הסירו את הנטל מהעסקים הקטנים

בשבוע שעבר פרצה חגיגה זוטא בעקבות פרסום נתונים על מצב העסקים הקטנים בישראל. "עגום: כל שבוע נסגרים 850 עסקים קטנים בישראל", רעדה הכותרת ב-Ynet; וב'דה-מרקר' התלוננו על "44 אלף עסקים" שנסגרו בשנת 2015. במבט ראשון נראה שמדובר בנתונים חמורים המעידים על בעיות קשות במשק הישראלי. אך מי שמעמיק קצת בעובדות מגלה כי מצבה של ישראל לא כל-כך עגום כפי שנדמה.

פתיחת עסק קטן היא אכן הימור. בישראל, קצת פחות מ-50% מהעסקים שורדים יותר מ-5 שנים. עם זאת, לא מדובר בהימור בקזינו. סיכויי הצלחת עסק קטן מושפעים ממגוון פרמטרים: היכולת הכלכלית של המשקיע, ההלוואה שהוא מקבל מהבנק, הבירוקרטיה הממשלתית, התחרות בשוק, המצב הכלכלי, המצב הבטחוני, וכמובן בהכנת תכנית כלכלית ואסטרטגיה נכונה לעסק. ככל שתנאי השוק טובים יותר, וככל שהתכנית והניהול של היזם טובים יותר, גדלים סיכויי העסק להצליח. במילים אחרות, הגיוני ש-850 עסקים יסגרו בשבוע. זה אמנם קשה מאוד עבור המשקיעים, אבל הסיכון בתחום הוא ברור, וכישלונו או הצלחתו של עסק לא בהכרח קשורים למצבה הכלכלי של ישראל או לסיבות חיצוניות אחרות.

בלי פאניקה

בסיכומו של דבר, בשנת 2015 הסתיימה כשבישראל רשומים 9,500 עסקים יותר מאשר בפתיחתה. וזו מגמה עקבית: בשנים האחרונות גדל המשק במספר פחות או יותר זהה של עסקים. יותר עסקים נפתחים מאשר נסגרים.

ראשית יש להכיר בכך שמדובר בצמיחה ולא בהתכווצות. המגזר העסקי בישראל גדל, יותר יזמויות מצליחות, יותר מקומות עבודה נוצרים והמצב משתפר משנה לשנה. אך בנוסף לכך מדובר בנתונים טובים מאוד גם ביחס ל-OECD.

נבחן זאת באמצעות ניתוח של ההתפתחויות בענף השירותים (כולל את כל הענפים למעט תעשיה, חקלאות ובניין), ענף בו פועלים רוב רובם של עסקים הקטנים ב-OECD ובישראל. הנתונים לא פחות ממדהימים: במספר העסקים החדשים הנפתחים מדי שנה בענף השירותים ישראל מככבת בראש הטבלה במקום רביעי אחרי פינלנד, ברזיל והונגריה, והרבה לפני בריטניה, ארצות-הברית וכמעט כל הכלכלות האירופאיות. גם במספר העסקים הקטנים שנסגרים ישראל ממוקמת במקום מצוין: היא מובילה במקום רביעי עם מספר סגירות קטן מאוד של עסקים, כשעוקפות אותה רק נורבגיה, בלגיה ורומניה. שאר המדינות נמצאות הרחק מאחור עם פערים גדלים והולכים.

בדו"ח העסקים הקטנים של משרד הכלכלה, הנושא סוכם כך: "בשונה מישראל שבה באופן עקבי בשנים האחרונות נפתחים יותר עסקים מעסקים שנסגרים, הרי ברוב המדינות המפותחות שיעור העסקים הנפתחים די דומה לשיעור העסקים שנסגרים".

נתונים מעודדים נוספים מגיעים מדו"ח האיחוד האירופי לשנת 2014, ממנו עולה כי הצמיחה במספר העסקים הקטנים, במספר המועסקים בעסקים הקטנים, ובערך הכלכלי הנוצר על ידי עסקים קטנים, גדולה יותר בישראל מאשר באירופה.

דרוש שינוי, למען הצמיחה

מדובר בנתונים חשובים אך יש כמה נושאים שחשוב להדגיש. ראשית, המצב בענפי התעשייה והבנייה הרבה פחות מזהיר. מדובר בתחומים בהם הרגולציה הישראלית מקיפה יותר ושיטתית יותר ויש להניח שלנטל הרגולטורי ולהגבלות שונות על המשק יש יד במצב הקשה בתחום.

בנוסף, הנתונים של ישראל מעידים על דינמיות עסקית נמוכה. על-פי מחקר של ה-OECD, חלק גדול מהמשק הישראלי נתון לקיפאון – כלומר עסקים רבים נותרים ללא שינוי וריענון, דבר המעיד על חולשה של המשק ופגיעה ביכולת ההתחדשות שלו התלויה בסגירתם של עסקים ישנים ולא תחרותיים לטובת יזמויות חדשות.

סיבה מרכזית לכך עשויה להיות עודף רגולציה והתערבות ממשלתית היוצרים חסמי כניסה בפני יזמים חדשים ומשמרים מבנים כלכליים ישנים באמצעות תקנות, וועדות וארגונים שונים.

מקומה של ישראל במדדי החופש הכלכלי עדיין טעון שיפור – היא אוחזת במקום ה-35, לצד קולומביה, לטביה ומרוקו, אך המצב רחוק מלהיות קטסטרופלי. מה שבטוח, הדרך לשיפור מצבו של המשק עוברת בהגברת החופש והסרת החסמים ובהתרחקות מהניסיונות "לעזור" לעסקים באמצעות מעורבות ממשלתית ומדיניות "חברתית" או "צודקת". בפעם הבאה שאתם קוראים כותרות היסטריות על כלכלה ועסקים, עדיף להיצמד לעובדות היבשות.