המתקפה התקשורתית על רותי שטרית מגונה, נבזית ומסיחה את הדעת מהבעיה העיקרית: כשלי הניהול העמוקים ברשת 'מגה'.
נכון, רותי שטרית היא קרבן קל: אשתו של פוליטיקאי שבישורת האחרונה שלו הסתבך בפרשת תשלום דמי לא יחרץ בניחוח מיני, היא בעלת חברה ליחסי ציבור המקושרת לבעלי הון לא אהודים, והיא מתקשה לנהל את המשבר התקשורתי שלה ומסתבכת בין הפתאטי ללא רלוונטי. אבל כל זה אינו מצדיק את ההשתלחות התקשורתית והפיכתה לפוסטר של קריסת מגה.
קריסתה של מגה היא הזדמנות מצוינת להבין כיצד מנהלת התקשורת קמפיין תקשורתי פבלובי סביב אירוע עסקי מובהק. כך נפילת עסק על רקע תחרות גוברת וניהול כושל, הופכת למאבק של בני החושך בבני האור: בעלי ההון-שלטון נגד מעמד הפועלים-שכר מינימום. כל זה עטוף כמובן במכבסת המילים הפומפוזית של "חשיפה", "תחקיר" ו"סקופ".
העובדות פשוטות: קריסתו של העסק הכושל מספקת הצצה לא מחמיאה להחלטות ניהוליות שגויות שהתקבלו במגה במהלך השנים האחרונות, וככל הנראה גם לתשלומים מופרזים לספקים כאלה ואחרים – רותי שטרית ביניהם. ובכן, חשיפה: החלטות ניהוליות כושלות, תשלום מופרז לספקים וניהול בלתי-יעיל מובילים לקריסת עסקים.
רותי שטרית ניהלה עסק. היא שילמה משכורות, שכירות על משרדים, מסים והוצאות שוטפות ושירתה את האינטרס האישי שלה בעשיית רווח. רותי שטרית לא עבדה במגה, היא עבדה עבור מגה. ואם מגה שילמו לה יותר מדי, הם לא יהיו העסק הראשון או היחיד המשלם לספקים סכומים מופרזים מסיבות של חוסר יעילות או תועלת בקרבה לצמרת. במקרה הזה את האצבע המאשימה צריך להפנות ללקוח, הנהלת מגה, ולא לספק.
אלא שלמי שמחזיק בתפיסת עולם סוציאליסטית קריסתם הטבעית של עסקים לא יעילים היא לא סיפור. הסיפור המעניין הרבה יותר הוא לאתר אויבים שיש להם שם דיבידנד או חשבונית ריטיינר שמנה. מה עושים? ממסגרים את הסיפור ומתמצתים אותו ל"מאבק חברתי": בעלי ההון העושקים את משתכרי שכר המינימום של מגה. מרגע שהבהרנו לקהל מי הרע בסיפור הזה, אפשר להיות בטוחים שמי שישמע ש"רותי שטרית גבתה 300,000 שקלים בחודש על שירותים למגה" יגיב בזעם. מי לא ירצה כאלו לקוחות קלים עם היד על הארנק? מי לא יכעס על זה שהלקוחות האלה הם לא אצלו בכיס, אלא אצל רותי שטרית? ועוד ממגה הקורסת? חברה של דודי וייסמן? בושה.
סגל ודקל מלהגים
את הקו התקשורתי הזה הפכו היום בגלי צה"ל לשעת שידור מיוחד. במשך 40 דקות (אולי יותר, התייאשתי ואני צריך לעבוד, לי אין מגה) דשו דקל וסגל – מנהל התחנה והעיתונאי הכוכב – בנושא רותי שטרית, משל היה בו ערך עיתונאי כלשהו.
עושה רושם שאת עובדות החיים הבסיסיות הם כבר יודעים, בכל זאת, אנשים מבוגרים. אלא שישנה עובדת חיים מסוימת ממנה הם מעדיפים להתעלם. מרוב עיסוק אובססיבי ב"צדק חברתי", ב"חלוקת העוגה" וב"צמצום פערים", הם שכחו מהיכן מגיע כסף לכיסם של עובדים. ובכן, אף-פעם לא מאוחר להזכיר: כסף מגיע מהכנסות שיוצרים עסקים שמוכרים מוצרים או מעניקים שירות. זה כל-כך פשוט. לא תמיד התמורה הולמת את השירות. לפעמים מי שמרוויח הוא הספק ולפעמים זה הלקוח. בהתגוללות על רותי שטרית, לא תרמו בגלי צה"ל לתיקון העולם הפגום, כל שהצליחו לעשות הוא לפגוע אולי בעסקיה (ובסופו של דבר בעובדיה) של שטרית, ולהרים תרומה מפוקפקת לקאמבק של הסוציאליזם.
ככל שחפרו דקל-סגל בנושא, הפכה שעת השידור שלהם למגוחכת יותר, ומבעד לאדי שטיפת המוח קרס בניין הקלפים הלוגי שעליו ביססו את ההשתלחות: "עוד מעט תעלה מחלקת המדיה הדיגיטלית שלנו את הראיון לענן והוא יהיה זמין להאזנה", ליהג דקל. וסגל הסביר שחיילי מחלקת המדיה משתכרים 370 שקלים (500 תיקן דקל) והם היו שמחים לקבל משכורת מרותי שטרית. הנה לכם כל הסיפור: שני עיתונאים שמשתכרים בנדיבות מתקציב משרד הביטחון, מעלים לענן ראיון בעזרת חיילים הממומנים בכספי משלם המסים, ומצטטים ציוצים מטוויטר של מאזינים נזעמים על תקן ההמון המוסת: "היא אמיתית"? שואל מאזין אחד. ומאחורי כל מאזין כזה מסתתר מפגין "צדק חברתי" ממורמר שרוצה שהמדינה תממן לו העלאה במשכורת.
מי שהפתיע היה פרופסור ירון זליכה שהועלה לשידור כעד מומחה לענייני חזירות קפיטליסטית, ולא נפל ברשת. לשאלתם של דקל וסגל מה דעתו על הריטיינר של רותי שטרית, הוא ענה שהיא לא מעניינת. הסיבה המוצהרת שסיפק היתה שהוא מתעסק בכסף הגדול שלקחו לטענתו ראשי מגה כדיבידנד לא חוקי, ולא ב"300,000 לכאן או לכאן". ואולי ישנה עוד סיבה. בסופו של דבר, זליכה מועסק בייעוץ לוועד העובדים של מגה, ומי כמוהו חכם ויודע שהחמאה שלו עשויה מאותו החומר של החמאה שעל ראשה של רותי שטרית. אבל אל דאגה, צמד העיתונאים הנשכנים הגיע לראיון איתו שבע. אחרי הכל, כמה קפיטליסטים חזירים אפשר לבלוע בשעה אחת?
מה שהציבור רוצה, זה להפסיק לשלם את מחיר השחיתות.
חברה כושלת משלמת 300,000 ₪ בחודש
לאשת פוליטקאי במפלגה ששוכנים בה צדיקים יסוד עולם
אין בזה ניחוח של שחיתות ??.
אז תקנה אצל המתחרים
הבעיה עם רותי שטרית היא לא ההתעשרות שלה על חשבון מגה. הבעיה היא הטענות שנשמעות שה"שכר" המופרז שהיא קיבלה, לא קשור לישוריה (הדלים למדי, כפי שניתן לראות בדרך בה היא מנהלת את המשבר הנוכחי) אלא כתשלום של דודי ויסמן למאיר שטרית על כל מיני צ'ופרים שהוא חילק לו בזמן שהיה שר אוצר, תחבורה וישב בעוד כמה צמתים חשובים.
אייל, מערכת משפט
מערכת משפט, אייל
עקיבא: גם מערכת המשפט צריכה לפעמים משהו שידחוף אותה. למשל, חשיפה של המון כסף תמורת משהו מפוקפק.
כשם שלא צריך אוטומטית לצאת נגד כל עשיר, גם לא צריך אוטומטית להניח שאם יש לו כסף, הוא כנראה בסדר.
האם מערכת המשפט תעשה משהו? נחכה ונראה האם יש קייס. האם, גם במידה והיא *לא* תעשה משהו, מותר לי לחשוב שמשהו מסריח? כן. גם בנושא הזה, אנחנו מתנדנדים בין משפטיזציה כפתרון להכל לבין שיימינג כפתרון להכל. שניהם לא פתרון כולל, שניהם תוחבים את אפם למקומות בהם הם לא נדרשים, ושניהם פה ושם יכולים להועיל.
לא מבין למה ללמד סנגוריה על הגב' שטרית? ההסתברות הגבוהה שהמדובר בעסק מסריח מאד מאד. משהו בין שוחד במובן הציבורי לפחות לבין אתנן ואז ל2 הצדדים הנותן והמקבל חלק בסרחון. האתר הזה לפעמים בוחר ללמד סנגוריה על גורמים שאינם ראוים לכך, כך היה גם במקרה של דרעי, גם אם לא מהסיבות המוצהרות והנקין צודק באומרו שלבקורת הציבורית חשיבות .
מאמר משובח, גד.
גד איבגי
לדעתי פיספסתה את כל הענין פה.
מקריאת התגובות ברשת של עמישראל עיקר ההתרעמות לא הייתה
כי הגברת שיטרית קיבלה סכום כה מופרך
ההקשר בין בעלה לבין נותני התשלום, זה הענין
בדיוק כמו התגובות לציורים של עליזה אולמרט שנימכרו בעשרות אלפי שקלים למחפשי פרוטקציה מאהוד אולמרט
כך גם פה
השוחד לא ניתן לבעל השררה, אלה כביכול בעיסקה שבה גובים על חלוקת פליירים מליוני שקלים
אני מצפה מאתר מידה שיאיר באור אמיתי את מה שקורה ולא יעזור לטייח התנהלויות לא הוגנות
חבל
גד
מה התגובה הדבילית הזו לאזרח הפשוט, אז תקנה אצל המתחרים? מה
זה קשור?? האזרח הפשוט העלה את נושא השחיתות השילטונית, מה זה קשור איפה הוא קונה לחם וחלב
זה ההבנה של כותב במידה? ואני לא מזמן התחלתי לקרא באתר הזה
ועד כה ההתרשמות היתה דיי חיובית
רותי עבדה בשביל וייסמן שנים ומאיר נתן לו (אלון) את הזכיון לתחנות הדלק בכביש 6 כשהוא היה שר תחבורה. הפעם זייפת.
כל טקסט שבו מאשימים מישהו בשמאלנות או סוציאליזם הוא מאמר ראוי מבחינת 'מידה' .
כל טקסט באתר "מידה" שבו מאשימים מישהו בשמאלנות או בסוציאליזם הוא טקסט המחייב תגובה מצד מגיבי הקרן החדשה לישראל.
צריך להפריד בין שני נושאים בסיפור הזה: השכר הגבוה (מדי?) והסיבה לשכר (שחיתות?). השכר הגבוה לא מעניין אותי בכלל. אם מגה רואים לנכון לשלם סכום כלשהו לספק כלשהו זה בעיה שלהם. צודקים או טועים – לא מעניין אותי.
אבל, אם השכר הוא בעצם תשלום עבור חקיקה שקידם מאיר שטרית עבור בעלי השליטה במגה (בעיקר עבור עסקים אחרים) אז אני מקווה מאוד שהמשטרה ומערכת המשפט יטפלו בעניין. וכמובן שיש עניין תקשורתי בסיפור.
מסכים לכל מילה
קל להצביע על המרוויחים הגדולים מהעיסוק התקשורתי הנלהב ברותי שטרית: ויסמן, בירן והקיבוצים
השאלות האם שכרה היה מופרז ו/או האם בעלה קיבל שוחד דרכה ו/או האם הדיון מוטה בגלל היותה אישה ומזרחית, הן 'הכסף הקטן' בפרשה. עצם שנזרקה לזירה בכדי להסיח את הדעת מהאחרים. ספין של משרד יחסי ציבור שמצדיק את שכרו
עדיף להתמקד בשלב זה בשלשת הדגים הגדולים, ובכספים הכבדים שמשכו מהרשת על חשבון הנושים, העובדים והספקים. אלו התעשרו והשאר יאלצו לספוג הפסדים כבדים. השאלה הגדולה היא האם משיכותיהם היו חוקיות וסבירות לאור הפסדי מגה, והאם אינם חייבים להכניס יד לכיסם ולכסות את החובות שיצרו
רותי שטרית היא נילי פריאל שלא עשו לה כלום. הגיע הזמן. שטרית זה הון שלטון מסריח מכאן ועד הודעה חדשה. על מי אתה מגן בדיוק
תגובה לנושא חשדות השחיתות: האזנתי פעמים לראיון ולעמליה דואר שעלתה אחריה לשידור. העיסוק בקשרים של בעלה עם וייסמן לא היו במרכז. מה שהיה במרכז הוא פיקנטריה לא עניינית. אם יש חשד אמיתי לפלילים תחקרו כמו שעיתונות אמורה לחקור, שהמשטרה תחקור. אני האחרון לתמוך בקשרי שחיתות. העובדה היא שבהיעדר חומרים מוצקים עד כה בחרו להשתלח.בעוד שבקיבוצים למשל כמעט לא נוגעים, ובאופן כללי זו שעה לא משהו לעיתונות מצד הטיפול המעמיק וההגון בפרשה על כלל הבטיה. שחיתות היא עניין לתחקיר עיתונאי ולחקירה פלילית אם יש על מה, עד אז לאזרח יש זכות בחירה היכן לשים את כספו עבור שירותים ומוצרים וטוב שכל. אז כן, תרכשו אצל המתחרים.
השיטה וזה קורה אצל אמנון לוי היא לשאול כביכול שאלות קשות אבל המטרה המרכזית שלהם היא להסתיר את השאלות הקשות האמיתיות. והכותב הלך שולל אחרי השיטה. מי שאומר שהמשטרה תחקור לא חי בארץ, כך גם מי שאומר שהעתונות תחקור.
כל פעם מחדש שתופסים אנשי ימין מושחתים שגונבים את המדינה קם אחד ואומר ״ובקיבוצים לא נוגעים״ לידיעתך גד הקיבוצים האלה בנו את המדינה שמרו על הגבולות שלה ועבדו קשה להגיע לאן שהגיעו ,נכון קיבלו עזרה המון עזרה אבל נתנו את הנשמה בקיבוץ לא עבדו מ0800 עד 1600 שם עבדו כמה שהיה צריך ואפילו שבעה ימים בשבוע . ומאז בוא הליכוד לשלטון הופסקה ״העזרה״ הקיבוצים נדרשו להחזיר את הכספים ורובם נהרסו כמעט עד היסוד (מבחינה קיבוצית ,והיום הם יותר קהילה ) אבל קהילת הליכוד עשתה את הקופה נלך אחד אחד וניראה כמה מליונים הם עשו על גב האזרח עם המשכורת מינימום ואחד הבולטים הוא שטרית
כמו שעליזה אולמרט מוכרת תמונות ככה עליזה שטרית מוכרת שרותי יעוץ.
בעלה הכמעט נשיא מדינת ישראל שילם כסף לעוזרת כדמי ……. פורסם בתחילת הכתבה. הבעלים של מגה שלמו מעל ומעבר לגברת רותי , האם תשובתה אני אשה יפה ״. פותרת את החידה ? תשאלו את ריצ׳ארד גיר . הוא שיחק בסרט עם שם דומה .
כדי להשפיע צריך להיבחר.
כדי להיבחר צריך כסף.
כדי שיהיה כסף צריך לשלם.
התשלום מבוצע לאחר הבחירות באמצעות השפעה.
ככה עובדת הפוליטיקה.
נתניהו כחלון ליברמן לפיד – כולם מתוחזקים ע"י טייקונים.
אשתו של אולמרט מכרה ציורים.
ולבוז'י יש משרד עו"ד בכיר.
ואשתו של שטרית נתנה יעוץ.
ואשתו של סילבן היא אחות של טייקון ובעלים של עיתון.
מה באמת הסיפור של מגה?
בעיני כותב: סיפור פשוט על עסק פרטי שנוהל בצורה כושלת.
בעיני הסוציאליסטים: בעלי הון שגונבים את העניים
בעיני: דוגמא כמה מודל השוק החופשי הוא, ובכן, מודל בלבד
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4681135,00.html
קבוצת אלון קנתה ב-2003 את קואופ הריבוע הכחול.
– הסתבר שזו לא כזו מציאה, כי העובדים מאוגדים ואי אפשר להתחרות עם רמי לוי וכו' במחיר נמוך.
– להבנתי, מגה גם לא ניסתה ללחוץ את הספקים כמו ששופרסל ניסו
http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3666611,00.html
אפשר להתחרות על שירות; סניפי מגה נעימים ונוחים,
אך מסתבר שלצרכן הממוצע זה לא חשוב- המכירות נשחקו.
מה נשאר לבעלים, שרואים את תרנגולת הפלא שלהם מטילה ביצי זהב קטנות יותר ויותר? לשחוט אותה ולקוות למצוא משהו- אלו ההלואות והדיבידנדים שהבעלים לקחו ממגה, והשכירות הגבוהה שמשכו לתוך "דור אלן נדלן" כל השנים. תועלת אפשרית- הועד ימצמץ ראשון ויסכים להרעה בתנאים. קרה ביוני שנה שעברה, כניראה מעט מדי ומאוחר מדי
כלומר- לא ממש שוק חופשי; שקשוקה ישראלית של הון-עובדים בחוזה- קיבוצי- רגולציה ממשלתית, שהבעלים חשבו שהם מבינים אך טפחה בפרצופם בסוף
לא אפתלא בכלל אם יתברר שרותי שטרית קשורה איכשהוא לשקשוקה הזו; נאמר, שהיא קשורה איכשהוא לועד של מגה או לגורם בקדימה שמשפיע על עסק אחר של קב' אלון..