הפסקות צהריים אינסופיות, ימי עבודה מקוצרים, וביצועים שהולכים ומתדרדרים עם השנים. הלל גרשוני שוחח עם עובדי מדינה שהסכימו לשבור שתיקה ולספר על הנעשה במשרדי הממשלה
באחד מן הימים בשירות מילואים, סיפר לי חבר על משרד ממשלתי גדול שבו עבד, שהייתה נהוגה בו "הריצה". מהי הריצה? תופעה שהתרחשה בכניסה למשרד רגע לפני השעה שמונה בבוקר. העומד מן הצד יכול היה לצפות בעובדים אצים-רצים מן המכוניות שלהם, נחפזים במהירות שיא אל הדלת, כדי ששנייה לפני השעה 8:00 יוכלו להעביר את כרטיס העובד שלהם. ואז הכול היה נרגע. היו חוזרים חזרה לאוטו, מתארגנים בנחת, לוקחים את החפצים, מפטפטים עם חברים, הולכים לפינת קפה, ואת העבודה האמיתית התחילו, אולי, בשעה 9:00.
מהו מקור אותו מנהג, שבוודאי עם השנים יתקדש ויהפוך למסורת, וסיבותיו האמיתיות תהיינה לוטות בערפל? ובכן, מתברר שכדי לעודד אנשים להגיע מוקדם למשרד, הונהגה תקנה שמי שמגיע למשרד במחצית השעה שבין 7:30 ל-8:00, יזכה לשכר על חצי שעת עבודה נוספת, גם אם היה רק בחלק מאותה מחצית השעה. עם ישראל לא טיפש, והוא מבין תמריצים: ניתנה לך יכולת לזכות בשכר נאה על הגעה שבריר שנייה לפני 8:00, בלי ששום עבודה אמיתית תתבצע – לא תיקח? תיקח, בטח שתיקח. וכך, שום דבר לא באמת השתפר בעבודתם של אותם עובדי מדינה, אבל המשכורת שלהם דווקא גדלה למדי הודות לטריק החדש.
והנעשה בתחילת היום יכול כידוע גם להתבצע בסופו. יעל, עובדת מדינה לשעבר שהקימה את דף הפייסבוק 'עד מדינה – המגזר הציבורי מבפנים', מספרת באחד הפוסטים בדף מחוויותיה בעירייה מהגדולות בארץ:
הייתי סטודנטית כשעבדתי באותה עירייה ידועה, הייתי מגיעה לימים ארוכים במיוחד בהם הייתי נשארת עד לנעילת הדלתות (19:00) כדי לפצות על ימים בהם הייתי בלימודים.
מדי ערב בשעה 19:00 הייתי מחכה בתחנה, ממש מול הדלת של הכניסה לאגף. ומאחורי אותה דלת, נמצא שעון הנוכחות, על פיו יישק דבר.
וכך, מדי ערב, הייתי רואה עובדי אגף שאמרו לי שלום ולהתראות בשעה 15:00 בצהרים והספיקו לחזור הביתה, להאכיל את הילדים, להקפיץ ולהחזיר מחוגים, אולי גם לשבת קצת במספרה או לעשות קניות – צועדים, פותחים את הדלת בחטף, מעבירים כרטיס עובד וחוזרים כלעומת שבאו.
אני הייתי קוראת לזה ביני לבין עצמי "מצעד הבושה".
כלומר, את יום העבודה האמיתי הם סיימו ב-15:00 בצהריים, אבל המונה דפק עד השעה 19:00 בערב. הדפוס הזה חוזר על עצמו בעדויות רבות של עובדים בשירות המדינה: העובדים החרוצים והיעילים עובדים קשה, אבל ישנם עובדים רבים, רבים מאוד, שמשכללים לכדי אומנות את השיטה של לעבוד כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. ובשירות המדינה, כך מתברר, הדבר יכול להתבצע בקלות יחסית.
על ההתנהלות במשך היום מספר יאיר, עובד מדינה לשעבר, שכיום עובד מול עובדי מדינה:
החובה לעבוד בין 8 ל-9.5 שעות, תלוי במשרד, מביאה לדפוס עבודה קבוע שמכיר כמעט כל עובד מדינה: פתיחת בוקר – קפה ושיחה על פוליטיקה ומה ששודר אמש, דתיים משלימים שחרית. ואז עבודה. בהפסקת הצהריים – ניתן לשים לב באלו שיומם עמוס, המגיעים לקראת סוף הזמן, נוגסים במשהו וטסים לעבודה, לעומת אלו שפותחים את חדר האוכל וגם סוגרים אותו; ניתן לזהות אותם בקלות לפי ההיכרות שלהם עם צוות המטבח. אחרי הפסקת צהריים – מעין מנוחה מההפסקה, קפה שחור, טיול בחוץ, דתיים מתפללים מנחה. ושוב עבודה.
אבל מה קורה כשממש ממש אין עבודה? בחלק ממשרדי הממשלה יש סניפים של בנקים, בתי קפה, חדרי כושר, ספריות – כל אלו על חשבון שעות העבודה, העיקר שלא יתהלכו כמו זומבים במשרד, אבל גם זה קורה.
עדויות כאלה יש בלי סוף. כל מי שמכיר משרדים ממשלתיים מכיר את הנושא: הרים על גבי הרים של חוסר יעילות ובזבוז זמן, ועובדים שמכלים חלק גדול מזמנם באליפות אי-עשיית-כלום למרחקים אולימפיים.
רעה חולה ושמה קביעות
אחת הסיבות המרכזיות לתופעה היא שבניגוד לעובדים במגזר הפרטי, המקודמים ומתוגמלים לפי הביצועים שלהם, במגזר הציבורי ביצועים אינם פרמטר רלוונטי; המעניין הוא רק מספר שעות העבודה והוותק. "אם תקשור חמור לעמוד בקריה", אומרת הבדיחה הישנה, "תוך כמה שנים הוא יהיה סגן אלוף"; ואותם הדברים נכונים גם בשירות הציבורי האזרחי. ומעל לכל זה מתנוססת כמו כתם שחור – הקביעות.
רבים כבר כתבו על הרעה החולה הזו, המחלקת את העובדים לשני מעמדות: המעמד העובד בזיעת אפיו כדי להשיג את הקביעות המיוחלת, והמעמד שעבר את הרף הזה, זכה בקביעות, ומניח רגל על רגל במשרד. והדבר מועצם עוד יותר כאשר, בעקבות מאבקי ההסתדרות ובעידודה, הוקם מעמד עובדי הקבלן. כך למשל מספרת שלומית, שעבדה בדואר ישראל כעובדת קבלן, שבעוד היא וחברותיה עבדו קשה והרוויחו פרוטות, העובדות בעלות הקביעות היו יוצאות להפסקות צהריים בלתי נגמרות, מדברות בטלפון שעות ובאופן כללי לא עושות יותר מדי.
בסופו של דבר, כפי שיודעים רבים העובדים במשרדים ממשלתיים, מעמד בעלי הקביעות הם גם כאלה שאי אפשר להזיז אותם מתפקידם. וההשפעות של מוסד הקביעות על היכולת להעביר החלטות ולקדם את האינטרסים הציבוריים הן עצומות במיוחד, משום שפקיד בעל קביעות שאינו רואה עין בעין את החלטות הממונה עליו, יכול פשוט לא לבצע אותן; והן לא תתבצענה.
ותק, תואר וגמולי השתלמות – דרכה של המערכת לחוסר יעילות
אבל הקביעות היא רק אחד הפרמטרים. עוד כיס של אי-יעילות ושחיתות הוא שיטת התגמולים לפי ותק-תואר-גמולי השתלמות. הוועדים, וזה סוד גלוי, מסכלים כל אפשרות לתגמול לפי ביצועים, ומקדמים כמה שיותר את שיטת התגמולים לפי ותק. האם אדם שנמצא עשרים שנה במערכת טוב יותר מאשר מי שנמצא בה רק שנה אחת? יכול להיות. אבל יכול להיות גם שלא. תגמול לפי ותק רק מעודד את הוותיקים "למשוך" כמה שיותר זמן בעבודה (ואם כבר יש לך קביעות, זה כבר לא ממש קשה), וזה הכול. ככל שעובר הזמן אתה מבין שאתה צריך פחות להשקיע ופחות להצטיין. ודאי, עובדים רבים ישקיעו למרות הכול, אבל עדיין יהיה מספר לא מבוטל של עובדים שההזדמנות לקבל כסף על עשיית לא-כלום תקרוץ להם.
ועל אלה נוסף התואר: תואר אקדמי, שלא בהכרח יתרום משהו למקצועיות של העובד, אבל מהווה תוספת משמעותית לשכרו. וכשמדובר בתואר שני – נוסף גם קיצור לוותק. יאיר מספר שכשהשתחרר למד תואר ראשון במדעי המדינה, משום שהתחום עניין אותו, ומיד מוסיף: "לו ידעתי היום על המסחרה שנעשית בתואר הזה, לא הייתי מתקרב אליו. יש כשלושה תארים 'קלים' הניתנים לכל עובדי המדינה רק לצורך תוספת השכר: מדעי המדינה, מנהל ציבורי וקרימינולוגיה. יש אוניברסיטה במרכז הארץ שמקבלת בסיטונאות אלפי עובדי מדינה ואנשי כוחות הביטחון, שעושים את התארים האלו בתנאים הנוחים שלהם, רק בשביל 'שיהיה תואר', ורובם במימון של מקום העבודה".
במילים אחרות, המדינה מממנת תואר לא רלוונטי, לעובדים שלה, רק כדי שתוכל לשלם להם יותר. "עד כמה זה מעוות?", אומר יאיר: "דמיין שני עובדים: אחד משקיע, גאון, נכס למערכת אך ללא תואר; איתו יושב עציץ עם תואר. העציץ מרוויח יותר מהראשון, מתקדם יותר מהר ומקבל יותר כסף. מה יהיה האינטרס של הראשון להישאר ולהשקיע בעבודה? כששאלו אותי בעבודה 'איזה תואר עשית', הייתי מסייג בגאווה: "מדעי המדינה, אבל לא של עובדי מדינה".
גמולי השתלמות הם סיפור נוסף. גמולי השתלמות מוסיפים גם הם למשכורת, אף שהתרומה שלהם למקצועיות של עובד המדינה יכולה להיות שולית עד אפסית. כך מתפתחת, לצד תעשיית התארים, גם תעשיית גמולי השתלמות. "גמול השתלמות יכול להיות על כל בדיחה שתזרוק – מקורס וורד, שזה חשוב, עד לקורס רבנות לאנשי שירות בתי הסוהר, העיקר שתקבל את האישור לכך שיש לך משהו כמו 400 שעות למידה לגמול השתלמות א', ועוד 400 לגמול השתלמות ב' – כל אחד מוסיף כ-300 ש"ח למשכורת. היינו מארגנים לנו גמו"שים [גמולי השתלמות] עם מרצים ששמים סרטים, וכך לדוגמא בקורס לגמול השתלמות בנושא 'אסרטיביות בעבודה' (40 שעות) שכנענו את המרצה לשים סרטים שמראים על אסרטיביות! הקורסים האלו הם בדיחה עצובה על חשבון זמנם של עובדי המדינה", אומר יאיר.
בשולי הדברים, יאיר מוסיף עוד דוגמה קטנה להתנהלות הייחודית בעולמם של עובדי המדינה: בעוד אישה זכאית לחופשת לידה של חצי שנה על פי חוק, אצל עובדי המדינה ניתן להאריך את החופשה עד שנה. נוצר מצב, מספר יאיר, שהיו רואים אישה בהיריון בעבודה, נעלמת וחוזרת אחרי שנה – ובמקרים רבים נעלמת במהרה עקב היריון נוסף, כאשר כל הזמן הזה נשמר עבורה מקום העבודה, שבו היא בקושי נמצאת.
לשבור את ההסתדרות ולהציל את המשק
כל המסופר לעיל הוא גרגר קרח קטנטן שבראשו של קצה הקרחון הענק של האי-יעילות והמסורבלות של שירות המדינה. כל מי שבא במגע עם עובדים בשירות המדינה מכיר לא מעט פקידים לא יעילים, שבדיוק נמצאים בהפסקה, שהטלפון שלהם זמין למשך 13 דקות ביום, שאינם מגיבים למיילים או מגיבים באיחור של ארבעה חודשים, וכן הלאה. מקטיני ראש. העובדים במקומות הללו יוכלו להוסיף ולספר לכם סיפורים מסמרי שיער על בעלי ותק שאינם עושים כמעט דבר תמורת הכסף שהם מקבלים מאיתנו, על חוסר הקשר בין עבודה קשה לבין תמורה, ועוד ועוד.
כמה צעדים פשוטים היו יכולים להועיל בהרבה לנו, כמשלמי המסים: ביטול מוסד הקביעות; ביטול התשלום לפי ותק ותואר, עם התוספות השונות והמשונות, ובמקומו מעבר לחוזים אישיים עם תלוש משכורת בהיר וברור.
אלא שתגמול כזה של המוכשרים והחרוצים על חשבון הבינוניים והעצלים הוא בדיוק ההפך ממה שההסתדרות רוצה. ההסתדרות רק שואפת להעצים עוד ועוד את כוחה, ואת זאת היא עושה באמצעות הוצאת הכוח מידי המנהלים, לבל יוכלו לקבוע עד כמה עובד מתקדם ועד כמה הוא אינו יעיל. במקום המנהלים יש את מנגנוני הקידום האוטומטיים המשרתים את הוועדים. אין ספק שלו היו מבוטלים המוסדות המסואבים הללו, ניתן היה להיפטר מאי-יעילות רבה, ולתגמל את העובדים החרוצים והמוכשרים באמת באופן ניכר.
אבל ההסתדרות שובתת בדיוק על ההפך – על תוספת כוח לכוחה בלי לאפשר בכלל פתחון פה על הבעיות הממשיות האלה. האם יימצאו העובדים האמיצים שימרו את פי ניסנקורן, ויביעו מחאה על התעללותו בציבור, פשוט על-ידי כך שיופיעו לעבודה וישברו שביתה? הלוואי. בינתיים, וככל שהעין רואה באופק, הציבור עדיין שפוט של הטייקונים האמיתיים, הלוא הם ועדי העובדים וההסתדרות.
גרשוני, עלית ללא ספק על כמה נקודות נכונות מאד.
יחד עם זאת כדאי לדייק: עובד עירייה, למשל, הוא עובד ציבור אך לא עובד מדינה. כך גם עובדי הדואר.
גם נושא הקביעות בחלק גדול ממשרדי המדינה כבר פחות נפוץ, ויש יותר ויותר עובדים המועסקים על בסיס חוזה אישי (דרך אגב, לא תמיד זה משפר את התוצאות).
כדאי לדעתי להרחיב במאמר נפרד על נושא גמולי ההשתלמות: זו שערוריה של ממש! רוב הקורסים ברמה מזעזעת וחסרי כל תרומה, בעוד שקורסים טובים ומועילים באמת לא מוכרים כלל.
זו דוגמא לכתבה מכפישה, אני עובד במשרד האוצר ולפני כן עבדתי במשרד החקלאות, ב–2 המקומות לא הייתה תקנה כמו זאת שגרמה לריצה שתוארה בפסקה הראשונה. מאופן הצגת הדברים ניתן להבין שזה תקנה שנהוגה בכלל משרדי הממשלה.
הכתבה גם חוטאת לעובדי הציבור הנמרצים שפועלים מתוך שליחות ורצון לתרום. לרוב האקדמאים לא מחפשים לדרוך במקום וכן רוצים לעשות משהו משמעותי בעבודה ולא להעביר את היום רגל על רגל.
אני מעולם לא שמעתי או ראיתי נוהג של יציאה ב15:00 מהמשרד וחזרה ב19:00. יש אולי תופעה כזו אבל היא שולית ובכל מקום עבודה,גם פרטי, יש גניבות מסוגים שונים.
בנוגע לשכר העובדים במשרדי הממשלה, שהיה כתבה במידה בנושא לפני כמה ימים, הוא נמוך מהשכר הנהוג במשק לעובדים באותה רמת ניסיון ותפקיד דומה. אני לא אומר את זה על סמך מחקר אבל זו תחושה שאני מקבל מהשוואת השכר שלי ושל אחרים לשכר שמקבלים חבריי במגזר הפרטי.
בקיצור, יש תנאים חריגים ומוגזמים במגזר הציבורי שכדאי לטפל בהם ולצמצם אותם (30 ימי מחלה בשנה לדוגמא) אבל לא הכל ורוד והשכר במשרדי הממשלה לא משהו לספר עליו במילואים
לא נכתב או נרמז שנוהל ״הריצה״ נהוג בכל המשרדים הממשלתיים, רק שהוא נהוג במשרד ממשלתי כלשהו ששמו שמור במערכת.
העובדים החרוצים נזכרים כיוצא מן הכלל מספר פעמים במהלך המאמר ומשתקף מהכתוב שבכבודם במקומם מונח.
לגבי נוהג של יציאה בצהריים והעברת כרטיס בערב: הנוהג נפוץ מאוד. אם אתה טוען שהוא שולי אתה, לצערי, בור או שקרן. ההשוואה למגזר הפרטי רק מחזקת את התחושה שזה אחד מן השניים.
איתמר, בן כמה אתה?
השכר המגזר הציבורי מתחיל נמוך ועולה באיטיות.
השכר במגזר הפרטי מתחיל גבוה יותר, לעיתים הוא עולה ולעיתים הוא נתקע. יש גם סכנה מתמדת של פיטורין
לקביעות הציבורית יש משקל פסיכולוגי וכלכלי רב- ראה למשל הכתבה על השיעור החריג של עובדי ציבור בקרב משקיעי הדירות
http://www.themarker.com/realestate/1.2251272
.
אני למשל הרווחתי בקבע 8000 ש"ח. השתחררתי לפני עשור, ובכל עבודה שעברתי הרווחתי יותר, עד 25,000 היום. לכאורה הכל טוב- אבל:
זו התקרה אליה אגיע אלא אם אתחיל לנהל (שלא מתאים לי)
שלא באשמתי, היית מפוטר תקופות ארוכות (חברות נסגרו והצטמצמו, פרויקט נגמר)
אני משקיע כמו בגיל 25- נסיעות לחו"ל, שעות ארוכות וכו'
כך שבעוד שבגיל 30 נראה שהשכר בשוק הפרטי גבוה יותר, התמונה בהחלט עלולה להשתנות עד גיל 45; לפחות עבור 70% מהעובדים בשוק הפרטי שלא מנהלים/עצמאים/יזמים. ואסור להשוות אחריות של עצמאי ויזם לאחריות של מנהל (פרטי או ציבורי) אם מנהל מפשל, הוא יפסיק לקבל משכורת במיקרה הגרוע ביותר. יזם ועצמאי שייכשלו ימצאו את עצמם בחובות.. .
דווקא הכל נכון.
עבדתי בבית חולים במרכז שנים רבות
וכל מה שהוא מתאר היה שם …והרבה יותר מזה
אני מעריך ששבעים אחוז מהעובדים בבית החולים לא נחוצים
וההערכה לא מופרזת בכלל.
תתפלא לשמוע אבל גם בקרב הרופאים יש הרבה מאוד חוסר יעילות ויש רופאים שלא רואים חולים כבר מספר שנים ומצליחים להמשיך להישאר במערכת ולקבל משכורת שמנה על חשבוננו.
המצב הרבה יותר גרוע ממה שהוא מתאר
אם זה נכון מדוע הבירוקראטיה במדינה חוגגת? כל דבר נסחב חודשים ושנים. וכולנו סובלים. כנראה שהכתבה נכונה. אחרת הדברים היו נראים אחרת בארץ העולם השלישי שלנו.
ולכן השרות לציבור בארץ ממוסדות המדינה הן בין הגרועות בעולם
עובד ממשלה מזלזל באזרח שהוא למעשה זה שמשלם את משכורותו
ויש להם עוד החוצפה לטעון שהציבור חסר סבלנות ולא נימוסי ואני אומרת "את כל מכבדי אכבד" וכבוד לא דורשים בכבוד זוכים ואתם .עובדי המדינה כנראה לא ראויים לכבוד.
איתמר, אין לך מושג קלוש על מה אתה מדבר, או שדעתך מוטית. אני עבדתי במשך שנים רבות כמאבטח במתקנים שונים של משרדי ממשלה ובכולם בלי יוצא מן הכלל היו שחיתויות מהסוג הזה, חוסר יעילות, ערימות של מיותרים, הברזות באמצע היום לסידורים, הדפסת כרטיס סתם, בזבוז שעות העבודה והסתובבות ממשרד למשרד.
לא קראתי כי אני לא במצב רוח להתרגז, אבל תמשיך בעבודה הטובה.
איפה המפגינים שיצעקו "שוד" מול השוד הגדול ביותר ששודדים את אזרחי ישראל העובדים ומשלמים מיסים? בואו נצעק נגד המונופולים, אבל לא נגד הארגון ששומר עליהם במקומם
בדיוק כאמור בכתבה לא מזמן הזדמנתי לבימש לשמוע ערעור . ביום הערעור היו קובעים לשופט 4 תיקים תיקי ערעור בין 10ל12.00 חצי שעה לערעור. מדובר בערעור זכיה מובהק. בימש ערכאה קודמת התעלם מכל הראיות ופסק לטובת הצד שכנגד באפס ראיות כשאין כלל מחלוקת עובדתית בין הצדדים כך שגם עדי הנתבעים מצדדים בטענת התובע. האם בקשו לסגור חשבון עם התובע בערכאה הראשונה לא ידוע אפשרי. הגעתי מוקדם השופט מנהל שיחות פרטיות ניתן לשמוע בברור שעה שממתינים לא הגיע חס ושלום מוקדם לעבור על התיק. אתה נכנס לאולם תמחוק את הערעור אומנם יתכן ולו הייתי שומע הייתי פוסק אחרת ה אבל זו קביעה עובדתית לא אתערב. יש סמכות לערכאת ערעור להתערב מדובר בטעות עובדתית מובהקת שכן אין מחלוקת גם עדי הנתבעים תומכים בגרסה העובדתית של התובע אבל למה לעבוד וזה גם חמור ממה שאני מתאר .. בהנחה שמוחקים את כל הערעורים ,ז ה על קביעה עובדתית זה מהימנות ךא מתערבים מסיימים את יום העבודה אחרי שעתיים שלש שעות משכורת ניתן להעריך על חשובן משלם המס 40-50 אלף שח על חשבונ
אני גם חשבתי להציע לך לכתוב טור נפרד על גמולי ההשתלמות. טרם החלטתי אם זה יותר מסמר שיער או יותר מצחיק עד כדי השתנה במכנסיים. בכל מקרה זה שערורייתי ברמות לא מוכרות.
לגבי הסעיף הראשון של החתמת הכרטיס בבוקר, אני עובדת במשרד הבריאות ואצלנו מדובר בעשר הדקות שבין 7:30 ל-7:40. אני לא ראיתי אנשים שיוצאים וחוזרים מאוחר יותר כדי להחתים יציאה, אבל כאמור לעיל זה כנראה קיים במידה כזו או אחרת בכל מקום עבודה, לאו דווקא משרדי ממשלה.
דבר שלא צויין כאן הוא תגמולי הרכב. כמעט כל עובד/ת מדינה מחזיק/ה רכב גם ללא צורך, וזאת בגלל כל מיני תגמולים שמקבלים עליהם. במילים אחרות המדינה מעודדת את עובדיה לא להשתמש בתחבורה ציבורית. לפני כשנה וחצי פורסם שהכנסת החליטה לעודד תחבורה ציבורית ע"י מענק זהה לעובדי המדינה שאין להם רכב, אבל זה עוד לא יושם.
המדינה נותנת כל מיני תוספות לשכר במתכוון כאשר לכאורה היא מעלה את השכר אבל כל התוספות האלה הן לא נכללות בשכר הכולל לפנסיה
זה בעצם עבודה בעניים כאילו השכר טוב אבל בפועל החלק של המעביד ושל העובד לפנסיה קטנות מאוד והפנסיה בסופו של דבר תהיה קטנה
איתמר, לא מכפיש. יש כמה משרדים שקיים בהם הנוהל האמור. אצלנו במשרד, לדוגמא, הנוהל הזה לא קיים. במקום זה בגלל שביטלו את שעוני הנוכחות בחניון הוסיפו לכל עובש מדינה 10 שעות גלובליות אוטומטי… על השלוש דקות הליכה מהסינמה סיטי למשרד. כמובן שלעובדי מחשוב ולעובדי קבלן לא נתנו כלום, הם הרי לא יכולים לשבות או למחות כי יפטרו אותם. וזה אגב, בלי לומר מילה על הפיצוי של עובדי בנק ישראל כי העבירו אותם לבנין בהר חוצבים בשל שיפוץ הבניין שלהם בקרית הלאום. אבל זו כבר שחיתות.ח
אין ספק שמצב המערכת מזעזע. מעבר לצורך לשבור את כוחה של ההסתדרות, הייתי קודם כל עושה שינוי בצורת העבודה במשרדים שבנוייה כך שהיא מוציאה את הרוח מהמפרשים גם לעובדים
חרוצים ובעלי מוטיבציה.
אני מתכוון לעובדה שאתה לא יכול להזיז שקל בלי אישור של חשב ויועץ משפטי, שלפעמים העבאשלך מעניינת אותם כקליפת השום, או שאתה ספציפית לא בא להם טוב בעין אז הם יתקעו אותך ולעזאל האינטרס הציבורי
כעובד מדינה שנקרע כדי שלכולנו תהיה מדינה טובה יותר, נעלבתי, רוב שירות המדינה הוא לא כזה , הטבות היסטוריות נעלמו ורוב הסיפורים הללו נעלמים, מי לדעתכם ילך לשירות אחרי שמוציאים לכל העובדים כזה שם רע, בקיצור מגעיל
כתבה מטעה במכוון על ידי התעלמות מכמה עובדות ברורות
ראשית: מוסד הקביעות אכן אותה רעה חולה קיימת אולם זה שנים לא מועטות המדינה איננה ממשמת את עקרון הקביעות, למעשה רוב המכרזים החדשים הם למשמרות בלתי צמיתות , וגם כאשר המדינה מחויבת להעניק זה נעשה במשורה ולקומץ מועט. למעשה הרפורמה המתמשמת בנציבות אמורה לבטל את הקביעות.
שנית: רוב רכיבי השכר כגון גמול השתלמות או רכב מיועדים להגדיל את המשכורת הבסיסית הנמוכה . ותרגיל זה נוח למדינה משום שהפרשות הפנסיה והגמל נגזרות מהמשכורת הבסיסית לא מרכיבי השכר הנוספים, חסכון אדיר למדינה
שלישית: תארת כאן תופעה נלוזה של החתמה שלא כדין, עלי להזכירך כי זה מהווה הפרה של הדין האתי ונחשבת לעבירה שדינה נע בין הורדה בדרגה ועד פיטורין. במידה ויש בידך סימוכין לכך אנא העבר אותם לבית הדין המשמעתי ולא מדובר בלזות שפתים מה שאינה כוונת מיסדי האתר הנ"ל.
רביעית: באותו ענין לעיתים העבודה אינה נפסקת ולמעשה נמשכת מעבר לקבלת הקהל, הדבר נכון במשרד הפנים ומשרדים אחרים. טענתך ללקוי במדידת יעילות בעבודה ידועה והרפורמה החדשה מעניקה למנהלי המחלקות יכולות לאמוד ולדרג את העובדים הבעיתיים.
אינני טוען כי המגזר הציבורי חף מכל פגם יש בו בעיות כגון המכרזים הפנימים שלעיתים הינם מכרזים הידועים מראש, מוסד הקביעות שלא בוטל, אי ביזור הסמוכיות למנהלי המחלקות
הכותב הינו עובד משרד הפנים ברשות האוכלוסין וההגירה
יש בו מקצת מהסיפורים שאתה מביא
יש ציבור ענק בציבור הזה שאתה מזלזל ההם שהם אנשי חסד
זה בגדר הוצאת. דיבה על. ציבור שלם
אבל למה לכלול את כל עובדי המדינה
למה בעצם ההסתדרות מתעקשת על שכר לפי ותק ועל תוספת שכר יחסית לכל העובדים (כלומר, לשמור על הפערים בתוך השירות הציבורי)?
העובדים עצמם נכנסו לשירות המדינה מתוך רצון לעבוד ולהשפיע, הם לא היו מתנגדים לשכר לפי ביצועים
במקום להתיייחס להסתדרות כמו אימפריית החושך שראשיה יושבים במרתפים אפלים תחת דגל האינטרנציונל וזוממים לחנוק את הקפיטליזם, בוא נחשוב מה בעצם עומד מאחורי כך.
הצידוק היחיד לשכר לפי ותק (מעל רמה מסוימת שמשקפת ניסיון וחיסכון בהכשרה מחדש- נניח, שכר מהנדס צריך לעלות עד 5 שנים, ואז להתייצב- אם הוא לא משתפר) הוא שקל לקבוע ותק.
כמו שבימי הביניים קבעו הורשה על פי בכורה כדי למנוע סכסוכי ירושה עקובים מדם, בישראל של 2015 משלמים לעובד מדינה לפי ותק כדי לא להסתבך עם השאלה האם תפוקה נמדדת בשיטה א' או ב', וכתוצאה מכך האם רווית צריך להרויח יותר משירה או להיפך
כלומר- חוסר אמון בהנהלה (שהיא בעצמה עובדת ציבור).
באותו אופן, הצידוק היחיד לתוספת שכר יחסית (נניח, 2% לכל העובדים- שפקידה בנמל ובבנק ישראל תמשיך להרויח יותר מפקידה בבית ספר) הוא שימור הכוח הקיים. למה להסתכך עם ועד של מקום מסוים? הוא עלול לפעול בנפרד מההסתדרות, ואז אנה אנו באים? נגדיל לכולם באותו שיעור ונשמור על הסטטוס קוו שכולנו יודעים שהוא פסול. כלומר, ההסתדרות היא למעשה פדרציה של ועדים אחוזים בקשר רופף, בלי הסכמה. הפעם הנמלים הגדילו לעשות ומראש הכריזו שאפילו ההסכם המעט פרוגרסיבי לא יחול עליהם
המסקנה שלי היא שיש אפשרות אסטרטגית לפתח דור מנהלים בשירות הציבורי, שיקבלו את אמון העובדים, ויפוררו את ההסתדרות "מלמטה" (כלומר, יסרבו להשתתף בשביתות שלה).
עובד חרוץ מפריע למערכת ושנוי על חבריו. אם אתה חרוץ אתה מפריע לזה שלידך לא לעשות כלום לכן המערכת תפלוט אותו מהר מאד. הכותב מתייחס לחוסר יעילות אבל השחיתות חמורה הרבה יותר. מסמכים לא רצוים מועלמים מתיקים וכו' , שוחד לאלה היושבים בצמתים חשובים הינה השלמת שכר ידועה ומקובלת. .
הבעייה הגדולה הם המנהלים המושחתים שיוצרים סביבם צבא של עובדים פרחחים שמקודמים במכרזים מכורים והכל משיקולי אגו והטבות כספיות
ניסנקורן נמצא במלחמת הישרדות
הוא לא כריזמטי הוא נגרר אחרי הוועדים הגדולים
אבל יכול בטעות לסגור את המשק
לכן לדעתי יש צורך לבטל ההסתדרות להגן על זכויות העובדים בצורה חוקית כמו שיש חוק הגנת הצרכן וזכויות החולה אפשר לעגן בוק את חוק זכויות העובד (ללא קשר להסתדרות) .
.קביעות מיותרת לחלוטין ולכן יש לבטלה
לגבי שעות עבודה ודיווח הרבה יותר צודק -תכנית עבודה ברורה – למעט קבלת קהל וטיפול אישי באזרחים – יכולה לאפשר עבודה בשעות גמישות תוך עמידה ביעדים ותפוקות – הבעיה שיש צורך בפיקוח מתמיד כתיבה ויצירת מטרות ותכנית עבודה מבוקרת – מי רוצה את כאב הראש הזה
הכותב שהראה את הצד האפל ואולי פגע בישרי הדרך, לא ראוי לגינונ כי הוא הראה לנו על מה שאנו צריכים לשים לב .
היו זמנים שלמדינה היה תקציב נמוך והיתה צניעות.מאז שהתל"ג לנפש עלה משמעותית אפשר לגמור שביתה ללא שביתה אפשר להוריד המע"מ ואפשר לותר על הכנסות בפרויט מחיר למשתכן.אין היום פנסיה תקציבית וקביעות לא כל כך מהר.החוויה המתוראת היא הכללה.אני מכיר דווקא ששופטים עובדים שעות מטורפות כולל בתקשורת מהבית אך נכון להיום יש כסף ומספר עובדי השירות הציבורי התרבו למרות כשפגש אותם בתחילת העבודה זו המשכורת וזהו.בתי עבדה כחוקרת ילדים .עבדה קשה מאד עם השכלה אקדמאית ללא גבול עם משכורת לא .איזה תמללן דפוק יש כאן.אין צורך להכליל..
אתה מתאר על מיני תכסיסים וקומבינות, אבל למעשה הרבה פעמים המערכת מכריחה את העובדים לבצע את התרגילים האלה. למשל עובד חרוץ ותורם שיכול לבצע עבודה מצוינת בחמש שעות יומיות, נאלץ למרוח עוד שלוש שעות כל יום כדי להגיע לשכר סביר.
במשרדי הממשלה אין הלימה בין ההשכלה וההכשרה למשכורות.במשרד החינוך הוכנסו הרבה בעלי תפקידים פקידים מורים .ללא תעודות קיבלו קביעות .ובהמשך קיבלו השכלה על חשבון המדינה . לעומתם מי שרכש השכלה מכספו והוטעה על ידי מחדלי המערכת לא קיבל תקן ולא קביעות הופרו זכויותיו .אותם מקרים היו בבנק ישראל בעיריות.בשורה התחתונה היו עיוותים ומחדלים על חשבון אזרחים תמימים ומקופחים .
אין לציבור שום מושג עד כמה עובדי המדינה הם נזק עצום. הבזבזנות, השחיתות הן אלה שיוצרות את המצב שלנו היום של יוקר מחייה לא נורמלי ומצב כזה של או שאתה עובד מדינה או שאתה עבד למדינה. אנשים נקרעים בעבודות שלהם ואין להם אפילו זכות למחות או לשבות במיוחד בעלי העסקים הקטנים שבזכותם המדינה קיימת. יותר מאשר איש הצבא בקבע שומר על האיש בדוכן הפלאפל, האיש בדוכן שומר עליו – הוא זה שיעבוד מבוקר עד ערב ויגלה בסוף החודש שהמדינה חתכה אותו במיסים עבור אותו ציבור של עובדי מדינה שרומס אותנו יותר ויותר. וכמובן שיש את אלה שעושים את עבודתם נאמנה אבל הם המיעוט של המיעוט
נו, ומה עם המורים שעושים מלא "השתלמויות" וככה צוברים שעות לצורך עלייה בדרגה וקידום במשכורת? השתלמויות במרכאות כי גם שם הרמה נמוכה…
וגם למורים שאין להם תואר ראשון עוזרים להשלים, ושוב, הרמה נמוכה – אף אחד לא לומד 4 שנים כדי להשלים את התואר, אלא כמה קורסים ויש תואר ביד…
לגבי קידום אוטומטי לעומת קידום ע"י מנהל: מהניסיון שלי עדיף אוטומטי, כשהשליטה בידיים של המנהלים אין צדק ואין קידום.
חופשות לידה – אין מה לעשות זה חלק מהחיים! תקרא קצת מה קורה במדינות אחרות ואיך מאפשרים שם חופשות ארוכות… ומתייחסים ללידה כאל דבר מבורך ולא כאל היעדרות מהעבודה.
עניין בזבוז הזמן נכון בחלקו אבל:
– כיום לא מקבלים כמעט קביעות
– מה אנחנו רובוטים? 9 שעות עבודה ברציפות זה לא שפוי. שיורידו שעות וישלמו טוב.
כתבה שמשרתת את כוחות החושך. אני לא חולק על כך שישנן הטבות בשירות הציבורי שחלק מהעובדים מנצלים באופן בוטה. אבל הרצון להשוות את תנאי העובדים במגזר הציבורי לאלה של השוק ה"חופשי". השוק החופשי אינו חופשי זו מילה מכובסת לשוק עבדים. עבדים מוכשרים שיכולים להכניס לאדוניהם כסף רב מקבלים שכר גבוה ועובדים מוכשרים פחות או שנמצאים בתחום שבו אין רווחים גדולים מנוצלים כהוגן. מהי קביעות למשל? הבטחון שיש לעובד שמחר תמצא לו פרנסה ולא יזרק לרחוב כמו מכונית משומשת עבור דגם חדיש יותר. היכולת של עובד להקים משפחה, לקנות בית מתבססת על בטחון תעסוקתי. ברגע שאלה נפגעים כל מרקמה של החברה נהרס. אם המחיר של חברה בריאה ומתפקדת זה עובדים שרצים לשעון לפני 8 או עובד בטלן שמקבל שכר חרף בטלנותו וקשה לפטרו אז הבחירה ברורה. רוב העובדים אגב, כן עושים עבודה משמעותית ויש דרכים אפילו לשפר תפוקה מבלי לאיים בפיטורים. הפסיכולוגיה הכי בסיסית מראה גם במחקר וגם בפרקטיקה שתגמול אפקטיבי ועמיד לאין ערוך מענישה ואיום. החוכמה היא לבנות מערכת תגמול מתאימה. בגן עדן של המעסיקים השכר נקבע לפי רצונם והעובד יכול להיות מפוטר בכל רגע נתון. אך גן העדן שלהם הוא הגיהינום של העובדים ומתכון בטוח לתופעות חברתיות קשות של אלימות, עוני, משפחות מפורקות וילדים מוזנחים.
כתבה שמשרתת את כוחות החושך. אני לא חולק על כך שישנן הטבות בשירות הציבורי שחלק מהעובדים מנצלים באופן בוטה. אבל הרצון להשוות את תנאי העובדים במגזר הציבורי לאלה של השוק ה"חופשי" הוא טעות גסה. השוק החופשי אינו חופשי זו מילה מכובסת לשוק עבדים. עבדים מוכשרים שיכולים להכניס לאדוניהם כסף רב מקבלים שכר גבוה ועבדים מוכשרים פחות או שנמצאים בתחום שבו אין רווחים גדולים מנוצלים כהוגן. מהי קביעות למשל? הבטחון שיש לעובד שמחר תמצא לו פרנסה ולא יזרק לרחוב כמו מכונית משומשת עבור דגם חדיש יותר. היכולת של עובד להקים משפחה, לקנות בית מתבססת על בטחון תעסוקתי. ברגע שאלה נפגעים כל מרקמה של החברה נהרס. אם המחיר של חברה בריאה ומתפקדת זה עובדים שרצים לשעון לפני 8 או עובד בטלן שמקבל שכר חרף בטלנותו וקשה לפטרו אז הבחירה ברורה. רוב העובדים אגב, כן עושים עבודה משמעותית ויש דרכים אפילו לשפר תפוקה מבלי לאיים בפיטורים. הפסיכולוגיה הכי בסיסית מראה גם במחקר וגם בפרקטיקה שתגמול יותר אפקטיבי ויותר עמיד לאורך זמן לאין ערוך מענישה ואיום. החוכמה היא לבנות מערכת תגמול מתאימה. בגן עדן של המעסיקים השכר נקבע לפי רצונם והעובד יכול להיות מפוטר בכל רגע נתון. אך גן העדן שלהם הוא הגיהינום של העובדים ומתכון בטוח לתופעות חברתיות קשות של אלימות, עוני, משפחות מפורקות וילדים מוזנחים.
חוזר לכתבה הזאת ורוצה להביע את התסכול שלי.
עובד צעיר בשירות הממשלתי – זכיתי במכרז לתפקיד בדרגה לא מאוד גבוהה אבל היא דריסת רגל.
השכר שלי פח – בעוד שבחוץ השתכרתי לפחות 10, פה במשרד אני משתכר 6 (עם החזרי הוצאות רכב, פרמיה, כוננות). חשוב לציין שאני בעל תואר שני. נותן עבודה, טוחן גם בימי מחלה, בימי חופשה, בשעות שלאחר העבודה. יכול לתקתק את יום העבודה שלי בשעתיים בערך, כי אני יעיל ועובד קשה, ועדיין מתוגמל בצורה מאוד מחפירה שגורמת לאיבוד מוטיבציה קשה.
מסתמכים עלי בהרבה מאוד נושאים, אבל אני חי מחידוש חוזה לחידוש חוזה, כל חצי שנה כי אני בתקופת ניסיון של שנתיים לאחר שזכיתי במכרז שלי. אין לי מושג מה יהיה אחרי שנתיים, ואף אחד גם לא עונה לי על זה.
ברמה האישית – מעולם לא ראיתי עובדים חוזרים בשעות הערב לחתום – הכל פה מתרוקן בארבע (ואז עומדים עוד שעה בפקק בחניה).
אני עובד במגדלים, כך שיש פה כל מיני משרדי ממשלה, וזה לא איזה תסמין של המשרד שלי. גם לא ראיתי ריצות לשעון, למרות שבמשרד שלי כן מחשיבים למי שמגיע עד 7:45 כאילו הגיע בשעה 7:30. כולם מגיעים בד"כ עוד לפני שבע (כדי לתפוס חניה).
אני מסכים שיש פה הרבה חוסר יעילות, אני רואה את זה ברמה היומיומית כעובד צעיר ומוכשר – עובדים זקנים ובורים, לא יעילים, מסתובבים להם כמו זומבים במשרד. אבל לא כולם כאלו, יש דור חדש וצעיר שבאמת מעוניין לתרום, לעבוד קשה וגם לקבל את הבטחון של המשרה הממשלתית ולעבוד לאורך זמן. לצערי הם נדחקים הצידה כי הסיי הוא תמיד של דור א' הותיקים והבלתי יעילים.
אני דוגל בכך שניתן לראות מי באמת עובד על ידי מעבר פשוט במסדרון – בזמן הרמת כוסית. בזבזני הזמן תמיד יהיו ליד השולחן טוחנים משהו במשך שעה, בעוד שהעובדים הרציניים אפילו לא יירדו למטה.
לא הכל שחור ולבן. אני לא מסכים עם דפוסי הפעולה של עובדי הציבור שציינת פה, אבל לאור המצב האומלל שלי והמשכורת המחרידה – יכול בהחלט להבין אותם (אך לא להצדיק).
שלום לכולם, להלן תמונת מצב מנסיוני :
1. יש אוכלי חינם, אך יש בכל מקום.
2. היתי איש קשבע והתמודדתי במכרז כיום במגזר הציבורי.
3. בצבא יש כאלה שלא עושים הרבה בהחלט, אך הצבא היה בתהליך התייעלות ומקווה שזה יתפוס.
4. משרד ממשלתי, להגעה בזמן, מה שמקצרים זה כעשר דקות לא חצי שעה כמו שרשום לא מכיר אחרת.
5. יש כאלה שמעבירים את זמן, יותר שייך לדור הקודם, זה מקומם מאוד, לא כל הקבועים יושנים על האף ושורפים זמן, המון עובדים קשה מאוד והשכר זעום לעומת השוק הפרטי, הגמולי השתלמות זה כלום לעמות השכר הזעום והשפוק הפרטי מבחינת השכלה וכו', כניסה לתפקיד מתוך שאיפה כמובן להתקדם.
6. בהחלט יש מקום להתייעלות, ויש כאלה שעוקצים כמו שתואר , יוצאים להסתובב וחוזרים אחרי שעה/שעתיים ומחתימים שעון אבל אלו שוליים שבהחלט לא צריך להיות.
7. אם אתם רוצים לדעת מדוע יש מציאות כזאת להלן ההסבר המרכזי : קשרי משפחה, כן מה שאתם שומעים, גם במכרזי ממשלה יש פרוטקציות וקבלה של קשרי משפחה בניגוד לנהלים, ולכן המקומות נראים ויש עובדים שמרגישים שהתקבלו שהדרך שלהם סלולה ובטוחה לא משנה מה, כאילו עסק של אבא שלהם, ממש ממש ממש ממש ככה, וגם בצבא ראיתי זאת, שלקחו חיילת ללא השכלה והוציאו אותה לקורס שמוציאים רק בעלי השכלה בהנדסה-מהנדסים, הוציאו את החיילת הזו שהיתה חיילת פשוטה, מזכירת ענף, בקבע, לקורס חודש ימים של ניהול פרויקטים מהבוקר עד הערב, כולל שכר אוכל וכו', על מנת שתעשה שעות לגמול השתלמות, כי היו לה שעות בטווח זמן שאם לא היתה משלימה עוד שעות אזי הכל היה נמחק לה ובזכות קשרים הוציאו אותה לקורס היוקרתי הזה שעולה הון תועפות, במקום להוציא מהנדסים שמחכים, כדי שיהיו לה שעות לגמול, מה שאתם שומעים.
למשרדי ממשלה מכניסים בכל מיני דרכים קרובי משפחה ,לא אפרט איך, זה ידוע ואלה שמתקבלים אולי יש להם בגרות אבל הם נכנסים למקומות טובים בזמן שבמכרז רגיל צריך נתונים גבוהים ומאמץ עצום כדי להתקבל כולל מבחנים , שיחות עם פסיכולוג ראיונות והמלצות. הסיבה המרכזית אלו הפרוטקציות והעסקת מקורבים והפיכת המשרד לעסק משפחתי.
חתיכת נבלות עובדי ממשלה חלאות אוכלי חינם אני מאבטח בושה למה שהולך במשרדים טפי עליהם.