גילויים חדשים על שדולת החמאס בוושינגטון

בן קרסון, אחד המתמודדים במירוץ הרפובליקני לנשיאות, הביע את עמדתו לאחרונה כי מועמד מוסלמי שירצה בעתיד להתמודד לתפקיד הרם צריך להתנער מעקרונות השריעה. לא עבר זמן רב, וקרסון טעם בתגובה מנחת לשונם של ראשי המועצה ליחסים אמריקניים-מוסלמיים (Council on American–Islamic Relations) המכונה בקצרה CAIR. הללו הזדרזו לכנס מסיבת עיתונאים בה תבעו לא פחות ולא יותר מאשר את הדחתו של קרסון מהמירוץ.

אך קרסון איננו האדם הראשון שוהכנס לרשימותיו השחורות של CAIR. עם עלייתו של אתר 'מידה', חשפנו כאן את דפוסי הפעולה של הארגון הנחשב ל"איפא"ק המוסלמי", הנהנה לעתים מתדמית מתונה אך בפועל משמש כארגון חזית של חמאס והאחים המוסלמים באמריקה. CAIR מארגן קמפיינים אגרסיביים נגד כל מי שמבקר את מגמות האסלאמיזציה בארצות-הברית, אך במיוחד נגד מי שמבקר אותו עצמו.

סטיב אמרסון, העומד בראש הפרויקט לחקר הטרור, שחושף באופן עקבי ולאורך שנים את קשריו המפוקפקים של CAIR, סיפר בשנת 2012 מעל במה זו על המחיר האישי שנאלץ לשלם בשל כך. בשנת 1994 ספגו הוא ועמיתיו אינספור איומים, פרסומים פוגעניים ותביעות משפטיות בעקבות הפקת הסרט "ג'יהאד באמריקה". אמרסון נזקק מאז לאבטחה צמודה ואף נאלץ לעבור דירה, מכיוון שהבולשת הפדרלית לא יכלה לעמוד בהוצאות הדרושות לשמירה על חייו בביתו הקודם. "מאז הומצא המונח אסלאמופוביה", סיפר לנו אמרסון, "נעשית דה-לגיטימציה למבקרי האסלאם. כך הם מתייגים את מבקריהם כגזענים ואף משגרים איום מרומז כנגד אנשי ציבור, אינטלקטואלים ומוסלמים מתונים".

תיקים באפלה – ראיות חדשות

בשנת 2007 הגישה התביעה האמריקנית כתב אישום נגד 'קרן ארץ הקודש' (HLF), אחת מקרנות הצדקה של חמאס בצפון אמריקה, בגין מימון טרור. כתב האישום היה תוצאה של חקירה מסועפת ארוכת שנים שניהלה הבולשת הפדרלית נגד סוכני ארגון הטרור הפלסטיני בארצות-הברית. אגב החקירה והמשפט נחשף קשר גורדי בין הקרן החמאסית ל-CAIR, והתביעה כללה מעתה אישומים גם נגד CAIR עצמו בגין תמיכה כספית בחמאס בסך כ-12 מיליון דולר.

בכתב האישום הוגדרו ראשי הארגון ועשרות מפעיליו כשותפים סמויים לפעילות האסורה של הקרן. ולאחר משפט שנמשך כשנתיים, נמצאו חמשת מנהליה של הקרן אשמים בכל סעיפי האישום ונידונו לתקופות מאסר ממושכות. בין הנאשמים היה גם ראסן אלשי, מנהל סניף CAIR בדלאס, שעליו הוטלו 65 שנות מאסר. אך הפלא-ופלא, הארגון עצמו יצא מהמשפט ללא פגע. השופטים בתיק קבעו במפתיע כי "לא נמצאו ראיות מספיקות הקושרות את הארגון לחמאס".

השורה התחתונה בפסק הדין היוותה זריקת מרץ לארגון החמקמק, על אף המחיר האישי הכבד ששילמו בכיריו ולמרות הפגיעה בתדמיתו בשל הממצאים שנחשפו במהלך המשפט. רק לאחרונה נפנף באותה שורה תחתונה מנהל יחסי הציבור של CAIR, קורי סיילור, כשאמר בראיון ל'וול-סטריט ג'ורנל' שהקשרים שבין ארגונו לבין חמאס הם לא יותר מאשר סיפור אינטרנטי.

אך בעוד שאנשי CAIR מתראיינים, אללה לעתים צוחק בצחוק גדול. ימים ספורים אחרי הראיון של סיילור, חשף המכון של אמרסון ממצאים חדשים שהושגו בעקבות מאבק שניהל במסגרת חוק חופש המידע. מדובר בחומרי חקירה בעניינו של בכיר לשעבר בארגון, נאביל סעדוון, שגורש מארצות-הברית בשנת 2010.

הממצאים חושפים בין היתר את פועלו של מנכ"ל CAIR, ניהאד עוואד. על פי העדויות שתועדו בחקירת ה-FBI, עוואד עבר לפני 21 שנה מדאלאס לוושינגטון "כדי לייצג את חמאס". ואילו שותפו להקמת הארגון, עומר אחמד, נסע אז למצרים כדי לקבל את ברכתה של תנועת האם, האחים המוסלמים, על המיזם החדש. האחים אכן אישררו את הסטארט-אפ האמריקני החדש. אחמד, אגב, מכונה כאחד מ"מנהיגי חמאס" בעדותו של סוכן הבולשת שניתנה בשבועה בפברואר 2010, ימים ספורים לפני גירושו של סעדוון.

אחמד מככב במסמכי הבולשת. מסתבר שחוקריה לא ויתרו גם לאחר הפסיקה שטיהרה את CAIR. בשנת 2010 ב-FBI ניסו שוב להגיש כתב אישום נגד אחמד, וזאת בעקבות הממצאים שעלו מהרשעתם של חמשת בכיריה של 'קרן ארץ הקודש'. אך בקשת הבולשת נדחתה מסיבות לא ברורות על-ידי משרד המשפטים.

בעדותו של סוכן ה-FBI בתיק הגירוש של סעדוון, מצוין מפורשות כי CAIR נמנית על ארבעת הארגונים המרכיבים את הוועדה הפלסטינית שבראשה עמד לא אחר מאשר מוסא אבו-מרזוק. ועדה זו, על פי העדות, כפופה ישירות לתנועת חמאס ומכונה לאורך כל המסמך כסניף האחים המוסלמים בארצות-הברית.

סעדוון עצמו היה חבר ותיק במועצת CAIR, ועמד בראש ארגון אסלאמי נוסף, MAYA – אגודת הנוער הערבי המוסלמי. לבסוף הוא גורש כאמור מארצות-הברית בגין קשריו "לחמאס, למנהיג החמאס מוסא אבו-מרזוק, ולארגוני חזית של חמאס". ואילו ארגון MAYA מכונה במסמכי הבולשת כ"צינור להעברת כספים לחמאס … וכפורום שבו יכול היה לקדם את האידיאולוגיה שלו ולגייס חברים חדשים". סעדוון נודע גם בקריאותיו לשנאת יהודים ולג'יהאד. למשל, כשנשאל על "סכסוך עם היהודים", ענה כי "העדיפות העליונה בעבור כל מוסלמי היא לגרשם מארץ הקודש ולשבור ליהודים את עמוד השדרה".

אך תולדותיו האפלות של סעדוון לא הפריעו ל-CAIR למנותו לחבר במועצת הארגון ואף לסגן יו"ר הארגון, תפקידים בהם כיהן עד לגירושו. הארגון, שידוע במזגו החם כלפי מבקריו, הגיב באיפוק מופתי כשהתבקש למסור את תגובתו לאחר ההחלטה לגרש את סעדוון למולדתו בירדן.

דלת פתוחה בבית הלבן

בראיון לאתר 'מידה' בשנת 2012 תיארו אמרסון ומומחי טרור אמריקנים נוספים את מידת השפעתו של ארגון CAIR על מקבלי ההחלטות בארצות-הברית: "השפעתו בקונגרס גדלה בהתמדה משנה לשנה. במרץ האחרון (של אותה שנה – א.ג.) גילינו כי בתקופה בה התקיימה בוושינגטון ועידת הארגון השנתית, לפחות 24 מפעיליו נפגשו עם 113 חברי-קונגרס. בנוסף, מצאנו… כי 43 חברי הסנאט ובית-הנבחרים שלחו ברכות לרגל הדינר השנתי של הארגון… מדובר במספרים חסרי-תקדים".

ואילו לדברי קרי פאטון, מומחה טרור ומחבר הספר 'מודיעין סוציו-תרבותי', CAIR ניסה להשפיע על חקיקתו של חוק הפטריוט בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר, שהעניק לממשל כלים אפקטיביים ללוחמה בטרור: "קשה להצביע במדויק על תוצאות פעילותם אז, אולם אנו יודעים על מעל ל-70 ביקורים שהם ערכו בגבעת הקפיטול בעניין החוק. חשובה מכך היא העובדה שרבים מביקורים אלו התרחשו בתקופות בהם המחוקקים היו זקוקים מאוד לתמיכה וגיוס כספים כדי להיבחר מחדש.

פרויקט קלריון למלחמה בקיצוניות אסלאמית בנשיאות פרופ' ראיין מארו, בדק לעומק לפני כשנה את מידת השפעתם של CAIR וארגונים אסלאמיסטיים נוספים על המחוקקים ויושבי הבית הלבן. המחקר המעניין עקב קודם כל אחר הכסף ומצא כי ב-15 השנים שקדמו לשנת 2014 הארגונים הללו תרמו כ-700,000 דולר למועמדים פדרליים, כולל 85,451 דולר למועמדים לנשיאות. ההשקעות פוזרו בין שתי המפלגות הגדולות ומתמודדים עצמאיים, אך הרוב נתרם למען נציגים דמוקרטיים. במירוץ האחרון לקונגרס תרמו הארגונים האסלאמיים ל-11 מועמדים, שני רפובליקנים ותשעה דמוקרטים.

לג'רי קונולי מהמפלגה הדמוקטית הספיקו 5,450 דולר שנתרמו למירוץ בשנת 2008, ועוד 2,000 דולר ב-2014, כדי לגנות את הדחתם של האחים המוסלמים במצרים מהשלטון ולתמוך בכינון ממשלת אחדות פלסטינית. קונולי היה כל כך להוט שביקר אפילו את אובמה שלא תמך מספיק לטעמו באחים המוסלמים. אחד התורמים לקונולי הוא עיסאם עומייש, חבר מועצת CAIR, שבעבר שיבח את פיגועי ההתאבדות בישראל וכינה את אחמד יאסין "אהובנו".

האסלאמיסטים בארצות-הברית מפזרים את השקעותיהם בין מועמדים שונים, אך בכל הנוגע למירוץ לנשיאות אובמה יוצא ללא ספק המנצח הגדול. הוא הפך לחביבם עוד במירוץ לסנאט בשנת 2004, ומאז ועד קמפיין 2012 הנשיאותי, הארגונים האסלאמיים תרמו לו 63,550 דולר.

ואובמה יודע להחזיר אהבה, מסתבר. לא רק במדיניות החוץ אלא גם במדיניות הכנסת אורחים נדיבה. ראיין מארו, שכאמור ערך את המחקר, התראיין אף הוא לאתר 'מידה' לפני 3 שנים וסיפר אז שאנשי ממשלו של אובמה קיימו מאות פגישות עם נציגי CAIR.

אך דלתו של הבית הלבן נשארה פתוחה לרווחה בפני אותם אורחים גם לאחר מכן. לפני כשנה נועדו נציגי מחלקת המדינה עם ראשי מועצת CAIR, כדי להזדעק יחדיו נגד החלטת איחוד האמירויות לצרף את הארגון לרשימת גופים תומכי טרור. אנשי מחלקת המדינה נשבעו ל-CAIR לפעול לביטול רוע הגזירה.

גם בימים אלה ממש התקיים בבית הלבן מפגש שהוקדש למלחמה באפליה על רקע דתי. בין נציגי הצד המוסלמי בפורום המכובד היה מנכ"ל שלוחת CAIR בפלורידה חסן שיבלי. כדרכם בקודש, בכירי CAIR נושאים עמם רקורד שערורייתי משל עצמם בנוסף לרקע הארגוני המפוקפק. שיבלי ידוע בחיבתו למחבלים ואף פושעים פליליים ממוצא מוסלמי. לא פלא שהיו גבות שהורמו לנוכח צירופו לאירוע שאמור לשדר רוח של סובלנות. לשאלתו של סטיב אמרסון לפשר ההזמנה התמוהה, ענו בדוברות הבית הלבן כי נציגי הממשל על רבדיו השונים נוהגים לקיים פגישות רבות עם נציגי CAIR.

מטשטשים את פני הטרור

שיבלי מסייע משפטית למשפחה צ'צ'נית הטוענת שבנם, שהיה חברו של המחבל טמרלן צרנייב, נורה על-ידי ה-FBI אחרי שעות של חקירה בביתו באורלנדו. זאת בעוד שבדיקה עצמאית שהוזמנה הן על-ידי הרשויות והן על-ידי CAIR מצאה כי הבחור, אברהים טודשב, נורה בעקבות תקיפת איש בולשת אחרי שהודה במעורבות ברצח משולש. לבסוף שיבלי דחה את ממצאי הבדיקה שהוא בעצמו היה שותף להזמנתה, ואמר שרק טודשב יכול לסתור את "הנרטיב הממשלתי" אבל הוא כבר מת.

באופן דומה נהג שיבלי יחד עם בכירים נוספים בארגונו בשנת 2010, כשנורה אימאם מדטרויט שהתנגד למעצר באמצעות ירי בכלבה של אנשי הבולשת. גם אז אנשי CAIR, ביניהם שיבלי, דחו ממצאים של בדיקה עצמאית שכללה קטעי וידאו בהם נראה האימאם עם אקדח.

האמת היא שמדובר בדפוס קבוע. לאורך שנים מפעיל הארגון מערכת לחצים ציבורית שנועדה לטשטש את טבעו האמתי של הטרור האסלמי. פעם אחר פעם מוציאים ראשי הארגון הודעת גינוי לאחר פשיטות משטרתיות נגד טרוריסטים על אדמת ארצות-הברית, בטענה כי לפעולות אלו מטרות "פוליטיות", "גזעניות" וכי הן מונעות מ"מניעים זרים". ולמרות העובדה שהארגון גינה באופן רשמי את הפיגוע במגדלי התאומים בשנת 2001, ראשי סניפים ואגפים של הארגון צוטטו כמי שמפקפקים בעובדה שבאמת מדובר בפיגוע טרור, ומעלים השערות בדבר קונספירציות שונות סביב הפיגוע. כפי שהודיע מנכ"ל CAIR, ניה'אד עוואד עצמו, כי "ישנן הרבה שאלות לא פתורות סביב פיגועי ה9/11".