הקמפיין לקיצור חוק הצינון ולקידום מועמדותו של גנץ, עלול לשבש את יחסי הדרג המדיני והצבאי באופן חסר תקנה.
"היד שאחזה בהדק היא גם זו שצריכה לאחוז בהגה". האמירה הזאת מופיעה באחד המאמרים של אורי אבנרי כבר באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת, כארבע שנים לפני קום המדינה. עוד לא היה בארץ ראש ממשלה, אבל כבר התפתחה אידיאולוגיה שמעניקה קדימות למנהיג הבטחוני בראיית האינטרס הלאומי והחברתי.
מנהיגי מפא"י היו ערים לאיום הפוליטי מצד ההנהגה הצבאית, והם דאגו לשלוט במפקדי צה"ל הבכירים, אבל גם לשתף אותם ולתת להם חסות מפלגתית פוליטית; בשעת הצורך, גם דאגו לסדר אותם כלכלית, כדי להרגיע את השטח ולמנוע היווצרות כתות צבאיות. אבל התופעה של העשור האחרון היא שונה מהעבר, ועניינה טיפוח בכירי צה"ל כ"אלטרנטיבה" אופציונלית לשלטון הנבחר.
היו ארבעה קצינים בכירים שסומנו בידי קליקות צבאיות תקשורתיות להמשך שלטונו של אריק שרון: הראשון היה דן חלוץ כשיואב גלנט מטופח אך עדיין רחוק מהמטרה הפוליטית. בסופו של דבר, לאחר התמוטטות שרון ואחר כך התמוטטות שלטון אולמרט, טיפחה הקליקה שני רמטכ"לים כדי שאלה יפילו את שלטון נתניהו. אלו הם גבי אשכנזי ועכשיו נפתח קמפיין לקידומו של בני גנץ.
התופעה של רמטכ"ל שבאופן אוטומטי הופך למועמד לראשות הממשלה היא החידוש בהשוואה לעבר הרחוק. היא מפתיעה בשני הבטים: האחד, שני המועמדים אשכנזי וגנץ לא היו מצביאים מצטיינים עטורי תהילת ניצחון. בהשוואה למצביאי העבר הרחוק, משה דיין, יצחק רבין, חיים בר-לב, עזר ויצמן או רפול הם נראים בינוניים פלוס. אמנם, חלקם הוצנחו כמעט מידית לשחרורם אל תוך הממשלה או לתפקיד מדיני בכיר, אבל אף אחד לא העלה בדעתו שרמטכ"ל מצליח ככל שיהיה יהפוך אוטומטית עם שחרורו למועמד לראשות הממשלה – ללא שום שלב ביניים, כפי שניסו לעשות למשל עם גבי אשכנזי. יצחק רבין הגיע לראשות הממשלה ב-1974 שש שנים אחרי שחרורו.
פרס וריבלין נגד צינון
חוק הצינון שהתקבל ב-2007 נועד להשאיר את הרחבה הפוליטית של המתחרים על ראשות הממשלה פנויה ממתחרים צבאיים שנהנים מהילת הרמטכ"לות של צה"ל. אמנם, החוק שהאריך את פסק הזמן של קצינים בכירים לשלוש שנים נחקק מתוך מניע פוליטי מיידי ונגע לאינטרסים של אישים כמו אהוד ברק, בנימין נתניהו או אפילו שאול מופז וציפי ליבני. אבל במבט מהיום, עם הנסיון הקיים ביחסי הדרג המדיני עם הדרג הצבאי, צריך להיות ברור שהחוק הוא כורח המציאות.
במצב של היום, כשהממשלה ממנה רמטכ"ל, ראש הממשלה ושר הביטחון כבר מודעים לכך שהם ממנים מועמד לרשת אותם. זה מצב לא בריא בלשון המעטה. אם תקוצר תקופת הצינון לשנה וחצי היחסים במעגל מקבלי ההחלטות המצומצם יהפכו לבלתי אפשריים; הם יהיו נגועים בשיקולים אישיים פוליטיים בכל צומת הכרעה. יכולים להתרחש הדברים הגרועים ביותר, שלא כדאי אפילו לפרט אותם. אחת התוצאות הפחות חמורות – הממשלה תמנה לרמטכ"ל את האדם האפור ביותר, ואולי אף את האלוף הפחות מתאים לתפקיד.
לכן, הקמפיין הציבורי החדש לטובת גנץ, באמצעות חרושת הדיבורים על קיצור תקופת הצינון היא מישגה חמור ומסוכן. לגיטימי שרוצים לבשל את גנץ כמנהיג פוליטי של אגף מסוים. אבל לא בדרך הזאת. הראשון שהיה צריך להבין את הבעייתיות הקשה של קיצור תקופת הצינון הוא לא אחר מהנשיא רובי ריבלין. אם הוא דואג לתפקידים כמו ראש מערך ההסברה הלאומי, טוב יעשה אם ישקיע קצת מחשבה לגבי מה שנחוץ לתפקידים בכירים יותר כמו הרמטכ"ל. הוא לא הנשיא הראשון שמבקש לדחוף רמטכ"ל לראשות הממשלה כדי להדיח את נתניהו. קדם לו בשנת 2012 הנשיא שמעון פרס, שבראיון לערוץ 2 הביע מורת רוח על חוק הצינון. "ממה הוא צריך להצטנן?" הוא אמר על אשכנזי, שמשך כל תקופת הרמטכ"לות שלו טופח על ידי פרס כמו גם על ידי הצמרת האמריקנית.
כאשר ריבלין דיבר לפני כשבועיים (10 בנובמבר) נגד חוק הצינון הקיים, הוא בוודאי לא התכוון לגדי אייזנקוט אלא לאזרח מזה תשעה חודשים גנץ: "כאשר אנחנו רואים למשל שהמערכת הצה"לית בהתייחסות הציבור כלפיה היא בפסגות שראויות לציון, אנחנו מבינים את הדרישה האולטימטיבית שבאה לידי חקיקה בחוק הצינון – למנוע מאנשים מאוד פופולריים להיכנס מיד למערכת הפוליטית. אבל יש לבחון אם שלוש שנות צינון הן לא דבר שיכול להרחיק את אותם אנשים ואם לא נכון לאפשר למערכת להכיל בתוכה את ההתמודדות שלהם כמועמדים", אמר הנשיא ריבלין לאחר סקר מדד הדמוקרטיה שמצא עלייה לעומת השנה שעברה בפופולריות הציבורית של צה"ל. "אם לא נותנים למנהיגים פוטנציאליים להתמודד – ראוי לתת על זה את הדעת", הסביר וסיכם כי החקיקה הקיימת "דורשת בחינה מחודשת".
בני הגדול
מעבר לזה שגם קיצור תקופת הצינון תפורה אישית על בני גנץ, נתוני הפופולריות של רמטכ"לים יוצאים מזמינים ניסיון להבין את הפסיכולוגיה שהופכת כל רמטכ"ל בחופשת שחרור למועמד להנהגת האומה. לפי הסקר של ערוץ 2 גנץ גובר על ראש הממשלה המכהן נתניהו בשיעור של 44 % מול 32. בעוד שנתניהו מול כל המועמדים הריאליים מוביל במספרים של יותר מ-40 אחוז אל מול תמיכה של 30 פלוס מינוס למתחריו. במקרה של הרצוג נתניהו עובר את ה-50 אחוז. כך שהסקר הזה, אם הוא אמין במידה כלשהי, מצביע רק על מידת שביעות הרצון הציבורית ממנהיגותו של נתניהו.
מה שהופך את כל העניין לתמוה יותר היא העובדה שגנץ, כמועמד, הוא כלל לא דמות מרשימה. אפילו בעת פרישתו בפברואר, לא היה נחשב מועמד למנהיגות פוליטית לאומית. נראה שתחושת החמיצות וההחמצה של 'צוק איתן' עדיין היתה טריה וכך גם זכרון הופעותיו הלא משכנעות בזמן המבצע ובעיקר לקראת סיומו (נאום הכלניות). בני גנץ כרמטכ"ל – בכלל לא נחשב כמי שילך לפוליטיקה כדי להדיח את נתניהו.
מה שאולי יפליא אחדים זה שגם גבי אשכנזי מעולם לא נחשב למפקד בולט; הוא ללא ספק השתייך לצמרת והיה אף מועמד לרמטכ"לות – הוא הרי התמנה כסגן רמטכ"ל בימיו של בוגי יעלון. אך כשהתמנה דן חלוץ לרמטכ"ל בשנת 2005 מעטים הצטערו שהאלוף אשכנזי הלך הביתה.
אשכנזי אמנם לא היה אלמוני. אבל הוא גלש לאזרחות כמו אלופים מסוגם של עמוס ירון, אילן בירן, דוד עברי או יאיר נווה. אלופים שהם נכס לתשתית הניהולית הכלכלית הלאומית של ישראל, אבל לא יותר מזה. והנה, לאחר שאשכנזי קיבל דרגות רב-אלוף – ובעיקר לאחר שנתניהו חזר לשלטון במארס 2009 – הוא בושל בהדרגה כמנהיג אופוזיציונר לראש הממשלה הנבחר וכמי שהתקשורת, הנשיא שמעון פרס והצמרת האמריקנית חפצים ביקרו. וזה עבד – לפחות במובן שחלקים גדולים בציבור התחילו לראות באשכנזי מנהיג לאומי ראוי. עוד מעט נהיה חמש שנים אחרי פרישתו של אשכנזי מהרמטכ"לות. בתור מי שלא היה מעורב יתר על המידה בחיים הציבוריים מאז, הוא שמר יחסית על מעמדו: הוא מקבל 29 אחוז לעומת 28 אחוזי תמיכה שמקבל בוז'י הרצוג.
בפרשת הרפז עמדו אשכנזי וגנץ לכאורה משני עברי המתרס. מעמדו של אשכנזי נשחק כתוצאה מחשיפת התמלילים של האינטריגות בלשכתו; גנץ, לעומת זה, כשנכנס ללשכת הרמטכ"ל, התייחס אל הפרשה שזוהתה עם קודמו כפגר מסריח שסולק עכשיו ממסדרונות המטה הכללי.
אין ספק שצה"ל מוציא מתוכו אישים מוכשרים בעלי כושר מנהיגות וחשיבה לאומית, שישראל זקוקה להם בהנהגה אחרי פרישתם. אבל קיצור הצינון יבעיר מלחמת גנרלים צבאית-פוליטית קבועה. ההרס יהיה בעיקר בתוך הצבא, ויהפוך את צה"ל לצבא בנוסח שהיה מקובל בעבר בצבאות דרום אמריקה; כל אוגדונר יהפוך לגנרל המקסיקני קאסטנייאטאס. כדאי שכבוד הנשיא יחשוב גם על טובת הצבא, וכיצד למנוע פוליטיזציה שלו. גיליון ההערכה של צה"ל ייקבע בהתאם לתוצאות במשברים הבטחוניים שהוא מחויב להתמודד איתם, ולא על-פי מדד הפופולריות שלו במסגרת מדד הדמוקרטיה השנתי.
למחנה הציוני ליקוי מהותי הפוגע בסיכויו להגיע להנהגת המדינה: העדר תפיסת ביטחון ברורה המקובלת על רוב הציבור + הציבור הישראלי לא יבחר בראש ממשלה שאינו מעניק לו תחושה שידאג לבטחונו.
הנסיון להגיע להנהגה רק ע'י אג'נדה כלכלית חברתית נכשל
מכאן, המחנה הציוני חייב לגבש מדיניות חוץ וביטחון משכנעת
הוא אינו מסוגל לעשות זאת בשל שותפיו הקואליציונים הפוטנציאליים: מרצ' והרשימה הערבית המשותפת. גם פטרוני המחנ'צ, האמריקאים והאירופים, לא יתמכו בו אם יציג מדיניות שהציבור הישראלי יוכל לסמוך עליה.
הפיתרון למלכוד בו מצוי המחנה הציוני הוא לנסות ליצור דימוי שווא של מעניקי תחושת ביטחון. לצורך כך נערך חיפוש אחרי 'דחליל' ביטחוני שיהיה הפרזנטור של מסע הפרסום. כמו מסע פרסום המסתמך אדם בחלוק רופאים לבן שישדר תחושה שלהמלצותיו הרפואיות יש ערך. גנץ הוא בסך הכל הדמות שאמורה לשדר לציבור תחושה כוזבת שבטחונו ימצא בידיים אחראיות ומוכשרות
א) מאמרכם מחזק את דעתי על הסיבות שבעטיין קצינים שמאלניים מתקדמים לתפקיד רמטכ"ל. ההנחה שלי היא שמדינות העולם (להלן האנטישמים) משקשקים מפחד מהאפשרות שיהיה לצה"ל מפקד ימני או ח"ו דתי. מצד אחד הם מטפחים שמאלנים כמו אשכנזי, ומצד שני דואגים להסיט הצידה קצינים ימנים כמו וינטר. הכל בכדי למנוע אפשרות שרמטכ"ל ימני יתמוך ביהודים בכלל ובמחדשי ההתישבות היהודית ביו"ש בפרט, ואם הוא דתי אולי אף יאפשר פגיעה במקומות שהמוסלמים מקדשים, ובכך יגרום למהומה כלל-עולמית (ע"ע התפרעויות המוסלמים בצרפת בזמן צוק איתן).
מכאן אפשר להבין שהעולם משקשק מפחד מהיכולת של ישראל לגרום למלחמת הכל בכל (באמצעות הרגזת המוסלמים), וזהו יתרון שמדינת ישראל צריכה לנצל.
ג'ון בעל הקרי שאל בזמן צוק איתן האם ישראל רוצה לקבל אינתיפאדה שלישית? מצויין. אפשר לענות לו בשאלה – האם ארה"ב רוצה להתמודד עם אינתיפאדה מוסלמית בשטח ארה"ב? המהומות בצרפת באותם ימים הוכיחו שאנו יודעים לייצא את הזעם המוסלמי, ונעשה זאת לכל פינה בעולם.
כבר כמה פעמים כתבתי פה שלישראל הכח להרוס את כל העולם ע"י נזק משני – צריך רק להצית ניצוץ קטן אצל המוסלמים בישראל, והמוסלמים בכל העולם ישתוללו מזעם ויעשו נזק עצום.
———-
ב) ממתי נשיא המדינה אמור להתערב בבחירת מפקד לצה"ל? הרי ראובן (בני עמי בחרו בטרור) ריבלין הינו נשיא של עם טרוריסט. שקול הדבר לבקשה מאבו מאזן להציע מועמד למינוי רמטכ"ל לצה"ל.
מכאן שריבלין הינו הצנחה של גורם זר שמנסה לשלוט על מדינת ישראל, אם לא באופן ישיר ע"י תוצאת הבחירות לכנסת, אז לכל הפחות באמצעות נשיא המדינה + רמטכ"ל + בג"צ + פרקליטות.
ראובן ריבלין אינו שייך לשמאל. אף שמאלן שמכבד את עצמו לא יאמר 'בני עמי' על יהודים. השמאל המעט קיצוני יותר יעלב עמוקות אם ישייכו אותו לקבוצה כלשהי. הם אינדבידואליסטים טהורים. מסקנה: ריבלין הוא הכלאה בין ימין לשמאל / שעטנז
התגובה האנונימית שמעלי ראויה לבחינה מעמיקה ומהותית כיוון שהיא מייצגת באופן החזק והברור ביותר את הסיכון לקיום יהודי ריבוני בארץ הקודש. הרי למדנו מההיסטוריה שבעבר קיום זה חוסל כאשר אוילים משרישים, בעלי אידאולוגיה קיצונית וראייה אסכטולוגית הובילו אותנו לחורבן באמצעות מלחמה ישירה עם אימפריות.
ואכן גם בימינו איני רואה באומות הערביות שלצידנו סכנה מהותית לקיומנו, אבל אני מודאג מאוד מהמשוגעים החכמים, כמו זה שכתב מעליי, שיפעלו בכוונת מכוון לסכסך בינינו ובין אימפריות העת הזו
וכיוון שכך אני נוטה לחשוב שיש משהו בדבריו של אמנון לורד וממשלות – ימין כשמאל – מעדיפות קצינים אפורים, חסרי כריזמה ויכולות צבאיות מהוללות, לא רק בכדי למזער סכנות פוליטיות אלא גם כדי שלא ייאלצו להתמודד עם מישהו שיכולת ההרס שלו תהווה סכנה אמיתית לקיומו של עם ישראל בארץ ישראל. רק דמיינו לעצמכם רמטכל משיחי דתי שיפעל למימוש אתחלתא דגאולה בימינו אנו!
ל-נקדימון בן גוריון, אתה כותב על אנונימיות ומשתמש בשם עט בכדי להסתיר את זהותך. מתאים מאד לבעלי אידאולוגיה קיצונית מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.
מלים גדולות של בית מרקחת כתבת. כל הכבוד.
רק שאינך מכיר אותי, והינך קובע את מצבי הרוחני / נפשי ורמת ההשכלה והאינטלקט שלי על סמך תגובה שכתבתי, וכנראה שלא קראת אותה לעומק ולא בחנת את דברי מזויות שונות.
בקיצור, הפוסל במומו פוסל.
———–
אינני יודע בן כמה אתה, אולם עצם העובדה שאינך רואה במדינות ערב (ואתה כותב האומות הערביות, דבר שאינו נכון כלל משום שאין אומות ערביות אלא חמולות, שבטים ועדות, ואילו המדינות הינן מסגרות מדיניות מלאכותיות לגורמים הנ"ל) סכנה מהותית לקיומנו, עובדה זו מראה שאינך יודע דבר על הסכנות שמולן עמדה מדינת ישראל עד 1974, ויכלה להן, למורת רוחן של האימפריות הסובייטית והאמריקאית. הסיבה היחידה שהאימפריות הללו לא העזו לפגוע בעצמן במדינת ישראל אלא עשו זאת באמצעות שליחים נאמנים (הערבים), היא השואה (שהרי אף מדינה לא רוצה להיות מזוהה עם השמדה נוספת של היהודים), והחשש מפני "ברירת שמשון" שתביא להשמדת כל העולם.
ולידיעת הקוראים, מצרים עדיין מהוה סכנה מהותית לקיום מדינת ישראל, ולא רק מבחינת היכולת הצבאית. טורקיה, להזכיר לקורא האנונימי בעל הפסבדונום "נקדימון בן גוריון", כבר איימה על ישראל בפתיחת מלחמה לפני מספר חודשים, ונשיאה עדיין סובר שעל כל המוסלמים לכבוש את ירושלים.
סליחה, לא דייקתי. טורקיה אינה אומה ערבית אלא מדינה טורקית.
———–
נא תגובתך המלומדת (אם יש כזו) לסכסוך שהיה למדינת ישראל עם האימפריה הסובייטית בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, בעיקר עם הפלות מטוסים סובייטים ע"י חיל האויר הישראלי.
נא תגובתך המלומדת (אם יש כזו) לסכסוך שהיה למדינת ישראל עם האימפריה האמריקאית עם הטבעת הספינה ליברטי, ועם חשיפת יונתן פולארד.
ובכלל, נא תגובתך המלומדת (אם יש כזו) לסכסוך שהיה למדינת ישראל עם האימפריה הסובייטית שהתנגדה להקמת מדינת ישראל.
ובכלל, נא תגובתך המלומדת (אם יש כזו) לסכסוך שיש למדינת ישראל עם האימפריות האירופית והאמריקאית בכל מה שקשור בחידוש ההתישבות היהודית ביו"ש.
———–
מדבריך ניתן להבין שיש לך כישורי שפה של בן תורה (אינני סובר שהינך בן תורה, אלא רק מישהו שיודע לדבר כמו בן תורה), והעובדה שאתה כותב על רמטכ"ל משיחי דתי שיפעל למימוש אתחלתא דגאולה בימינו אנו (האם אינך מכיר יהודי דתי שאינו משיחי ולמרות זאת הוא קצין בכיר בצה"ל (למשל ח"כ האלוף במיל' אלעזר שטרן, או שהוא אינו דתי בעיניך)? האם כל יהודי דתי בצה"ל הוא משיחי? האם אתה מכיר היטב את כ-ל הקצינים והחיילים הדתיים בצה"ל ויודע היטב מהי רמת משיחיותו של כל אחד מהם?), מעלה בי את הסברה שאולי אתה מעדיף רמטכ"ל משיחי חילוני שיפעל (בהתאם להוראות מפעיליו בוושינגטון) להחלשת מדינת ישראל ולאחריה חיסולה כמדינת יהודית עבור היהודים.
ולסיום, אם אתה כל כך מודאג, בדפי זהב רשומים מאות פסיכיאטרים שישמחו לרשום לך תרופה להורדת מפלס החרדה.
ל-נקדימון בן גוריון, אתה כותב על אנונימיות ומשתמש בשם עט בכדי להסתיר את זהותך. מתאים מאד לבעלי אידאולוגיה קיצונית מהצד השמאלי של המפה הפוליטית.
מלים גדולות של בית מרקחת כתבת. כל הכבוד.
רק שאינך מכיר אותי, והינך קובע את מצבי הרוחני / נפשי ורמת ההשכלה והאינטלקט שלי על סמך תגובה שכתבתי, וכנראה שלא קראת אותה לעומק ולא בחנת את דברי מזויות שונות.
בקיצור, הפוסל במומו פוסל.
———–
אינני יודע בן כמה אתה, אולם עצם העובדה שאינך רואה במדינות ערב (ואתה כותב האומות הערביות, דבר שאינו נכון כלל משום שאין אומות ערביות אלא חמולות, שבטים ועדות, ואילו המדינות הינן מסגרות מדיניות מלאכותיות לגורמים הנ"ל) סכנה מהותית לקיומנו, עובדה זו מראה שאינך יודע דבר על הסכנות שמולן עמדה מדינת ישראל עד 1974, ויכלה להן, למורת רוחן של האימפריות הסובייטית והאמריקאית. הסיבה היחידה שהאימפריות הללו לא העזו לפגוע בעצמן במדינת ישראל אלא עשו זאת באמצעות שליחים נאמנים (הערבים), היא השואה (שהרי אף מדינה לא רוצה להיות מזוהה עם השמדה נוספת של היהודים), והחשש מפני "ברירת שמשון" שתביא להשמדת כל העולם.
ולידיעת הקוראים, מצרים עדיין מהוה סכנה מהותית לקיום מדינת ישראל, ולא רק מבחינת היכולת הצבאית. טורקיה, להזכיר לקורא האנונימי בעל הפסבדונום "נקדימון בן גוריון", כבר איימה על ישראל בפתיחת מלחמה לפני מספר חודשים, ונשיאה עדיין סובר שעל כל המוסלמים לכבוש את ירושלים.
סליחה, לא דייקתי. טורקיה אינה אומה ערבית אלא מדינה טורקית.
———–
נא תגובתך המלומדת (אם יש כזו) לסכסוך שהיה למדינת ישראל עם האימפריה הסובייטית בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, בעיקר עם הפלות מטוסים סובייטים ע"י חיל האויר הישראלי.
נא תגובתך המלומדת (אם יש כזו) לסכסוך שהיה למדינת ישראל עם האימפריה האמריקאית עם הטבעת הספינה ליברטי, ועם חשיפת יונתן פולארד.
ובכלל, נא תגובתך המלומדת (אם יש כזו) לסכסוך שהיה למדינת ישראל עם האימפריה הסובייטית שהתנגדה להקמת מדינת ישראל.
ובכלל, נא תגובתך המלומדת (אם יש כזו) לסכסוך שיש למדינת ישראל עם האימפריות האירופית והאמריקאית בכל מה שקשור בחידוש ההתישבות היהודית ביו"ש.
———–
מדבריך ניתן להבין שיש לך כישורי שפה של בן תורה (אינני סובר שהינך בן תורה, אלא רק מישהו שיודע לדבר כמו בן תורה), והעובדה שאתה כותב על רמטכ"ל משיחי דתי שיפעל למימוש אתחלתא דגאולה בימינו אנו (האם אינך מכיר יהודי דתי שאינו משיחי ולמרות זאת הוא קצין בכיר בצה"ל (למשל ח"כ האלוף במיל' אלעזר שטרן, או שהוא אינו דתי בעיניך)? האם כל יהודי דתי בצה"ל הוא משיחי? האם אתה מכיר היטב את כ-ל הקצינים והחיילים הדתיים בצה"ל ויודע היטב מהי רמת משיחיותו של כל אחד מהם?), מעלה בי את הסברה שאולי אתה מעדיף רמטכ"ל משיחי חילוני שיפעל (בהתאם להוראות מפעיליו בוושינגטון) להחלשת מדינת ישראל ולאחריה חיסולה כמדינת יהודית עבור היהודים.
לצערי, רובי ריבלין הפך לטרול שמאלי במחנה הימין.
,האיש, שצמח בימין והיה בשר מבשרו בעבר, הפך, לאחר שמונה לנשיא למקדם כל סוג של פעילות שתכליתה לפגוע בבנימין נתניהו. כשהוא היה מועמד לנשיאות התפלאתי מדוע בנימין נתניהו כל כך מסתייג ממנו. מסתבר שהוא ידע על מי מדובר.
לגבי אשכנזי: האיש הוא פרויקט של קבוצת "ידיעות אחרונות" בראשות נוני מוזס. הכוונה המקורית הייתה שהוא ישמש דחליל בטחוני שיצליח סוף סוף להוציא את השלטון בארץ מידי הימין. למרבה השמחה זה נכשל.
אפילו כשהיה צינון, ואשכנזי היה רמטכ"ל, ביבי וברק עשו הכל כדי לשחוק את מעמדו הציבורי לקראת התמודדות אפשרית שלו לראשות הממשלה. מהי מהות כל פרשת הרפז אם לא כך?