אקטיביזם שיפוטי, פוסט-ציונות וזכויות מיעוט מופלגות. הכירו את "מחוון המושגים למורה" – המשך האינדוקטרינציה באמצעים אחרים.
סערת אזרחות חדשה סוחפת את התקשורת ואת משרד החינוך. על-פי הדלפות שהגיעו מכותבי הספר והעורך הלשוני שלו, חלה הדתה של המקצוע, חוזקו בו יסודות יהודיים והודגש הנרטיב הציוני-דתי להיסטוריה של מדינת ישראל. אלא שהסערה הזו, כמו רבות אחרות, מחמיצה את הנקודה המרכזית: בעוד 'הארץ' ומחברי הספר מתפלמסים בענייני דת ומדינה וארון הספרים היהודי, תכנית הלימודים נסחפה שמאלה בכל הנושאים העיקריים הנוגעים ליסודות המשטר: מהות הדמוקרטיה, הגדרת הלאומיות, הפרדת הרשויות, זכויות אדם והאקטיביזם השיפוטי.
בכל הנושאים העיקריים הללו, המעצבים את תפיסת הנוער באשר לאופי המשטר של מדינת ישראל, המסר הפרוגרסיבי שולט בכיפה: תלמידי ישראל לומדים על כבוד האדם וחירותו, הסכנות בלאומיות ועליונות השופטים על הכנסת.
הסיפור הזה – סיפור השתלטותו של השמאל הקיצוני על תכנית הלימודים באזרחות – אינו מתרחש בספר הלימוד הרשמי. שם, לאחר שנים רבות ובעקבות התנהלות שערורייתית של מפקח המקצוע הקודם, אדר כהן, עברה חלק מהאינדוקטרינציה מיתון ושינוי (גם אם לא בטוח שתמיד לטובה). אך הסאגה האמתית מתרחשת בכלל במקום אחר: הכירו את "המושגון" או בשמו הרשמי "מחוון מושגי יסוד למורה", מסמך שחיברה פקידה במשרד החינוך, המפקחת על המקצוע יעל גוראון, שמחליף למעשה את ספרי הלימוד.
תפקיד המושגון הוא להדגיש למורים את הנושאים שייכללו בבחינת הבגרות. ומכיוון שההצלחה בבגרות היא מטרתם העיקרית של המורים והתלמידים, לכולם ברור היטב: מה שכתוב במושגון הוא הקובע, לא מה שנאמר בספרים.
כך בעוד הספר עובר דרך ייסורים של חידוד, דיוק, ביקורת ציבורית ובדיקה מקצועית, נכנסה דרך הדלת האחורית המפמ"רית גוראון והשליטה סדר יום שמאלני-פרוגרסיבי משלה. וכך קובץ וורד פשוט שנשלח בתפוצה למורים ומופיע באתר המשרד, מייתר עבודה מקצועית של שנים. כך, כבר לא כל כך משנה מה כתוב או לא כתוב בספר. המושגון מכריע.
מושגון בשיגעון
המושגון של גוראון היה במוקד סערה בוועדת המקצוע בחודשים האחרונים. הוא עבר שינויים רבים ששיקפו את המאבק המקצועי שמתנהל במשרד. הגרסה המקורית של גוראון שהייתה קיצונית ומוטה ביותר, התמתנה בגרסאות אחרות. אך גם בגרסאות האחרונות, שעוברות שוב ושוב עדכונים והשמאלה, ניכרת דומיננטיות של האג'נדה הרדיקלית בתכנית הלימודים.
במהלך הדברים אף התפטרו בזעף חלק מחברי ועדת מקצוע האזרחות. טענתם הייתה משולשת: האחת, המושגון הוא כלי שגוי מבחינה פדגוגית. אי-אפשר ללמוד אזרחות באמצעות שינון אוסף של הגדרות קצרניות; זה נראה כניסיון אינדוקטרינציה פשטני אם לא מעליב, ולא כחינוך לחיים בוגרים במשטר דמוקרטי. השניה, המושגון מוטה מדי מבחינה פוליטית ואידיאולוגית. ייתכן שהבעיה הזו כלל איננה פתירה כשמדובר בכלי פשטני שכזה, שלא יכול לתת ביטוי הוגן למרחב המורכב של האידיאולוגיות בישראל. ושלישית, הפרוצדורה שבה הוצג וקודם המושגון איננה ראויה ואיננה תקינה.
החדשות הרעות הן שבקרב על הנוסחים ניצחה בסופו של דבר המפמ"רית יעל גוראון את הוועדה המקצועית. היא ניצחה בין השאר בזכות הגיבוי המפתיע שקיבלה מיו"ר הוועדה ד"ר אסף מלאך, וסיבותיו עמו. כך, המושגון כפי שהוא היום הוא מוטה ושמאלי בסוגיות הקובעות.
אתן כמה דוגמאות שיעזרו לקורא להבין עד היכן הגיעו הדברים.
נבחן ראשית כיצד מתוארת מדינת הלאום היהודית. ביחס לגרסאות המוקדמות, המושגון החדש מטשטש ומעמעם את המושגים. "מאפיינים של המדינה היהודית" בגרסא מוקדמת הפכו ל"מאפיינים היהודיים של המדינה"; "מדינת הלאום" הפכה ל"מדינת הלאום הדמוקרטית"; הקביעה האמפירית כי "הסכמתם של רוב אזרחי ישראל על הגדרתה כמדינה יהודית מחזקת את הסולידריות ביניהם ומסייעת לחוסנה של המדינה" הפכה להבעת דעה בנוסח "יש הטוענים כי…"; וההצדקה הדתית-מסורתית למדינה היהודית נמחקה לחלוטין.
ומה לגבי הדמוקרטיה? המושגון קובע לתלמידים אקסיומות שגויות המבוססות על תיאוריה פוליטית ולא על החוק. כך למשל נקבע במושגון החדש כי "אסור לרוב לקבל החלטות שפוגעות באופן לא סביר בזכויות יסוד ובמיוחד בזכויות המיעוט". בכל הנוגע לזכויות מיעוטים הוספה למושגון ההערה התמוהה כי מעבר לזכויות הפוליטיות הרגילות הם זכאים ל"שותפות בניהול המסגרת המדינית". גם ההנחיה להוראת נושא מערכת המשפט שונתה באופן מהותי. תחת פירוט רבים מתפקדיו של בית-המשפט העליון והבהרה כי כשמדובר באקטיביזם השיפוטי והפרדת הרשויות יש ללמוד בעיון גם את "הוויכוח לגביהן", נותרה ההגדרה המצומצמת האהובה על השמאל: "בג"ץ – ביקורת שיפוטית, אקטיביזם שיפוטי", משל היה אהרן ברק מאבות הדמוקרטיה הליברלית.
המושגון החדש גם ממעיט בתפקידה של ישראל כציר המרכזי של העולם היהודי. נמחקו בו דוגמאות לפעולת המדינה לטובת יהודים במצוקה (כהעלאת יהודי אתיופיה), הוסר תיאור של איפא"ק כדוגמה לסיוע של יהודי התפוצות לישראל. לא רק היהודים סובלים מהחלשת מעמדם. גם העובדה שחלק מהנוצרים בישראל מעוניינים להירשם כארמים נמחקה כליל.
מבחינה היסטורית, מושגים הנוגעים למלחמת העצמאות הפכו לנרטיבים עמומים ונתונים לפרשנות. בגרסה הקודמת תוארו תביעות הקרקע של הערבים ובעיותיהם החברתיות, ופורטו הנסיבות שהובילו ליצירתו של המיעוט הערבי: "המלחמות בין ערבים ויהודים… בריחת מאות אלפי ערבים בזמן מלחמת השחרור". כמו כן תוארה פעילותן של "תנועות אסלאמיות בקרב ערביי ישראל המסרבות לקבל את הלגיטימיות של מדינת ישראל מטעמי דת". עד כאן טוב ויפה. אלא שבמושגון האחרון נותרו מהתיאור רק אמירות כלליות ללא פירוט התוכן ("סיבות היסטוריות, גיאוגרפיות, חברתיות ופוליטיות"), וסוגיית הנכבה נותרה פתוחה לפרשנות.
זוהי, אם כן, תמונה המצב בלימודי האזרחות: המושגון של גוראון עוקף בפועל את ספרי הלימוד המאושרים; גוראון ויו"ר ועדת המקצוע העיפו לכל הרוחות את דרישות ועדת המקצוע, שהיא נציגת הציבור האחראית על תכנית הלימודים, עד להתפטרותם של חלק מהחברים; ובסופו של דבר המסמך השערורייתי הזה מתעדכן שוב ושוב כך שהוא משקף לתלמידים את האזרחות במדינת ישראל כעניין הנובע מן האידאולוגיה של השמאל.
שובו של השמאל
מי שמכיר את הרקע האישי של המפקחת על המקצוע, יעל גוראון לא מופתע. בשנים האחרונות מתנהל מאבק עז על אופיים של לימודי האזרחות, לאחר שהמפקח הקודם על המקצוע, אדר כהן, פוטר מתפקידו על-ידי שר החינוך גדעון סער. הרקע לפיטורים כלל טענות לאי-סדרים והטיה אידאולוגית בחומרי הלימוד.
והנה, מסתבר שגוראון, הנחשבת לאשת שמאל מובהקת, מקורבת מאוד לאדר כהן. היא התגייסה למאבקו של אדר והביעה הזדהות מלאה עם עמדותיו ופעולותיו.
הקשר בין גוראון לאדר מתבטא גם בחברות בגוף המכונה ה'מועצה לרוח האדם בחינוך', המגדיר את מטרות החינוך לאזרחות כך:
חינוך לאזרחות פעילה ודמוקרטיה – חינוך שמחזק ערכים דמוקרטיים, יוצא נגד גזענות, ומקדם הכרה במיעוטים לאומיים (ערבים) וקבוצות אתניות (מזרחים, אתיופים, רוסים) … חינוך אזרחי עם דגש על חינוך לערכים של דמוקרטיה, סובלנות וקיום פלורליסטי בחברה רב תרבותית.
הציטוט הזה הוא סיכום דעתו של השמאל על המשטר הדמוקרטי, ומשקף היטב את נסיונו לשלוט בחקיקה דרך כפיית ערכים הנשענים על הגדרה-מחדש של הדמוקרטיה. באורח פלא, ואולי לא, בחודשים האחרונים אתר המועצה הוסר מהרשת (הציטוט לעיל נלקח בחודש יוני). למזלנו הוא נשמר בארכיון הרשת, וניתן לגלוש בו כאן. אגב, אי-אפשר שלא להתאפק מהערה אירונית: אותם אנשים המתעקשים להגדיר את הדמוקרטיה לא כשיטת משטר אלא כשיטת ערכים הכוללת סובלנות ופלורליזם, מתעקשים לכפות על תלמידי ישראל רק את התפיסה הזו, ולהסתיר מהם את ההגדרה המקובלת בכלל העולם של דמוקרטיה.
על כל פנים, מה שלא הצליח אדר כהן להשיג באמצעות כתיבת תכנית לימודים שלמה ופרסום ספרים, עומדת גוראון להשיג באמצעות "מחוון מושגים". ובניגוד לאדר כהן, שעמד מול משרד שהונהג בתקיפות על-ידי ד"ר צבי צמרת ואחרים, גוראון, בגיבוי מפתיע של יו"ר ועדת המקצוע ד"ר אסף מלאך, לא תיתן לוועדת המקצוע לעמוד בדרכה.
הפרוטוקולים חושפים
מה שיכול ללמד על צורת ההתנהלות של גוראון, הוא האופן בו מתעקשים במשרד החינוך לטשטש את הוויכוח העז שהתנהל בוועדת המקצוע בנוגע למושגון. בתגובה לפניות טוענים במשרד החינוך כי "המחלוקת בוועדת המקצוע כלל לא עסקה בתכנים, אלא בשאלה האם פרסום מילון מושגים למקצוע יועיל מבחינה פדגוגית". אין ספק שהתגובה נועדה "לרכך" את ההחלטה לפרסם את המושגון. אלא שהפרוטוקול של ישיבות הוועדה, שהגיע לידי 'מידה', מוכיח כי טענת משרד החינוך אינה משקפת את המציאות.
כך, בדיון ארוך שהתנהל ב-2.8.2015, נידונה רשימת המושגים הראשונה, זו שהופצה על-ידי יעל גוראון. בדיון ניכר כי חברי הוועדה הטיחו ביקורת חריפה במושגון, גם מבחינה פדגוגית, אבל גם מבחינה תכנית ומבחינה פרוצדורלית. כך למשל העירה ורדה אשכנזי: "המורים ישננו, יבחנו על השינון ומה עם תכנית הלימודים וספרי הלימוד? המקצוע מכוון לפלורליזם אך פה מכוונים לתפיסה אחת. המושגון חותך". ועוד הוסיפה אשכנזי: "מי כתב את המושגים (אין חשש להטיה?) מי מאנשי האקדמיה עבר על המושגים?". אשכנזי גם מביעה דאגה מכך ש"הספרים אושרו לאחר תהליך ארוך מאוד… האם המושגון עשה תהליך דומה?" ועוד: "כל חומרי הלמידה מחוייבים אישור האגף על חומרי הלמידה והחומרים הפדגוגים. קשה לי מאד עם המסמך הזה".
חבר ועדה אחר, ד"ר אפרים פודוקסיק מהאוניברסיטה העברית בירושלים, העיר במפורש על תכני המושגון: "ראיתי כמה דברים שלא מבוסס על תכנית הלימודים ויש כמה מושגים ש"נולדו להם"… מושגים כמו "זהות", הגדרות שונות למדינות לאום, ויש מושגים שלא נמצאים". לדבריו, שינוי תכנים בדרך הזאת הוא דבר פסול מיסודו "כשאנו מדברים על … מושגים שלא עברו פיקוח, וזו דרך להכניס הטיות שונות למקצוע והציבור לא יודע מזה".
חברה אחרת, בלהה גליקסברג, הבהירה שעקרונית היא מתנגדת למושגון, אך היא סברה כי "כשיעל נכנסה לתפקיד אחרי תקופה סוערת היה נכון לפרסם כמה מושגים". והנה כעת "קם הגולם על יוצרו ונהיה גדול מאד". גליקסברג סיכמה: "לזה אני ממש מתנגדת".
אחת השאלות שהטרידו את חברי הוועדה הייתה זהות מחברי המושגון, והתשובה שקיבלו מגוראון, על-פי הפרוטוקול, צריכה להטריד כל קורא: "קבוצת אנשים ישבו ואספו את המושגים". הקביעה עוררה תמיהה. בלהה גליקסברג יצאה בקריאה: "אני לא יודעת מי כתב את המושגון. אנשי אקדמיה? יש פה אחריות אקדמית?" על כך השיבה גוראון: "מוכנה לגלות רק לאסף" [הכוונה לאסף מלאך, יו"ר ועדת מקצוע האזרחות, ע"ב]. לתשובה כזו, בוועדה ממלכתית פדגוגית, אין מנוס אלא לקרוא קנוניה.
אבל הדברים חמורים עוד יותר. על-פי גורמים בוועדה, בסוף אותה ישיבה אף טרחה גוראון להבהיר לנאספים ש"אתם יכולים לדבר כמה שאתם רוצים, אני אעשה את מה שאני חושבת לנכון". האם לכך התכוונה המפמ"רית הדמוקרטית-פלורליסטית בדברים שנאמרו לפרוטוקול: "אני יודעת שלפעמים אני יכולה להגיע על הקצה כדי לקדם את המטרות"?
התמונה, אם כן, ברורה: חברי הוועדה התנגדו באופן נחרץ לשימוש במושגון ולתכנים שבו. על-פי התכתבויות והמסמכים שהגיעו לידינו, התנגדות זו נמשכה גם בהמשך הדרך, כאשר הוצגו גרסאות "מתוקנות" של המושגון, והיא זו שהובילה בסופו של דבר להתפטרותם של חברי וועדה בכירים: ד"ר הדר ליפשיץ וד"ר אפרים פודוקסיק.
ניצחון הקרמניצרים
אז מה היה לנו כאן? "קבוצת אנשים" בעלי נטייה שמאלית ש"ישבו ואספו את המושגים", הצליחו לעצב דה-פקטו את תכנית הלימודים באזרחות במערכת החינוך, תוך נטרול נציגי הציבור שבוועדת המקצוע ועקיפת הנהלים המסודרים לעיצוב תכניות לימודים. בשורה התחתונה, ספרי הלימוד – ותהא הסערה הציבורית סביבם כאשר תהא – כבר אינם רלוונטיים. המורים יודעים היטב היכן מרוחה החמאה בבחינות הבגרות: על הפרוסה השמאלית.
הוויכוח שפרץ בימים האחרונים על "ההדתה" של לימודי האזרחות בישראל הוא הסחת דעת. תחת הוספה של עיטורים יהודיים ודתיים שונים, העקרונות הבסיסיים של המקצוע עוברים שבירה חזקה שמאלה. יותר יהדות או פחות יהדות? כל זה לא משנה כאשר כולם כבר מזמן וויתרו על שלטון העם, הפרדת הרשויות ועקרונות הציונות. כהן, קרמניצר, גוראון וחבריהם ניצחו: תלמידי ישראל ימשיכו להיות חשופים לאינדוקטרינציית זכויות האדם, בספרים, בשיעורים ובמבחני הבגרות. רק שהפעם הכל נעשה תוך ציטוטי רמב"ם ורמח"ל וביזוי הפרוצדורה הנאותה והפיקוח הציבורי. לא לתינוק הזה פילל העם היושב בציון.
ממשרד החינוך נמסר: "המחוון הופץ בשיתוף מלא עם יו"ר ועדת המקצוע והמפמ"רית ובהלימה לתכנית הלימודים".
מיושב ראש ועדת המקצוע, ד"ר אסף מלאך נמסר: "בהינתן המושגון הגרוע שהיה בידי המורים כאשר נכנסתי לתפקידי הבנתי שהמורים ימשיכו להשתמש בו ולהיות חשופים להגדרות הבעייתיות שבו, אלא אם כן נניח בפניהם מושגון מחייב אלטרנטיבי ובו הגדרות מקצועיות ומאוזנות".
מהי "ההגדרה המקובלת בכלל העולם של הדמוקרטיה" ?
ההגדרה המקובלת של דמוקרטיה היא כמובן "שלטון העם".
זהו פשוט התרגום של המילה מיוונית.
זו בדיוק הבעיה בישראל. נותנים לעם להחליט ולא לציבור הדמוקרטי הנאור, המבין בערכי הדמוקרטיה ומוכן להילחם עבורם!
או במילים אחרות
הציבור ה"דמוקרטי" רוצה אריסטוקרטיה.
הציבור הדמוקרטי הנאור? זה שליקק את טחוריו של ערפאת ועתה הוא מדשן את הקרקע הפוריה עליה צומחים הארגונים האיסלמיסטים? חושך מצרים הוא תיאור דל להכרתו של בן האצולה השמאלני
דמוקרטיה זהו שלטון השמאל,גם כאשר הוא נמצא במיעוט
השמאל לא השתלט לאחרונה על לימודי האזרחות. מאז קום המדינה הוא המכתיב את לימודי האזרחות. השוני היחידי הוא שהשמאל עצמו משתנה, השמאל הקיצוני משתלט על השמאל הציוני. השאלה הגדולה היא מתי הימין, השולט לכאורה על משרד החינוך, יתחיל להתערב ולהשפיע על המתרחש בטריטוריות שהשמאל תפס עליהן בעלות ומסרב להרפות
שאלה נלווית, ולכאורה לא קשורה, היא מתי הימין יתחיל להשפיע על סדר היום התקשורתי. מתי ערוצי התקשורת המוטים לימין (ערוץ 20, גלי ישראל, ישראל היום ואפילו אתר מידה) יציפו נושאים ויקבעו את סדר היום, ולא רק יגיבו לעיתון הארץ, ערוצים 2 ו 10, גלי צה'ל ועוד
כל השנים מספרים לנו ש"העם" רוצה תכנים יהודיים, לאומיים, ימניים, אבל כשהתכנים האלו משודרים, אף אחד לא צופה. מעניין.
הימין יתחיל להשפיע רק לאחר הדחת נתניהו השמאלן, ובחירת הנהגה ימנית,ציונית אמיתית.
אני לא מבין מה הבעיה. ברפואה מקובל ברגע שיש אבחנה על מחלה ומכירים את הגורמים למחלה ובמיוחד שהיא סרטנית ומתפשטת ההמלצה היא להסיר ולעקור את הגורם ולהביא לידי הבראת החול.
מערכת החינוך שלנו נמצאת במצב של חולי בתכנים המורכבת ממלאי תפקידים בכירים שמונו על ידי שרי חינוך סמולנים שעדיין נותנים את הטון גם ואם השר החדש וממלאי תפקידי האמון שלו מנסים לשנות ולנטוע ערכים לאומיים בחינוך, פקידונים אלה עם המערכת הפוליטית העומדת מאחוריהם יוצאים במחול שדים והכרזות על קץ הדמוקרטיה.
הם לא מקבלים דמוקרטיה של רוב שאינו מורכב מדעותיהם הפוליטיות. אך בדיוק כאן המקום להשתמש בכוח שהבוחר הקנה לכנסת ולממשלה המכהנת שהיא תשליט את דרכה מסמכותה. וכל אותם פקידים שאינם בראש ובדרך של המערכת שיתכבדו ויפנו את הכסא ואם טרם הבינו זאת יש לחדיח אותם אל מחוץ למערכת, דוגמת אדר כהן, ולשלח את יעל גוראון ודומיה בעקבותיו.
והגיע הזמן שיפנימו שמחנה הימין נבחר באופן דמוקרטי והוא בשלטון.
נפתלי בנט , מה הואילו חכמים בתקנתם, אם את ספר האזרחות עוקפת באמצעות חוברת מושגון הדוקטרינה השמאלנית? האם בחוברת הזו שעל פיה מלמדים בסופו של דבר מורי האזרחות , לא תטפל ?
הגיע הזמן שנשתמש במושג שמאל קיצוני. כי שמאל נורמלי גם מתנגד להטיות מטורפות כאלה!
אין שמאל נורמלי בישראל אולי פעם היה, הוא נעלם.
לתופעה שמתרחשת במשרד השפטים, התרבות, החינוך, ובצבא יש שם מדוייק ומטריד יותר. מי שכופה בחתרנות ובמימון זר דוקטורינות על ציבור במדינה דמוקרטית ראוי לכינוי המדוייק. אנחנו רחמנים, חוששים מיצירת קרע ולכן מסתייגים מהפצת המילה מאז שרבין נרצח והימין – כולו, הפך לקיצוני. זה גם לא עניין של סתימת פיות. מדובר בגניבת הכוח והמימון הציבורי לקידום אג'נדה שכולה פלסטינית. זאת בגידה.
ברצינות, מה הטעם בהצלחה בבחירות, אם בפועל האופוזיציה שולטת מהדלת האחורית? הימין מצליח יפה בבחירות כבר שנים רבות, ולא מצליח לשלוט בפועל, מסרב להסיר את המעצורים שבולמים את דרכו. אולי ביבי פשוט לא מאמין בדרכו? א
ואיפה נפתלי בנט ? נרדם בשמירה
הבעיה התחילה מכך שהחליטו שכל תלמידי ישראל חייבים ללמוד אותו הדבר באזרחות. בעבר למדו כולם משטר והיתה בחירה של נושא בהעמקה. כך למדו חלק מהתלמידים את הנושא של פערים ומצוקה, חלק חברה דת ומדינה וחלק למדו על הסכסוך הערבי ישראלי. בתכנית החדשה שהוחלט עליה לאחר רצח רבין, הכניסו את כל נושאי הבחירה לתוך התכנית המחייבת את כולם.
כך נוצרו שתי בעיות.
א. שטחיות . לא ניתן ללמוד נושאים כמו מדינת רווחה לעומת כלכלה ליברלית בכמה שיעורים וכיו"ב
ב. חוסר הסכמה-מכיוון שכל אחד מפרש אחרת את מושגי הדמוקרטיה ולכל אחד יש מה לאמר בנושא
הפתרון הוא לחזור לנושאי בחירה ושכל אחד ילמד לפי טעמו(כמובן עם רגולציה בסיסית כמו בכל תכניות הלימודים
קודם כל להירגע. אפשר לחשוב שתלמידי התיכון הישראלי הם שיות תמימות שמחכות שמוחן יישטף בידי המורה לאזרחות. החומר יועבר, ייכתב, ישונן לבגרות, ויישכח מיד. לדעתי כותבי תוכניות הלימוד האלו בכלל יורים לעצמם ברגל, כי כשהם כופים תוכנית שלא המורים ולא התלמידים מאמינים בה, הם יוצרים ניכור בין התלמידים למערכת ומונעים דיון אמיתי על טיב הדמוקרטיה.
ומהי הדמוקרטיה? נאמנה עליי קביעתו של אסא כשר: שלטון ההגינות. שלטון הרוב (שהרי הוגן שהרוב יקבע למיעוט ולא להיפך) שלא רומס את המיעוט.
אתה כמובן טועה. המורים והמפקחים יודעים טוב מאוד היכן מרוחה הריבה ואיזה צד של התקליט כדאי להם להשמיע כדי להתקדם במערכת. התלמידים שבהם אתה מזלזל מושפעים גם מהתקשורת רואים בחלק מהמורים כאורים ותומים. לגבי הגדרת הדמוקרטיה אני די משוכנע שאף מילונאי לא חשב שצריך לסייג את הברור מאליו. לא ייתכן שאזרחי דמוקרטיה ריבונית יקבלו תשלום ממדינה זרה כדי לייצג אינטרסים ולקדם אג'נדות שנדחו בקלפי.
מערכת החינוך מייצגת תפיסה בולשביקית שבה הילד שייך למדינה האחראית על עיצובו, ברוח חדר הילדים של הקיבוצים. השתלטות השמאל על המדינה עם הקמתה היא העומדת בבסיס המציאות הנוכחית. אי אפשר לשפר את המבנה הזה. גם אם בנט יאמר אני ממשיך לעצב את הילד אבל אעשה זאת בצורה נכונה, זו אמירה לא מוסרית. אי מוסריות דומה קיימת בניסיון הכפייה של לימודי ליבה על מי שלא רוצה בכך. אין פתרון אחר זולת ביטול הלאמת מערכת החינוך על ידי המדינה והעברתה כולה טוטלית לידים עסקיות פרטיות, עם תמיכה שולית של שוברים כרעיונו של מילטון פרידמן. כמובן שבמקביל ראוי שתקום פה שכבת ביניים אמידה וחופשית היכולה לקום רק בסביבה נטולת או מעוטת מיסים.
ניסו את זה, זה לא הלך. אתה מתאר את צורת החיים שהתנהלה במערב במאה התשע-עשרה, וזה היה עבור אותו מעמד ביניים שאתה מדבר עליו. הוא פשוט לא היה קיים. תור הזהב של אותו מעמד ביינים היה השנות השיקום שלאחר המלחמה. כאשר המיסים היו גבוהים בהרבה מהיום, היום חברות ציבוריות רבות כולל איגודי אשראי קואופרטיביים ועובדים רבים היום מאוגדים מקצועית על פי בחירתם ובשליטתם. אלו התנאים שהולידו את מעמד הביניים המדובר, פרידמן עשה את הטעות של השמאל. הוא מדבר על הדרך בה העולם אמור לעבוד, לא על איך העולם עובד בפועל.
אני מציע לך לקרא את קפיטל למאה ה21 של פיקוטי.
פיקטי הופרך מזמן.
המסים ירדו לאחר המלחמה, ו"תור הזהב" היה יכול להיות זהוב הרבה יותר עם היו יורדים למה שהיו לפני המדיניות של שנות ה30. היו התפתחויות טכנולוגיות מדהימות ועברו למשק בו שני ההורים עובדים + בייבי בום -אז כן הייתה צמיחה שהואטה ע"י מדיניות קיינסיאנית.
תור הזהב האמיתי היה במאה 19, התקופה שבה כולם נהרו אל ארץ ההזדמנויות מכיוון שזה באמת היה המצב, היום המוביליות החברתית בארה"ב היא מוכה בהרבה יותר מאשר בעבר והצמיחה קטנה בהרבה יותר.
בוקר טוב אליהו. אני פוטרתי מתרגול בשני בתי ספר בהם עבדתי במשך שנים אחרי שהעזתי להתעמת עם מורים שמאלנים שאמרו לתלמידים שברים בנוסח "הר הבית תמיד היה של הערבים, תמיד היו כאן ערבים, ויהודים? באו לכאן בעליות. " מורה לאזרחות מתיכון אחר דברים בנוסח "אני לא קורא ישראל היום, למה? זה העיתון של ביבי. בית"ר ירושלים פשיסטים, בנושא השסע העדתי עוד הרחיב ואמר שאשכנזים הם בהכרח עשירים ובהכרח חילוניים , תזכירו לי לשאול את סבתי ששרדה את אושוויץ , עלתה באניית בקר לארץ , ופלשה לאיזה חורבה ערבית נטושה ללא גג עד כמה היא מתפלשת בכסף ולמה יש איזה מורה בתיכון שאומר שאחרי שעלתה לארץ הנרות שהדליקה וביהכנ"ס שסבי הלך אליו לא היו ולא נבראו כי איזה מורה בור אומר "בהכרח" ומאכיל את הילדים שלנו בשנאת הזולת במסווה של שעור אזרחות. מורה שבחדר המורים אמר דברים כמו האליטה האשכנזית מנצלת את הספרדים. כשדיבר על הפלגים הדתיים דיבר על דתיים לאומיים וציין כדוגמה טיול בו מורה אמרה באוטובוס תפילת הדרך למרות שהילדים אינם דתיים, אך הם אמרו אמן לתפילתה, ומורה נוספת שנכחה באוטובוס הלכה והתלוננה עליה בהנהלה בגין כפייה דתית. תלמידי הכיתה אמרו לו, איפה הסובלנות ? אם לתלמידים לא הפריע, אז מה מפריע לך? הוא אמר "לי? לי זה מפריע מאוד כי יש פה כפייה דתית, אני אנטי-דת" על ביבי הוא לכלך מדי יום, ועל המתנחלים הוא אמר: " מה אכפת לי שמישהו החליט לגור בשכם? מה זאת אשמתי? אתם יודעים למה הם נמצאים איפה שהם נמצאים? מסיבה אחת- דת " באחת הפעמים אמרתי לו במהלך השעור שזה מוגזם, הוא בא אליי אחרי השעור והוא צעק עליי מול חדר מורים שלם" את לא תדברי בשעורים שלי " מכבודי למבוגרים ממני , אמרתי בסדר. לאחר שני שעורים מאז אותו דיבור עלוב , הוא הבין שכוונתי לפנות להנהלה והוא מיהר לדבר איתם לפניי ולהוציא אותי מהשעורים. לאחר שיחה עם ההנהלה הובן מיהו , אך היות ומתרגל שעובד כמו 10 מורי מערכת עדיין נחשב לבורג קטן במערכת וניתן לבעוט אותו למרות שהוא האדם האמיתי המעמיד את טובת התלמיד על פני טובתו שלו. מורים יקרים להיסטוריה ואזרחות תמיד הציגו את שני צידי המטבע, כי להפוך שעור לכלי הסתה לא מייצר אזרחים טובים בישראל, אלא אזרחים ממורמרים ששונאים את זולתם ומדינתם. בדיוק כמו אותם מורים שצר היה לי להקרות בדרכם. שיתביישו להם.
הסיבה שהשמאל שולט בתכנים של ספרי הלימוד, היא אבולוציונית. כי המקצוע דורש רמת משכל מסיומת ואופקים רחבים.
נאמר כראוי לצאצא של קופים. אלט גם נשמע מה הסיבה להעדרות השמאל מקביעת תכנית הלימודים במקצועות מדעים מדויקים ומתמטיקה? כולי אוזן…
השתלט על לימודי האזרחות?
תן לי תחום אחד בחיינו שהשמאל הטרוריסטי לא השתלט עליו.
ומי מינה את היערי הזה לעורך לשוני?
אז אולי מישהו מהאנשים פה יגדיר לי מה זו כן דמוקרטיה ? אם דמוקרטיה היא לא זכויות אדם, לא חופש ביטוי, לא שיוויון בפני החוק, לא הגבלה של עריצות הרוב, לא התחשבות בזכויות המיעוט לא ביקורת חופשית – מה היא כן ? ללכת פעם בארבע שנים ולשים פתק בקלפי ?
הרושם שלי הוא שרבים מאלה שמבקרים את השמאל היו מעדיפים שלא יהיה פה משטר דמוקרטי, כי פרט לביקורת על השמאל הם לא מציעים שום אלטרנטיבה.
נתחיל בעיקר- דמוקרטיה היא שלטון הרוב.
הרוב בישראל לא רוצה מדינת אפרטהייד ולכן מפלגות ימין "קיצוניות" לא קיבלו מנדטים. הרוב לא רוצה למסור לערבים שטחים ולא לייבא אומללות מאפריקה. הרוב לא רוצה שמדינות זרות יתערבו בענייני המדינה דרך סוכנים שמקבלים שכר עבור הומאניות. עוד מעט הרוב יקרא להם בוגדים, ובצדק.
יונת – את שמה לב ששוב את כותבת מה לא ? "הרוב לא רוצה…".
אבל השאלה היא מה כן ? מה הרוב רוצה וכיצד הוא פועל להשיג את מטרתו ?
יתר על כן – האם שלטון הרוב פירושו שכולם חייבים להסכים איתו ? שמי שחושב אחרת אין לו מקום פה ? ומה לגבי זכויות המיעוט, מה לגבי שיוויון ללא הבדל דת גזע ומין (כפי שנכתב במגילת העצמאות) ? האם אלה אינם חלק מדמוקרטיה ?
דמוקרטיה היא החלטת הרוב והגנה על זכויות המיעוט, כאשר המיעוט הקטן ביותר הוא הפרט: היינו, דמוקרטיה היא החלטת הרוב והגנה על זכויות הפרט. ומי הוא הפרט? כל אחד ואחד מאיתנו.
כולנו, וכל אחד מאיתנו, יחודיים — מה לעשות?
לכן, נחוצים לנו פחות אחידות — פחות הומוגניות — והרבה יותר גיוון בבתי הספר שלנו!
בעל טור בעיתון ביכה לאחרונה את חוסר הידע המדעי אשר קיים אצל המבוגר הישראלי הממוצע, חוסר ידע שבא כנראה כתוצאה מהמצב הירוד באופן תהומי של החינוך במדינה. כפי שקורה לעיתים קרובות, הטור נחתם ברמיזה שהפינים יכלו ללמד אותנו דבר או שניים כיצד לתקן את המצב.
אינני חושב שאני היחידי שכבר התעייף מלשמוע כמה שעלינו ללמוד מהפינים בתחום החינוך. ראשית, מעולם לא ראיתי מחקר רציני משווה את הידע האמתי של המבוגר הפיני הממוצע עם זה של המבוגר הישראלי הממוצע. אין לי מושג מה מחקר כזה היה מגלה, כפי שאיש איננו יודע זאת; עובדה זו, לעצמה, היתה צריכה להביא את האנשים לחשוב, בטרם הם מפצירים בנו לגרום לבתי הספר שלנו להדמות לבתי הספר הפינים. שנית, השוואות כאלו תמיד משמיטות את הנקודה העיקרית: לאמור, שלחינוך הפיני יש מטרות מאד שונות ממטרותיו של החינוך הישראלי. המבוגר הפיני האידאלי, כפי שנתפס על ידי חברתם, דומה במעט לאידיאל של המבוגר הישראלי, כפי שמתארים אותו לעצמם רוב האנשים פה. בטרם נעתיק את בתי הספר של מישהו אחר, מוטב שנהיה לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים להעתיק את התרבות שלהם בכללותה, ואני מאד מסופק אם לרוב הישראלים היה נוח לחיות כפי שהפינים חיים. לבסוף, ראוי לציין שישראל עצמה נמתחת ביקורת גוברת והולכת על בתי הספר שלנו, ומספר גובר והולך של מבקרים משקיע זמן ומאמץ רבים ללמוד את בתי הספר הפינים ולנסות לעצב את בתי הספר הישראלי על פי הדגם של בתי ספריהם!
אולם הטיעון העיקרי שלי נוגע עמוק יותר. מדוע שמישהו יחשוב כי חשוב למבוגר הישראלי הממוצע לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים? היכן מסתיימת צורה זו של נכונות למלא רצון אחרים? האם מבוגר חייב להיות בקיא בכלכלה ובכספים, כדי שכל אחד יתמצא בתיאורית הכספים (התאוריה המונטרית), מימון החוב, בנקאות וכספים, יצירת הון פרטי וציבורי, וכד'? האם על כל אחד ואחד מאיתנו להבין את התאוריה של מוליכי העל, אלקטרוניקה, בנייה ותחזוקת מחשבים? האם זה חשוב לכל מבוגר להיות מומחה בכימיה אורגנית, בביוכימיה, בכימיה הפיזיקלית של החומרים הרדיואקטיביים, בתיאורית הפטרוכימיה? האם על כולנו להיות מסוגלים למצוא את דרכנו במבוך של נושאי המזרח התיכון, הפוליטיקה של האזור הבאלטי, של הלאומנויות האירואסיטיות, של תולדות השבטים האפריקניים? כל אחד מהנושאים האלה, ובפירוש מאות נושאים נוספים, משחקים תפקיד מפתח בהתפתחותה של החברה המודרנית, במדינתנו ובכל העולם כולו. לדרוש מכל אדם שיהיה בעל ידע, ואפילו התחלתי, בכל הנושאים כולם, פירושו לגבור על היכולת האינטלקטואלית של אחד כמו אריסטוטלס, או אחד כמו ניוטון, או כל אחד מ"אנשי (או נשות) הרנאסנס" הדגולים הידועים.
אנשים אשר מסנגרים על ההנחה, על התיזה, כי בחברה כמו שלנו, חברה דמוקרטית, על כל אדם מבוגר להיות בעל ידע המתאים לביצוע העבודה, במגוון רחב של נושאים, אינם מבינים כיצד תרבות דמוקרטית מודרנית ונעלה פועלת. במרכז הכל נמצאת מערכת אחסון המידע שלנו, מציאת והבאת המידע, והפצתו, אשר מאפשרת לנו לצבור כמות עצומה — למעשה אין סופית — של ידע, של חשיבה יצירתית, ושל נסיון אנושי, ולהשתמש בה באופן יעיל. הגורם הראשון שהוא מפתח בתהליך זה הוא תוצר העבודה של כל יחיד בתרבות, כאשר הוא או היא עמלים בגן הקסום והמיוחד של הנפש. כל אחד מאיתנו, ללא יוצא מן הכלל, יכול לתרום את התרומה היחודית שלו להתפתחות המדינה והתרבות האנושית. מה שמערכות המידע המודרניות עושות, הוא לאפשר לנו להתמחות ולהיות יצירתיים בשטח ההתעניינות המסוים שלנו, ועדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה המסויים שלנו, עדיין להיות מסוגלים לפנות אל כל הידע האנושי כאשר הוא נחוץ לנו. התרבות מתקדמת על ידי צבירת כמויות מדהימות של יצירות יחידניות ומקוריות, שהן זמינות לכל בחברה באמצעותה של רשת התקשורת. למעשה, ככל שכל אחד מאיתנו כפרט ישקיע יותר אנרגיה בפיתוחם של כשרונותיו הייחודיים, כך גדולים יותר הסיכויים שהמדינה והעולם ייצאו נשכרים מהאנרגיה היצירתית שלנו. הדבר האחרון בעולם שאנחנו רוצים לעשותו הוא לעמוד בדרכה של ההתמחות היחידנית, או להגביל את היצירתיות האישית על ידי העמדתה בפני איזשהו תהליך כללי ואחיד של הומוגניזציה.
לכל אדם, לרבות ילד, אשר אי פעם הכרתי, יש שטח התעניינות יחודי לו, משהו שהוא או היא באמת טובים בו. זה הניצוץ המיוחד הזה אשר קיים אצל כל בן אדם העושה אותו למעניין, ומביא אותנו לרצות לחפש את חוכמתו ועצתו. אינני רוצה לחיות בחברה בה אנשים יותר דומים זה לזה מאשר שונים זה מזה, בה המבוגרים הורסים את השנים הראשונות של חיי ילדיהם בניסיונם — שהוא תמיד בלתי מוצלח, אפילו בפינלנד או ביפן!! — לתחוב כמות בסיסית גדולה של ידע משותף לתוך כל אחד ואחד מהם, ויוצרים מבוגרים צייתנים, נוחים ואחידים, שכולם מסוגלים, למשל, לדעת כיצד פועלים מכשירים חשמליים. הקיפו אותי בבקשה, במקום זאת, באמנים גדולים, בלי להתחשב באם הם יודעים להפעיל מחרטה או לאו; במכונאים בעלי כושר המצאתי, ללא כל קשר אם הם יודעים כימיה; במדענים מבריקים, אפילו באלה שאינם קוראים שירה; בחוואים יצרניים, ללא כל קשר אם הם מתמטיקאים באם לאו. הבה ונציב לעצמנו כמטרה להפיק אומה של יזמים יוצאי דופן של המוח ושל הנפש, הניתנים למדידה לא על ידי איזשהו מבחן סטנדרטי של ידע אחיד, אלא על ידי הדרגה שבה כל אחד מאיתנו מסוגל לתרום תרומה מקורית קטנה כלשהי לקידום המדינה והתרבות האנושית.
שיוויון זה לא מציאותי. מה שצריך זה שוויון הזדמנויות. לשם כך נחוץ לנו חופש: חופש בחירה וחופש לימוד.
אחד המאמרים הטובים שקראתי בנושא. רואים שהכותב מבין עניין ומבין משהו במערכת החינוך. צריך עוד מאמרים כאלה. הנזק שגרם השמאל הקיצוני בהשתלטות על מקצוע האזרחות, משפיע לרעה על כל תהליך הלמידה בתיכון.
לכל המתלהמים שלום, קראתי את המחוונן המדובר בעיון רב, וגם את מאמרכם הארוך ולא מצאתי במחוון שום סימוכין לתלונות על המחוון ועל תכניו, וזאת בגלל שהימין הקיצוני החולה בנפשו רואה בכל הבעת דעה השונה משלו איום קיומי. והמחוון לעומתו מאפשר למורה , כל מורה , מימין ומשמאל לנהל את השיעור על פי מיטב אמונתו. כל
הכבוד לעורכי המחוון על פתיחותם כלפי הגישות השונות בחברה הישראלית המופיעות כולן ובתמצית במחוון ומאפשרות לכל מורה לבחור את דרכו בהוראת מושגי הבסיס הללו, ללא כפייה , אוי לנו ואבוי לנו באם יצליחו טהרני הלאומנות היהודית לסרס את המורים לאזרחות ולהפכם לעדר אומרי אמן
למה אתם מתעוררים הכי מאוחר שאפשר?
כדי ללמוד דמוקרטיה – וכדי לשפר אותה – חייבים להתנסות בה !
רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו.
אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת — יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות — היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?
העובדה הפשוטה היא שילדים ונוער אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה — לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו.
כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-67 למדינה!
הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.
כשהימין יגיע לשלטון,כל זה ישתנה, ועד אז מה שנותר לנו זה להתבכיין על שלטון השמאל,גם במערכת החינוך.