מראות מלחמה ברחובות פריז

הטרור האסלאמיסטי הבינלאומי פער פצע שותת דם בלב לבה של צרפת • הסופרת היהודייה-אמריקנית נידרה פולר שוטטה ברחובות פריז ביום שאחרי, וחזרה עם המראות, הקולות ותחושת הפחד השוררת ברחובות • האם הפעם יתפקחו הפרשנים והעיתונאים המתנשאים, שפטרו בזלזול את אינתיפאדת הסכינים בישראל?

קניות בשוק ביום ראשון בבוקר זה כמעט כמו דת בצרפת. אך הבוקר ריק בשוק רישר לנואר, ואין זכר לקונים. השוק הזה הומה בדרך כלל במיקוח טוב-לב, ותמיד הרשים אותי כדוגמה ומופת לדו-קיום בשלום. מוכרים את התוצרת או את הסחורה שנרכשה בשוק הסיטונאי הענק ברונז'יס; אנשים מכל מוצא ומעמד מתערבים זה בזה ומתחככים בסמטאות הצרות; ולכולם יש אותה מטרה: למלאות את הסלים ואת העגלות בדברים טובים לאכול. כאן מציעים את מרכולתם רוכלים של מלח הארץ, ואלה נמצאים על הרגליים כבר משעות הבוקר המוקדמות; הם חשופים לאיתני הטבע, הם דוחפים את העגלות הגדולות, ומסדרים את הסחורות בקפדנות אוהבת. וכשהם מגיעים לשלב המכר הם עושים זאת במהירות מתוקתקת, בלי לעצור אפילו להרף עין ומבלי להתלונן.

שוק רישר לנואר נמצא במה שניתן לכנות "שכונת הטבח". אכן, זה לא רחוק ממשרדי שרלי הבדו, שפונו עכשיו, ובשכנות למסעדות הצנועות שהמחבלים פוצצו ביום שישי בלילה.

ניתן לדמות זאת למותו של אדם אהוב. מותה של העיר שאהבנו, חרף כל הכשלים שלה, כל מעשיה השגויים, ובייחוד התנהגותה החוטאת שאותה תיעדתי ב-15 השנים האחרונות. עיר היא יותר מסך כל האירועים העכשוויים, והיום ליבה של עירנו נשבר. אנחנו לא עשויים מהחומר של הישראלים שוקקי החיוניות – תאוות חיים שהיא סוג של נס במצב תמידי של מלחמה ושלום. אבל זה לא שהפריזאים הם נטולי אומץ לחלוטין, או שאין להם אינסטינקטים חדים אל מול פני הסכנה הגדולה ביותר. אנקדוטות וסיפורים של עדי ראייה נחשפים לאט-לאט. העובדות הבסיסיות מדווחות בחסכון מינימליסטי.

צעיר רך דיבור במעיל אלגנטי מתאר את ההתרחשות בקפה שברחוב דה-שארון. הוא היה נוכח שם. הוא ראה אנשים שהיריות כוונו אליהם כמו במטווח ברווזים. "לא היה להם סיכוי". ועדיין, הוא עצמו לא מסוגל להאמין למה שראה. התובע הכללי מסר מידע רשמי בטון הנייטרלי הנכון. בבתי הקפה שהיוו יעד למחבלים נותרו מאות תרמילי כדורים, והם לא חסו על אף אחד. אלה שלא נהרגו נמצאים עכשיו במצב קריטי.

אפשר היה לצפות לזה, ובכל זאת זה מזעזע. לא אמיתי. ביום שישי בלילה נדמה היה שהעיר צווחה בסירנות שלה. תוך מעקב אחר האירועים בטלוויזיה יכולת לשמוע את שידור קולות הסירנות כהד ליללות שנשמעו מהרחוב ומהשדרות הרחבות. למי אין איזה ידיד שהיה באולם המופעים בטקלאן, או שהיה בדירתו והביט מלמעלה וראה גוויות של אנשים שרק לפני דקות אכלו, שתו, צחקו ונהנו מהחיים?!

ישראל כבר יודעת, עכשיו גם צרפת

בכפר הגלובלי יש משפחות שרק לפני כמה ימים היו עדות לטבח בבירות, או שהתייפחו באבלן על קורבנות הטיסה משארם א-שיח לסנט-פטרבורג. ועכשיו זה על מפתן דלתן, קורע את חיי המשפחה לנצח. אין צורך לספר לישראלים מה ההרגשה. אבל האירופים חייבים להתעורר ולהבין את הזיקה בין ישראל לאירופה, זו שהם עשו כל כך הרבה מאמצים להתעלם ממנה.

בשבוע שעבר ג'יהאדיסט צרפתי נעצר רגע לפני שיצא לפעולה. הוא הזמין סכין צבאית ומסיכה כפולת-פנים מתוצרת סין. אני משערת, שבאינטליגנציה האינסופית שלו הוא חשב שאי אפשר יהיה לעלות על עקבותיה של הזמנה מחברה סינית. או שההנחה במחיר עשתה לו את זה. נו טוב, אז האריזה התפרקה במשלוח, או שככה מדווחים לנו, ועובד הדואר המסור דיווח למשטרה על סכין הרצח. הצעיר תכנן לשחוט מלחים בבסיס הצי בנמל טולון. פרשן טלוויזיה חכמולוג התייחס לכל העניין בביטול, תוך רמיזה על כך שהמשטרה הגזימה בתגובתה. הוא אמר, שזו מעין "מלחמת כפתורים", או בתרגום – משחק ילדים של שוטרים וגנבים. "כמו מה שקורה עכשיו בישראל", הוא הוסיף.

תקיפות סכינים, פצצות תבערה, פיגועי דריסה, הסתערות אבנים – זה הכל משחק ילדים לפרשן המתנשא הזה. לומר את האמת, אני אפילו לא זוכרת מי היה מגיש הטלוויזיה, או שמא היה זה מומחה לטרור; יש הרי כל כך הרבה כאלה שגזורים לפי אותה המודה. אספסוף שלם של משקיפים, כמו הג'יהאדיסטים הפרחחים שמרעילים את חיינו. הטעויות הרבות והנפוצות כל כך לגבי כל מה שנוגע לישראל וליהודים, לא הן שגרמו לטבח ה-13 בנובמבר בפריז. זה עמד להתרחש ושום דבר לא היה מונע את זה.

אבל יתכן שהטבח יוביל להכרה התודעתית שמצפים לה כל כך – והיא שהג'יהאד שמכה בישראל ובאירופה מקורו באותה שנאה ג'נוסיידית; התפקחות מאותה אדישות קרה לגל תקיפות הסכינים בישראל של הסתיו האחרון, והיפוך סדר האירועים הסוטה שהציג את הכוחות הישראלים כאשמים בכך שירו בפלסטינים, שלמעשה (כך מודים אנשי התקשורת בלחש) ניסו, ובכמה מקרים גם הצליחו לדקור. שורת הפלסטינים ההרוגים הוצגה בהתקוממות צדקנית שקדחה לנו בנשמה מאז תחילת המאה הנוכחית. אף פרט מדמם אף פעם לא הוצג בתקשורת הצרפתית. הצרפתים לא קיבלו שום דבר שיגרום להם לטעום קצת דם, שירגישו את הלהב הננעץ בחוט השדרה, בלב שלך, בבטן.

ועכשיו דם נשפך ברחובות פריז. מלבד חגורות הנפץ שפספסו באצטדיון הכדורגל, כל שאר ההתקפות התרחשו ברובעים העשירי וה-11, ברחובות ושדרות המתכנסים לכיכר הרפובליקה. סבסטיאן סלאם נשחט וגופתו עברה התעללות ברובע העשירי; אילן חלימי עבד בחנות של טלפונים סלולריים בשדרות וולטייר ברובע ה-11. הזעקות הראשונות של "מוות ליהודים" נשמעו באוקטובר 2000 בכיכר הרפובליקה בהפגנות פרו-פלסטיניות שהתמקדו ב"מותו" של מוחמד א-דורה. בשבוע שעבר קבוצה קטנה של מוסלמים פרשה את אחד הדגלים הפלסטיניים הענקיים במקביל לקרקע ושאגו את הסיסמה "נשק לחמאס, נשק לג'יהאד". בקיץ 2014 ח'ליפטוֹרים רבים התקבצו סביב לפסלה של מאריאן, סמל המהפכה הצרפתית בכיכר הרפובליקה, וצרחו בצימאון לדם יהודי, תוך שהם מנופפים בדגל הג'יהאד השחור.

מאריאן, סמל הרפובליקה, חוללה. באותה צורה שנשים שוודיות ונשים בריטיות אומללות מותקפות ומחוללות. עכשיו, אנשים צרפתים שעשו מה שצרפתים עושים בליל שישי, נקצרו במעשה טבח. הם הוצאו להורג באותה צורה שיהודים בסופר הכשר נרצחו. דאע"ש הותיר את חותמו בגאווה על טבח "הצלבנים", והבטיח עוד מאותו דבר אם צרפת לא תחדל ממעורבותה בעיראק ובסוריה. מה אתם אומרים? זה נשמע מוכר. האם מוסלמים יפסיקו לדקור יהודים למוות אם ישראל והציונים ישימו סוף לכיבוש? אל תבנו על זה. "חדלו" ו"שימו סוף" אלו הביטויים הראשונים בשורה ארוכה של פקודות שהם ינבחו בחודשים הבאים, או בשנים הבאות. עד שנחליט לצאת להתקפה.

הנשיא הולנד שבדרך כלל הוא חסר כל השפעה הבטיח שלא יהיו שום מעצורים במלחמה נגד דאע"ש, בבית ובחוץ. התקשורת הצרפתית לא העיזה, עד כמה שיכולתי לראות, לנתק את הטבח מהאסלאם שנתן לו השראה. אותה תקשורת שעלתה על גדותיה נוכח גל הפליטים רק לפני שבועות אחדים מדווחת עכשיו ששלושה מהמחבלים באו עם גל הפליטים ואחד מהם שירה ליד אצטדיון הסטאד דה-פראנס נשא עמו דרכון סורי, עם חותמת כניסה בלרוס שביוון ב-3 באוקטובר. בדיוק מה שהיה צפוי.

הקאמיקזות חזרו לאופנה

טיול ברובע מארה בשבת אחר הצהרים. רוב החנויות היו סגורות. לאחדים זוהי השבת, ואחרים סגרו בגלל המאורעות העקובים מדם. כל כך מעט מכוניות ברחובות, כל כך מעט עוברים ושבים ברחוב שבשבת רגילה עולה על גדותיו בבני אדם. התחלנו להתבדח על כך: כשהסתכלנו במורד רחוב הפראן בורז'ואה וההמון הבלתי נגמר, היינו אומרים – "הפליטים באים". זה נראה כל כך דומה לשרשרת האנושית שזרמה דרך שדות סלובניה. אין חיילים, אין משטרה במאריי בשבת הזאת. כל כך מוזר. האם זה סימן למשהו? האם פירוש הדבר שלא נשאר אף אחד שישמור על היהודים עכשיו כש"הצלבנים" מותקפים?

הלהקה האמריקנית שניגנה  בבטקלאן – 'נשרי המוות' – הופיעה גם בישראל. הבטקלאן היה בבעלותם של יהודים עד שנמכר לפני כחודשיים. אבל בואו ניצמד למלים של רוצחי ההמונים: הפעם הם טיווחו על הצלבנים, הנוצרים. רוב הקרבנות הם צעירים. לא מעט עיתונאים שנהנו מלילה חופשי מצאו את עצמם "על אזרחי" במרכז האירועים. זה עשוי לשנות את השקפת עולמם ואת השיח שלהם.

למרות שעיתונאים צרפתים רבים (או שזה מגיע ישירות מסוכנות הידיעות הצרפתית הידועה לשמצה?) שלפו את ההגדרה המשונה למתאבדים "קאמיקזות" מארכיונים מעלי עובש; אין להם אשליות לגבי השאיפות הלגיטימיות של השאהידים שזרעו סופת דמים בפריז. כמה חבל שדרוש היה שפך דמים כל כך נורא כדי להדליק ניצוץ של אחדות בין האזרחים ההגונים של העולם החופשי. ראש הממשלה מאנואל ואלס מבטיח להשמיד, כאן ומחוץ לגבולות צרפת, את הכוחות שתוקפים אותנו. אספות של הציבור אסורות בינתיים. אך אנשים מגיעים לכיכרות כדי להדליק נרות ולהזיל דמעה, והם משאירים זרים עם פתקים שנושאים מסרים של יגון ועמידה איתנה. שלטים מתוצרת בית קוראים "לא מפחד", ומוסיפים: "אנו פריז" לסיסמה מלפני עשרה חודשים, "אני שרלי". אלו היו הסטיקרים שהודבקו לבסיס פסלה של מאריאן. שלטי "התפללו למען פריז", ממש כמו הגרפיקה של שלטי ההלוויות של "אני שרלי", מודבקים לחזיתות הכנסיות.

הג'יהאד אותו ג'יהאד

העובדות כפי שציינתי עדיין מדווחות במשורה. התקשורת נקבה סוף סוף בשמו של השהיד הצרפתי שזוהה בבטקלאן בעזרת אצבעו הקטועה. זהו איסמאעיל עומר מוסטפי, דג רקק פלילי שהורשע שמונה פעמים ואף פעם לא נשלח לכלא. הוא סומן, אבל ברור שלא היה תחת מעקב. הוא נסע לתורכיה ב-2014, ועל פי המשוער הגיע משם לסוריה. שלושה משתפי פעולה נעצרו בשעה שחצו את הגבול לבלגיה. הם התגוררו במולנבק. רדיקלים מסומנים ומזוהים, רשתות, תאים חשאיים, נוודי דאע"ש, מטיפי שנאה ומניפסטים של כיבוש ג'יהאדיסטי.

הכל נמצא שם בגלוי, הכל כל כך מוכר, וכל כך לוהט ופעיל. אלה משתעשעים בבטן הרכה של הדמוקרטיה שלנו. ברברים. ולמה זה מצליח להם ולא קורה להם כלום? אנחנו לא אימפריה רקובה שמגיע לה להיהרס. הם לא מפלצות ענק מאיימות, בלתי פגיעות, שבולעות אותנו. עושים הרבה עניין מהמיומנות הצבאית של שלוש החוליות שירו בפריז בליל שישי. הם אינם חובבנים מבולבלים כמו הליצן שהיה לו מעצור בקלצ'ניקוב, אך הצליח לגרום מספיק נזק עם האקדח שלו והסכין היפנית. הם לא רשלנים כמו המחבל שירה לעצמו ברגל והצליח להרוג רק אשה אחת ולא הצליח לטבוח את הצלבנים בכנסיה בווילנף. החבר'ה האלה היו מאורגנים. היה צורך בתכנון מוקדם. עצבי ברזל לקצור את האנשים שלגמו כוסיות בבית קפה על המדרכה, ולירות אחד אחד בכמעט מאה בני אדם בהופעת רוק. והאומץ לפוצץ את עצמם.

אני מודה שאני לא רואה כמעט שום הבדל בין המחבלים השוטים לבין רוצחי ההמונים המקצועיים בליל שישי, ובין אלה לבין פראי דאע"ש המתפשטים עם הח'ליפות שלהם במזרח-התיכון כמו כתם נפט ענק; ומה ההבדל בין כל אלה לבין נחילי המאמינים שהלכו בעקבות נביא הזעם של האסלאם. כשיאיר השחר על אירופה, תדבר שוב רוח הרזיסטאנס, ההתנגדות. במקום לסמן מוצרים מ"הקולוניות" כמו מורה זעוף פנים שנותן  רק ציונים של אפס, אירופה יכולה לגייס את עצמה ואת משאביה ולהתמודד עם האתגר בצורה מושכלת. אירופה נאורה, מוכה מניסיון מר, יכולה למשוך את ארצות-הברית שוב אל מערך האומות החופשיות; וכוחה ומשאביה הצבאיים של אמריקה שאין דומה להם יוטלו סוף סוף על כפות המאזניים כדי להגיע להכרעה במלחמה.

לא, אין זו מלחמת העולם השלישית. זהו המשך כיבושי הג'יהאד. וכל כיכר אירופית מפוארת היא שערי וינה.