עין פקוחה לצפון: מתכוננים למלחמת לבנון השלישית

גם כאשר הוא מסובך עד צוואר בלחימה בסוריה, ארגון החיזבאללה אינו חדל מלנסות ולהפעיל טרור בחו"ל. דוגמה לדבר קיבלנו הבוקר, כאשר הותר לפרסום כי השב"כ וכוחות הביטחון סיכלו בהצלחה חוליית טרור באזור טול כרם, אותה הפעיל והנחה לא אחר מאשר בנו של חסן נסראללה, ג'וואד. על אף שכבר זמן רב חיזבאללה מנסה לגייס ערבים ביהודה ושומרון, אפשר להצביע על קשר בין אירוע זה, בין השלכת המטענים שאירעה לא מזמן בהר דב, וכמובן – חיסול המחבל סמיר קונטאר.

העימות הבא עם חיזבאללה, כך ברור לכולם, הוא רק עניין של זמן. למרות האבדות בסוריה, על-פי הערכות שונות כוחות חיזבאללה גדלו מאז מלחמת לבנון השניה: בשורותיו בין 30,000–15,000 חיילים, מחציתם בשירות מילואים, כ- 5,000 עד 8,000 מתוכם נלחמים בגבול לבנון ובשטח סוריה נגד המורדים וארגוני הג'יהאד העולמי. מרבית כוחות הארגון, אומרות רוב ההערכות, מאיישים את הקו הקדמי מול גבול ישראל. רמתם המקצועית הגבוהה של חיילי חיזבאללה נרכשת במידה רבה באימונים אינטנסיביים באיראן, אך חלק מההכשרות מתבצע בלבנון עצמה. חלקם מתמחה בשיגור רקטות, חלקם בשיגור טילי נ"ט וחלקם בלחימה בשטח בנוי.

חיזבאללה, אם כן, מתכונן למפגש עם צה"ל. כבר בשנת 2011 כלי תקשורת של חיזבאללה פרסמו כי מלבד אימוני כוחות חי"ר, פרס הארגון עמדות טילים ותותחים באזורים שאינם נראים לו כמתאימים למלחמת גרילה. על-פי הפרסומים, כוחות חיזבאללה ויחידות הנדסה של צבא לבנון זיהו אתרי נחיתה אפשריים למסוקים ישראלים ומיקשו אותם. ולמרות שמדי פעם פרסומים זרים מדווחים לכאורה על תקיפות ישראליות של מחסני נשק בלבנון, כנראה שלא זה יהיה מה שישנה את מאזן הכוחות. לפחות לא באופן דרמטי

"כשמסתכלים שניים שלושה עשורים אחורה, ורואים את ההתעצמות של חמאס בדרום ושל חיזבאללה בצפון, מבינים שמאז ומתמיד צעדי המנע היו כמו טיפות בים" אומר ל'מידה' אל"מ במיל' רונן כהן, שכיהן בעבר כראש זירת הטרור וסגן מפקד חטיבת המחקר באמ"ן. "בולמים פה ושם, אך התעצמות צבאית לא ניתן לעצור. מה שהיה נכון למצרים ולסוריה של פעם, נכון גם לארגוני טרור שהפכו מזמן לצבאות קטנים".

לכן, אומר כהן, את המלחמה הבאה צריך לנצח כמה שיותר מהר. "המלחמות של היום מושפעות מאוד מהפן התודעתי. איך הציבור, החברה, התקשורת ומקבלי ההחלטות תופסים את זה. עד כמה הם יהיו בתדהמה וכמה מהר יצאו ממנה". וניצחון הוא "רק מצב כשאתה נכנס, כובש את השטח, מטהר, ויוצא בזמן. לא להיתקע 18 שנה כמו אחרי מלחמת לבנון הראשונה".

עם זאת, חשוב להכיר במגבלות: "כשמחברים את הנתונים עם ההנחה שרק תמרון קרקעי משמעותי יכול להביא תוצאות משמעותיות, מול העובדה שלא ביצענו מהלכים כאלה מאז שלום הגליל, אז יש ספקות לגבי יכולותינו האמיתיות. יכול להיות שנצטרך להתמקד בבלימת חיזבאללה על קו הגבול ולטהר כל מיני שטחים. זה עלול לגרום לסיום מערכה שיהיה לא רק אנמי אלא לקחת אותנו אחורה". כהן מעריך כי מדובר במשימה מורכבת "בהתחשב בעובדה שחיזבאללה היום אויב בסדר גודל שונה לחלוטין. מדובר באויב הכי משמעותי שהיה לנו בעשורים האחרונים. החיבור לאיראנים שרק התהדק והניסיון בסוריה הופכים את המערכה מול חיזבאללה לאתגר הרבה יותר משמעותי".

טיל מלמעלה, מנהרה מלמטה

אחד האתגרים הללו עולה בכל פעם שמזכירים את חיזבאללה – סוגיית המנהרות. אזרחים מיישובים הצמודים לגדר כבר התלוננו לא פעם על כך שהם שומעים חפירות בלילות. מנגד, מקור בארגון חיזבאללה התרברב לא מזמן בראיון לעיתון 'אל־וטן אל־ערבי' כי מדובר במנהרות מתוחכמות "שלא נופלות באיכותן ממנהרות המטרו בערים הגדולות באירופה". אך למרות שזה "הרבה יותר מאגר מהמנהרות של חמאס", אומר רונן כהן, הבעיה הקשה יותר שעמה נאלץ להתמודד היא אחרת: "עם הזמן נקט חיזבאללה באסטרטגיה שבמרכזה עומדים ביזור המשאבים והסתרתם, המהווים חלק ממערך הישרדותו. זה כולל יכולת להתרחק מהמוקדים ולהפעילם מרחוק, מה שיקשה לאתר את מוקדי הכוח בהם ניתן לפגוע ולהכאיב משמעותית". או במילים אחת: טילים.

"ל'חיזבאללסטן' יש יותר ממאה אלף רקטות", סיפר לאחרונה ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון עמוס גלעד, בראיון ל'מקור ראשון'. "הם ממשיכים לבנות את היכולות שלהם גם בים, כולל טיל חוף־ים רוסי מסוג 'יאחונט', שיכול לפגוע במגוון מטרות ימיות ויבשתיות ובאסדות גז". על-פי הערכות פיקוד העורף, במלחמה הבאה יפלו בישראל בין 1,000 ל-1,500 טילים ביום. האם היכולות הללו יאפשרו לחיזבאללה ליישם דוקטרינה של שיתוק העורף הישראלי?

"אחד המרכיבים המסוכנים ביותר הוא טילים לטווחים ארוכים, המסוגלים להגיע לכל מקום בישראל" אומר ל'מידה' ד"ר שאול שי מהמכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. "מדובר בנשק עם ראשי נפץ בעלי משקל כבד יותר. יש להם גם נ"ט מתקדם. זאת בנוסף לאיומים חמורים מן הים". אך עם זאת, הוא מוסיף, "אסור שנסחף. עדיין רוב הרקטות לא מדויקות. נוכל לעמוד ב'לחץ' השיגורים. צה"ל ידע להתאים את התכניות. המשימה לא פחות חשובה שצה"ל יעמוד בה היא טיפול באתרי שיגור". הטיפול במשגרים לא יהיה משימה קלה כלל ועיקר, כמובן, במיוחד בהתחשב בעובדה שרובם ככולם מותקנים מתחת לקרקע ויופעלו באופן ממוחשב. "כל מה שניתן יסוכל בפתיחה", אומר רונן כהן, "וכל מה שיהפוך לציד מעצם היותו ציד יהיה קשה, מאתגר ומוגבל ותוך כדי המערכה". מאידך, ד"ר שי טוען כי "אין לצה"ל מטרה להשמיד את כולם, אלא לגרום לחיזבאללה להבין שלא כדאי להפעילם".

השניים חלוקים גם במידת היכולות הקרקעיות של חיזבאללה. כזכור, כבר בשנת 2011 פרסם הארגון השיעי את תכניתו לכיבוש הגליל. שנה לאחר מכן הוא ערך תרגיל רחב היקף בהשתתפות כ־10,000 לוחמים שדימה את פתיחת המלחמה עם ישראל. חלק מהתרגיל הוקדש לכיבוש צפונה של ישראל. מאז, צמד המילים "כיבוש הגליל" חוזר שוב ושוב בפרסומיו של חיזבאללה ובהצהרותיו של נסראללה. התכנית השאפתנית הוכנה על-פי הפרסומים בסיוע מומחים איראניים בכירים וביצועה מוטל על חמשת אלפים לוחמים שאומנו באיראן ואוגדו בחמש חטיבות שלכל אחת אחריות מוגדרת.

האם מדובר בתסריט מציאותי? כהן מציג את הקו המחמיר יותר: "מבחינת מוכנות וכשירות אנחנו מוכנים לכך באופן חלקי בלבד. מבחינתי תודעתית האסימון לא ירד". שי, לעומתו, אומר כי "מדובר באיום מופרך. חיזבאללה ינסה לתקוף מוצבים או יישוב אזרחי בשטח ישראל, אך ברור שצה"ל ידע להגן עליהם".

עירנות מוגברת

בינתיים, למרות המתח בין ישראל לחיזבאללה, מדובר רק על חיכוכים נקודתיים. גורם נוסף שמרחיק את הסבירות לפרוץ מלחמה בקרוב הוא ההסתבכות של חיזבאללה במלחמת האזרחים הסורית. למרות שחיזבאללה מפיק הרבה ניסיון בלחימה, ניסיון שיופנה ודאי כלפי צה"ל בעתיד, הוא שוקע בבוץ וסופג ביקורות קשות מבית. ד"ר שי מסביר: "יש ביקורת פנים לבנונית מצד הממשלה ועדות לא שיעיות הטוענות כלפי חיזבאללה כי התערבותו בסוריה מסכנת את לבנון ומכניס אותה לסכסוך לא לה. הארגון מואשם בהכנסת ג'בהת אל-נוסרה ולמעלה ממיליון פליטים סוריים לתוך המדינה המערערים את יציבותה. יש גם ביקורת מבית, מהעדה השיעית. 'למען איזו מטרה הבנים חוזרים בארונות?' הם תוהים. טענה חמורה נוספת איתה מתמודד חיזבאללה בתוך לבנון היא שהארגון מועל בתפקידו כמגן על המדינה מפני תוקפנות ישראלית, המהווה צידוק לקיומו כמיליציה החמושה היחידה בלבנון".

לעומתו טוען כהן כי "חיזבאללה לא רגיש לאבידות. הוא יודע להשלים את השורות ולייצר דור חדש של מפקדים ולוחמים. כרגע הוא פרוס בשתי גזרות אבל הוא לא נדרש לגזרה הלבנונית שבינתיים שקטה. כשיראה לנכון, או שיחשוב שאנחנו עומדים לתקוף אותו, הוא יעתיק כוחות בתוך פרק זמן שיקח בין שעות ליומיים". עם זאת, הוא מסכם, "כרגע אין אינטרס לא לחיזבאללה, לא לאיראנים ובטח לא לשרידי משטר אסד לפתוח חזית בגולן. משימתם הראשונה היא לייצב את המשטר העלאווי בסוריה, להדוף את המורדים ואת ארגוני הג'יהאד הסוני. החזית בגולן מאוד כאוטית עם לחימה פנימית מסובכת. כך שהחזית הזאת לא רלוונטית. תמיד יכולים לצאת משם פיגועים קטנים אבל מהלך משעותי כמו מבלבנון, נראה רחוק. אך אם וכאשר זה יקרה, אנחנו מוכנים ללחימה בשתי חזיתות. זה הופך את המשימה למורכבת יותר. אולם גם לצד השני לא יהיה פשוט לנהל את שתי החזיתות".

בצה"ל, כמובן, לא לוקחים סיכונים, ועוסקים במרץ בחשיפת שטחים ובפריצת מכשולים בגבול בפני פלישה עתידית אפשרית של חיזבאללה, כפי שפורסם בכתבתו של יאיר קראוס ב'מקור ראשון' בחודש דצמבר. אך במקביל להערכות ההגנתית – צה"ל מתאמן. האימונים כוללים תרחישים של לחימה בעומק האויב. מי ידליק ראשון את הגפרור ומתי, את זאת איש אינו יודע.

"אנחנו מוכנים", אומר ל'מידה' ד', קצין באוגדה הצפונית, "הצבא התאמן ברצינות עם פתרונות חדשים ואפקטיביים לסיכונים הידועים. אך לא נדע עד לרגע האמת מה הצד השני הכין לנו. המלחמה הבאה,  לפחות מבחינתנו, צפויה להראות שונה לחלוטין מהסבבים הקודמים. ימים יגידו". ש', לוחמת מילואים מצטיינת מפיקוד הצפון ובוגרת המלחמה הקודמת, מתארת גם היא אופטימיות הזהירה. "תחושה טובה", היא אומרת, "של התחזקות, התחמשות, השתדרגות, למדים מטעויות העבר. באימונים האחרונים מורגש שיפור גדול בכשירות ובידע. המון ימי מילואים. ההתיצבות גבוהה. מטווחים רבים. שומרים על הכושר".