נמאזי. נמאזי, תומך נלהב בהתקרבות בין איראן לארצות-הברית, הוא אחד מבכירי חברת Crescent Petroleum השוכנת בדובאי, והוא נעצר על-ידי משמרות המהפכה כאשר ביקר אצל קרובי משפחתו בטהרן. המגזין האמריקני שפרסם את דבר מעצרו ציין כי אנשים נוספים במעמדו של נמאזי, כלומר אנשי עסקים העובדים בחברות זרות ומחזיקים באזרחות איראנית, הוזהרו שלא להתקרב לאיזורי ההשפעה של המונופולים שבשליטת משמרות המהפכה.

מי הזיז את הרווחים שלי?

כפי שכבר פורסם מעל במה זו, כלכלתה של איראן נשלטת על-ידי משמרות המהפכה וגופים הקשורים למנהיגה העליון עלי ח'אמינאי. דיפלומט מערבי שהתראיין בחודש יולי לסוכנות רויטרס, העריך כי המחזור השנתי של עסקי משמרות המהפכה נע סביב 10-12 מיליארד דולר, או כשישית מהתמ"ג הרשמי של איראן. סביר להניח כי ראשי הזרועות השולטות במדינה להוטים לקבל את חלקם בעוגה שתתפח בעקבות הסכם הגרעין וביטול הסנקציות הנלווה אליו, ולכן הם מציבים את הדרישות שבהיבט הלאומי הן חסרות הגיון כלכלי.

החגיגה לא התחילה עכשיו. צו משרד ההגנה האיראני משנת 2003 מעניק סמכות ליחידות של הכוחות המזוינים לשמש כקבלנים בפרויקטים כלכליים חשובים במדינה. רווחי הפרויקטים משמשים לא רק לצורכי הפיתוח שלהם עצמם אלא מועברים גם למימון פעילותן של המשמרות. בנוסף, הצו מאפשר למשמרות המהפכה וליחידות הבסיג' להתערב בפרויקטים קיימים "למטרות קידום פיתוח כלכלי" במדינה.

בפועל, קשה לתת אומדן מדויק של מעורבות הממסד הממשלתי בכלכלה האיראנית. בעשור האחרון התפתח מגזר הקרוי "סמי-ממשלתי" או "מופרט למחצה". מדובר בזרועות קבלניות של משמרות המהפכה וחברות פיננסיות הקשורות למנהיגות הדתית. ההערכות לגבי מגזר זה תלויות מאוד במתודלוגיות הניתוח. תהליך ה"מעין הפרטה" החל עוד בתקופת רפסנג'אני בה "הופרטו" כ-3.5% מהמגזר הממשלתי, והגיע לשיאו תחת נשיאותו של אחמדינז'אד שהעביר לידי המגזר ה"פרטי למחצה" 90.5% מנכסי המדינה.

כ-25% מהחברות הנסחרות בבורסה של טהרן נשלטות בידי משמרות המהפכה או קרנות דתיות. "שליטה" משמעותה שיותר ממחצית ממניות החברה נמצאות בידי הממסדים הללו. בבעלות משמרות המהפכה ובסיג' נמצאות גם 218 ו-85 חברות בהתאמה שלא נסחרות בבורסה. קרן ההשקעות Setad הנמצאת בשליטה ישירה של האייתוללה ח'אמינאי חולשת על נכסים שעלותם מוערכת בכ-95 מיליארד דולר.

אך השליטה לא מסתיימת רק באחזקות. הדיפלומט שהתראיין ל'רויטרס' ציין יתרונות נוספים שבני התמותה הרגילים לא חולמים עליהם: "ביטוח זול, עלויות משלוחים נמוכים, הנחות בעמלות הבנקים". סוחר איראני שהתראיין אף הוא לכתבה ברויטרס מנה עוד תנאים מועדפים: נמלי הים והתעופה נמצאים בשליטת משמרות המהפכה וזה כמובן פוטר אותם מקשיים ביורוקרטיים בשינוע ותובלת סחורות וגם מתשלום המכס. אכן, חלומו של כל איש עסקים.

נפט זורם בכפות ידיהם

עתודות האנרגיה של איראן נמצאות בשליטת ארבעה תאגידי ענק ומספר חברות-בת שלהם. עיון ברשימת החברות הזאת מגלה שבאופן לא מאוד מפתיע הן נמצאות בבעלות ישירה או עקיפה של משמרות המפכה. זאת כמובן בנוסף לחברות תשתיות, שירותים, תובלה ושיווק שגם הן מסונפות לתמנון רב הזרועות של המשמרות.

כך למשל חלק הארי של שדות הנפט והגז באיראן נמצאים באחריות מונופול התשתיות של המשמרות בשם 'ח'אתם אל אנביא'. ח'אתם אל אנביא מפתח את שדה הגז החשוב 'דרום פארס'. התאגיד גם "זכה" במכרז בסך 1.3 מיליארד דולר לבניית צינור גז לפקיסטן. נוהג זה מוכר באיראן. השגחה עליונה מופלאה מעניקה למשמרות פעם אחר פעם זכיה במכרזים.

אך לח'אתם אל אנביא יש בעיה קטנה. הוא עדיין נמצא ברשימה האמריקנית השחורה של גופים האחראים להפצת נשק להשמדה המונית. לא ברור מה יהיה עם אותה הרשימה עם התקדמות הסכם הגרעין אך התאגיד האיראני ידע להתגבר על המכשול הזה גם בתקופת הסנקציות הנושכות. עם 812 חברות בנות למי יש כוח לבדוק מול מי אתה עושה עסקים.

אך המוח האיראני המהפכני לא מפסיק להמציא פטנטים מתוחכמים נוספים. יש לא מעט חברות במשק שלא שייכות באופן פורמלי למשמרות אלא נמצאות בבעלות קציניהן, ואם זה לא מספיק אז יש גם חברות קש.

האם המשקיעים שיבואו ידעו עם מי באמת הם חותמים חוזים לאחר הסרת הסנקציות? ספק רב. אבל ספק רב עוד יותר אם הם בכלל ירצו לדעת. חברות אנרגיה מערביות להוטות, כאמור, לחדור לשוק האיראני ואפילו מחירי הנפט הנמוכים לא מרתיעים אותן בשלב הזה.

אך כשהמחיצות יפלו סופית, המשקיעים המתלהבים עלולים לגלות מציאות מאכזבת. הצרת צעדיהם כבר עתה בדמות חוקים המחייבים לעבוד עם שותפים, או חטיפות אנשי עסקים, יכולה להיות רק רמז לבאות. מדובר בשותפים שהם קצינים, לאו דווקא ג'נטלמנים. עסקיהם מתנהלים בצורה צבאית – לא בדיוק אוירה עסקית אופטימלית. לתאגיד ח'אתם אל אנביא למשל יש מרכז פיקוד שאחד ממפקדיו הראשונים אגב היה חסן רוחאני מיודענו.

בעיה נוספת היא שמנהל שכל כשרונותיו מסתכמים בהורדת פקודות ובשימוש בקשרים הנכונים בממשלה ואצל המנהיג העליון, לא תמיד יודע לנהל תהליכים עסקיים. תשאלו למשל את דן חלוץ. לא לחינם החברות שבשליטת משמרות המהפכה מואשמות לא פעם בניהול כושל ובעיכובים בביצוע חוזים.

שאלת המיליארדי דולרים היא אם המציאות הכלכלית באיראן תרתיע בסופו של דבר את המשקיעים הפוטנציאליים, או שמא הם ידעו להסתגל אליה. ימים יגידו. ואולי שנים. חיל האויר הישראלי ממשיך בינתיים בשגרת האימונים.