ההתנגדות למינוי דיין: "אם זו לא חתרנות, אינני יודע מהי"

על-פי המסתמן כרגע, דני דיין כבר לא יהיה שגריר בברזיל, וברזיל עצמה תגרום לכך שדרג היחסים בין שתי המדינות ירד. כל המצב הזה נוצר במידה רבה כתוצאה מגול עצמי שישראל תקעה לעצמה מעמדת נבדל ברורה. יש שיאמרו חבלה מכוונת מבפנים; כך קורה פעם אחר פעם בקדנציה של ראש הממשלה נתניהו, כאשר מתנגדיו נוקטים בכל האמצעים כדי לחבל במדיניותו. הטענה תמיד, כמו שכתבה ציפי לבני בתשובה לפוסט של דני דיין בטווטר – זה לא מתוך התנגדות אל דני דיין, שלדעת לבני ראוי לשמש כשגריר, אלא מתוך "התנגדות למדיניות הממשלה".

אבל דיין מדגיש, שאף אחד מתוך הכנסת – כלומר מתוך 107 חברי הכנסת שאינם חברי הרשימה הערבית המשותפת – לא יצא נגד המינוי שלו לשגריר בברזיל. מלבד חברת כנסת אחת. ציפי ליבני, שרת החוץ לשעבר. היא היחידה שהתראיינה פעם אחר פעם נגד המינוי. היא אמרה שהיא מבינה את ברזיל, שבגלל ההתנגדות שלה למדיניות ההתנחלויות לא רוצה לאשר את מינויו של דני דיין.

ראש הממשלה נתניהו זועם בצורה בלתי רגילה על נשיאת ברזיל דילמה רוסף, שמשהה את האישור ובעצם רומזת שאם ישראל תתעקש על המינוי של דיין היא לא תאשר אותו. "המדיניות של רוסף היא מאד שמאלית. היא עומדת בראש ממשלת שמאל, וגם בנאומה בעצרת האו"ם האחרונה היא דיברה משום מה רק על ישראל וההתנחלויות", אומר אדם שמכיר מקרוב את פרשת המינוי. זו היתה גישה מאוד מעניינת למדינה ששקועה במשבר חמור ומתדרדרת מאוד מבחינה כלכלית. מקרה קלסי של ממשל כושל, שבוחר מעבר לאוקיינוסים, להתמקד בנושא ההתנחלויות הבנויות על שטח שתופס פחות מרובע אחד בסאו פאולו.

לדיין מוצעים כרגע שני תפקידי קונסול בכירים: בלוס אנג'לס או בניו יורק. העדיפות היא כנראה לניו יורק. שם יוכל לפעול למען עלייה לישראל, וכאדם הבקי מאוד בכל הנושא הלטינו-אמריקני ושולט בספרדית הוא יוכל גם לנהל מסע של דיפלומטיה ציבורית בקרב האוכלוסיות הלטינו-אמריקניות ההולכות ומקבלות חשיבות עצומה בציבוריות האמריקנית.

נזק אסטרטגי למדינת ישראל

טרפוד המינוי של דני דיין הוא מקרה-מבחן. לפי אלה המעורים בכל הפרשה, בלי הסיוע של אישים מתוך ישראל שהתנגדו למינוי מסיבות פוליטיות טהורות – מתנגדי המינוי בברזיל לא היו מצליחים לטרפד את דני דיין. מדובר בעיקר באותה פנייה מפורסמת של בכירי משרד החוץ לשעבר, אלון ליאל, אילן ברוך ואלי בר נביא לנשיאת ברזיל שלא לקבל את המינוי. זה מעשה שלא נעשה אף פעם. עו"ד יחיאל גוטמן, שהגדיר עצמו כידידו של ליאל, כתב במעריב (4.10.15) כי מדובר במעשה "חתרני". "הקו האדום הוא פנייתם האסורה הן מבחינה משפטית והן מבחינה ערכית לשלטונות של מדינה זרה כדי להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל", כתב גוטמן. "אם זו לא חתרנות תחת ממשלה לגיטימית אינני יודע מהי חתרנות מדינית".

מדובר אם כן בעבירה של שלושת הלשעברים, שפעלו נגד האינטרס הישראלי בתחום שהם היו מופקדים עליו בעבר. ליאל כמנכ"ל (!) משרד החוץ ובר נביא וברוך כשגרירים במדינות חשובות. במונחים של המערכה הישראלית נגד מסע הדה-לגיטימציה מדובר בבגידה. הבעיה היא, שקשה להגדיר מסע של דה-לגיטימציה כ"מלחמה", ולכן יהיה קשה באופן רשמי להגדיר את המעשה חסר התקדים של השלושה כבגידה מבחינת החוק.

בדרך כלל פגיעות מדיניות בישראל נעשות בסיוע מבפנים. בין השאר הוגשה לנשיאה רוסף עצומה חתומה בידי כ-300 אישים יהודים בברזיל למנוע את אישורו של דני דיין. העצומה ככל הנראה גם היא אורגנה מהארץ.

המקרה של דני דיין מוכיח שוב שהתארגנויות השמאל הבינלאומי נגד ישראל, בהשתתפות פעילה של ארגוני שמאל ישראליים, מסוגלות להמיט על ישראל נזק אסטרטגי. בהקשר הזה צריך לזכור את מה שכולם שוכחים לגבי יחסי ישראל-תורכיה. בסופו של דבר מי שיצר את הפרובוקציה שגרמה לפיאסקו על המאבי מרמרה היו הארגונים שהפיקו את המשט לעזה. כך גם במקרה הברזילאי הפעולה נעשתה לפי תכנית דרבן משנת 2001 – לגרום לניתוק יחסים, חרם, סנקציות, לוחמה משפטית ובידוד. שלישיית בוגרי משרד החוץ פעלה בהתאם לתכנית המערכה לחיסול ישראל. מפתיע שציפי ליבני שיתפה פעולה עם המהלך על תקן אידיוטית שימושית. אבל חשוב לציין שהיא לא פעלה לסיכול המינוי של דני דיין. היא רק העדיפה "להבין" את ברזיל והתעלמה מהחבלה של שלושת ותיקי המשרד שבראשו עמדה.

בתגובה למצב מינויו של דיין, ממשרד החוץ נמסר: "הכל ספקולציות. מבחינת ישראל, דני דיין עדיין המועמד לברזיליה".