החיים שניצלו בזכות הפרופיילינג

היום בצהריים (ד'), בסביבות השעה 14:00, ישבו שני ערבים צעירים על ספסל ליד שער שכם בירושלים. חזותם והתנהגותם עוררו את חשדן של שתי לוחמות מג"ב צעירות שהיו במקום. יחד עם מפקד הכוח הן ניגשו אליהם וביקשו את תעודות הזהות. הראשון שלף מקלע והחל לירות. השני שלף סכין ודקר את אחת החיילות. הדר כהן, לוחמת בת 19, הגיבה במהירות וירתה באחד המחבלים. כוח של מג"ב שהיה במקום, ירה במחבל השני. מחבל נוסף שארב להם הספיק לירות בהדר כהן מטווח קצר, טרם חוסל בידי אחד השוטרים. בשעות האחרונות נקבע מותה.

כהן אינה "קורבן הטרור". היא לוחמת אמיצה שחתרה למגע, ומנעה פיגוע גדול הרבה יותר. במשטרה ובשב"כ עדיין מנסים להבין מה היה היעד של המחבלים, אך על-פי כמות הציוד שנשאו עליהם ברור שהם ביקשו לבצע פיגוע גדול בקרב אזרחים. כהן מילאה את תפקידה על הצד הטוב ביותר שניתן לבקש; ועל פניו, היא עשתה זאת באופן המתבקש והמתקבל ביותר על הדעת: היא ידעה מה לחפש – שתי דמויות שמתאימות לפרופיל של כל המחבלים שניסו, או הצליחו, לבצע פיגועי טרור בתקופה האחרונה. או במילים אחרות: בעלי חזות ערבית, שמתנהגים באופן יוצא דופן.

לצערנו, במדינת ישראל, השימוש במוצא אתני כקריטריון לבידוק ביטחוני, מה שנקרא "פרופיילינג", הוא כורח המציאות. ברור שלא כל הערבים מחבלים, ולא כל בעל חזות מזרחית הוא ערבי. אבל כל המחבלים הם ערבים, וזו אמת שאי אפשר להימנע ממנה. האויב שלנו, אלו שרוצים לפגוע באזרחים – גברים, נשים וילדים – הם בני מוצא ספציפי, ובעלי חזות דומה. כל אדם במדינה מבין זאת, ולכן כל אחד גם מבין בדיוק למה הכוונה כשהוא מתבקש "לגלות עירנות".

שוויון לפני ביטחון?

בעצם, כמעט כל אדם במדינה. יש מי שחושב שצריך לאסור בחוק את הפרופיילינג. קחו למשל את אחת מעמותות הדגל של 'הקרן החדשה לישראל', 'האגודה לזכויות האזרח', שפועלת כבר שנים נגד שיטת הפרופיילינג, וטוענת כי היא "לא חוקתית".

כך למשל, בעתירה שהגישה לבית המשפט העליון עוד בשנת 2007 נגד רשות שדות התעופה, השב"כ ומשרד התחבורה טענה 'האגודה לזכויות האזרח' כי "יחוס מסוכנות מיוחדת לאזרחים הערבים באשר הם… יוצרים ומעודדים סטיגמטיזציה ויחס שלילי כלפי האזרחים הערבים בתודעה הציבורית הישראלית". לאור זאת היא דרשה מתן צו על תנאי עד שיוסבר "מדוע לא יבצעו את הבדיקות הביטחוניות בשדות התעופה לכלל האזרחים, יהודים וערבים כאחד, עפ"י קריטריונים שווים, ענייניים ואחידים".

עתירה זו נמשכה שנים ארוכות, ובמהלכה התברר בכלל שעוד בשנת 2006 החלה רשות שדות התעופה בשדרוג מערכות האבטחה, שיוכלו להפחית את הצורך בבידוק פרטני. בשנת 2014, אפילו עמירה הס ב'הארץ' דיווחה שזה עבד. מסיבה זו, בין היתר, דחה בית המשפט העליון את העתירה. אך אותן טענות מצאו שביתה גם סביב "חוק המישוש" שעבר לאחרונה. כך למשל כתב בנושא ארגון זכויות האדם 'אמנסטי אינטרנשיונל':

כבר כיום יש לא מעט מקרים בהם המשטרה עוצרת אנשים על סמך הופעתם החיצונית ללא כל קשר למעשיהם או לסיכון שהם מהווים על שלום הציבורי… נהיר לכל שפרופיילינג גזעי מחזק דעה­ קדומה כנגד מיעוטים אתניים וגזעיים. לפיכך, ישנן סיבות טובות להאמין שהשימוש בפרופיילינג גזעי, על מנת לעצור פרטים וקהילות לבידוק, תורם למגמה רחבה יותר בקרב האוכלוסייה הישראלית, שאפליה אתנית או גזעית כזו מתקבלת על הדעת. זהו מכשול בפני המאבק באפליה נגד מיעוטים אתניים או גזעיים בישראל.

וכמובן, גם בכנסת יש מי שדואג להדהד את הקולות הללו. במפלגת מרצ קבעו במצע הבחירות את ה"איסור על שימוש בלאום הערבי כקריטריון לביצוע בדיקות ביטחוניות ("פרופיילינג")" כדי "לשים סוף ליחס השונה והמשפיל ממנו סובלים אזרחים ערבים בעת הבידוק הביטחוני, ולקבוע שרמת הבדיקות והיקפן ייקבעו על פי קריטריונים שווים וענייניים עבור כלל האוכלוסייה". נשמע מוכר?

הפוליטיקלי קורקט הורג

אם משטרת ישראל וכוחות הביטחון היו נשמעים להמלצות הללו, וחמור מכך – אם כנסת ישראל הייתה מחוקקת חוקים ברוח זו, האירוע החמור שהתרחש היום בירושלים יכול היה להיגמר בצורה הרבה יותר גרועה. תארו לעצמכם ששוטר במשטרת ישראל, או אפילו מאבטח פרטי, היה רואה דמות חשודה בעלת חזות ערבית, ובמקום לגשת ולבדוק הוא היה עוצר ומתחיל לחשוב האם הוא מסתבך וחושף את עצמו לתביעה משפטית, ואולי אף להדחה.

המתנגדים מציינים שגם ברחבי העולם קיימת התנגדות לפרופיילינג. באו"ם גינו את השיטה הזו, ואף באירופה. ומה התוצאה? שימו לב לאירוע הטרור שהתרחש לפני כשלושה חודשים בסן ברנדינו, קליפורניה. בשבועות שקדמו לו, כך דווח ב'פוקס ניוז', עוררה ההתנהגות החשודים של הטרוריסטים המוסלמים, שרצחו 14 איש ופצעו עשרות, את חשדה של אישה שהתגוררה בסמוך אליהם. זו האחרונה, כך נטען, לא דווחה למשטרה "כי היא לא רצתה לעשות פרופיילינג גזעי".

אבל אנחנו לא חיים באירופה. אנחנו חיים במדינת ישראל, בחזית המערבית של המלחמה בטרור, ולא כל מה שיכול לעבוד בהאג מתאים למציאות שבה אנו חיים. נדגיש: אין שום ספק שצריך למצוא את האיזון הנדרש בין שמירה על הביטחון לבין שמירה על כבודם של הנחקרים והנבדקים, אבל מכאן ועד אימוץ נורמות פרוגרסיביות שיסרסו את כוחות הביטחון ויפגעו ביכולתם לשמור על אזרחי מדינת ישראל, המרחק גדול. הפוליטיקלי קורקט, כפי שהבנו היום, יכול להרוג.