זהבה גלאון: אבו מאזן משבח שהידים? לא רלוונטי

קצת התבלבלתי כשהשומר בכניסה ביקש ממני לפתוח את התיק לבדיקה. אחרי הכל, תהיתי בקול, איזה איום בטחוני אורב לפתחם של פעילים שלום וזכויות אדם המתנגדים ל"כיבוש" ולפאשיזם הימני?

"אנחנו לא חוששים מפלסטינים, אלא מהחברים של ביבי", השיב להרהורי פעיל תנועת 'מאבק סוציאליסטי' שעמד בסמוך, "ההסתה שלו כבר רצחה פעם ראש ממשלה, אז מה זה בשבילו לטפל בעוד שתול של ממשלה זרה". זהו, אם כן, האיום האמיתי. נשאת מלחם הבא יכול לנשום לרווחה.

זה קרה ביום שישי האחרון. המקום: האנגר 11 בתל אביב. האירוע: "הרשימה השחורה" – שלל ארגוני השמאל הקיצוני מתחברים לרגע כדי להתנחם יחדיו בתקופה חשוכה של "סתימת פיות" וסימון אמנים "א-פוליטיים". כמה א-פוליטיים? נחזור לכך בהמשך.

האבטחה, כך הסתבר לי מיד, הצדיקה את עצמה. רק נכנסתי למתחם, וכבר נתקלתי במפגן שנאה אלים ובוטה. לרגע גם אני הזדעזעתי – לא פחות מאישה מבוגרת אחת (!) עמדה ואחזה בשלט המכנה את משתתפי מופע הסובלנות בתואר "שתולים ובוגדים". חלק מהנוכחים השתעשעו מהשלט, ואף העירו לאישה כי ביצעה שגיאת כתיב חמורה, כשהחסירה י', וכתבה "שלום עכשו". טוב לדעת גם בתקופה אפלה כזו אפשר למצוא זיק של חוש הומור. תראו מה זה.

אפרופו הסתה, נזכרתי בדבריו של אבו מאזן, שבמפגש עם משפחות טרוריסטים שיבח את זכרם כ"שהידים". ניצלתי את ההזדמנות, ושאלתי את ראש 'מרצ' זהבה גלאון מה דעתה על כך.

"זה לא רלוונטי", הבהירה גלאון. "אני יכולה למתוח ביקורת על אבו מאזן, ולא כל מה שהוא עושה מוצא חן בעיני, כמו שגם לא כל מה שנתניהו אומר מוצא חן בעיני. יש לנו אינטרס, והוא להגיע להסדר, לסיים את הכיבוש ולעשות שלום, ושלום עושים עם מי שיש, ומי שיש זה אבו מאזן".

אז למה בכל זאת נתניהו והימין מבקשים להבליט את המפגש של אבו מאזן עם המשפחות?

"כי נתניהו רק מחפש סיבות לא לעשות שלום".

לצידה של גלאון עמד גם ח"כ דב חנין, איש הרשימה המשותפת. חשבתי שאולי יהיה מעניין לשמוע מה דעתו על ניחום האבלים שערכו חבריו למפלגה – ח"כ חנין זועבי, ג'מאל זחאלקה ובאסל גטאס – אצל משפחת מחבל שרצח שלושה יהודים, וגם עמדו דקת דומיה לזיכרו. אולם חנין סירב להתייחס. כנראה גם זה "לא רלוונטי" מסיבה כלשהי.

אמנות בועטת

בניגוד לטענות שנשמעו בקרב מספר אנשי שמאל רדיקלי, כי הארוע בהאנגר היה נגוע בציונות רחמנא לצלן, חשוב לי להרגיע ולהדגיש: נוכחותו של דגל ישראל נפקדה לכל אורך הארוע, למעט שניות ספורות בהן הוקרן הדגל על המסכים הגדולים שהוצבו בהאנגר. האדישות הכללית מהופעת דגל הכחול-לבן פינתה מיד מקומה למחיאות כפיים סוערות, כשלצידו התנוסס בגאון גם דגל פלסטין.

בלטו בהעדרם גם נציגי ופעילי 'המחנה הציוני'. מפלגתם של סתיו שפיר ויוסי יונה, כך מסתבר, לא שמאלנית מספיק: "ככה זה כשמנהיג השמאל מתחפש למרכז ולפעמים אפילו עוקף את ביבי מימין", הסביר הסופר ניר ברעם.

אחרי ברעם, עלתה על הבמה השחקנית ליאורה ריבלין, שהקריאה מול הקהל המרותק את שירה המופתי 'עיר בלילה.. קרב יום.. קרב בלילה'. להלן מספר שורות נבחרות: "צבא ליצנים יפי תואר… עיניים תכלת… בצפייה לפקודה / מאיפה זה בא לי / אסטרטגייה נקיה /2,000  אזרחים / הרוגים בשנייה".

בהמשך השיר תקפה ריבלין גם את חיילי צה"ל והשוותה אותם למחבלי חמאס: "מתוכנו יוצאים חיילים / ומרססים אנשים / הרוגים ופצועים / שוכבים על המדרכות / אנקות וזעקות חשיכה". היוצרת האמיצה זכתה במחיאות כפיים סוערות.

גל אוחובסקי, רכוב על גלי הפופולאריות של ריבלין, החמיא לעצמו ולחבריו כי "הארוע הזה הוא של היפים והנכונים של הרוח הטובה. אנחנו ננצח כי אנחנו צודקים!". אוחובסקי הזכיר לקהל כי לפני כשלוש שנים הוא כינה את מנכ"ל 'אם תרצו' דאז, רונן שובל, בתואר "מפלצת" מכיוון ששובל מחה נגד הקרנת סרטו של מוחמד בכרי 'ג'נין ג'נין'. "שובל רדף ערבים, ועכשיו הוא רודף שמאלנים", הדליק אוחובסקי את הקהל. "אף אחד לא יסתום לנו את הפה", אמר האיש שמושתק באופן קבוע בפריים-טיים ובתכניות האירוח.

אפרופו חופש הביטוי, הנה עוד אנקדוטה מעניינת מהאירוע: העיתונאי דרור פויר ביקש לאפשר לפעיל הימין שי גליק לומר כמה מילים מעל הבמה. "רציתי להפיץ מסר של אהבת חינם", הסביר לי גליק. אך יש מי שלא ממש התלהב – רועי ילין, איש 'שוברים שתיקה', הטיל וטו, ובכך הסתכם העניין. דמוקרטיה במיטבה.

ספרו לי עוד על "זכויות אדם"

נציגים מארגוני זכויות האדם החשובים 'בצלם', 'נשות ווטש', כותבי אתר 972+ ו'תאעיוש' לא הצלחתי למצוא באירוע, וחבל, כי זו הייתה יכולה להיות הזדמנות מצויינת לחגוג את שחרורו ממעצר של כוכב השבועות האחרונים עזרא נאווי. את יגוני הטבעתי בדוכן 'הקרן למגיני זכויות האדם', שהוצב בתוך תחומי ההאנגר. "כל הכסף שיאסף באירוע", כך נאמר במודעת 'הרשימה השחורה', יועבר לקרן זו.

בדוכן הוצע פלאייר המתאר כיצד פועלת 'הקרן' בהגנה משפטית על "מפגינים ופעילים בשייח' ג'ראח.. המאבק נגד הגז.. בגדר ההפרדה והפקעות האדמה בבילעין וניעלין… ופעילות תאעיוש בדרום הר חברון ועוד".

שאלתי את נציג 'הקרן' שישב בדוכן, אם ההגנה על "פעילות תאעיוש", אותה ייסד עזרא נאווי, כוללת גם מתן חסינות לפלסטינים שמוכרים קרקעות ליהודים מפני זובורים וגזנגות. נציג 'הקרן' השיב ביובש כי ארגונו "מתנגד לאלימות".

ניסיונות לפרק ולהפיל את גדר ההפרדה נחשבים גם ל"אלימות"?

"אנחנו מתכוונים לאלימות נגד בני אדם. עוד משהו?".

לא יודע למה, אבל הסיפא של תשובתו עוררה בי תחושה שהוא לא מעוניין להמשיך לשוחח עמי על פעילות הקודש של ארגונו. אז יצאתי לבדוק בעצמי: קרן עלומה זו, סתם שתדעו, זכתה לתמיכה של מעל ל-337 אלף דולר מ'הקרן החדשה לישראל' בין השנים 2014-2011. בראשה עומדת אלמה ביבלש – מי שכינתה בעבר את ישראל "מדינה יהודית, גזענית ורצחנית", ו איחלה לחיילי צה"ל "שיחנקו". ביבלש תומכת גם בארגון 'קואליציה למען נשים לשלום', הפעיל בתנועת ה-BDS, וקראה לאחר רצח שלושת הנערים "לסיום הכיבוש מהירדן לים".

כפי שהסתבר ביום חמישי האחרון, ביבלש היא גם מעריצה של מנכ"לית 'שוברים שתיקה' יולי נובק, שכינתה אותה "חברה ושותפה".

באתי למסיבה של זכויות אדם, שלום עולמי ושיווין קוסמי, ויצאתי עם הצדקת טרור, השתקה ו-BDS. לא יודע למה קוראים לזה הרשימה השחורה.