הסרת הסנקציות – אור ירוק לטרור האיראני

בטהראן לא מבזבזים זמן.

רק אתמול התבשרנו על הסרת הסנקציות, וכבר פורסם כי האיראנים מתכננים רכש צבאי בהיקף של 21 מיליארד דולרים, כך אמר גורם ביטחוני בכיר ל'וואלה!'. בהתחשב בעובדה שכמחצית מ-100 מיליארד הדולרים שהופשרו יופנו לכיסוי חובות ישנים, הרי שמדובר בנתח משמעותי מאוד מן הסכום.

עדיין נותר ספק גדול אם איראן נטשה את שאיפותיה הגרעיניות. אך בעוד שסוגיה זו עתידה להתברר רק בעתיד, על פי הנעשה בשטח ניתן לקבוע כי השאיפות האימפריאליסטיות והחתרניות של איראן לא דעכו. אין להתפלא אם בקרוב נמצא בגבול הצפון חיזבאללה מחומש יותר, מסוכן יותר ובטוח בעצמו הרבה יותר.

כך, בעוד הממשל האמריקני, יחד עם תומכיו הנלהבים בישראל, חוגג את ההתפתחויות האחרונות כהצלחה היסטורית, הפכו אובמה וקרי למובילים ברשימת המממנים הגדולים ביותר של הטרור האסלאמיסטי הרדיקלי בעולם.

המתונים הרדיקלים

שנים ארוכות שמצדדי הסכם הגרעין טוענים כי הסרת הסנקציות ושיבתה של איראן לחיק הקהילה הבינלאומית יניעו אותה לעבר תהליך של התמתנות: אם רק התיירות תפרח והעסקים ילבלבו, הם אומרים, יתחיל תהליך נורמליזציה. ד"ר אלדד פרדו, מומחה לאיראן ודובר השפה הפרסית, רחוק מלהשתכנע בכך.

בשיחה עם 'מידה' הוא אומר כי סביר יותר להניח שהסרת הסנקציות תתן דחיפה לייצוא הטרור האיראני. "יהיה להם יותר קל לממן גורמי חוץ. יש מומחים שאומרים שזה לא כל כך משנה, כי ממילא הם תמכו בקבוצות מסויימות, וכמה עוד תמיכה הם יכולים להוסיף. אבל קשה מאוד להעריך. בגדול, מהלך הסרת הסנקציות אומר למעשה שאיראן יכולה לרוץ קדימה מבחינה צבאית, כלכלית, טכנולוגית וגם בתחום הזה של תמיכה בטרור. הם יכולים להעביר עוד כסף לחמאס וכדומה. גם בסכומים יחסית קטנים הם יכולים לגרום נזק. ברור שכאשר הם על הקרשים, מבחינה כלכלית, זה יותר קשה להם".

חיזבאללה הוא רק זרוע אחת מני רבות. כיום פועלת איראן – בין אם ישירות, בין אם באמצעות ארגוני חסות – במגוון רב של זירות: כוחות של משמרות המהפכה בסוריה, מורדים חות'ים בתימן ומיליציות שיעיות בעיראק. וזה עוד לא הכל. גם בבחריין, ואפילו בסעודיה עצמה, הם פעילים. ד"ר פרדו, העוקב כבר שנים ארוכות אחר ההתפתחויות בחזית האיראנית הפתלתלה, מוסיף כי "הם מעורבים מאוד גם באפגניסטאן". המניע, הוא מסביר, אינו סוד: "זה שהאיראנים מנסים ליצור ציר מזרח-מערב, הוא לא דבר חדש. מדובר על שליטה איראנית מאפגניסטן עד הים-התיכון. הרעיון הוא "לחתוך" את העולם הסוני, או את שאר המזרח-התיכון – תורכיה מצפון לציר הזה; סעודיה-ירדן-ישראל מדרום לציר הזה. לדעתי המטרה הבאה היא להשתלט על המפרץ, ואפילו על מכה ומדינה; אלו המקומות הקדושים לאסלאם. ברגע שהם משתלטים עליהן, אזי כל העולם האסלאמי עובר מהפך".

למרות העובדה שאיראן היא אחת ממפרות זכויות האדם הגדולות בעולם, ולמרות שהיא הגבירה את כמות המעצרים וההוצאות להורג בשנתיים האחרונות, ממצדדי הסכם הגרעין לא נמנעים לטעון שאיראן כבר בעיצומו של תהליך פנימי של התמתנות. ד"ר פרדו מסכים, אך באופן חלקי. "כלפי פנים, המדיניות של רוחאני היא כן לנסות ולמתן. ואז אנחנו רואים איך שרפו את הקונסוליה הסעודית. כל זה זה חלק מהאיזונים הפנימיים בתוך איראן לדעתי. מבחינה מסויימת הסכם הגרעין הוא גלולה מרה לאיראן. זה היה פרויקט דגל שלהם, והנה עכשיו הוא נעול לכאורה. הם כמובן מציגים את זה כניצחון גדול [על המערב] אבל מי צודק – זה נדע בעתיד. הרי נשארת להם תשתית גדולה".

אך אסור לטעות במנהיגיה החייכנים של איראן. בכל פעם שיש באיראן איזשהו מהלך של התמתנות, מסביר פרדו, הוא מלווה במקביל בהקצנה. זו פרדיגמה או מודל שראינו גם בשנות ה-90, בתקופתו של הנשיא רפסנג'אני, ורוחאני אז היה אחד מהאנשים הקרובים ביותר אליו. דווקא בתקופתו של מי שנחשב למתון ופרגמטי – אז הגיע שיא הטרור האיראני ברחבי העולם. לא תחת שלטונות של אחמדינג'אד".

באותן שנים הטרור האיראני הכה בעוצמה. זה התחיל בשנת 92', עם פיצוץ בשגרירות ישראל בארגנטינה. ארגון חיזבאללה לקח אחריות על המחבל המתאבד שרצח 29 איש ופצע 220 נוספים. שנתיים לאחר מכן, פיגוע התאבדות נוסף פגע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס (AMIA). לא פחות מ-85 איש נרצחו, ו-330 נפצעו. אך לא רק יהודים שימשו כמטרה. בשנת 96' נרצחו 19 חיילים אמריקנים ו-498 נפצעו בפיצוץ משאית תופת בסמוך לבניין מגורים. האצבע המאשימה כוונה לעבר איראן וארגון חיזבאללה הסעודי.

"דווקא בתקופה זו, בתוך איראן, הייתה סוג של התמתנות, פרגמטיזם. כל הקולנוע האיראני שאנחנו מכירים היום התחיל אז", אומר פרדו, "כך שלמעשה יש דינמיקה כזאת: כשיש התמתנות, יש במקביל התגברות של טרור. למשל, אחמדינג'אד התגרה בכל העולם, דיבר על הכחשת שואה, התעסק עם הגרעין בצורה מאוד אגרסיבית כלפי חוץ; ומצד שני, בתקופתו אמנם היה הפיגוע בבולגריה, אבל לא היה הרבה יותר. מלחמת לבנון ב-2006, למשל, לא הייתה פרי תכנונה של איראן".

המורשת המהפכנית של ח'מינאי

שלא כמו המלחים השבויים של הצי האמריקני, נדמה כי הממשל האמריקני מכסה את עיניו בפלנלית מרצון, ומסרב להכיר באופיו האמיתי של משטר האייתוללות. פרדו מסביר כי "ברמה האידיאולוגית, כל ההצדקה של המשטר, הבסיס, הוא הצד המהפכני – ייצוא המהפכה. [קאסם סולימאני ומשמרות המהפכה] זהו גורם פוליטי שהוא מובנה אידיאולוגיה. והדרך שלהם להפיץ את האידיאולוגיה, הרי היא בעיקר על-ידי תמיכה בכל מיני תנועות התקוממות בעולם".

"בפועל, האיראנים פאן-אסלאמיסטים. יש להם אידיאולוגיה של מהפכנות עולמית. הצד השני הוא אידיאולוגיה של עולם שלישי. מכאן מגיעים הקשרים של איראן למדינות בדרום אמריקה כמו אקוודור, בוליביה, ונצואלה וכדומה. יש להם רשתות בכל מקום. בארגנטינה עכשיו זה התהפך להם [עם חילופי השלטון], אבל עובדה היא שהם מנסים להיות בכל מקום. השאלה המרכזית היא מהי באמת העוצמה האמיתית שלהם. יש גם כאלה שאומרים שהם עושים יותר ממה שהם יכולים".

ויש גם סיפור גדול יותר מאחורי הסכם הגרעין: לא רק אובמה דואג למורשת שהוא יותיר אחריו במלאת שמונה שנות נשיאות. "מה שחמינאי מנסה להשיג מההסכם, זה כולל גם את רוחאני ורפסנג'אני וכל החבר'ה האלה, זה איזושהי תקופה שבה יתאפשר חילופי משטר, כלומר העברה של הלפיד לדור הבא" מסביר פרדו.

"כל המהלך הזה התחיל בתקופת אחמדינג'אד, והמטרה שלהם היא להביא למצב של חילופי משטר – כלומר, קודם כל שאיראן לא תתפרק בתקופת חאמינאי. הוא רוצה להשאיר מורשת בדמות איראן מהפכנית ולוחמת. בגלל זה הוא פרסם גם ספר על פלסטין – עיינתי בספר הזה, מדובר בעצם בליקוט של כל מיני הצהרות שלו לאורך השנים. לכן יש שינויים במערכת החינוך, שבה יש חיזוק לעניין המאבק האידיאולוגי. מסיבה זו הוא מטפח את משמרות המהפכה. יש מסרים מהפכניים, והמודל הוא של האמאם חסן בהסכם מועאוויה, שזה קצת כמו החודייביה של ערפאת, כלומר מן הסכם זמני. כל זאת על מנת שהשלטון יעבור לדור הבא, כאשר איראן עדיין מהפכנית, מבלי שהיא תתפרק מסיבות אתניות, כלכליות וכד' ומבלי שהפכה לדמוקרטית וחזרה למשפחת העמים. ואז המהפכה ממשיכה – הוא מסר את המורשת שלו ועשה את התפקיד שלו. הוא העביר את הלפיד למהפכן הבא".

                                "איראן שואפת להגמוניה באזור"

חתרנות הרסנית

בשורה התחתונה, מסכם פרדו, המאבק שהובילה ישראל לא היה לשווא. "אם נסתכל על מה שהושג עד היום, נתניהו הפך את מה שהיה בעיה שלנו לבעיה של כל העולם, ונתנו לזה איזשהו פתרון. האם יכלו לתת פתרון יותר טוב? יכול להיות. אבל נתנו לזה פתרון. זה אומר שצריך להמשיך לעקוב ולהיות מאוד מאוד דרוכים".

"השאלה היא מה יהיה עוד 15-10 שנים. ישנן הערכות אופטימיות, שבגלל שינויים דמוגרפיים בתוך איראן, למעשה היא כבר לא תוכל להמשיך להיות מהפכנית. ופצצות גרעין לא יורים על ימין ועל שמאל. ולכן היא תתכנס פנימה, יתרחש איזשהו תהליך התברגנות של משמרות המהפכה… יכולים להיות הרבה דברים. זו התקווה האופטימית, אבל יכול בהחלט להתרחש גם תהליך הפוך – תוכניתו של ח'אמינאי תצלח, ואז אנחנו נמצא מול איראן הרבה הרבה יותר מאיימת, עם כסף, עם שליטה. כזו שתמצב את עצמה בשליטה מאפגניסטאן ועד היום התיכון, עם גרעין וכד'. צריך לראות לאן הדברים יתפתחו".

הטרור האיראני, מוסיף פרדו, כבר גבה מחירים כבדים מישראל. "קשה לחשב אם מדובר על מאות ישראלים שנהרגו בגללו, אולי אלפים. תחשוב רק על לבנון. ב-1983 הייתה טיוטת הסכם שלום עם לבנון. במקום זה, עד שנת 2000 הייתה מלחמה, מלחמה קשה". ובצרה הזו, אנחנו לא לבד.

"גם לבנון מאוד סבלה מכך. איראן לא בדיוק עוזרת לבעלי הברית שלה. אחת התופעות המדהימות היא שכל בעלי הברית של איראן סובלות יותר. אם זו עיראק שעכשיו התפרקה, אם זו סוריה שעכשיו התפרקה – אם הם לא היו מתערבים שם, יש סיכוי שהמדינות הללו לא היו מתפרקות. אני לא אומר שהם עשו את זה בכוונה, אבל כל מי שהם עוזרים לו… למשל עזה. אם הם לא היו עוזרים לחמאס אז כל ההפצצות של ישראל, והמלחמה, אולי לא היו מובילות את עזה למצב כל כך נורא [כמו שהיא מצויה בו כיום]. אותו דבר בתימן. אני חושב שזו נקודה שצריך להעביר אותה לעולם הערבי. הבעיה היא שישראל לא מספיק מדברת לעולם הערבי. כל מי שאיראן עוזרת לו – בסוף ניזוק".