נטעלי שם-טוב משתיקה ולסטודנטים נמאס: באנו לשמוע אותו, לא אותך

ביום שני שעבר התחיל הקור הירושלמי לתת את אותותיו בליווי גשם טורדני. אך שני אלו לא מנעו ממאות רבות של צעירות וצעירים ירושלמים להצטופף ולהידחק בכעשרה פאבים בשוק מחנה יהודה עד השעות הקטנות של הלילה. האירוע שמשך אליו צעירים כה רבים היה "מנכ"לים על הבר" שהופק על ידי העמותה הירושלמית "רוח חדשה".

הרעיון היה מפתיע בפשטותו: "האנשים שבתכל'ס מנהלים את המדינה, מחליטים ערב אחד לשחרר את העניבה, לצאת לדרינק בשוק מחנה יהודה ולפתוח את כל מה שיש להם על הלב". והחבר'ה באו בהמוניהם לשמוע מה יש לאלו שם למעלה לומר. הפשטות של האירוע והתגברותו של השיח בענייני כלכלה בשנים האחרונות משכו צעירים רבים לאירוע כזה. ולמרות שמתווה הגז לא הוזכר בצורה רשמית בפרסומים, היה ברור שהוא מרחף באוויר וכמעט כל הדוברים נגעו בו בדבריהם.

גם באפלולית של פאב "השכנה" התגודדו רבים כדי לשמוע שניים מבכירי המגזר הציבורי. הראשון היה אמיר לוי, הממונה על התקציבים באוצר והשני היה אלי גרונר, המנכ"ל החדש של משרד ראש הממשלה. השניים, שאכן הגיעו ללא עניבות, התיישבו על הבר עם כוס בירה קרה והאירוע התחיל.

אפולוגטיקה באוצר

ראשון דיבר אמיר לוי,  הוא פתח בהסבר על תפקידו של אגף התקציבים, והסביר את הקונפליקט המרכזי המלווה כל רפרנט באגף הנקרע בין רצון לשמור על המסגרת התקציבית לבין רצון להימנע ככל הניתן מ"גזירות" וצעדים שונים המקשים על הציבור. כאב נשמע בקולו של לוי כשהסביר באריכות שפקידי האוצר אינם פחות "חברתיים" מאנשי המחאה החברתית. הרפורמות המבניות שהם מנסים לקדם נועדו אך ורק לתועלת הציבור. לרגעים היה נדמה שיותר משהיה חשוב לקהל לשמוע היה חשוב ללוי להסביר. להראות עד כמה הוא ואנשיו אינם פקידים צרי לב אלא משרתי ציבור המנסים לבצע את עבודתם נאמנה. התחושה הייתה שבעבור רבים מהשומעים אין הדבר מובן מאליו.

כדובדבן שבקצפת, נשמרה לסוף הדברים התייחסות למתווה הגז. לוי, שהיה שותף מרכזי בניסוח המתווה הסביר לקהל מדוע לדעתו המתווה אמנם איננו מושלם אך גרוע פחות מהחלופות. חלופה אחת היא כניסה להליך משפטי ארוך ומסורבל למול החברות המחזיקות במאגרים. חלופה אחרת היא וויתור מוחלט של המדינה על דרישות המיסוי והפיקוח שלה. השאלות מן הקהל היו נוקבות אך לוי יצר תחושה שהוא שותף אמיתי לחששות השונים ועמדתו גובשה מתוך שיקול דעת ומחשבה רבה.

"באנו לשמוע אותו, לא אותך"

אחרי הפסקה קצרה שבמהלכה המקום התמלא עוד יותר, התיישב על הבר אלי גרונר. עוד לפני שהספיק לפצות פה היה ברור שכאן ההצגה שונה לגמרי. לשם הגיוון הוצמדה לגרונר נטעלי שם-טוב, מגישה בערוץ שתיים. חיש מהר התברר ששם-טוב לא באה לדבר עם גרונר או להקשיב: היא באה לצוד.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה עוסק בנושאים רבים ומגוונים ומהווה במידה רבה את הזרוע הביצועית המרכזית של ראש הממשלה, כך שלא חסר על מה לדבר איתו. אך דבר מכל זה לא עניין את שם-טוב שהייתה ממוקדת מטרה, ופעלה על פי הטקסט בוק של התעמולה התקשורתית.

ראשית, היא ניסתה לבסס את דימויו של גרונר כמושחת או כבעל אינטרסים זרים. ומה טוב יותר מאשר לבחון את קשריו של גרונר עם שרה נתניהו? (הוא לא בקשר איתה) או את מעורבותה בתהליך מינויו? (למיטב ידיעתו היא לא הייתה מעורבת).

לאחר שמוצה הכיוון של שרה נתניהו, שינתה שם-טוב את הטקטיקה וניסתה להוציא מגרונר כותרות סנסציוניות על מינויים אחרים של ראש הממשלה שהסתבכו. רק לאחר שסירב לשתף פעולה במצוד, הדיון עבר סוף סוף למתווה הגז עצמו.

גם כאן, הפרטים והנתונים אודות המתווה נזנחו הצידה. גרונר נשאל מדוע הממשלה מונעת מהשר אבי גבאי להביע את עמדתו בפני וועדת הכלכלה של הכנסת. בתשובה הוא הסביר לה שמדובר בכלל בסוגיה חוקית-משפטית לפיה שר מנוע מלומר את דעתו האישית בנושא בו התקבלה החלטת ממשלה. אך שם טוב לא הרפתה: "האם תקרא לשר אבי גבאי להתפטר מהממשלה?", "האם תקרא לראש הממשלה לפטר אותו?". כל זאת כשברור לכולם שגרונר, מתוקף תפקידו, פשוט לא יכול לענות על שאלות כאלו. אבל מה זה חשוב? אם אפשר לצייר את מנכ"ל משרד ראש הממשלה כסותם פיות המטרה הושגה.

כך הלכה שם-טוב והחריפה את שאלותיה העוקצניות עוד ועוד עד שלקהל החל להימאס. הקהל, שהיה שקט וממושמע רוב הערב, החל לאבד את סבלנותו, כאשר צעקות וקריאות ביניים החלו להישמע בחלל: "באנו לשמוע אותו, לא אותך".

לא הכל "שחיתות"

בשלב מסויים גם גרונר נאלץ לצאת למתקפה. כאשר שם-טוב תקפה את גרונר על כך שהעז לומר שאלו המכנים את מתווה הגז שוד צריכים "להתבייש", הוא כבר השיב בתקיפות: "אתם צריכים להבין שגם אם העמדה של המוחים לגיטימית וראויה להישמע, ישנן גם עמדות אחרות לגיטימיות לא פחות", אמר והבהיר שעמדה התומכת במתווה הגז איננה קומבינה מתחת לשולחן או מחטף של מיעוט. המתווה זכה לרוב מוחלט בממשלה ולרוב משמעותי בכנסת. לדבריו, השימוש במילה "שוד" חמור מאוד כי הוא מאשים בשחיתות כל מי שמחזיק בדעה אחרת בוויכוח דמוקרטי ומעקר כל דיון רציני בסוגיה. גרונר קרא לקהל להתווכח ולהביע את מחאתו אך להבין כי הטיעונים בעד המתווה נשענים על ראיה מקצועית שכך טוב יותר למדינת ישראל ולא על שחיתות ו"מקורביזם".

כשהאשימה שם-טוב את גרונר על פגישתו עם נדב פרי, המייעץ לחברת 'דלק', הוא כבר לא יכל שלא לצחוק: "נפגשתי איתו במסעדה במרכז תל אביב באמצע היום. אם הייתי רוצה להסתיר את הפגישה היינו נפגשים לבד באיזה מסדרון", אמר, והסביר שבאופן כללי אין שום רע בפגישות של בכירים במגזר הציבורי עם אנשי עסקים. המטרה היא לעבוד ביחד וליצור שיתופי פעולה. לדעתו, האקלים ציבורי שרואה בכל שיחה בין נציגי הממשלה לבעלי הון "שחיתות", הוא מסוכן ויכול להביא לפגיעה ממשית במשק. לנוכח התשובה שם-טוב הופתעה כליל: היא לא שיערה שמנכ"ל משרד ראש הממשלה יאמר לה בפה מלא שאין הוא מתבייש בפגישותיו עם בעלי ההון במשק הישראלי.

לאחר דבריו הנרגשים של גרונר פרץ הקהל במחיאות כפיים סוערות. טיעוניו של גרונר בעד המתווה לא היוו אמנם חידוש משמעותי למי שבקיא בסוגיה. אך התחושה בפאב הייתה מרעננת. סוף סוף פקיד ממשלתי בכיר "לא מתנצל" אלא יושב למול הקהל ועונה בתוקף להאשמות "השחיתות" של מתנגדי המתווה.

למרות התדמית שמנסים ליצור בתקשורת, מאבקם של אנשי "שוד הגז" רחוק מלהיות בקונצנזוס. מחיאות הכפיים של הסטודנטים הירושלמיים נבעו מתחושה של שחרור. רבים מהם מבינים באינטואיציה שלא הכל מושחת פה ורקוב עד היסוד, אלא שהם לא תמיד יודעים כיצד להגדיר זאת באופן סדור. התייצבותו של פקיד ציבורי בכיר בכיכר העיר ועמידתו האיתנה מול מתקפה עיתונאית נתנה סוף-סוף ניסוח ברור לתחושותיהם.