עֵת קוֹרְאָה הַגַּנֶּנֶת "נוֹעָה!"
עַל רָאשֵׁי יְלָדִים רוֹעֲמִים,
שֶׁבַע נוֹעוֹת קוֹפְצוֹת לְנוֹחַ
וְאִתָּן חֲמִשָּׁה נוֹעֲמִים.
הַגַּן שֶׁלָּנוּ
הוֹלֵךְ עַל פִּי נֹהַל.
בַּגַּן שֶׁלָּנוּ
שׁוֹמְרִים עַל הַנֹּהַג.
אֶצְלֵנוּ בַּגַּן
כְּמוֹ כָּל גַּן מְאֻרְגָּן
לִשְׁלִישׁ הַבָּנוֹת קוֹרְאִים נוֹעָה.
וְהַבָּנִים גַּם.
לֹא שְׁלִישׁ אֲבָל רֶבַע.
אֶצְלֵנוּ בַּגַּן
בְּאוֹתָהּ אָפְנַת קֶבַע,
עַל פִּי אוֹתוֹ נֹהַל,
גַּם הֵם כִּמְעַט נוֹעָה:
קוֹרְאִים לָהֶם נֹעַם.
וְנֹעַם הוּא שְׁמָן
גַּם שֶׁל כַּמָּה בָּנוֹת,
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶינָה אִי הֲבָנוֹת.
עַל סְמַךְ הַתִּסְמֹנֶת,
עַל צִיר הַסִּינְדְרוֹם,
מֵאֵזוֹר אֶפֶס שְׁמוֹנֶה
אֲשֶׁר בַּדָּרוֹם
וְעַד קִרְיַת שְׁמוֹנֶה
בַּשְּׁפִּיץ שֶׁל הָרֹם,
מִלֵּדָה דֶּרֶךְ טְרוֹם-
חוֹבָה וְעַד פְּרוֹם
קָשֶׁה כְּבָר לִטְמֹן אֶת
הָרֹאשׁ בַּקִּינוֹאָה
מוּל כָּל הַכָּמוֹנִים:
עוֹד נֹעַם, עוֹד נוֹעָה.
סֻלַּם הַשֵּׁמוֹת
שֶׁמַּרְבִּים פֹּה לָתֵת
לֹא בִּן רֶגַע יִמּוֹט,
לֹא מָחָר יִתְמוֹטֵט.
גַּם דָּוִד, יוֹנָתָן
וְאִתַּי וְאֵיתָן
בַּצַּמֶּרֶת,
וּלְנוֹעָה קְרָב מַר
מְחַכֶּה עִם תָּמָר
בַּצַּנֶּרֶת,
אַךְ נוֹעָה, אַךְ נוֹעָה
שׁוֹלֶטֶת בְּלִי נוֹעַ.
בּוֹלֶטֶת מֵעָל
וּבוֹלֶשֶׁת מִלְמַעְלָה.
הִיא מַלְכַּת הַכִּתָּה.
זֶה גַּם שֵׁם סְגָנִיתָהּ,
וְשֵׁם שְׁלִישׁ הַקָּהָל
שֶׁנִּשְׁמָע לָהּ.
כָּךְ אֶצְלֵנוּ בַּגַּן.
הַגַּנָּן כָּךְ גִּדֵּל.
וְיֵשׁ לָנוּ גַּם
אֵיזֶה אַרְבַּע אָדֵל.
כִּי הָעָם הַמֻּגָן
כְּבָר אֵינוֹ מִתְבַּדֵּל:
גַּם הוֹרֶה מִתְחַרְדֵּל
גַּם הוֹרֶה חֲסִיד פּוֹפּ
נִסְחֲפוּ בַּמּוֹדֶל,
הֶעֱלוּהָ לַטּוֹפּ,
וּמִי שֶׁלֹּא נוֹעָה
וַדַּאי תִּשְׁתַּדֵּל
לִהְיוֹת לְפָחוֹת אָדֵל.
עֵת קוֹרְאָה הַגַּנֶּנֶת "נוֹעָה!"
עַל רָאשֵׁי יְלָדִים רוֹעֲמִים,
שֶׁבַע נוֹעוֹת קוֹפְצוֹת לְנוֹחַ
וְאִתָּן חֲמִשָּׁה נוֹעֲמִים.
וּשְׁתֵּי נוֹעֲמוֹת
נִפְעָמוֹת.
כָּךְ מְגַלָּה הַסְּטָטִיסְ
טִיקָה.
נוֹעָה בָּרוּם עִם כַּרְטִיס
טִיסָה.
אַף מְעַקֵּם אֶלִיטִיסְט
טִפָּה.
בִּגְבִינִים בּוֹעֲרִים
וּבְקֶמֶט גַּבְנוּן
הוּא מַפְצִיר בַּהוֹרִים:
גַּוְּנוּ!
לא, כי צור / בקיצור/ הוא יצור / מקורי
(לבנותיו הוא קרא: (נא השלם יקירי
יצא שכל השמות שלהן כאן:
https://www.safa-ivrit.org/poems/shay.php
מוחמד
גילה גילה בוצ'ה בודי
קראתי פעם מחקר על שביעות הרצון של בעלי שמות נדירים מהשמות שהעניקו להם הוריהם
התברר שרוב הנשים היו מרוצות מהשם הייחודי שלהן, ושיבחו את הבחירה של הוריהן
רוב הגברים תפסו את שמותיהם כנטל ואפילו כמושא ללעג של הסביבה והתרעמו על הוריהם שלא בחרו עבורם בשם 'נורמלי' יותר