עכשיו מותר לחגוג: מתווה הגז טוב לישראל

זכרו את התאריך הזה: ה-17 לדצמבר 2015. ה' בטבת תשע"ו. זהו יום היסטורי למדינת ישראל.

אחרי עשרות שנים של חיפושים יקרים ועקרים, תחילה על-ידי חברות ממשלתיות ובהמשך על-ידי חברות פרטיות, אירע הפלא ונמצאו מאגרי גז גדולים במימיה הטריטוריאליים של ישראל. זה היה בשנים 2010-2009, עם גילוי מאגרי 'תמר' ו'לויתן'.

ישראל, בהפתעה גמורה, הפכה למדינה עם משאבי טבע משמעותיים.

שש שנים תמימות חלפו מאז התגליות המרעישות, אך עד היום לא נחתם החוזה המאפשר להתחיל להזרים את הגז בכמויות ניכרות לתעשייה ולאזרחי ישראל ולמכור אותו למדינות אחרות כדי לגזור קופון כלכלי ומדיני שמן.

היום חתם נתניהו כשר הכלכלה על מתווה הגז, וסיים בכך סאגת התנגדות פוליטית ארוכה ותמוהה, שעלתה למשק הישראלי מיליארדים רבים.

הפופוליזם בנושא הגז הגיע לדרגה של קמפיין בחירות. ההתגייסות נגדו והרטוריקה הרקיעו שחקים. מתנגדי הממשלה בכנסת ובתקשורת ניסו בכל כוחם לזרוע בציבור ספקות באשר למתווה המוצע, על-ידי כך שציירו אותו ככניעה לחברות הגז, כשחיתות, כשוד.

אלו הם הבלים. מעולם לא היה דבר רחוק יותר מהמציאות. בחינה אובייקטיבית של המתווה מעלה כי הוא הישג מעולה של הממשלה.

כדי להבין זאת, יש להבין כי ישראל מתחילה משא-ומתן בשוק האנרגיה בעמדת נחיתות מובנית. כל בר-דעת בתחום מבין כי ישראל לא הייתה יכולה לצפות למתווה שיעמוד בסטנדרטים של מדינות אירופאיות, למשל, בשל מספר סיבות מרכזיות.

1. סכנה בטחונית אזורית. המרחב האזורי הולך ונעשה מסוכן יותר ויותר להשקעה. דאע"ש, מלחמת האזרחים בסוריה, תורכיה ורוסיה, חיזבאללה וחמאס מצפון ודרום, הסכסוך עם איראן, והחשש המתמיד שישראל תמצא את עצמה במלחמה עם שכנותיה. הסיכון הזה מוריד את המחיר שחברה מוכנה לשלם.

2. החרם הערבי. כל חברת אנרגיה שחותמת על עסקה עם ישראל מסתכנת בהחרמה מצד מדינות ערביות. עם כל הכבוד לישראל, שוק האנרגיה החדש שלה קטן לעומת משק האנרגיה שחולש עליו העולם הערבי. משום כך מעט מאוד חברות גדולות מוכנות להיכנס לעסקים כאלה עם ישראל, והמחיר יורד.

3. סביבה רגולטורית בעייתית. הסביבה הרגולטורית והפקידותית של ישראל רעועה, נתונה לקפריזות, ואיננה מקפידה על כיבוד חוזים והסכמים. קחו למשל את פרופ' דויד גילה, הרגולטור שהחליט ביום בהיר אחד להתנגד למתווה בהליך לא תקין (שאלו את מבקר המדינה). מדובר ברגולטור אחד בלבד שהתנגד לצד כמה שתמכו, ובכל זאת הוא עלה למדינת ישראל ולחברות זמן וכסף רב. גם זה מרכיב סיכון שכל חברה לוקחת בחשבון כשהיא מתמחרת עסקה.

4. אווירה ציבורית. חברות אנרגיה סוחרות בעולם ושמן חשוב להן. התקשורת והפוליטיקאים בישראל מנהלים מסע ציד אישי ונבזי כנגד ה"טייקונים" שסיכנו את כספם הפרטי בחיפושי הגז. מנכ"לים של חברות שמוצאים את עצמם נרדפים ומוכפשים בציבור, מעדיפים לחפש אלטרנטיבות במקומות שבהם עשיית עסקים ורווח אינם נחשבים ל"שוד". מה גם שהאווירה הזו עלולה להביא לכך שהממשלה הבאה תיסוג בה מההסכם, כך שמדובר במרכיב סיכון כלכלי ממשי.

5. חוסר נסיון. העובדה שזהו הסכם הגז המשמעותי הראשון שישראל חותמת עליו והיא חסרת נסיון בתחום לעומת חברות הגז המקצועניות, גם היא מעמידה את יכולת המיקוח שלה בעמדה לא אופטימלית.

אוסף הגורמים הללו גרמו לכך שכל אדם סביר ציפה שישראל תזכה לעסקה הרבה פחות טובה מאשר משיגות למשל מדינות ה-OECD. זה לא נורא, כך מתנהל שוק גלובלי. אין מחירים אחידים, בכל מקום חותמים עסקה בהתאם לתנאים המתאימים.

והנה, הפתעה גדולה: למרות כל הקשיים, המוקשים, הסיכולים והסיבוכים, נגד כל הסיכויים – המתווה טוב! לא סתם טוב, מעולה! איש לא שיער שישראל תשיג הישגים כאלה במשא-ומתן מול החברות. שאלו כל אנליסט גז: קשה לחשוב על מדינה בעולם שלא הייתה חוטפת את מתווה הגז הישראלי.

מתווה מעולה

מכיוון שהתקשורת עסוקה בהסחת דעת, חצאי אמיתות ודיווח מוטה, ועוסקת בפרטים שוליים במקום להתמקד בתמונה הגדולה, להלן מספר עובדות שיבהירו נקודה זו מעבר לכל ספק.

המתווה מבטיח מחירים הוגנים ואף למעלה מזה לאזרחי ישראל. כפי שכבר הראינו ב'מידה' ובניגוד לתעמולת השמאל, בהשוואה בינלאומית מחיר הגז הישראלי הוא נמוך יחסית. אנו נשלם 5.5 דולר ליחידת חום, לעומת מדינות שמפיקות גז במעל ל-10 דולר. באירופה ובחלקים מארצות-הברית משלמים יותר על גז, אפילו כזה המופק בתהליכים פשוטים בהרבה. ועוד, מנגנון המחירים שנקבע במתווה מבטיח שהם לא יזנקו בעתיד.

שיעור המס שהושג מרשים ביותר. מעל ל-60% מהרווחים על הגז יעברו לאזרחי ישראל. על כל שקל שמרוויחות החברות, הן יעבירו יותר מ-60 אגורות לקופת המדינה. "שוד הגז"? ממש לא. אין הרבה מדינות בעולם שגובות מסים בשיעור כל כך גבוה מחברות הגז, ואין אפילו אחת הסובלת מהקשיים הישראליים שתוארו לעיל שיש לה השתתפות גבוהה כל כך ברווחי החברות. מדובר בהכנסה אדירה לקופת המדינה.

כמובן, היתרון המדיני והבטחוני ניכר גם הוא, וישרת את ישראל באופן ישיר ועקיף. מדינת ישראל תוכל מעתה לייצא גז. היא נכנסת למועדון מצומצם ויוקרתי של ספקי אנרגיה אזוריים ואף בינלאומיים. הייצוא יפתה חברות חדשות להשקיע בחיפושים באזור ולפתח עוד את משק האנרגיה. היציבות שהממשלה עומדת עליה תעמוד לזכותה, ותועיל להסבת השקעות נוספות בתחומים נוספים.

מעצמה קטנה

מדינת ישראל הולכת ונעשית למעצמה בינלאומית. יכולות הסייבר וההייטק שלנו, תעשיות הנשק המתקדמות, פיתוחים וחדשנות טכנולוגית בתחומי החקלאות, התפלת המים והשבת הקולחין, ועוד ועוד – כל אלו ממקמים את מדינת ישראל הקטנה בחזית הבינלאומית של מדינות המערב. בחלק מהתחומים, הרחק הרחק במקום הראשון בעולם.

הוסיפו לאלו את שדות הגז החדשים, והמשקל והעוצמה הבינלאומיים של ישראל הולכים ומתחזקים, כמו גם האפשרויות הכלכליות הנפתחות בפניה.

כפי שחשף ראש הממשלה בוועדת הכלכלה, מאז ההתקדמות במתווה הגז מחזרות מדינות רבות אחרי כוכב האנרגיה החדש של האזור: תורכיה, מצרים, ירדן, קפריסין ועוד – כולן מעוניינות פתאום בחיזוק הקשרים הכלכליים עם ישראל, ואגב כך מעצימות את מעמדה.

מדינה במעמד שכזה הרבה יותר קשה להחרים, ובכך מודים אפילו במכון השמאל 'מולד': "בריתות עם תאגידי אנרגיה בינלאומיים הן תעודת ביטוח עבור ממשלת הימין. חרמות יכולים להיות אפקטיביים נגד תוצרת חקלאית או תעשיית המזון של ישראל. (אך) כאשר מדובר בתוצרת תעשייתית היתכנותו של חרם מצטמצמת, ובתחום האנרגיה הוא חסר סיכוי".

לחיים!

אז אל תאמינו לרטוריקה התקשורתית, המעוניינת למנוע מממשלה ימנית ומבנימין נתניהו את ההישג ההיסטורי הזה. הסאגה הגיעה היום לסיומה. כפי שהבטיח, נתניהו ניצח את הדורסנות התקשורתית, האווילות הפוליטית והחובבנות הפקידותית, וחתם על מתווה הגז.

אלו הם החדשות הכי טובות ששמענו בשנה האחרונה. מגיע לאזרחי מדינת ישראל לחגוג. אל תאזינו לקמפיין ההשחרה ולנהי משמאל. אפשר להסיר דאגה מלב. כל העובדות מוכיחות כי אין שום סיבה להחמיץ פנים, אלא להפך. מזגו לכם כוס יין טובה, ושתו לחיי מדינת ישראל ואזרחיה.