חוטף מימין ומשמאל: העבר הסטליניסטי הישראלי רודף את ברני סנדרס

מה שנראה לי משונה זה שברני סנדרס עצמו לא מבהיר קצת את התמונה לגבי שהותו בקיבוץ שער העמקים בתחילת שנות ה-60. יכולות להיות לכך כמה סיבות, ולפי התגובות עד עכשיו במדיה בארצות הברית אפשר להבין את סנדרס שלא רצה לעשות עניין משהות בת כמה חודשים בשער העמקים. באתרים שמרניים עשו סיפור גדול מזה שברני שהה בקיבוץ שהיה הארד-קור סטליניסטי. וזאת סיבה מספיק טובה להסתיר זאת. היו תגובות, לפי כתבה של נתן גוטמן ב'פורווארד', שעסקו באלו אדמות קיבוץ שער העמקים לקח מערבים כשעלה על הקרקע בשנת 35'! אם אלו הוויברציות אז ברור למה ברני רוצה להנמיך את הפרופיל של שער העמקים: הרפובליקנים והימין רוצים להדביק לו סטליניזם ומטה, ובסיס הכוח שלו – השמאל הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית, עלול לעלות עליו בגלל ששהה בהתנחלות ציונית מנשלת.

מבחינת הזיכרון הקולקטיבי של שער העמקים אני יכול להבין למה לא זוכרים שם את ברני. הוא אומר, לפי כתבתו של יוסי מלמן משנת 1990, שהיה בקיבוץ בשנת 1963. זה הגיוני. אבל מי יודע אם זה לא היה שנה או שנתיים מאוחר יותר. בכל אופן, כמה שנים לפני מלחמת ששת הימים. אם הוא היה שם כסטודנט בודד זה די לא שיגרתי; באותה תקופה עוד לא היה זרם מתנדבים כמו אחרי מלחמת 6 הימים. אבל הוא עצמו היה צריך לזכור כמה דמויות מהמשק. מנסיוני עם מתנדבים ששהו בעין דור בין שלושה חודשים לשנה בסוף שנות ה-60 תחילת ה-70 (של המאה הקודמת), כשיצא לי להיפגש איתם עשרות שנים אחרי, הם תמיד זכרו כמה שמות, אירועים, חוויות. בוודאי שזכרו את שם הקיבוץ. אחת הדוגמאות היא סאלי אורן, אשתו של מיכאל אורן. היא היתה בעין דור ב-1970 ועד היום יש קבוצה לא מבוטלת של אנשי עין דור שזוכרים אותה. היא כמובן זוכרת את עין דור ואת האנשים שאצלם בילתה. אבל זו דוגמא למישהי שהיתה מאוד בולטת ואפשר לומר – "מיתולוגית". מסביב היתה קבוצה לא קטנה של צעירים אמריקנים, ולמרות שאני יכול לזכור דמויות אני לא יכול לזכור שמות של יותר משניים או שלושה.

מה שמרגיז ישראלים, גם כאלה שמאוד ביקורתיים, כמוני, כלפי תנועת 'השומר הצעיר', זה הבלבול והעיוותים האופייניים לכל דיווח אמריקני על ישראל. בכתבה בפרונטפייג'-מאגזין, לדוגמא, תיארו את 'השומר הצעיר' כתנועה שלא היתה נאמנה למדינת ישראל אלא רצתה בהרס מדינת ישראל. רק למען הסדר הטוב צריך לציין נתון שהוא טריוויאלי לכל ישראלי: כרבע מהנופלים במלחמת ששת הימים היו בני משקים. מהקיבוץ הארצי (השומר הצעיר) היו כ-50 הרוגים רק בששת הימים, מתוכם חמישה בני קיבוץ שער העמקים. במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים היה מספר עצום של חללים בקיבוץ הארצי ובקיבוצים האחרים. היו הרבה סתירות ב'שומר הצעיר', וזו אחת מהן שזר לא יבין. ליד מאות אורי-אילנים יש אודי אדיב אחד.

כשהייתי ילד בכתה ח' נסענו למפגש עם הקבוצה המקבילה לנו בשער העמקים. המחנכת של הכיתה היתה רבקה כהן. היא היתה אשתו של הסלבריטאי המקומי, אהרונצ'יק כהן, הערביסט הנודע, שהשתחרר באותה עת מכמה שנים בכלא בעקבות הרשעתו בריגול לטובת ברית המועצות. גם העובדה הזו דווחה בארצות הברית.

כבר לא סטליניסטים

אבל שער העמקים באותן שנים היה גם קיבוץ שהוציא מתוכו את השחיינים הכי טובים בארץ. היתה גם קבוצת כדורעף בליגה העליונה. 1963 זה כבר עשר שנים אחרי מות סטלין ושבע שנים אחרי הוועידה ה-20. ברית המועצות עדיין נחשבה בתחילת שנות ה-60 למולדת הסוציאליזם ו'השומר הצעיר' מפ"ם עדיין באוריינטציה סובייטית, אבל לחלוטין כבר לא סטליניסטית. כתב אמריקני שאל אותי אם ראיתי כשהייתי בשער העמקים תמונות של סטלין. לחלוטין לא. בילדותי, באותן שנים של תחילת שנות ה-60, הסגידה לסטלין כבר היתה בגדר זיכרון פולקלוריסטי. אבל עדיין חגגו את יום מהפיכת אוקטובר. תיארתי ב'מידה' בזמנו את התגובות בצמרת מפ"ם לידיעות על נאום כרושצ'וב ב-1956 שבו חשף את פשעי סטלין וכן את הזעזוע ערב מלחמת ששת הימים על התנהגותה של ברית המועצות.

מה שצריך לקחת בחשבון זה הסטטוס שהיה לקיבוץ בשנות ה-50 וה-60 בתודעת השמאל ובקרב האינטליגנציה בעולם. הקיבוץ היה מוקד משיכה אדיר למבקרים ולחוקרים מתחומי הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה שרצו לתעד את התגשמות האוטופיה בזמן אמיתי ובמקום ההתרחשות. גם מדינת ישראל עדיין נהנתה מיוקרה רבה מהיותה פוליטיקלי-קורקט. כל זאת מסיבה אחת פשוטה: ברית המועצות של סטלין נתנה לה חותמת כשרות ב-1948 כשתמכה בהקמתה ואצל קומוניסטים רבים, בייחוד אמריקנים, נשארה אהדה לישראל. ממש באותה תקופה שברני עלה לרגל לשער העמקים האהרוניצ'יקית, גם זמר העם המפורסם פיט סיגר הגיע לישראל. לא זוכר למה, אבל הוא חדר לישראל מדרום דווקא ונתקע עם הרכב שלו בשיטפון בערבה. הוא קיבל אירוח, חילוץ וקהל אוהד בהיאחזות גרופית או שמא זה היה בקיבוץ יוטבתה. גם הלהקה האגדית של פיט סיגר, 'האורגים', ביקרה בישראל לפחות פעמיים באותן שנים לכמה הופעות. 'האורגים' היתה להקת החימום הידועה ביותר של המפלגה הקומוניסטית האמריקנית. האיכות המדהימה שלה היא אחד ההסברים להצלחת האידיאולוגיה הרדיקלית באמריקה ובארצות אחרות. שירי עם עבריים זכו באותן שנים לביצועים בידי אמנים בולטים – מהסקציה של פיט סיגר והאורגים. למשל, הארי בלפונטה, מרים מקבה ואודטה. ("בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה, אפילו אם זה בהוליווד עם הבה נגילה"). אמנים ישראלים כמו שושנה דמארי, רן ונעמה, תיאודור ביקל ואולי עוד אחד או שניים היו מבוקשים באמריקה.

כך שבתוך הזרם הזה גם ברני סנדרס הצעיר יכול היה למצוא את מקומו. ממש כמו שנועם חומסקי הגיע באותה צורה עשר שנים קודם, ב-1953, לשהות בת שלושה חודשים בקיבוץ הזורע. אבל נועם חומסקי תמיד זכר והזכיר את הזורע, שהיה סטליניסטי בדיוק כמו שער העמקים – ו-1953 אכן היתה אחד משיאי המגיפה הסטליניסטית. הזיכרון מהזורע תמיד היה שימושי אצל חומסקי, לפי האופנות החולפות בהקשר לצדקתה של ישראל. לפני שנים הוא היה מזכיר את הקיבוצים כמודל להתגשמות האידיאולוגיה האנארכו-סינדיקליסטית שבה דגל – גם כאשר כבר היה ידוע כאנטי-ישראלי קיצוני. בעשור האחרון טען, שבהזורע למד מקרוב על האפליה שהנהיגה ישראל נגד הערבים והדיכוי שלהם. עוד דבר שמאיר באור מוזר את פרשת סנדרס זה שבהזורע זכרו די טוב את נועם חומסקי ושהייתו בקיבוץ. זכור לי שלפני 10 או 15 שנה, לצורך איזו כתבה על חומסקי, טלפנתי לארכיון של הזורע והאשה שענתה לי ידעה היטב על מה אני מדבר ואף אמרה כי שמורים אצלם דברי פרידה שכתב לקיבוץ כשעזב. הדברים פורסמו בעלון המשק. חומסקי מודל 53' הוא עדיין אלמוני לחלוטין. הוא היה אז בן 25.

אני למשל זוכר שבוב דילן ביקר בעין דור בתחילת קיץ 1971. שהות של אולי ארבע שעות לכל היותר. הוא בא להגיד שלום לידיד שלו מניו יורק שהתגורר באותה עת בקיבוץ. הובלתי אותו בשבילי הקיבוץ בהליכה של כעשר דקות. החלפתי עם המלווים שלו אולי שתיים שלוש מלים. כשדוד ילין פתח את הדלת וראה מי עומד לפניו כמעט נפלה לו המגבת הקשורה למותניים. עובדה שאני זוכר שבוב דילן היה בעין דור. למרות שקשה לי להאמין.