הַמַּלְאָכִים חַיִּים בְּסֵתֶר.
בַּמַּעֲשִׂים הַמְהֻסִּים בֵּין הֶהָגוּת וְהָעוּגוֹת.
הֵם מַצְנִיעִים אֶת הַפָּנִים וְאֶת הַסֵּבֶר
וּמִתְגַּלִּים רַק בִּמְעוּפָם אֶל הַמֵּעֵבֶר.
הַמַּלְאָכִים חַיִּים בְּסֵתֶר.
בַּמַּעֲשִׂים הַמְהֻסִּים בֵּין הֶהָגוּת וְהָעוּגוֹת.
הֵם מַצְנִיעִים אֶת הַפָּנִים וְאֶת הַסֵּבֶר
וּמִתְגַּלִּים רַק בִּמְעוּפָם אֶל הַמֵּעֵבֶר
בְּיוֹם הַשֶּׁבֶר
קֶבֶר אֶל קֶבֶר
בְּזוּגוֹת.
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶן, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
שָׁלוֹם עֲלֵיכֶן, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
כִּי בְּחַיֶּיהָ שֶׁל מַלְאָךְ לוּטוֹת כְּנָפֶיהָ
בִּשְׁפִירוֹ וְשִׁלְיָתוֹ שֶׁל הַמַּתָּן,
בִּפְרִי יָדֶיהָ הָרוֹעֵף וְהָרוֹפֵא
הַמְחַבֵּק לִשְׁבוּרֵי לֵב וְהַשּׁוֹפֵעַ
תְּשׁוּקָה אֶל סֵפֶר וְאֶל אֶרֶץ עַל נוֹפֶיהָ,
לוּטוֹת בִּשְׁאוֹן מַסַּע מַלְאָךְ-אִשָּׁה-אוֹרְפֵיאָה,
בִּגְדוּלוֹתָיו אוֹ עוֹד בְּנֶבֶט תֻּמָּתָן.
בּוֹאֲכֶן לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
בּוֹאֲכֶן לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
וְהַכְּנָפַיִם שֶׁל הַחֵן וְשֶׁל הַחֶסֶד,
אֶת מֻטָּתָן אָנוּ רוֹאִים רַק בְּהִמּוֹט
עוֹז הֲדָרָן הַטּוֹב לִי מִזָּהָב וָכֶסֶף,
וְאֶת מְלוֹאָן אָנוּ לוֹמְדִים בְּבוֹא הַחֶסֶר,
רַק בְּשָׁעָה שֶׁהַיִּפְעָה הַזּוֹ נִדְחֶסֶת
בְּכַף הַקֶּלַע וּבְכַף חָפִיר וָכֶסֶה
אֶל כֶּפֶל קֶבֶר, בְּשָׁעָה שֶׁבְּכִי רוֹכֵס אֶת
הָאֹרֶךְ-רֹחַב הַמּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת.
בָּרְכוּנוּ לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
בָּרְכוּנוּ לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
וּבְנוּחָן זוֹ אֱלֵי זוֹ, זֹהַר אֶל זֹהַר,
זִיו אֱלֵי זִיו, עֲמַל-אָחוֹת אֶל פְּנֵי מַלְאָךְ,
וּבְנוּחָן, הַמַּלְאָכוֹת, כִּמְעַט בְּנוֹת נֹעַר,
וּבְנוּחָן טוּב אֱלֵי טוּב, תֹּאַר אֶל טֹהַר,
נֹאמַר אֲנַחְנוּ, לֹא מַלְאָךְ, כִּי עֵת לִנְטֹעַ;
נֹאמַר אֲנַחְנוּ לַשָּׂטָן כִּי אֵין לִקְטֹעַ
אֶת פְּתִיל חַיָּיו וּמַלְאָכָיו שֶׁל מַהֲלָךְ.
צֵאתְכֶן לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
צֵאתְכֶן לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.
משתק.
כואב, נוקב,אמיתי
לקרוא ולבכות
צור תודה רבה על השיר . הוא היה חסר , במציאות הזו, שבה ידיעה מטופשת אחת מתחלפת באחרת , והתקשורת מתעלמת מהמוות ברחובותינו.
מנשים יהודיות , שנרצחות כי הן היו יהודיות וחיו בארץ ישראל. אני כנראה לא היחידה שדומעת.
נוחו על משכבן בשלום, מלאכי השלום