כשמוסיפים תקנות ופקידים כדי להילחם בשחיתות, ערכם של הפקידים המכירים את הרגולציה והביורוקרטיה עולה. הנתונים מלמדים: הגדלת הממשלה מרחיבה את השחיתות. ולהיפך
בפרסום האחרון של פרוייקט "מאה ימים של שקיפות" הוצג וידאו של פגישה בבית קפה בין מנהל רשות הגז הממשלתית, למנכ"ל דלק, יחד עם נדב פרי, הרכש החדש של תשובה. הפגישה קדמה לכניסה למשרד האנרגיה. הכותרת לוידאו: "זה נראה לכם הגיוני במדינה מתוקנת שפגישה כזו תתקיים כך? וזה עוד היה בוקר רנדומלי אחד שלנו בשטח. כמה פגישות כאלו אנחנו לא חושפים?".
לאחרונה מוצף המרחב הציבורי בססמאות נגד "שחיתות" וקשרי "הון שלטון". המתקפה הזו מפספסת את העיקר: הכשל המבני שמאפשר את השחיתות מלכתחילה. פקידים צוברים ידע בנושא רגולציה, ואז עוברים למגזר העסקי ומייעצים לו כיצד לנצח אותה. גם אם אנחנו לא מודעים לזה, זה קורה במקרים רבים. בדרך כלל זה נעשה באופן חוקי, תוך ניצול הידע המקצועי שרכש הפקיד לשעבר, אך פעמים שזה נעשה באופן לא חוקי, תוך ניצול קשרים וטובות הנאה.
הפתרון, לכאורה, נראה פשוט: צמצום, ייעול ופישוט של הרגולציה. ככל שהרגולציה תהיה מצומצמת ופשוטה יותר, וככל שגם אנשים "רגילים" ולא מקושרים יוכלו לזכות במכרזים ובאישורים הנדרשים להקמת עסק או בניית מבנה, יהיה פחות צורך בשחיתות. במצב כזה, גם השחיתות תהיה קשה יותר: חוקים פשוטים ובהירים שמכילים פחות "חורים" וסעיפי-סתרים, יקשו על ניצול לרעה של החוק.
דוחפים את הזקנה במדרגות ואז מתפלאים שהיא נופלת
למרבה הצער, הפתרונות המוצעים בדרך כלל שונים בתכלית. די להתבונן במצע הכלכלי של מפלגת יש עתיד, ובהצעות החוק למלחמה בשחיתות שהיא יזמה. מה ברשימה? חקיקה נגד אישי ציבור מורשעים, הגברת שקיפות, הגברת שימוש במכרזים לאיוש משרות, הסדרת פעילות לוביסטים, חיזוק כחם של שומרי הסף, ואפילו הקמת כוח משימה למלחמה בשחיתות. אותה רשימה חוזרת על עצמה גם במצע המחנה הציוני בבחירות האחרונות. במילים אחרות: עוד רגולטורים, עוד מפקחים, עוד חקיקה ועוד סעיפי-סתרים וחורים לבעלי עניין: וכי מי ערב לנו ששומרי הסף החדשים לא ישוחדו? שהמכרזים החדשים לא יוטו? שהרגולטור על הלוביסטים לא ישב לקפה עם בעלי עניין?
זו הרגולציה טמבל
בעיה זו ידועה במחקר הכלכלי, וכלכלנים הקדישו לה מחשבה רבה.
גארי בקר, זוכה פרס הנובל בכלכלה הסביר זאת באופן החד ביותר: "אם אתם רוצים להקטין את השחיתות, הקטינו את הממשלה". בעקבות בקר, המלצה דומה הופיעה גם כן בדו"ח הארגון המוניטרי העולמי:
[על מנת להילחם בשחיתות יש] לבצע שינויי מדיניות שיקטינו את הביקוש לשחיתות באמצעות הקטנה של הרגולציות וחקיקות אחרות כגון תמריצי מס, וכן לשמור על שקיפות מירבית בנוגע לרגולציות אשר נשארות במקומן.
גם לואיג'י זינגלס, אחד מהכלכלנים המשפיעים בעולם כיום, רואה באי היעילות של הרגולציה את האשם העיקרי בשחיתות הציבורית והעסקית:
שיטת השוק החופשי זקוק לתמיכת הציבור, והציבור תומך בשיטה כל עוד היא נראית לו הוגנת. כל כרסום בתפיסה הזו מסכן את השיטה עצמה. הכרסום מתרחש כאשר קשרים לממשלה, או כוח מוגן של פקידי ציבור בשוק, נראים כמשתלטים או משפיעים על תחרות הוגנת וחופשית כדרכים לעושר והצלחה. הממשלה והעסקים הגדולים רוצים לשמר את הכיוון הזה, ולכן שני אלו, אם לא נטפל בהם, עלולים לפגוע בקפיטליזם הייחודי של ארה"ב.
עדות לקביעות אלו ניתן למצוא במחקר מ-2014 שבחן את הקשר בין עודף רגולציה לשחיתות, תוך השוואה בין שני מדדים: מדד ה"היכולת לעשות עסקים" של הבנק העולמי, העוקב אחר הנטל הרגולטורי במדינות העולם; ומדד "מדד תפיסת השחיתות העולמית" של ארגון השקיפות העולמי, העוקב אחר השחיתות.
בשנה שעברה התפרסם בספר "עסקים בינלאומיים: אתגרים חדשים, צורות חדשות, התמודדויות חדשות" מחקר מרתק שבחן את הקשר בין שני המדדים. החוקרים, פרופ' ג'ורג' מונגיי ופרופ' דיאנה פיליפסקו, בדקו את ההתאמה בין המדדים וגילו כי מתקיים קשר חזק בין מדינה בה נטל הרגולציה גבוה ולא יעיל, לבין מדינה בה יש שחיתות רבה. המחקר הסיק כי "מדינות מושחתות נוטות להערים קשיים ותסבוכות על עשיית עסקים, לעומת מדינות לא מושחתות אשר נוטות להקל על משקיעים בינלאומיים או מקומיים".
מחקר דומה תחת הכותרת: "חירות כלכלית וחירות פוליטית: ניתוח בינלאומי של ההשפעות על שחיתות", שפרסמו הפרופסורים רג'יב גואל ומייקל נלסון בכתב העת "אוסטרליין אקונומיק פייפרס" מצא אף הוא התאמה בין חירות כלכלית גדולה לשחיתות נמוכה. המחקר מצא שחירות כלכלית גדולה משפיעה על הורדת השחיתות יותר מאשר חירות פוליטית. בנוגע לרגולציה, החוקרים כתבו כך: "מגזר פיננסי עם פחות רגולציה ושוק שחור קטן יותר יקטינו התנהלות מושחתת".
מכון ירושלים לחקר שווקים הישראלי הצטרף גם הוא לקביעות האלו. במאמר שפרסמה קורין סאואר, מנכ"לית המכון, בג'רוזלם פוסט היא כתבה: "עוד רגולציה ועוד שליטה של הממשלה על עסקים מייצרים עוד התנהלות מושחתת. בניסיון להשיג עסקים נוספים או הטבות אחרות, חברות ינסו לשחד ולהשפיע על מחוקקים ורגולטורים".
ובאמת, הנתונים חד משמעיים, כפי שממחישה הטבלה שהלהלן: 14 מתוך 20 המדינות המככבות בראש מדד הכדאיות לעשיית עסקים נמצאות גם ברשימת 20 המדינות הכי פחות מושחתות. כך למשל, סינגפור שנמצאת במקום הראשון במדד העסקים, נמצאת במקום השביעי במדד השחיתות. ניו זילנד נמצאת במקום השני בשני המדדים. דנמרק היא המדינה הכי פחות מושחתת, והיא נמצאת במקום הרביעי במדד היכולת לעשות עסקים.
ואיפה אנחנו? המצב לא מדהים. נכון ל-2015, אנחנו במקום ה-53 במדד היכולת לעסקים. במדד השחיתות, נכון ל-2014, אנחנו במקום ה-37.
הנטייה של "לוחמי הצדק החברתי" היא להאשים את השלטון והחברות הפרטיות בשחיתות, כשהמגמה היא להחליף את השלטון ולהגביל את החברות הפרטיות. אבל לוחמי ה"צדק החברתי" מפספסים נקודה מרכזית: בסביבה רגולטורית כה סבוכה וקשה, השחיתות הופכת במובנים רבים לצורך הישרדותי. פישוט הרגולציה והגברת החירות, יהפכו את הפשע במקרה הזה לפשוט לא משתלם והרבה פחות אפשרי.
למה צריך רשיון לפתוח עסק? שכל אחד יעשה בשטח שלו מה שהוא רוצה!האם יש למישהו ספק שוועדות התכנון המחוזיות והמקומיות רוויות בשחיתות? עם כל כך הרבה עוצמה ביד, ורפיסות מוסרית! האם הציבור מבין את המשמעות שהליך אישור הוספת חדר וביצועו לוקח בממוצע כ4 שנים? וכל זה מתרחש תוך רמיסת זכויות קניין של מתנגדים. למה צריך רשיון להוסיף חדר על שטח שלך? ולמה הוספת חדר על שטח משותף אינה עניין אזרחי בלבד של בתי משפט אזרחיים? למה אין די באישור אדריכלי והנדסי מוסמך להקמת בניין? למה צריך לעבור מסלול ייסורים ושוחד נוסף במסדרונות הוועדות? למה לעיריה כמו עירית בני ברק ישנה זכות לדרוש "תרומה" של שטח למה שנקרא צרכי ציבור כלומר הקמת גן למשל שאותו תפעיל בעלת קשרים בעיריה? מול אישור תמ"א 38? וזה רק קצה קצה הקרחון. ,
ברור לי הקשר בין קלות עשיית עסקים / עודף רגולציה / עודף בירוקרטיה לבין שחיתות. אין לי צורך בטבלת השוואה בין מדינות. מספיק נסיון אישי כתושב ישראל.
דוגמא אחת : משך הזמן להשגת אישור עירייה לתוכנית בניה שעומדת בכל התקנים והמגבלות החוקיות, ללא בקשות לחריגות כלשהן. נסיוני ברמת גן – כמעט חמש שנים. במהלך תקופה זו נתקלנו בכל מיני 'חברות הנדסה / פרויקטים' שהציעו להשיג את כל האישורים הנדרשים בחודש. תמורת קופונים שמנים. הפיתוי ברור: לארבע וחצי שנות המתנה משמעות כספית כבדה. במהלך התקופה ראש העיר ובכירים במחלקת התכנון וההנדשה נשפטו והורשעו על קבלת שוחד מקבלני בנייה
דוגמא שנייה: ביטוח לאומי. אם אנשים נאלצים לשלם לחברות כמו זכותי ולבנת פורן בכדי לקבל את מה שמגיע להם בדין, משהו רקוב בביטוח הלאומי. או שזו שחיתות ישירה או שזה חוסר יעילות קיצוני של עובדי ציבור. חוסר יעילות קיצוני של עובדי מדינה, שאת משכורותיהם משלם הציבור במיטב כספו, גם הוא סוג של שחיתות
דוגמא שלישית: העברת רכב את מבחן הרישוי השנתי / הטסט באמצעות תשלום לעובד מוסך. מכוני הבדיקה אמנם אינם ציבוריים אך הם פועלים בתוקף רשיון ממשלתי ממשרד התחבורה
מכאן למדתי שבכל מקום בו מתפרנסים בכבוד מאכרים / ארגוני תיווך, תהיה אשר תהיה האיצטלה המכובדת או העממית בה יתעטפו, הוא מקום מושחת
קמיליה, הלא היית זאת את שלפני כמה שבועות הוכחת אותי על תגובה באתר זה כשאמרתי שאם רוצים פחות שחיתות צריך פחות פיקוח ("רגולציה" למתיוונים). עכשיו את מסכימה?
לאשר פט,
יש בעיני שוני מהותי בין העדר פיקוח לבין עודף ביורוקרטיה, תקנות וסחבת
נקח לדוגמא את הבנקים וחברות הביטוח. רובו המכריע של הציבור אינו מומחה בעניינים פיננסיים ואפילו לא מסוגל להבין מה מתנהל בחשבונותיו. הבנקים וחברות הביטוח מנצלים את פערי הידע האלו. הם עושקים את הציבור בעמלות מופרזות (אותם הם יודעים להסתיר היטב), עושים 'תספורות' לחסכונות בכדי לממן הלוואות שנתנו בסיכון גבוה, מתחמקים מתשלום ביטוחים עליהם אדם שילם כל חייו ועוד ועוד. הציבור חייב גופים שיפקחו על הבנקים וחברות הביטוח. לצערי, הפיקוח הקיים כיום מתפקד באיכות ירודה
גופים ציבוריים, מאידך, אינם מוגבלים כלל במשך הזמן הנתבע מהם למתן שירות ובמידת הסיבוכיות וחוסר הבהירות של תקנותיהם. אין גם תקנות שמחייבות פיטורי מנכ'לי ארגונים שלא תיקנו את כל מה שנתבע מהם בדו'ח מבקר המדינה. מצב שדוחף את הציבור לממן מאכרים או לוותר על זכויותיו.
חננאל, אני לא מבינה דבר אחד – למה אתה דורש דין וחשבון בעניין פישוט הרגולציה רק מהשמאל? סבבה, בשמאל אומרים עוד רגולציה כשבעצם הפתרון צריך להיות הפוך. אבל מה קורה בימין ? הם עושים משהו בכדי לפשט את הרגולציה ולהגביר את התחרות בשווקים קצת יותר מהותיים משוק הגבינה הצהובה? לא כדאי לבוא גם אליהם בדרישות וביקורת? אחרי הכל – הם בשלטון, ולא מפלגת יש עתיד.
מה זה שחיתות בכלל? זה ששמים לפקיד 500 שקל והחדר שרצית להוסיף מאושר תוך חודשיים במקום תוך 5 שנים?
או זה שלוקח מראש 5 שנים לקבל את האישור?
או זה שבכפר הערבי הסמוך אין אף בית אחד שנבנה עם אישורים וזה לא מעניין אף אחד?
השלוש קומות ספייר שבנו בהולילנד ? או מאות אלפי יחידות דיור שלא ניבנו בירושלים בגלל ההגבלות שהחילו על הצפיפות של הבנייה?
או זה שמחיר הנפט ירד בשני שליש אבל מחיר הדלק רק עלה מאז?
את הממשלה לא יקטינו מסיבות פוליטיות אף אחד לא יוותר על ג׳ובים למקורבים שלו והציבור לא מתגמל את הפוליטיקאי שעושה את זה. בן אדם ירוץ עם פוליטיקאי יתלה כנסים ויסיע מצביעים בשביל שייתמוך בו יסדר לו ג׳וב יעזור לו לזכות במכרז. אף אחד לא ירוץ עם פוליטיקאי בשביל שהשכן שלו יפוטר מהעיריה והארנונה שלו תיקטן ב50 ש״ח. לכן המערכות רק מתנפחות וגדלות. ביבי הראשון איבד את השלטון בגלל זה וביבי השני למד את הלקח טוב טוב.
את הממשלה לא יקטינו, הפקידים יהיו שם לתמיד.
בעיני כל הסעיפים שמנית הם שחיתות. וצריך לטפל בכולם. אני גם מאמינה שכל סעיפי השחיתות שמנית קשורים זה לזה. זה כמו התיאוריה המשטרתית על הקשר בין גרפיטי וחלונות שבורים לבין רמת הפשיעה החמורה באותה שכונה. שחיתות היא מחלה מאוד מדבקת
הבעיה היא שהח"כים חושבים שאם הם חוקקו עוד חוק הרי שהם השיגו הישג הראוי להתגאות בו. מה שצריך זה שנשדר לח"ים שנעריך אותם ונתמוך בהם ככל שיבטלו חוקים, ולא ככל שיוסיפו חוקים.
בעיני הסיפור האמיתי בישראל אינו טיב החוקים ומספרם אלא אי יישום החוקים שכבר נחקקו. תופעות של העדר אכיפה / חוסר משילות וכדומה פוגעות בציבור הרבה יותר מחוקים גרועים