כמו תקליט שבור, שוב מנסים נציגים שונים של השמאל בישראל להציג את תכנית החלוקה כמודל אידאלי ורציונלי, שישיב לנו את הביטחון ויביא את השלום המיוחל.
במאמר מערכת שהתפרסם השבוע ב"הארץ" ("לחזור לחלוקה", 30.11.15), המתכתב עם דבריו של ראש הממשלה נתניהו ביחס לציון יום השנה ה-68 שנה להחלטת החלוקה של האו"ם, הביעה מערכת העיתון תקווה כי מדינת ישראל תחזור למתווה החלוקה שעליו הוחלט בשנת 1947, בתכנית של שלוש יישויות – מדינה ערבית, מדינה יהודית וירושלים כיישות בינלאומית נפרדת.
המציאות היא שהתכנית המדינית הזו אינה תקפה יותר. זה נובע מהן מן העובדה הפשוטה ששינויים גאו-פוליטיים, אסטרטגיים וביטחוניים עצומים בינתיים התחוללו בארץ ישראל עצמה בפרט ובמזרח-התיכון בכלל; והן בשל היחס העוין, השנאה ליהודים וההתנגדות העיקשת והסרבנית של ערביי יהודה-ושומרון ועזה להושטת היד לשלום מצד כמעט כל ראשי הממשלה בישראל מעודם. ניכר אפוא כי יותר מאשר להתאים את תוכן הדברים של המאמר אל המציאות, המאמר ניסה להתאים את המציאות אל התוכן.
כך למשל, נכתב כי "הרקע לה (תכנית החלוקה, ע.ד), כידוע, כולל את נכונותו של בן־גוריון לוותר על נתחים משטחי ארץ־ישראל". קביעה זו אמנם הייתה נכונה בשעתה, אך יש להעמיד דברים על דיוקם. בן-גוריון היה הרבה יותר רציונלי ומפוכח מההתנהלות שנהוג לשוות לו בימים עברו, והבין כי הסדרים ביטחוניים למען העם היהודי בארץ ישראל עדיפים על פנטזיות כאלה ואחרות, מול יישות שאינה מוכנה להגיע להסכם שלום עם ישראל.
הריאליזם של בן גוריון
כבר ב-1937 ראה בן-גוריון בקבלת תכנית פיל הזדמנות ליצירת מדינה שתוכל לקיים צבא עצמאי, והעריך כי מתוך השטח הריבוני ובעזרת הצבא ניתן יהיה להגדיל את גבולות המדינה באמצעות מלחמה, וגם כתב זאת באיגרת חשאית לבנו. גם את החלטת החלוקה של האו"ם ב-1947 קיבל בן-גוריון מתוך ידיעה ברורה שהערבים ידחו את ההחלטה ויאפשרו לישראל להרחיב את גבולותיה במהלך המלחמה שתפרוץ, במה שמתיישר עם "תכנית השלבים" אליבא דבן-גוריון.
זאת ועוד. במאמר המערכת מצוין כי "קודמיו של נתניהו בתנועה הרוויזיוניסטית התנגדו לחלוקה", ואולם, יש לציין באותה נשימה כי גם ברל כצנלסון, גולדה מאיר, יצחק בן-אהרן ואחרים התנגדו לתכנית החלוקה של ועדת פיל (1937) ולא רצו לוותר על חלום ארץ ישראל הגדולה.
התעקשותו של בן-גוריון על זכותו של העם היהודי בארצו, נכונה שבעתיים בכל הקשור לבירה ירושלים. בפני העיתונאי, יוסף עברון, טען כי "אין ספק, שבין השטחים שגבורת צה"ל החזירה לרשותנו, השטח החשוב והיקר ביותר הוא ירושלים העתיקה וסביבותיה. ידעתי שאין בעולם ובארץ זו מקום יקר בעיני עמנו וקרוב ללבו ומעורה בו כירושלים זו, שהפכה בירת ישראל לנצח נצחים […] שומה עלינו ליישב את הרובע היהודי בתוך ירושלים, שנחרב ונהרס על ידי הערבים, ואת סביבותיה של ירושלים בכל השטחים הריקים והבלתי מיושבים, ממזרח, מצפון ומדרום".
דוגמה נוספת להתאמת העובדות בשטח לתוכן הנכתב במאמר המערכת – במקום להיפך – היא הטענה כי "השלום עם מצרים תמורת השטח שישראל כבשה ממנה במלחמת ששת הימים הוכיח את נכונותה של החלטה 242", וש"אפשר להמיר שטחים כבושים בהשלמה ערבית עם קיום ישראל". טענה זו דמגוגית בעיקרה, מכיוון שברי כי מדינה מסורתית כמצרים או כירדן, היא לא שחקן לא-מדינתי ואפילו לא שחקן תת-מדינתי. במקרה הישראלי-ערבי בארץ ישראל, המצב מורכב אף יותר, שכן מדובר בשחקן תת-מדינתי, מפוצל, מסוכסך ומפולג בין עצמו, המורכב ממספר ארגוני טרור דומיננטיים, המחזיקים את החברה באמצעים לא-דמוקרטיים, בן ברמאללה ובן בעזה – שם המצב חמור לאין ערוך.
ובינתיים, בעולם האמיתי
"נתניהו", נכתב במאמר של 'הארץ', "מטעה ברומזו כי האסלאם הוא בהכרח אויב מר לישראל", שכן "קהיר ועמאן הן בירות של מדינות בעלות רוב מוסלמי גדול". גם טענה זו אינה מדויקת, שהרי בניגוד לעמדת החברה והרחוב העממי – כולל בימים אלו, ובשל האסלאם – בקרב המנהיגות הפוליטית במצרים וירדן הייתה הבשלה ברעיון של הסכם מדיני, מתוך אינטרס מובהק במהלך ובשל הרתעה ישראלית. זו הסיבה העיקרית לכך שישראל הצליחה לפתור את הסכסוך עם אותן מדינות. ואולם, לא כך הדבר באשר להנהגה הערבית ביהודה-ושומרון ובעזה. שם לא רק שהרחוב הערבי ספוג בהסתה, שטנה ועידוד ותמיכה בטרור, אלא שההנהגה הפוליטית שותפה מלאה לתחושות ולפעולות המקדשות מוות, הרס וחורבן, של החברה העממית.
תכנית החלוקה של 1947, אפוא, אינה רק חסרת תוקף רעיוני ויישומי וכזו מהווה משאלות לב נאיביות, אלא שהרקע ההיסטורי שלה מבוסס על חצאי-אמיתות ושברי השערות, בניגוד לחזון הרעיוני והמדיני הקונצנזואלי של מנהיגי ישראל הצעירה, הן משמאל והן מימין, ובפרט של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל ומי שממותג כסמל על-ידי החברה הישראלית, דוד בן-גוריון.
לטימטום אין גבול.אין דוגמא טובה יותר מעיתון אל ארד
מה גרם וגורם למדינות העולם להכיר בזכות היהודים למדינה משלהם דוקא בא"י?
הרי ישנם כחמישה מליון וחצי יהודים בארה"ב, ואם הם יחליטו שהם רוצים להקים מדינה ליהודים בתוך ארה"ב, ארה"ב תתנגד לכך ואף גורם בעולם לא יתן להם תמיכה.
אם מישהו יטען שמדינת ישראל הוקמה ע"י מדינות העולם כמעיין פיצוי על
השואה, הרי שמדינת ישראל יכולה היתה לקום בכל מקום אחר,לאו דוקא בא"י.
כלומר, העולם עצמו מכיר בעובדה שלעם ישראל יש קשר היסטורי ודתי לארץ ישראל, ומשום שהדרישה של היהודים היא להקים את הבית הלאומי דוקא בא"י ולא בשום מקום אחר, דרישה זו מקובלת ומוכרת ע"י מדינות העולם.
אותו מקור שעליו מסתמכות מדינות העולם בקבלתן את זכותו של עם ישראל להקים מדינה ובית לאומי דוקא בא"י, הוא הוא המקור שסותר את עניין חלוקת א"י לשתי מדינות (או מדינה יהודית ושמונה אמירויות מוסלמיות (שעליהן ישתלטו דאע"ש וחיזבאללה) לפי מרדכי קידר).
אז או שמדינות העולם יכירו בגדלה הטבעי של מדינת היהודים (כלומר כולל הגדה המזרחית של הירדן, למרות שכעת אין ביכולתנו לממש עניין זה), או שלא יכירו במדינה יהודית כלשהיא, ודאי וודאי לא בשטחי א"י.
כל עוד העולם מכיר בזכותו של עם ישראל לקיים מדינה עצמאית משל עצמו בארץ ישראל, הרי זו הכרה וקבלה של דברי התורה שהארץ הזו ניתנה לעם ישראל, ולכן אין בכלל מה לעסוק בחלוקת הארץ.
מדינות העולם הכירו בזכות בית לעם היהודי מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה ולא לאחר מלחמת העולם השנייה כתוצאה מהשואה.
ראה הצהרת בלפור והחלטת המנדט על פלשתינה.
ל-יצחק קצין, שים לב למה שכתבתי "אם מישהו יטען שמדינת ישראל הוקמה ע”י מדינות העולם כמעיין פיצוי על
השואה". אני לא טוען שמדינת ישראל הוקמה עקב השואה, אלא שיש כאלו הטוענים כך, והדברים שלי נועדו לענות להם על כך.
אין כזה דבר העולם.
העולם לא הכיר בכלום.
הבריטים החליטו לעזוב ועזבו.
העצרת הכללית של האו"ם אמנם המליצה – אבל הגוף של האו"ם שמקבל החלטות אופרטיביות מעולם לא אישר את ההצעה.
חוץ מזה – נניח שהיתה החלטה בעלת תוקף (נניח החלטת חבר הלאומים מ1923 שווה משהו ונגיד שהאו"ם מחוייב להחלטות חבר הלאומים) – ההחלטה הופרה ע"י מדינות ערב ביום הראשון לישומה.
הפרת ההחלטה נתקלה באדישות – מדינות ערב עדיין מככבות באו"ם.
ולכן לאו"ם אין שיניים ולהחלטותיו אין משמעות.
ואחרון חביב – רוב החברות באו"ם הן דיקטטורות.
נציגי המדינות באו"ם הם שליחים של דיקטטורים ארורים בני מוות אכזריים ומושחתים.
אף אחד לא הזיל דמעה כשנשיאי תוניסיה ותימן הידידותיות ברחו עם מטוסים עמוסי זהב.
אף אחד לא גינה את הוצאתם להורג של השליטים שעד לפני שנתיים היו לגיטימיים סדאם וקדאפי.
אף אחד לא מתעניין בגורלו של מורסי שעד לפני שנתיים היה ראש מדינה לגיטימי
ראשי מדינה בלבנון נרצחו כמו זבובים, מלכי ירדן וסעודיה מעולם לא עמדו לבחירה, באלג'יר שולטת כת צבאית ובאיראן חבורה של כהני דת עם חיתולים על הראש.
ואפילו אבו מאזן הפסיד בבחירות ומאז מסרב לפנות את כיסאו.
אוי כמה חוסר השכלה בתגובות של אנשים מטומטמים פשוט
קודם כל כן ממזמן הכירו כמדינת ישראל כמדינה ששייכת ליהודים והבריטים שלטו בחצי מהמזרח התיכון לא רק במדינת ישראל לאחר מלחמת העולם היהודים שחיו בישראל שמעו על מעלליו של היטלר והחלו לעבוד כנגד ה"לבנים" זאת אומרת הבריטים כי הם האמינו שגם הם נאצים ופעלו כמחתרות לאחר ששמעו הערבים שהיהודים פועלים כנגד הבריטים הם החלו גם לפעול כי הם רצו להעיף אותם וגם הם החלו ארגון שקראו לו תרפ"ט ארגון ערבי שגם עשה טרור והביא עובדים ערבים מארצות ערב לאחר מלחמת העולם השלישית הייתה עלייה גבוה של יהודים שבאו ברחבי העולם ועזרו ליהודי המחתרות כדי לנצח את הבריטים בסופו של דבר הם הצליחו וקיבלו מדינה מפני שהם היו אוכלוסייה יותר גבוה וכן העולם האמין שעדיף ליהודים מדינה משלהם באשר מה שקרה להם אבל הערבים נדחפו ואף הם רצו מדינה אבל הם אמרו לא לצד כל הצעה שהביאו להם והארצות של פעם לא היו הארצות של היום הם החליטו שמדינת ישראל שייכת ליהודים וזהו לאחר מכן מדינות ערב פרצו במלחמה כנגד ישראל הם חשבו שאין להם סיכוי הרי הם הרבה יותר ויש להם טכנולוגיה יותר חזקה תודה לאל היה לנו קצת יותר שכל והרבה מזל מאלוהים הבריטים השאירו חלק מהציוד שלהם בארץ והישראלים השתמשו בזה לטובתם ואז היה לנו קצת יותר שכל ומטרה במלחמות וניצחנו והערבושים שברחו ממדינת חזרו למה? כי היפי נפש אמרו שהם יכולים לחזור כי גם נולדו במדינת ישראל ומגיע להם לחיות פה ואחרי זה הם באמת חזרו לארץ ומאז הכל נאחס לצערנו
חשוב להוסיף, שגם מצריים בתקופתו של מובראק, המשיכה להחזיק בצבא הגדול במזרח התיכון, ושמרה על רמת מוכנות גבוהה כנגד ישראל- האויב שאיתו חתמה על הסכמי השלום
יש הבדל בין "תכנית החלוקה" ובין "עיקרון החלוקה". לדעתי אין אפילו בנאדם אחד ויחיד בשמאל הישראלי שמנסה למכור את "תכנית החלוקה" הישנה של 1947, כי אפילו למטומטמים ביותר ברור (וזה כולל אפילו שמאלנים בחו"ל, באירופה וארה"ב) שהתכנית הזאת כבר לא רלוונטית ואינה ניתנת לשיחזור. אם כבר, יש בשמאל המון אנשים שתומכים ב"עיקרון החלוקה" – כלומר ברעיון שתהיה מדינת לאום נפרדת ליהודים על חלק מפלסטינה המערבית – וזאת לעומת אנטי-ציונים מקרב הימין ומהשמאל הקיצוני, שמתנגדים להמשך קיומה של מדינת לאום יהודית נפרדת, ושואפים לחסל את המדינה היהודית, לאחד אותה עם השטחים רוויי האוכלוסיה הפלסטינית, ולהפוך אותה למדינה דו-לאומית שבה יחיו היהודים כמיעוט נרדף ומושמד תחת שלטון רוב פלסטיני עויין… אז זוהי התכנית האמיתית של הימין – שעדיין מבכה את הקמתה של מדינת לאום יהודית נפרדת, ועדיין שואף לחסל אותה ממש כמו חאג' אמין אל-חוסייני וערפאת – אז שלא יעבדו עלייכם…
עודד המבאס, אולי לפחות תדייק עם העובדות? גם אם יסופחו שטחי יהודה ושומרון לישראל תוך הענקת אזרחות ישראלית לכל תושביהן, עדין יהיה כאן רוב יהודי. חוץ מזה, בתור ימני אותנטי, אני חייב לבשר לך שתכניתו של הימין (אם בכלל יש דבר כזה) לא כוללת הקמת מדינה שבה היהודים יהיו מיעוט נרדף, ואני באופן אישי גם לא חבר של ערפאת וחאג' אמין אל חוסייני, ולא שותף לשאיפותיהם. תתפלא.
למבאס: אולי נסכים, כהתחלה, לספח את רוב שטחי C, הבקעה וגוש עציון תחילה, ונניח יסודות למדינה ערבית במשולש שכם-ג'נין-קבטייה?
מדוע ממשיכים להתווכח עם עיתון שולי "הארץ" ?
חייבים להתייחס לעיתון הארץ מ 3 סיבות
א. העיתון הזה נקרא ע'י כל האליטות הכלכליות, האקדמיות, המשפטיות, התקשורתיות ועוד של מדינת ישראל. העתון הזה רב השפעה גם אם מספר המצביעים בקרב קוראי העיתון שווה למספר המצביעים בחצי מעברה.
אחת מטעויות הימין הוא האמונה שניצחון בבחירות לכנסת משמעו יכולת לנהל את המדינה ולהכתיב את הקורה בה. כוחה של המערכת הפוליטית מוגבל והוא במגמת הצטמצמות.
ב. המהדורה האנגלית של העיתון מגיעה לכל השגרירויות הזרות, משרדי החוץ של מדינות העולם, והעיתונים והירחונים הנחשבים ועוד. ממנו הם לומדים על ישראל ופשעיה. ישראלים חייבים להבין במה הזרים מוזנים
ג. העיתון מעניין. ולו רק בכדי להכיר את האויב ולהבין את כוונותיו ותוכניותיו.
המאמר מעט אנרכוניסטי.
כבר מזמן השמאל הפסיק להבטיח שטחים תמורת שלום. ההבטחה שעליה שוררו שירים בתקופת הסכמי אוסלו
הוא אפילו הפסיק להבטיח שטחים תמורת שקט בטחוני. ההבטחה שהייתה בתקופת ההתנתקות מסיני
עכשיו התמורה ירדה לשטחים תמורת הפסקת התיעוב המוסרי מהכיבוש ואי החרמה ע'י העולם הנאור
למעשה, חלקים רבים מהשמאל ויתרו כבר על הרעיון שלפלסטינאים תהיה מדינה עצמאית, אותה יאלצו לכלכל בכוחות עצמם. הם עברו לרעיון מדינה דו לאומית, נטולת אפרטהייד, שתכיר בזכות השיבה. כלומר שהמיעוט היהודי יפרנס את הרוב הערבי עד שיברח מהאזור
נראה כי הכותב לא הטריח עצמו בקריאת הכתבה שעליה הוא מגיב. בשום מקום לא נשמעת שם הטענה ההזויה לפיה יש לחלק את הארץ על פי הצעת החלוקה של אותם הימים. האם האמת הכותב התקשה להבין את הנאמר, או שמא הוא סמך על כך שאיש לא יטרח לבדוק ובכך עוד שקר והסתה נגד השמאל הוטמעו בקרב קוראיו?
נראה כי אילן מתקשה עם הבנת הנקרא. הכותב טוען שהמאמר ב"הארץ" מציע לחזור ל"מתווה החלוקה", ולא לתכנית המקורית .עצמה. מתווה של חלוקת הארץ.
אם נבחן מה היתה עמדתו של בן גוריון, מה ללכת אחורה ל-37'? הוא היה בחיים עד 73' והיה בשלטון עד 63' יש לו מעשים ודיבורים מאוחרים שיעידו.
מסוף מלחמת העצמאות ואילך ישראל יכלה, צבאית, לשחרר את יו"ש מהשלטון הירדני; היא היתה חזקה בהרבה מהלגיון. בפועל, ישראל העדיפה לפעול בחזית המצרית: מבצעי חורב, עובדה, ושנים אח"כ- קדש.
כל מעשי הטרור והחבלה בשנים 48'-67' לא הביאו להחלטה לכבוש את השטח. גם ב-67' הם נכבשו כמעט בהיסח הדעת, על ידי כוחות משניים שנותרו לאחר הקצאת הכוחות להבסת מצרים, או שהתפנו עם הננצחון בסיני(חטיבה 55).
כלומר, מבחינת בן גוריון, נראה ששלטון ירדני (באותו זמן- "יישות שאינה מוכנה להגיע להסכם שלום עם ישראל") ביו"ש היה עדיף על שלטון ישראלי
בפרט לגבי בן גוריון,
אפשר לראות את מעשיו עד פרישתו מהפוליטיקה ב-63';
אף שצה"ל היה חזק בהרבה מהלגיון, ויכול היה לכבוש את יו"ש ביומיים, ולמרות פיגועים חוזרים ונשנים שיצאו מיהודה ושומרון, התגובה תמיד היתה פעולות תגמול קצרות ולא כיבוש השטח.
למעשה, ב67' יהודה ושומרון נכבשו ביומיים ע"י כוחות מילואים מדרג שני, שנותרו לאחר שהכוחות האיכותיים נשלחו להביס את הצבא המצרי בסיני (וע"י חטיבת צנחני המילואים המעולה 55 , שהתפנתה כשהקרבות בסיני הצליחו מעל המצופה)
כלומר, בפועל בן גוריון העדיף את המצב הקיים של שליטה ירדנית (שבאותו זמן היתה "יישות שאינה מוכנה להגיע להסכם שלום עם ישראל") על שליטה ישראלית ביהודה ושומרון. יותר אולמרט מביבי.
נתון מאוד חשוב הושמט מהכתבה (וצוין כאן לפני בתגובות).
האו"ם לא החליט כאן שום החלטה! העצרת הכללית של האו"ם (גוף נספח לאו"ם שאינו יכול להחליט החלטות) הציעה הצעה.
העצרת הכללית של האו"ם יכולה להציע פתרונות כדי ליישב סכסוכים בין שני צדדים ולא להחליט. לפתרונות אלה אין שום משמעות אם שני הצדדים לא מסכימים. היהודים הסכימו. הערבים החליטו לפתוח במלחמה.
כך שלמרות ה'באז' שיוצרים מסביב מה שמכונה (בצורה שגויה) 'החלטת כ"ט בנובמבר', אין לזה שום משמעות משפטית או אחרת!
תוכנית הטרנספר תיתן פיטרון לשני העמים היהודי שכבר טרונספר, והערבי שיטרונספר אנו נימצאים בחלון זמן שעולם ועצמינו מתקשים ליסם את התוכנית
אבל כתוצאה מפעילותם השטלתנית והטרוריסטית של הערבים יעשו טרנספרים
שלהם מאירופה וצפון אמריקה וגם מארץ ישראל