הוצאת הפלג הצפוני מחוץ לחוק: צעד מתבקש

שלל העדויות, הפעולות והראיות שהצטברו לאורך השנים מלמדות על כך שהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית הוא ארגון שכולו חתרנות, רדיקליות והסתה לאלימות • ההכרזה של ממשלת ישראל על הוצאתו מחוץ לחוק אינה מהלך אנטי-דמוקרטי, אלא פעולה של דמוקרטיה חפצת חיים, שבחרה להשתמש בכלים החוקיים הנתונים לרשותה כדי להגן על מרקם החיים של כלל אזרחי מדינת ישראל

הבוקר התבשרנו בשורה חשובה: הקבינט המדיני-בטחוני הכריז סוף-סוף על הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית כהתאחדות בלתי מותרת. משמעות הדבר היא, שמעתה כל פעילות הקשורה בארגון האסלאמיסטי של השיח' ראא'ד סלאח, בין אם השתייכות, סיוע או מתן שירות, מוגדרת כעבירה פלילית.

ישראל מצטרפת למאבק באסלאם הרדיקלי, לצד מדינות היודעות היטב את הסכנות הצפונות בו, כרוסיה, מצרים, סעודיה כווית ואיחוד האמירויות. אירופה אולי עדיין לא שם, אבל לפי הצעדים הננקטים היום בצרפת, נראה שלא רחוק היום. הבוקר נזכר הכתב לענייני פלסטינים של רשת ב' גל ברגר בשיחה שערך לא מזמן עם "בעל תפקיד ברמאללה": "איך זה שאתם מאפשרים לפלג הצפוני לפעול?", שאל הפלסטיני, "זה חמאס בישראל. אנחנו נלחמים בחמאס, ואתם?".

בראיון לאתר NRG כבר הודיע כמאל ח'טיב, סגן ראש התנועה, כי הוא ופעיליו ימשיכו "במיזם המבורך הזה ובדרך הזו, אם ירצה האל, לא יסיטו אותנו מההטפה הזו ומהדת המבורכת הזו – לא ישראל ולא כל העולם, לא יסיטו אותנו משם". עתה אפוא מוטלת לפתחן של רשויות הביטחון, החוק והמשפט המשימה המורכבת, לוודא שח'טיב טועה ושעידן ההסתה והחתרנות הגיע לקיצו.

אנו ב'מידה' עוקבים כבר תקופה ארוכה אחר הפעילות של השיח' ראא'ד סלאח והפלג הצפוני. העדויות שהצטברו במהלך השנים חשפו בבהירות את אופיו האמיתי של "המיזם המבורך". יו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל הגדיר היום את פעילות התנועה כ"שמירה על אל-אקצא", אך ברור לכל בר-דעת כי זו היתממות צבועה ומופרכת.

סלאח בונה את הנגב, והחברים בחמאס מרוצים

עוד בתחילת אפריל 2014 חשף עקיבא ביגמן מעל דפי אתר זה את הפעילות הלא-חוקית שמבצע הפלג הצפוני ברחבי הפזורה הבדואית בדרום. שנים ארוכות קיים הארגון "מחנות התחברות", ששימשו למעשה ככיסוי לבניית מאות, ואולי אלפי פרוייקטים, מבנים ודרכי גישה פיראטיים בנגב. הם מתחו קווי מים לטובת חקלאות לא מוסדרת, הקימו מסגדים ובתי-ספר, והכל תוך הפצת מסרים אנטי-ישראליים אסלאמיסטיים בקרב האוכלוסייה המקומית ונסיון להעביר את הבדואים תהליך רדיקליזציה אנטי-ישראלית ודתית.

כך למשל הכריז אסאמה אלעקבי, ראש התנועה האסלאמית בנגב, במהלך אחת הפעילויות הללו:

אנו בנגב עוברים סבל ועושק מתמשך מצד הארגון הישראלי שרוצה להחרים את קרקעותינו ולהרוס את כפרינו ולאיים על אנשינו. אנו זקוקים לסיוע שלכם כדי שנמשיך בעמידה האיתנה שלנו בארץ הרבאט, ארץ פלסטין, ארץ מסגד אל-אקצא הקדוש.

כמאל ח'טיב החרה הוסיף אחריו:

מדינאי ישראל, אל תשמחו יותר מדי – הגורל של אללה יבוא אליכם ממקום שאפילו לא תצפו. יש לנו כוח רצון, תעוזת נפש, סבלנות ועמידה איתנה – וכוח הרצון שלנו ינצח בעזרת אללה. ברצוני לומר לכם: 'צוחק מי שצוחק אחרון, אתם עוד תראו'.

באותה שנה נאמד הסכום שהושקע בפרוייקט בעלות של כ-2 מיליון שקלים. ההתחקות אחר מקורו גילתה כי למעשה הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית אינו גוף רשום, אלא קואליציה של מאות עמותות דת וצדקה הסרות למרותה של ההנהגה המרכזית. בחודש יולי בשנה שעברה חשפנו כי אחד ממקורות המימון של הפרוייקטים הלא-חוקיים בנגב היא קרן 'יד ביד' התורכית, המממנת השתלמויות מורים נרחבות להוראת הקוראן, תומכת בפעילות לחיזוק האחיזה במסגד 'אל-אקצא' והמקומות הקדושים, ומסייע בשלל פעולות חינוכיות ותרבותיות. לקרן זו שיתוף פעולה רחב עם הארגון הרדיקלי IHH, המוכר לנו כמי שעמד מאחורי משט המרמרה הידוע לשמצה, בו השתתף גם מיודענו ראא'ד סלאח. עוד נחשף כי ה-IHH הוא חלק מ"קואליציית הצדקה", ארגון גג של קרנות אסלאמיות בינלאומיות – התומך בין היתר גם בחמאס – שעם מועצת נאמניו נמנה גם השיח' סלאח.

במספר הזדמנויות שונות נחשף גם הקשר ההדוק בין הפלג הצפוני לבין תנועת החמאס. כך למשל מחמוד טועמה, פעיל חמאס ששב מסעודיה ונעצר על-ידי השב"כ במעבר אלנבי בשנה שעברה, סיפר בחקירתו שחמאס משתמש בתנועה האסלאמית כארגון חזית לקידום מטרותיו. במהלך אותה חקירה הצטברה תשתית ראייתית נגד עמותה המסונפת לתנועה האסלאמית: 'עמארה אל אקצא'. בשב"כ זיהו שהעמותה שימשה צינור להעברת כספים מחמאס ל'מוראביטון', הצעקנים של הר הבית, והוכרזה כבלתי-חוקית.

סיפור האהבה הזה חוזר אחורה עוד לשנת 1996, אז סגרה המדינה את משרדיה של 'ועדת ההצלה האסלאמית', שאותה הפעילו בכירים בתנועה האסלאמית, לאחר ששימשה כצינור מרכזי לגיוס תרומות עבור חמאס בישראל. בכתבתו פרט אריה גלוזמן כיצד הפכה במהרה העמותה האסורה להתארגנות חדשה ששמה 'העמותה האיסלאמית למען יתומים ונזקקים', אשר עדיין חיה, קיימת (כעמותה רשומה) ובעיקר בועטת, זאת על אף סיוע שהמשיכה להעניק לחמאס. האבסורד הוא שבתקופה שהעמותה החליפה את שמה והמשיכה לסייע לטרור, נפתח בשנת 2003 המשפט המתוקשר נגד ראשי הפלג הצפוני, שבמרכזו עמדה 'ועדת ההצלה' "הלא קיימת".

התססה בלתי פוסקת בקרב ערביי ישראל

חשוב לזכור כי התנועה האסלאמית בכללה, יסודה בהתפרצות גל האסלאמיזם ברחבי העולם הערבי והפרסי בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. סיסמתה, כסיסמת 'האחים המוסלמים' – "האסלאם הוא הפיתרון". בראשית שנות ה-80 החלו חבריה את דרכם בפעילות אלימה, שנגדעה במהירות על-ידי ישראל. מנהיגה הרוחני של ההתארגנות הזו, השיח' עבדאללה נמר דרוויש, נכלא. כאשר שוחרר החליט לשנות כיוון ולהילחם במדינת ישראל באמצעות חתרנות והטפה, אך במסגרת החוק. התנועה האסלאמית הקימה מסגדים, גני ילדים מדרסות ושירותי רווחה וסעד לציבור הערבי בישראל. שיטת זו מוכרת מבית מדרשם של 'האחים המוסלמים' כ"דעווה" – הכשרת הלבבות. המטרה: השפעה. כך היא הצליחה לכבוש שורה של ראשי רשויות בבחירות שהתקיימו במהלך שנות ה-80.

הסכמי אוסלו והקרע שנפער בין חמאס והג'יהאד האסלאמי לבין אש"ף הובילו לבסוף להתפלגות התנועה האסלאמית. השיח' דרוויש עמד בראש "הפלג הדרומי" הפרגמטיסטי, שהכיר במוסדות מדינת ישראל וקרא להשתתף בבחירות לכנסת; ואילו השיח' ראא'ד סלאח וסגנו כמאל ח'טיב בחרו בדרך הבדלנות והרדיקליזם. מטרתם הסופית: הקמת מדינה פלסטינית בכל שטחי ישראל, שתפעל על-פי חוקי השריעה.

לשם כך סלל הפלג הצפוני מספר נתיבים. אחד מהם תואר בהרחבה לעיל. השני, והמפורסם יותר, הוא כמובן הר הבית. סלאח, המכונה במקומות רבים 'שיח' אל-אקצא', חרט על דגלו את "ההגנה על המקומות הקדושים" לאסלאם, ואחראי במידה רבה מאוד להפרות הסטטוס-קוו בהר הבית. סלאח היה זה שיזם ופעל להרחבת המסגדים בשטחי אורוות שלמה ומה שמכונה אל-אקצא הקדומה, תוך שהוא מפר בשיטתיות את חוקי התכנון, הבניה והעתיקות בהר הבית, ומשמיד בעקביות אוצרות היסטוריים חסרי תחליף. סלאח עשה שימוש תדיר באל-אקצא לצורך התססה והסתה לאורך השנים, ואז זכה בשל כך לשבחים מתנועת החמאס. עד רגעים אלה ממש, למרות הצהרות ופעילויות נגדיות מצד ממשלת ישראל, עדיין ניתן למצוא על הר הבית את ה'מוראביטון' וה'מורביטאת', אותם אנשים ונשים שמקבלים תשלום לצורך התססה נגד יהודים.

                             "ירושלים תהיה בירת הח'ליפות" – נאום של ראא'ד סלאח

         דגכדגכ

כדאי גם לזכור את חלקו של סלאח והפלג הצפוני באירועי אוקטובר 2000, אז שפך שמן למדורה והרעיל את הציבור הערבי בישראל נגד המדינה. סלאח הביע תמיכה בהפרות הסדר ונצפה "כשהוא ממריץ את מפרי הסדר בקריאות משלהבות". במרץ 1999 הוא אף קרא להגיע לכדי עימות של ממש. על-פי דו"ח ועדת אור, במהלך כל ארבע השנים שקדמו למהומות ניצלו סלאח וחבר מרעיו את הבמות השונות שניתנו להם כדי להעצים את ההיסטריה הערבית סביב אל-אקצא, ולהחדיר רעיונות רדיקליים בלבבות קהל המאזינים. בכך הם תרמו תרומה ישירה לפרוץ האלימות, ואף עודדו אותה בשעת מעשה.

דמוקרטיה מתגוננת

ניתן להמשיך ולתאר את עלילות השיח' והפלג הצפוני, אך התמונה ברורה. מדובר בארגון רדיקלי ש"חי על הקצה"; משחק על הגבול שבין החוקי והלא-חוקי (וכפי שראינו, לא מהסס גם לחצות אותו) כדי לחתור, להסית, להתסיס ולפגוע ביסודות מדינת ישראל, אשר משרותיה, הגנתה ותקציביה הוא נהנה לרוב.

בימים טרופים אלו, שבהם אנו חווים את תוצאות ההסתה והרדיקליזציה שמוביל הפלג הצפוני כבר שנים, ההכרזה של ממשלת ישראל על הארגון הרדיקלי כלא חוקי מתבקשת לחלוטין. זהו אינו מהלך אנטי-דמוקרטי, אלא להיפך; זוהי פעולה של דמוקרטיה חפצת חיים, שבחרה להשתמש בכלים החוקיים הנתונים לרשותה כדי להתגונן בפני גורמים מתסיסים ומסוכנים שפוגעים במרקם החיים של כלל אזרחי מדינת ישראל.