יאיר לפיד נגד הכלכלה, סיבוב שלישי: על "פערים" וחרדים

בימים האחרונים דף הפייסבוק של יאיר לפיד כמרקחה: בשלישיית פוסטים תחת הכותרת "התפוררות המדינה", מתמקד לפיד במה שנראים לו סימנים למצב הקשה. התיקון לחוק השוויון בנטל (גולת הכותרת של מפלגתו); האמירה של בנט על "כדור בין העיניים" לביבי; וזעקה על אי שיוויון וגדילת הפערים בתוך מעמד הביניים.

מכיוון שהכלכלה נוגעות לכלל הציבור ומכיוון שכל-כך קל לפוליטיקאים פופוליסטיים לקלקל אותה, נקדיש את השורות הבאות לטענות הכלכליות של לפיד.

הפוסט המדובר לווה בגרף שהפיק "מוסד שורש למרכז כלכלי חברתי" של החוקר דן בן-דוד. הגרף מראה כי אי השוויון בהכנסות הפנויות בתוך מעמד הביניים הוא הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות:

הגרף אכן מציג תמונה ברורה, אך ספק אם משמעותו היא אותה "התפוררות" שחוזה לפיד. עיון במחקר עצמו מגלה המצב מורכב הרבה יותר. בן-דוד סוקר באריכות התפתחויות חיוביות שעבר המשק הישראלי בשנים האחרונות, ומנתח את הבעיות של הכלכלה הישראלית. הוא מסביר כי פריון העבודה נמוך ואי השוויון גבוה בגלל שלל סיבות: אתגרי הערבים והחרדים, רגולציה עודפת, ריכוזיות, מיסוי לא יעיל, כלכלה שחורה ועוד ועוד. המחקר מציג את הצורך בכלכלה חופשית ותחרותית תוך שמירה על הוצאה ציבורית נמוכה, ומדגיש שצמיחה כלכלית היא קריטית גם עבור העניים. בשום מקום במחקר לא מוזכר למשל, שהנהגת מע"מ 0 על דירות וסנקציות פליליות על חרדים הם פתרונות למצב. לא מפתיע לגלות בעצם שלפיד בחר להציג את הגרף הכי שולי בכל המחקר.

הפתרונות שבן-דוד מציג, עליהם לפיד דילג, עוסקים ברפורמות עמוקות הנדרשות באכיפת החוק, במערכת החינוך, בבניית תשתיות תחבורה, ועוד; סוגיות עליהן כמעט שאין ויכוח בין ימין ושמאל.

כשדן-בן דוד עוסק באי שוויון, הוא מסביר כי הדרך לשפר את המצב עוברת בשדרוג מערכת החינוך ותשתיות התחבורה: "אם תשתיותיה הבסיסיות של מדינה אינן מגיעות לרמה המאפשרת לאוכלוסיה להטמיע טכנולוגיות חדשות ולפתחן הלאה, הרי שהפתיחות והתחרות עלולות להוביל לבעיות כלכליות-חברתיות חמורות" כותב בן-דוד, וקובע כי "תשתיות טובות של הון אנושי ופיזי לצד סביבה רגולטורית וביורוקרטית יעילה מאפשרות מוכנות עדכנית שתהפוך את העולם לשוק של הזדמנויות בלתי מגבלות למדינה הקטנה". במילים אחרות, השוק החופשי הוא הפתרון, ויש לסייע לו לשגשג באמצעות בניית מסגרת תומכת איתנה. מתנות חינם אינן הפתרון לאי-שיוויון וגם לא "למידה משמעותית".

למעשה, בן-דוד עצמו מתנער נחרצות ממדיניותו של לפיד. בטור שפרסם ב"הארץ" כתב בן-דוד כך: "'כלכלה חדשה' הבטיחו לנו. אך מה שקיבלנו אינו סדר יום כלכלי חדש, אלא חוקי כלכלה חדשים, המנוגדים לכל הידע המחקרי שנצבר בתחום". וב"אל מוניטור" הסביר בן דוד כי "הדיור הוא קצה הקרחון של הבעיות הכלכליות. ואם אנחנו מסתכלים מה גורם לבעיית הדיור, אז אפשר להסתכל על הגורמים השכיחים, כמו מונופול המדינה על הקרקעות והעלאת מחיריהן… אם אנחנו רוצים לטפל טיפול שורש בבעיית הדיור, אנחנו צריכים לעשות טיפול שורש, ולא טיפול קוסמטי, בבעיות המרכזיות".

הפופוליזם חוגג

הגישה הטהרנית של לפיד והחיפוש אחר פתרונות קסם כלכליים חברתיים, מאפיינים גם את הטיפול שלו בנושא החרדים. בניגוד לדעה הרווחת, אין כל קשר בין חוק הגיוס של לפיד לבין תעסוקת חרדים. מעמד הביניים, האלקטורט של לפיד, ירוויח הרבה יותר בטווח הארוך ממסים שיגיעו מתעסוקת חרדים גבוהה ואיכותית שתנבע משיפור החינוך ומביטול חובת הגיוס, לא מסנקציות פליליות או גיוס בכפייה לצה"ל.

הנתונים מדברים בעד עצמם. טלי חרותי-סובר, עיתונאית דה מרקר מצאה שבניגוד לטענות לפיד, תעסוקת החרדים הייתה בעלייה בכל תקופת נתניהו, כבר הרבה לפני שלפיד נכנס למשרד האוצר. לפיד סייע מעט בהמשך קיצוץ הקצבאות, אך בוודאי שהקשר לחוק הגיוס הוא שולי בהחלט. לפיד מתמקד בשוויון בנטל, סוגיה שאינה קשורה לרווחת מעמד הביניים, מתלונן על ביטול סנקציות שהיה ברור שיבוטלו, ולבסוף לוקח קרדיט על מגמה שהתחילה עוד הרבה לפני כהונתו.

לא נגזים אם נאמר שלפיד היה אחד משרי האוצר הפופוליסטיים ביותר שידעה ישראל. הוא קידם את רפורמת "מע"מ 0" נגד עמדות כל המומחים וזלזל באופן בוטה ופומבי במקצוע הכלכלה. אילולא נפלה הממשלה, הרפורמה של לפיד הייתה מאפשר לקבוצה מצומצמת של רוכשים ליהנות מהנחה בעלויות הדיור לטווח הקצר, אך מביאה לעליה במחירי הדיור ועלייה בשיעורי המס לכלל האוכלוסיה, בטווח הארוך.

שר האוצר לפיד רצה בעצם להכניס למשק בעיה כלכלית חדשה, נוסף על הבעיות הכלכליות מהן כבר סובל המשק הישראלי. כזה הוא פופוליזם: קל למכור הקלה מיידית במחירי הדיור לבוחרים, קשה למכור רפורמות ארוכות טווח.