ואז ג'ון קרי: "איך החמצתם שלום עם סוריה"?

על הצמד ג'ון קרי וברק אובמה רובצת אחריות גדולה למרחץ הדמים המתחולל בשנים האחרונות במזרח התיכון. ההתמוטטות הגיאו-פוליטית, כפי שכינה זאת קיסינג'ר, גרמה לכך שסוריה ועיראק הפכו לארצות דמים בממדים של רצח עם. דאע"ש עלה. ואיראן שולחת זרועות תמנוניות לכל עבר ומגבירה את חוסר היציבות באיזור.

ישראל חוותה בימיהם של צמד המדינאים המזהיר שני סבבי מלחמה עם לא מעט הרוגים וטילים על העורף. הפיאסקו של מדיניות החוץ של קרי ואובמה הוא מהגורמים לשרשרת הפיגועים העולמית מצרפת ובלגיה ועד סן ברנרדינו. והנה, מזכיר המדינה קרי מופיע בניו-יורקר בכתבתו של דייויד רמניק כמי שמצא על מי לכעוס; את מי להאשים. ניחשתם נכון: ביבי נתניהו.

ההאשמה המגוחכת על גבול הפרודיה העצמית נגד נתניהו היא שהוא החמיץ את השלום – לא. לא עם מנהיג השלום אבו מאזן, אלא עם נשיא סוריה בשאר אסד! קשה להאמין. לפי דברי ג'ון קרי לדייויד רמניק, ראש ממשלת ישראל נתניהו דחה הזדמנות נדירה להחיות את תהליך השלום בין ישראל וסוריה; וישראלים חביבים וחכמים שכמותכם, לא תאמינו: ביבי דחה את יוזמת השלום, למרות שקרי, ששימש ב-2010 כשליח של אובמה, הביא מבשאר אסד בטחונות ש"הוא מוכן לעשות עיסקה". בנימין נתניהו היקר! כיצד יכולת להחמיץ את ההזדמנות הזאת לשלום?! קרי אפילו "הביא מכתב שנכתב בידי בשאר והוא גם חתום על-ידו, שבו הציע מנגנון שלפיו הוא היה מוכן להכיר בישראל, לפתוח שגרירות (בדמשק), לעשות שלום, להתמודד עם שאלת רמת הגולן וכך הלאה".

אבל נתניהו לא היה מוכן להתקדם! "ביבי בא לוושינגטון", סיפר קרי לרמניק, "ואחד הדברים הראשונים שיצאו מפיו בחדר הסגלגל היה אני לא יכול לעשות את זה – אני לא אעשה את זה – אני פשוט לא יכול".

אז הכותרות בתקשורת באמת מתאימות: נתניהו לוקה בקוצר ראות. אי אפשר לתת בו אמון. צריך להיות לא קצר ראות, אלא עיוור כדי לא לראות שביבי גם אם לא התגלה כאיש חזון מרחיק ראות, הוא בוודאי צופה למרחקים ארוכים בהשוואה לצמד שעדיין מתרפק על בשאר אסד. ידידו, אגב, של קרי. צריך לשים לב, בשאר אסד, גם אחרי שטבח ברבע מיליון מבני עמו וחזר לאחרונה להשתמש בנשק להשמדה המונית, מקבל מקרי עיתונות יותר חיובית מנתניהו. לעת הזאת, הכל כך רגישה, הוא לא רוצה להאשים אותו בפשעים. רק בשגיאות עצומות.

אנשי החצר של אובמה

וקרי מצרף עוד התרעה שמצטרפת לאזהרות שלו בפורום סבן: "חלון ההזדמנויות לפתרון שתי-המדינות הולך להיסגר. אבל אף אחד מאיתנו שעבד על זה לא יתחרט על כך שניסינו". נדמה לי שדברים כל כך הזויים, כשהעולם נמצא במקום שהוא נמצא בו היום, מצריכים בוודאי איפוק רב מאוד מצידו של בוגי יעלון. זו איננה משיחיות וגם לא אובססיביות. זאת עזות מצח גסה. השאלה שצריכה להטריד את מקבלי ההחלטות בישראל ואת הפרשנים – מה עומד מאחורי ההתפרצות התורנית של ממשל אובמה. נזכיר: הפרסום מופיע כמה ימים לאחר פגישתו האומללה של הנשיא רובי ריבלין עם הנשיא אובמה בבית הלבן. אני מתפתה להמר שג'פרי גולדברג כבר נלאה מלשמש בתפקיד השופר של הממשל.

הפעם התנדב עוד יהודי חצר – דייויד רמניק, שמשמש גם כעורך הניו יורקר. כנראה שאת החומר הלעוס והלא מעוכל שגולדברג כבר מכיר, רמניק התנדב לפלוט. הוא כותב שפקידי ממשל מקוננים ש"הישראלים מחזיקים בכל הקלפים", ושואל את קרי אם הוא רואה מצב בו ישראל תחדל להתקיים. "אני לא חושב שיש אפשרות כזאת", אמר מזכיר המדינה המתגורר באחוזה של 23 חדרים. "השאלה היא איזו מין ישראל זאת תהיה? איך היא תישאר דמוקרטית?". הוא אף האשים שישראל מתבססת על בניית בתים למתנחלים והריסת בתים של אויביה.

העובדה שריבלין קיבל בבית הלבן תפקיד של אידיוט שימושי, ומיד אחריו מתבצעת התקפה גסה ובלתי צפויה נגד נתניהו אישית, עלולה לשמש כסימן מתריע למהלך אגרסיבי נוסף נגד ישראל. כך היה בפרשת "צ'יקנשיט", שעלתה לפני הפריצה הגדולה בעסקת הגרעין של אובמה עם אנשיו של האייתוללה חמינאי. בפגישתו עם אובמה לפני שבוע, גרם הנשיא ריבלין נזק לאינטרס הלאומי בכך שדן עם הנשיא האמריקני על צעדים בוני אמון בדרך לחידוש המשא-ומתן. איש ארץ ישראל השלמה מאפשר לאמריקנים לשחק בו, ולהשתמש במוסד הנשיאות בישראל כדי להחליש את הדרג המדיני הריבון, שזו הממשלה וראש הממשלה.

האם ריבלין לא הבין מה מטרת האמריקנים בליטוף המופגן שלו? אפשר לטעון שכמו קרי, גם ריבלין חסר הבנה בזירה המדינית והבטחונית. ואפשר גם להעלות אפשרות, ששנאתו של ריבלין לראש הממשלה העבירה אותו על דעתו עד כדי כך שהיה מוכן לתת יד להחלשת עמדתה של ישראל במשא-ומתן עתידי.

מעבר למהלך המדיני הבא, שהשד יודע לשם מה הוא נחוץ, הממשל עסוק בלקשור את עיני הציבור האמריקני ולבלבל אותו נוכח איום הטרור של המדינה האסלאמית. לצורך כך הוא משתמש בכל האמצעים: במקום לדבר על מלחמה בטרור, מובילים שיח על קליטת פליטים סורים, במקום לתקוף את דאע"ש תוקפים את דונלד טראמפ, וכדי להסיח את הדעת מנופפים שוב בביבי נתניהו. ההפתעה מההתבטאויות החוזרות בגנות נתניהו היא הסיפור. זו התקפה נטולת הקשר, וגם מי שאינו נמנה על אוהדי נתניהו בארצות-הברית ובישראל בוודאי מקמט חזק את המצח למה התכוונו קרי ורמניק.

הנסיון לכתוב פרופיל אוהד, שיציג את מזכיר המדינה הכושל ביותר ב-50 השנים האחרונות כדמות אפופת הילה הרואית של מי שנאבק כל הזמן בסערות הזמן, הוא מלאכותי עד מגוחך. אבל חשוב שרמניק לא שוכח אף פעם את נתניהו. רמניק כותב על נתניהו וסביב נתניהו כבר 17 שנים, מאז 1998, וכבר אז חיפש חומר ללכלך על האיש. הוא זכה להתקבל אצל אביו המנוח של ראש הממשלה, ומעדות אישית אני יכול לספר שהוא חיפש אצל כל מרואייניו חומרים שיציגו את שרה נתניהו באור שלילי, בלשון המעטה. רמניק כתב את הביוגרפיה של אובמה, וסימן את הציבור הישראלי כגזעני ביחסו לנשיאו הנערץ. לא מפתיע אפוא שתחת ידיו יוצאת פסאדה עיתונאית מביכה שכזו.