מחזה מלבב של עדרי ציפורים מצייצות נגלה בשמי ארצנו בימים אלה. צור ארליך על תופעת טבע מיוחדת במינה
יֵשׁ מוֹפַע לְהָקוֹת
בַּשָּׁמַיִם מְעַלְיָא.
כְּדַאי לַעֲקוֹב,
זוֹ עַכְשָׁו אַקְטוּאַלְיָה.
הֶעָבִים הַשְּׁחוֹרִים
בַּשָּׁבוּעַ הַזֶּה
הֵם צִבְאוֹת זַרְזִירִים:
חֲתִיכַת מַחֲזֶה.
אוֹת סָמוּי – וְהֵם יַעַף.
טִפּוֹת בֶּעָנָן.
יַעַר עָד עָט אֶל יַעַד
לֹא מְתֻכְנָן.
אוֹת סָמוּי – וְצַמֶּרֶת
שֶׁל בְּרוֹשׁ רַעֲנָן
נַעֲשֵׂית לְזַמֶּרֶת
עַל רֹאשׁ הַגַּנָּן.
אוֹת סָמוּי – וְהֵם פֶּתֶק:
צְלִילִים בְּנִקּוּד.
עָנָן שֶׁל פַּטְפֶּטֶת.
בָּרָק שֶׁל רִקּוּד.
סִיעָה מְמֻשְׁמַעַת
שֶׁאֵין לָהּ פִּקּוּד.
כְּתֹבֶת בְּלִי מַעַן,
אַךְ אֵיזֶה מִקּוּד!
צִי שֶׁל צִיּוּץ
מֵאִיץ וּמֵאֵט.
צִפּוֹרֵי הַצִּיּוּת,
זַרְזִירָיו שֶׁל הָעֵט.
טִפָּה אֶל טִפָּה
שִׁטָּפוֹן עָף עַל פִּי.
אוֹמְרִים לָהֶם פָּה –
לוֹעֲגִים פִּי-פִּי-פִּי.
וְהַזָּר הַקָּרֵב
הָעוֹבֵר בַּזִּירָה,
הַהוֹלֵךְ כְּעוֹרֵב
אֵצֶל זַרְזִירָה,
בֵּין אִם גְּבִיר הוּא אוֹ רָשׁ,
בֵּין וָזִיר בֵּין נָזִיר,
שָׁר אֶת שִׁיר, שָׁר אֶת טְרָאשׁ
הַזַּרְזִיר.
בחירת עורך מעניינת מאוד לתמונה.
אני חושב שהפרשנות הזו מוסיפה מאוד,
ומעניין אותי לדעת כמה צור היה מעורב בתהליך.
בחירת עורך, מגובה בהתייעצות איתי.
בעיניי, הטבע, הזרזירים כפשוטם, הוא הבסיס בשיר זה, וממנו נובטים הדימויים והרמזים לתופעות אנושיות ורשתיות. תופעת הטבע הזו היא לדידי מן המאורעות האקטואליים המורגשים ביותר השבוע. אבל בהחלט אפשרית פרשנות הפוכה, שהטבע הוא בשיר בעיקר מטאפורה להתנהגות האנושית.
בדרך כלל,
ועל דרך משל,
אצפה לשיר
מעט סופר מהיר.
יישוך כפתן,
יחדור חדרי בטן.
זאת הפעם,
לא אבין טעם.
על מה ומדוע
נזעק רק השבוע
לצקצק על תופעה
עתיקה ככופתאה.
ואם דקות חמש
היה צריך לקושש
האיש והסיגר
כדי לקרוא תיגר
על שלטון הרוב
בשיחת איש-ערוב.
היום די בקימוץ,
מספיק רק ציוץ.
"עדרי ציפורים"?
גאוני
אני אשאר ברמה של הפשט
ותמונות הזרזירים המדהימות
ואת הדרשות הרמזים והסודות נשאיר לאחרים
עדרי ציפורים? להקות ציפורים.
"עדר" בכוונת מכוון. עוד דקה מחשבה, ובטוחני שתבינו מדוע.