במאים פטריוטים נדחים על הסף כי "הם לא מספיק רגישים", חוקרים ציונים אינם זוכים לתקן באקדמיה כי "יש להם אג'נדה", ופוליטיקאים ימנים שמנסים לפעול מואשמים בסתימת פיות. כך שולט השמאל במוקדי הכוח
לבמאי הקולנוע רועי הורנשטיין היה חלום להפיק סרט שיציג את גבורתם של טייסי חיל האוויר במלחמת ששת הימים. הורנשטיין, במאי מנוסה שכבר הפיק סרט עלילתי באורך מלא בהשתתפות גילה אלמגור, ראה לנגד עיניו סרט שיציג לציבור הישראלי ולעולם את גבורתם של הטייסים שהובילו את 'מבצע מוקד' במסגרתו השמיד חיל האוויר את חילות האוויר של מצרים, סוריה וירדן בתוך יום אחד והכריע למעשה את מלחמת ששת הימים. הוא עמל על הפקת הסרט במשך שמונה שנים, כתב תסריט, גייס משקיעים פרטיים, רתם לפרויקט את חיל האוויר והפיק פיילוט תלת-מימדי של 12 דקות שצולם בתל-נוף וכלל שימוש במטוסי קרב. כנהוג בתעשיית הקולנוע פנה הורנשטיין בבקשת מימון לשתי קרנות הקולנוע הממשלתיות הגדולות – קרן הקולנוע הישראלי וקרן רבינוביץ'.
התשובה השלילית שקיבל הורנשטיין מקרן הקולנוע הישראלי, והשתלשלות הפרשה לאחר מכן, צריכים לשמש כתשובה ניצחת בכל פעם שהקוזקים הנגזלים משמאל יצווחו על סתימת פיות מצד שרי ממשלת ישראל. "התסריט כתוב במיומנות רבה, ובקיא במושגים ובהווי. הוא זורם ומהודק. יש מנה גדושה של אקשן, ויש דמויות מפותחות, שיש להן מניע ברור וקונפליקט ברור", כתבה הלקטורית רונה סגל על רמתו המקצועית של התסריט, אך מכאן עברה לביקורת והסבירה כי "התסריט מתאר רק הצלחות מבצעיות. עובדה זו מתחברת לתחושה כללית יותר, שאמנם היתה טיפוסית לתקופה, שהתסריט מעריץ את גיבוריו… זה מקסים אותנו אבל מנציח מדי את מיתוס הטייס".
הלקטור אורי סיון קבע כי מדובר ב"תסריט מרשים שכתוב ומסוגנן בהזדהות עם הנושא בו הוא עוסק", אולם כמה פסקאות לאחר השבחים המקצועיים יצא המרצע מהשק: "קרב אויר הוא גם סרט מלחמה. אבל גם בסוגיה זו בוחר התסריט להימנע מלגעת בנושאים מורכבים כמו אימת המוות וההרס שהמלחמה גורמת (לשני הצדדים הנלחמים) והאבסורד שבעצם קיומה של מלחמה", כתב סיון, וזה היה רק המתאבן לקראת משפט המחץ:
התסריט מכיל מינון נמוך מדי של המימד האנטי-מלחמתי, והשאלה ביחס לחיוניותה או דרכים להימנע ממנה – כמעט שאינם נדונים. לא בטקסט התסריטאי ולמיטב הקריאה שלי – גם לא בסב-טקסט. קרב אויר נשאר באזור המוגן של סרט מלחמה ישיר ומתוחקר, ובכך נמנע מאמירה חדה על משמעותה הפילוסופית והרגשית.
הדברים לא מותירים מקום לספק: הלקטורים שיבחו את רמתו המקצועית של התסריט, אך בחרו לדחות אותו מסיבות פוליטיות. אולם אם חשבתם שזהו שיאה של החוצפה ועזות המצח של תעשיית הקולנוע, כנראה שאתם מקלים ראש בחומרת ההטיה הפוליטית בממסד התרבותי. לאחר שקיבל את חוות הדעת של הלקטורים פנה הורנשטיין לשרת התרבות מירי רגב וביקש את התערבותה. לא ברור כיצד בדיוק נהגה רגב, אולם שמועות על כך שפנתה לקרנות בבקשה להסברים הובילו בכירים בתעשיית הקולנוע לצאת למסע הבכיינות השמאלני המוכר. "סערה חדשה: האם שרת התרבות התערבה בהחלטות קרן הקולנוע הישראלי?", הכריזה כותרת באתר 'וואלה', ובכתבה צוטט אחד מחברי מועצת הקולנוע שהאשים כי "נעשתה כאן התערבות פוליטית בוטה מצד שרת התרבות. זו השגת גבול, השרה מתערבת בסמכויות שהן לא שלה… זה תקדים ופגיעה בחופש הביטוי ובחופש היצירה". ברוכים הבאים לתעשיית הקולנוע הישראלית. שחור הוא לבן, מלחמה היא שלום וניסיון למנוע סתימת פיות הוא פגיעה בחופש הביטוי. ללקטורים מותר לפסול יצירה מסיבות פוליטיות, אבל אם שרת התרבות תנסה לברר מה התרחש יצאו בכירי התעשייה למסע תעמולתי על כך שהם בעצם הנרדפים.
סיפור דומה לזה של הורנשטיין מתארת גם רויטל אומנסקי, שבסיום לימודי הקולנוע ביקשה להפיק סרט באורך 25 דקות שיציג את סיפורו של אחיה אשר נטל חלק במבצע 'עופרת יצוקה'. "כשהגשתי את התסריט לסרט 'מדרסא' עוד לא היו חייבים להגיש את הנימוקים להחלטה. ישבתי מול הוועדה, הם אמרו לי שהתסריט מדהים, הכל נפלא, ואז הם שאלו אותי: 'מה הסיבה שאת מציגה את הערבים כמחבלים? למה הדמויות שלהם לא יותר עמוקות?' זה סרט של 25 דקות על סיפור אמיתי שהתרחש במהלך 'עופרת יצוקה'. אחי פגע בחוליית חטיפה של חמאס שניסתה לפוצץ את הבי"ס שהוא וחבריו שהו בו, במטרה לחטוף את אחד החיילים. בסרט כזה קצר אין דרך, סיכוי או סיבה להציג מורכבות פילוסופית. זה פשוט תיאור של מה שקרה. אני זוכרת שיצאנו משם והבנו טוב מאוד שמהם לא תגיע הישועה". בסופו של דבר גייסה אומנסקי תקציב ממשפחות של לוחמים ומאזרחים פרטיים וכעת היא פועלת לגיוס תקציב בחו"ל על מנת להפיק סרט באורך מלא המבוסס על הסיפור. "שאלו אותי פעם בתעשייה 'מי את חושבת שירצה לראות סרט כזה?'. בכל מבצע צבאי רואים את כל עם ישראל מתגייס למען החיילים. כל העם היה רוצה לראות סרט על גבורת החיילים, אבל בתעשיית הקולנוע בטוחים שכולם רוצים לראות את מה שהם אוהבים ורגילים".
והעסק לא נגמר כאן. עמיתי קלמן ליבסקינד מ'מעריב' חקר בשבוע שעבר את רשימת 413 המופעים שאותם בחנה ועדת הרפרטואר לתיאטרון בשנת 2014. תפקידה של הוועדה פשוט ומכריע: היא שקובעת אלו הצגות יזכו לסבסוד ממשלתי עבור בתי ספר שיבקשו להציג את ההצגה. הנתונים היו חד-משמעיים. 164 מופעים נבדקו בתל-אביב, 42 ביפו, 22 בחולון, 13 בהרצליה, 10 ברמת גן, 8 בגבעתיים ו־6 בראשל"צ. אף עיירת פיתוח ואף יישוב מעבר לקו הירוק לא זכה לביקור מצד חברי הוועדה. כשתיאטרון מבקעת הירדן ביקש להכניס הצגה לרשימת המחזות המומלצים, הוא התבקש לבוא ולהציג בגוש דן. חברי הוועדה לא מצאו לנכון להטריח את עצמם לצאת מגבולות מדינת תל-אביב. כעת, כששר החינוך בנט מבקש להרחיב את השיח והיצירה התרבותית שבתי הספר יכולים לבחור מתוכה, ואף מגדיל את תקציבי התרבות של יישובים רבים, יוצאים הקוזקים הנגזלים למסע הבכי והנהי הרגיל.
לא רק בתרבות
גם סיפור המל"ג והמתרחש באקדמיה ברור ומוכר. בשנים האחרונות נחשפה שורה של דו"חות על המתרחש באקדמיה. ב'אם תרצו' פרסמנו בשנים 2008, 2010 ו-2011 דו"חות שהצביעו על הטיה חריפה שמאלה בחוגים למדע המדינה בחמש האוניברסיטאות הגדולות. המכון לאסטרטגיה ציונית פרסם דו"ח שמצא מגמה דומה בחוגים לסוציולוגיה. בין היתר חשפנו כי 8 מתוך 11 מרצים במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון חתומים על עצומות אנטי-ישראליות או אוחזים בעמדות שמאל קיצוניות בטווח שבין מרצ לבל"ד. גם ועדת מומחים בינלאומית שבדקה את המחלקה מצאה כי היא מאופיינת ברמה אקדמית ירודה ובהטיה פוליטית. התגובות לממצאים היו זהות בכל המקרים. אותם אלו שמדברים בשמה של חשיבה ביקורתית וחופש אקדמי, התנהלו כחברי כנסיה ימי ביניימית חשוכה. עורך 'הארץ' אלוף בן אמר לנו באותה תקופה כי מעולם לא נתקל במבול כזה של מאמרים בנושא אחד בתקופה כל כך קצרה. כל מי שהעז למתוח ביקורת על ההטיה באקדמיה מותג על-ידי משמרות הנאורות כמקרתיסט, כצייד מחשבות וכפשיסט. ביקורת באקדמיה היא כנראה דבר רצוי כל עוד היא מגיעה משמאל לימין. בדיוק כמו שסרט המציג את גבורתם של לוחמי וטייסי צה"ל לא נראה ראוי לחברי הברנז'ה התרבותית.
גם הסערה שמחולל כעת השמאל סביב שיבוצו של אראל סג"ל לשידור בגלי צה"ל, היא ביטוי לאותה תופעה בעולם התקשורת. העובדה שמזה שנים עמוס סדר היום של התחנה במגישים בגוון שמאלי רך (רזי ברקאי) עד עמוק ובוטה (יעל דן ורינו צרור), לא הפריעה לשמאל לנהל מסע התקרבנות ובכיינות על "מעורבות פוליטית" בתחנה. ירון דקל העז לזרוק לימין פירור של שעת שידור בודדת, והשמאל כמרקחה.
מועדון ההערצה ההדדית של השמאל
השורה התחתונה זהה. הפרופסורים הבכירים, ראשי המחלקות, הרקטורים והלקטורים, הבמאים והמחזאים, חברי ועדות הרפרטואר למיניהן וחברי המל"ג המתפטרים, מגיעים מאותם אזורי חיוג, מאותה שכבה סוציולוגית ומאותם מעגלים פוליטיים. הם התרגלו לזה שהמדינה מעניקה להם כספי ציבור ומשאבים ציבוריים, והם מחלקים אותם לבני משפחה, לחברים ולחסידים שוטים. התוצאה, כצפוי, עלובה ועגומה. כישלון לכל אורך החזית. במקומות שמעודדים דוגמטיות, עדריות וחשיבה קבוצתית לא יכול לצמוח דבר בעל ערך.
כתריאל שחורי מכהן בתפקידים שונים בקרן הקולנוע הישראלי מאז שנת 1979 ומנהל אותה מזה שנים ארוכות. גיורא עיני עומד בראשות קרן רבינוביץ' מזה כ-20 שנים. השניים לא יוכלו להתגאות ולו בסרט אחד שמימנו שהפך ליצירת מופת קולנועית גם אם חייהם יהיו תלויים מנגד. איש מקוראי טור זה לא יוכל לציין ולו מחזה בודד שהופק בישראל בעשורים האחרונים שהוא סבור שילדיו חייבים לראותו אם ברצונם להפוך לבני תרבות. התרבות הישראלית הפכה לביצת מי אפסיים שמתאפיינת בפרובוקציות המנסות לחפות על חוסר יצירתיות משווע. נטלי וקסברג כהן עושה את צרכיה על דגלים ועורכת פרובוקציות וולגריות ביד ושם וזוכה לחיבוק חם מאורי משגב שמכנה את יצירתה "אמיצה", ויגאל תומרקין מפסל חזיר מניח תפילין וזוכה בפרס ישראל. ככה זה כשחברי ועדות הפרס, מבקרי התרבות והאמנים, חברים באותו מועדון הערצה הדדית ומשחקים ביניהם כסאות מוסיקליים בתפקידים.
ועדת מומחים בינלאומית קבעה כי רמתה של המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון ירודה. במקום לקדם תיקון וחופש אקדמי, בחרו בהנהלת האוניברסיטה להאשים את השליח שנשא את הבשורה. התוצאה היא שתואר של המחלקה שווה היום פחות או יותר כמו תואר בפיסיקה גרעינית שתנפיק מועצת הלול. הירידה הדרמטית והשיטתית שנרשמת מדי שנה במספר הסטודנטים בחוגים למדעי הרוח היא כנראה העדות הטובה ביותר לכך שמשטרת המחשבות של השמאל מנסרת את הענף עליו היא יושבת. כשתכני הלימוד והשיעורים בכיתות נראים כמו כנס של בל"ד, לצעירים בישראל יש דברים טובים יותר להשקיע בהם זמן וכסף.
אבל הכישלון רחב עוד יותר והוא מתפרס כאמור לכל אורך החזית. בשנת 2010 העריכה הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת) כי החוב של האוניברסיטאות מגיע ל-24 מיליארד ש"ח. האוניברסיטה העברית מצטיינת במיוחד בתחום עם גירעון של כ-12 מיליארד שקלים, ו-20% מתקציבה מוקדש לתשלומי פנסיה לגמלאיה. ההערכות הן כי היקף ההתחייבויות שלה לתשלומי הפנסיה גדל בכ-7.5% לשנה. דו"חות של מבקר המדינה ופרסומים בתקשורת חשפו את משכורות העתק והפנסיות השמנות שהפרופסורים שלנו מחלקים לעצמם על חשבוננו. ככה זה כשהמל"ג מורכב מחברי המוסדות עליהם הם אמורים לפקח. ככה זה כשהחתול שומר על השמנת.
הזירה התרבותית לא פחות מצחינה מבחינה פיננסית. כך למשל ניתן לגלות כי הסרט 'ההתחלפות' זכה לתקציב של כ-2 מיליון שקלים מקרנות הקולנוע שמממן משלם המסים הישראלי. במבחן התוצאה התברר כי הסרט מכר 4,200 כרטיסים והכנסותיו הסתכמו ב54,600 שקל בלבד. בסך הכל מחלקות קרנות הקולנוע בישראל כ-80 מיליון שקלים לכ-40 סרטים מדי שנה, אולם כשיוצרי הסרט 'הבן של שאול' חיפשו מימון בישראל הם העלו חרס בידם. זה נגמר במימון הונגרי ובזכייה בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר.
הכישלון אינו רק כלכלי ומקצועי אלא גם אתי ופוליטי. על העובדה שאנשי האקדמיה והתרבות בישראל נכשלים במבחן הדמוקרטיה והליברליזם שהם כל כך אוהבים לדבר בשמם, דומני שאין צורך להרחיב במילים. אבל אפילו מנקודת המבט האינטרסנטית והתעמולתית של השמאל מדובר בכישלון מהדהד. הקרנות יכולות להמשיך לחלק כספי ציבור לסרטי תעמולה של אודי אלוני ודומיו אשר יציגו את ישראל כמדינה מדכאת ורצחנית, בעודם משתיקים יוצרים שמבקשים להציג את גבורת חיילי צה"ל; המחזאים והשחקנים יכולים להמשיך להטיף לסרבנות ולפאר מחבלים; ורבים מהפרופסורים ממשיכים להפוך את חדרי הלימוד למרכזי תעמולה שמאלניים. אבל בשורה התחתונה, הציבור הישראלי מסרב להתיישר לשמאל.
מה שהשמאל לא מבין
זהו, בקליפת אגוז, סיפורן של כמעט כל השערוריות והסערות התקשורתיות שמעורר השמאל בחודשים האחרונים. מאחורי כל כותרת שאתם קוראים ב'הארץ' יושב שמאלני על השיבר, ומאחורי כל ועדה "מקצועית" מסתתרים פוליטרוקים שהתרגלו לשרי ימין כנועים שמקבלים את ההגמוניה של השמאל במוקדי הכוח.
כל סטודנט, כל קולנוען או מחזאי, וכל מי שחולם על קריירה במערכת המשפט יודע את זה. אנשי ימין ומרכז יודעים את זה וגם אנשי שמאל יודעים את זה. אבל הם התרגלו. הבגינים, המרידורים והריבלינים לימדו אותם שממשלות ימין מרשות להם להמשיך ולהשתיק ימנים. הם לימדו אותם שאפשר לסתום לבמאים ציונים את הפה, וכששרת התרבות תבקש הבהרות הם יצעקו שמדובר ברדיפה פוליטית. בשלב הזה יקפוץ בדרך כלל לעזרתם המתחסד הימני התורן שיגיד שבמשטר ליברלי אי אפשר לקבל התערבות ממשלתית, ובתמורה הוא יזכה בראיון מתחנף במוסף 'הארץ'.
זה עבד להם כבר כמעט 40 שנה, וגם השינויים המינוריים שמקדמים שרי הממשלה הזו לא נראים ככאלו שיערערו באמת את הגמוניית השמאל באקדמיה, במערכת המשפט ובממסד התרבותי. אבל מה שהשמאל מסרב להבין הוא שהניצחון שהוא נוחל בהשתקת ובהפחדת הימין במוקדי הכוח הוא ניצחון פירוס. הציבור הרבה יותר חכם ממה שחושבים ברחוב שוקן, בצוותא ובשייח' מוניס. כאשר השמאל טוען כי טבע הדברים הוא שאין יצירה תרבותית מימין או אנשי אקדמיה בכירים ימניים, וכי הדבר אינו נובע מהטיה מוסדית אלא פשוט כך, הוא טוען למעשה כי לשמאל יש מונופול על היצירתיות, החכמה והדעת. כי אנשי הימין הם בורים וטיפשים. יוסי ביילין אמר זאת מפורשות במוצ"ש האחרון בדיון בו השתתפנו בתכנית 'פגוש את העיתונות'. וכאשר השמאל אומר לרובו המכריע של הציבור שזה פשוט כך, וכי ההטיה שכולנו מכירים בעצם לא קיימת, הוא מודיע לאזרחי ישראל שבכוונתו להמשיך ולהשתיק לא רק אותם אלא גם את ילדיהם ונכדיהם. ואת זה הציבור הישראלי לא מוכן לקבל ולא יקבל. אם נפתלי בנט, מירי רגב ואיילת שקד לא ימלאו את חובתם וירסקו את משטרת המחשבות של השמאל במערכת המשפט, באקדמיה ובממסד התרבותי, הציבור הימני יחליף אותם בשרים טובים ונחושים יותר. הרודנות השמאלנית במוקדי הכוח תובס, במוקדם או במאוחר. ככה זה עובד בדמוקרטיה.
יהי רצון, שיתקיימו דבריך.
אגב, "שמאל" תמיד היה בעם היהודי. צריך את המידה הזאת של השמאל שהיא אהבה אלטרואיסטית, אבל בלי גבולות המידה הזאת מובילה לאנרכיה, לקלקול- כמו מה שרואים עם הפליטים בתל אביב. לכן תמיד צריך לזכור שאנו עם ישראל- כלומר: ישר-א-ל:
כלומר אמצע לא ימין ולא שמאל. אמצע.
מצד אחד, בשלב הזה, כן, צריך להיות קיצוני כדי לישר את העקמומיות השמאלנית הקיצונית לצד השני, אבל צריך להיזהר לא להישאב לצד השני בקיצוניות, אלה לעצור באמצע. או לפחות לעצור את המטוטלת קרוב לאמצע. כי הצד הקיצוני השני מסוכן לא פחות.
אורן, יפה מאוד, בזמנו כתבתי ספר בשם האימה והתקווה, ושם הכנסתי את המושג ישר-אל, ישר אל האל, כלומר לא דרך מתווכים, רבנים, באבות, וגורמי ביניים, אלא התכוונות ישר אל האל אם זה בתפילה, בשיח ובשיג עם האל ובהבנה הצרופה של המונותאיזם – לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. והנה אתה מרחיב את המושג אל דימוי המטוטלת שצריכה עתה להתאזן באמצע, ביחס לשיווי המשקל של העם בין ימין לשמאל ואתה מציע את האמצע. אולי יעניין אותך לקרוא את ספרי ישראל אור לגויים הלכה למעשה שבו אני דווקא לוקח את המטוטלת חזק ימינה כתגובת נגד לשמאלניות הקיצונית ההרסנית והבוגדנית, אך כפי שאתה אומר בסופו של דבר להגיע אל נקודת האמצע.
הספר המדובר ישראל אור לגויים הלכה למעשה http://www.davidishshalom.com לקריאה חופשית באינטרנט
מרתיח!!
ארז תדמור !!!
מאמר מקיף, מעולה, אמיתי שאין יותר אמיתי ממנו !!!
שאפו !!!
<3
העיתון הישראלי העצמאי בערבית "אלמצדר" المصدر מפיץ את שקריה של סתיו שפיר כאילו השפילו אותה מינית וכאילו רוב הישראלים התעצבנו מהחיקוי של אראל סג"ל (זו הכותרת שהעניקו לכתבה בעמוד הפייסבוק שלהם تلميح جنسي صارخ لمذيع يثير غضب الإسرائيليين).
שקרנים עלובים שמעוותים את המציאות הישראלית ומתרגמים את הזיותיהם ושקריהם ישירות לאויב הערבי:
http://www.al-masdar.net/%D9%8A%D8%AD%D8%B2%D9%86%D9%86%D9%8A-%D8%A3%D9%86-%D9%8A%D8%B3%D9%85%D8%B9-%D9%88%D8%A7%D9%84%D8%AF%D9%8A%D9%91-%D9%85%D8%AB%D9%84-%D9%87%D8%B0%D8%A7-%D8%A7%D9%84%D9%83%D9%84%D8%A7%D9%85-%D8%B9/
ראה מאמר של גרינשטיין- בנושא. אתם פשוט מבזבזים את זמנכם בניסיון להכנס לליבת המינסטריים התל אביבי. בשביל ליצור בידור ואומנות ימנית מובילה צריך יותר אנשים עם רקע יסודות ויצירה בתחום, וצריך יותר זמן של תדרים של שידור, פרסום ויח"צ ולשלוט במרחב התודעה אצל הצופים. עד שבכלל יתאפשר יותר מקום פנוי בתקשורת הניסיון להתחרות בארץ נהדרת בתחום הסטיארה נועד לכישלון או להכנס לתוך מרחב של זכיוניות תקשורת בהם שולטת בני הגמוניה בגילאי 40 פלוס לא ילך. תנו לארץ נהדרת ושכמותם להשאר לושלוט בבוץ שהם כל כך טובים בו, אנחנו לא צרכים להתחרות באותה פלטפורמה אלה ליצור אומנות ובידור מהאנשים שלנו,
ובעיקר חבל על הזמן -תנו לפילבר לצעוד צעד יותר קדימה!
הרכבת של פתיחת שוק הטלוויזיה צריכה להפתח צריכה לצאת-צעד אחד טוב אם כי לא מושלם!
"מה הסיבה שאת מציגה את הערבים כמחבלים? למה הדמויות שלהם לא יותר עמוקות?' זה סרט של 25 דקות על סיפור אמיתי שהתרחש במהלך 'עופרת יצוקה'. אחי פגע בחוליית חטיפה של חמאס שניסתה לפוצץ את הבי"ס שהוא וחבריו שהו בו, במטרה לחטוף את אחד החיילים. בסרט כזה קצר אין דרך, סיכוי או סיבה להציג מורכבות פילוסופית" דוגמא מצוינת לימין שמקבל עליו את עליונות השמאל – גם אתר מידה וכותבת התסריט מקבלים את זה שהצגת הערבים כמחבלים היא 'לא עמוקה' וחסרה כאן 'מורכבות פילוסופית'. ובכן מי קבע שהצגה זו היא השטחית וחסרת 'מורכבות פילוספית' אולי איך שהשמאל מציג את הערבים היא ההצגה השטחית ואין בהצגת השמאל שום מורכבות פילוספית אלא טישטוש ועירבול שגורם חוסר מיקוד ועמקות בצד ה'מחבלי' המייחד את הערבים????!!! אם אלה שבאים לבקר את הגמוניית השמאל ומנסים להציג אלטרנטיבה נופלים בכך מצבינו קשה
בוקר טוב אליהו
המידור החל בצבא של בן גוריון שקבע שכל סגן חייב לעבור אישור שלו
https://m.facebook.com/ArielUniversity/posts/386207051477487
איזו כתבה מושלמת! כל מילה בסלע!!!!
יש עוד כמה מקומות שהם בשליטת השמאל ללא עוררין, ותמיד באותה שיטה שאותה תאר היטב כותב המאמר, בפרקליטות, בבתי המשפט מהם עולים לעליון, במחלקת החקירות, במשרדי הממשלה, בעיריות ובכל הכלכלה, בישראל השליטה של השמאלנים על העם שברובו המוחלט מתנגד לדעותיהם היא מוחלטת.
הליכוד כשל וכושל כבר 40 שנה בהוצאת השמאל מכל מוקדי הכח השליטה הכסף וזו הסיבה שקבוצה קטנה אך מאורגנת היטב שולטת פה על אף בחירתו ההפוכה של העם.
חוקי הקביעות, ההסתדרות וקבוצות הלחץ הקטנות והמאורגנות שודדים את עם ישראל אחרי שהתחברו לתקציב המדינה ולא ניתן להוציא אותם משם, נוצר מצב שקבוצה אחת הורסת לשניה, וכולן יחד הורסים את הכלכלה, צריך להפסיק את התהליך הבולשביקי הזה.
אין ברירה, כל עוד הסמול נהנה מתמיכת ההמונים הנבערים הוא ימשיך לשלוט. הסיבה היחידה שהוא שורד עד היום הם ״חוקי השוק״ הקפיטליסטים, והפתרון לזה זה סבסוד ממשלתי וזר לאלטרנטיבה ימנית:
הם ימשיכו לנסות להתקבל ושלם שכר לימוד ל״אוניבריטת״ תל אביב – אנחנו נסבסד את אוניברסטת אריאל!
הם ימשיכו לשלם דמי מנוי ל״הארץ״ הגלותי והמתרפס – אנחנו נסבסד את ״ישראל היום״ בכספים של יהודים ציוניים מאמריקה!
הם ימשיכו לצפות בערוץ 2 ולממן אותו – אנחנו נשיק את ערוץ 20 מכספים מרוסיה!
הח״כים שלהם יקוששו מימון המונים בסכומים הקטנים – המפלגות שלנו ימומנו במיליארדים בידי אנשי עסקים מהעולם!
יש פתרון אחד, שיופיו הוא בכלליותו, כלומר, פתרון כולל, אולטימטיבי, ואז לא יהיה צורך בלילל, ואולי האתר הזה התייתר, הימין לא יצטרך להתבכיין יותר ולאכול את הלב. להפריט! אין צורך בקרן לתמיכה בקולנוע, סרט טוב יכול לרוץ לבד, אפשר יהיה להוריד אז מיסים, אפילו בסכום פעוט אבל הסמליות תהיה בו רבה. זהו אין תמיכה יותר, חברים! אנחנו לאט לאט הופכים למדינה חופשית! לא יהיה צורך לגזול את משקיעי הגז, בין כך אין מקום לשגות בחלומות שהכסף הגזול יגיע לכיס שלכם. יש לשים קץ לאוניברסיטה ממשלתית, זהו אין יותר כספים המוזרמים לאקדמיות למיניהם, אפשר שוב להוריד מיסים, ואולי אפילו לבטל לחלוטין את מס ההכנסה שהוא האמצאה הכי מרושעת במאה השנים האחרונות, ופרס ישראל ממזמן הוא חרפה לחברה הישראלית, פרס תרבותי ממשלתי הוא קומוניזם מופתי וקלסי. הבעיה היא שהפוליטיקאים העלובים בימין יעני, שהבנה בכלכלה חופשית מהם והלאה, ואיך יבינו אם אפילו אחד מהם לא ניסה מעולם להתפרנס כעצמאי או אפילו כשכיר בחברה פרטית, אלדד למשל היה כל ימיו פקיד במשרד הבריאות, בגין גם הוא היה פקיד במשרד ממשלתי , חפשו ביניהם אחד בעל עסק אולי כחלון ולכן הוא קצת יותר מבין בהורדת מס למשל, משתכרים מהכוח המזויף שמעניק להם המבנה הסוציאליסטי, עבדים שעלו לגדולה אבל מחשבתם ממשיכה להיות כשל עבדים והפיכתם לאדונים אינה אלא דמיון בלבד. עם ישראל יצא ממצרים אבל לא נמצא עדיין ראוי להכנס מפני שהעבדים המשוחררים עדין מהותית המשיכו להיות עבדים, עיין במורה נבוכים, פקידים ממשלתיים מסוגם של בגין ואלדד ובן ארי תיוגם כימניים מטעה, בדקו את השקפותיהם הכלכליות! שם בהשקפה הכלכלית נמצאת המהות של האדם אם בן חורין הוא או משרתם של אדונים, ברגע שמתיישבי גוש קטיף ראו עצמם כשליחים של המדינה במקום כשליחים של עצמם אז נחרץ גורלם לשבט. וכן הלאה. מישהו, על ימני אני מדבר, יכול לתת הסבר למציאות הקרויה רשות השידור, המועצה לתקשורת? איך ניתן להסביר את התופעה שמרבית הדירות בישראל אינם בבעלותם של בני האדם אלא רק חכורים בידיהם? זו מציאות קשה! הם התופעות האלו הם אלו שימיטו עלינו את מר הגורל
"ההמצאה הכי מרושעת" – מס הכנסה. שימו לב כמה רשע יש ברעיון של מס הכנסה, ראשית, מחייבים אותך לערוך תחשיב ולדווח כמה הרווחת, כלומר אתה צריך לשבת ובעצמך להביא על עצמך את העושק, ומצפים ממך לדווח אמת, איך? על ידי איומים בעונש, כלומר אתה צריך לכרות לעצמך את היד כי אחרת יכרתו לך את הראש. אחר כך, אתה צריך להעביר את הכסף למס הכנסה, אתה במו ידך צריך לקחת את רכושך ופרי עמלך ולמוסרו לאחרים, זה כל כך לא אנושים ושטני. תראו בימי קדם, אבירי המלך היו פורצים למחסן התבואה שלך, ולוקחים נניח מעשר או יותר, אבל הם היו באים הם היו פורצים, והם היו נוטלים בכוח, זה הרבה יותר אנושי, מאשר לכפות עליך לעשות חשבון ועל חשבונך כמה תבואה יש במחסן, ואוי ואבוי אם תעלים משהו, ואחר כך להעמיס את השקים על העגלה ולהביא אותם אל מחסן המלך! אתם רוצים לקחת? בבקשה שבו תעשו אתם את החשבון, וקחו בכוח את מה שתקחו, בקיצור רשע צרוף
יופיטר ניתוח יפה ונכון של המציאות. מזכיר לי קצת את פייגלין, כיוון מחשבה דומה. ואיני בטוח שהינך יודע כמה אתה צודק, כמה העניין הכלכלי הוא יסודי ומהותי, לעניין חירות או עבדות, וכדאי לך מאוד לעיין בספרי, כסף בר-קיימא וחירות כלכלית, שבו אני יורד לעומק ההוייה הכלכלית המושחתת, שיסודה בדרך בה נוצר הכסף במשק שלנו ובכל העולם, על ידי הבנקאים הפרטיים. כמו שצריך להפריט את הכול, כך את עניין הכסף צריך להלאים, כמו שיש להלאים את הביטחון הלאומי וכל השאר לרבות החינוך להפריט. תוכל לקרוא את הספר חופשי באתרי http://www.davidishshalom.com ותגלה שם מידע ומשנה סדורה, על כתפיהם של גדולי הכלכלה בהיסטוריה.
העיקר שאישרו את פסטיבל הנכבה. זה מאוד חשוב לתודעה הישראלית. חתיכת צבועים עוכרי מדינת ישראל נמאסו על כולנו כבר. הרבה מאוד אנשים מדירים רגליהם מהצגות וסרטים של השמאל ההזוי הישראלי
השמאל שולט באקדמיה?
השמאל מחליט איזה מהנדסי תכנה ?
השמאל מחליט איזה מהנדסי אלקטרוניקה?
השמאל מחליט איזה מהנדסי מוכנות?
השמאל מחליט איזה מהנדסי תעשיה וניהול?
השמאל מחליט איזה מהנדסי ביוטכנולוגיה?
השמאל מחליט איזה מהנדסי ביורפואה?
השמאל מחליט איזהאחיות יצאו לשוק?
השמאל מחליט איזה רופאים יצאו לשוק?
השמאל מחליט איזה עורכי דין יצאו לשוק?
………
מאמר של בן אדם חסר השכלה שלא מבין איך עושים דו שיח לפני שאתה רושם מאמר של בור ועם הארץ תשיג את התגובות של אותם גורמים שאתה מתייחס אליהם ואז תגיב בהתאם לדבריהם ןאז נוכל להגיב בהתאם.קל לך מאוד לרשום ולבקר בלי שאף אחד מאנשים שציינת יגיב לדבריך . לא ככה כותבים מאמר ומאשימים כל הזמן את שמאל שמאל שמאל כמו ילד בגנון
אל תכנה אנשים חסרי מושג סתם כך, במקצועות שהזכרת יש כלים ברורים לשפוט את טיב העבודה של האדם ולכן במקצועות הנ"ל המצב בוא יחסית מאוזן,
אבל לא על זה ארז מדבר, הוא מדבר על מחלקות ומקצועות שבהם אין שום כלי אובייקטיבי, מתמטי, לבחון את טיב העבודות והמרצה הוא המחליט היחידי.
אם התוכנה שכתבתי עובדת אז היא עובדץת, היא מחקר רפואי שלי מתפרסם בכתב עת יוקרתי, אז סימן שאני מוכשר והדעות הפוליטיות שלי לא משנות.
לעומת זאת, אם אני מגיש הצעת תזה שתטען שחיילי צהל גרועים כמו הנאצים בגלל שהם לא אונסים נשים פלסטיניות – בגלל שהם מחשיבים אותן לחיות (אמיתי לגמרי באוניברסיטה העברית!) אז אני אקבל מלגה, משרת מרצה ופנסיה,
ואילו אם אגיש עבודה שטוענת שזכות עם ישראל על ארצו ואוכיח את הקשר של היהודים לארץ ישראל, אזי אסיים תואר ראשון בציון בינוני ותו לא.
יוסי באתי להראות שהשמאל לא שולט באקדמיה כי בכל המקצועות שנתתי הבעיה הזו לא קיימת . אני רוצה לציין שכמובן אני נגד הדבר הזה אבל כל מקרה לגופו כי אני לעומת כולם כאן לא יכול לשפוט מבלי לשמוע את הצד השני כי זה קל להצביע ולהאשים . ואני לעומת כולם כאן דווקא נתקלתי במקרה הפוך שהמרצה שמאלן מובהק ודווקא אישר עבודה ימנית מובהקת ושפט את העובדה באופן אוביקטיבי לחלוטין אז לצעוק ולהאשים את כולם זה קל .
רוסלן,
אין כמעט אנשי שמאל במקצועות שבהם תיארת.
אנשי שמאל מלאים ומציפים את מדעי הרוח והחברה. וכמובן אמנות.
ככה זה בכל העולם.
למה?
יש לזה סיביות ידועות שהעיקרית שבהן – יוקרה. אין יוקרה אקדמית/מקצועית/כלכלית במדעי הרוח והחברה.
קשה למצוא תעסוקה ראויה.
אין יוקרה חברתית. לא תמצא הרבה אנשים שירימו גבה בהערכה אם הבן של השכנה ילמד היסטוריה. אבל הם בהחלט ירימו, את אותה גבה, אם ילמד מדעי המחשב או רפואה וכדומה.
אין תקציבי מחקר ואין חברות וגופים כלכליים שמתעניינים במוצרים שלהם ומשקיעים כסף בחוקרים ובמחקריהם.
אין פרס נובל בפילוסופיה או בהיסטוריה.
בכל אלה יש למדעי הטבע וההנדסה יתרון עצום עליהם. יתרון שאין להם שום דרך לפצות עליו.
ולכן, אימוץ הפוזה השמאלנית, ה – סוקרטס החברתי, ומשיכת רעש תקשורתי דרכן, היא הדרך של אנשי החוגים האלה, להשיג הכרה ויוקרה חברתית. להראות שהקיום שלהם נדרש.
אם תרצה, פיצוי על רגשי נחיתות מול המדעים הפרקטיים.
לאחר ניצחון הימין ,בבחירות בשנת 1977 , גבר החשש בקרב האליטה השלטת , מאבדן המשך שליטתה המחלטת במרכזי הכח בפוליטיקה, בחברה , בתרבות ובכלכלה.
האליטה השלטת המיוצגת ע"י מפלגות השמאל והמרכז (שלמעשה גם הוא שמאל ולא מרכז), לא קיבלה , עד היום , את הכרעת העם הדמוקרטית ולא הפסיקה לחפש דרכים עוקפות , להמשיך את שליטתה האבסולוטית במוקדי הכח במדינה.
כיום נשארו בידי השמאל מספר מעוזים (שגם הם הולכים ונשחקים לאור מודעות ציבורית הולכת וגוברת) והוא מגן עליהם בחמת זעם :
*המוסד להשכלה גבוהה והאקדמיה –
*הממסד התרבותי –
*המערכת המשפטית , הפרקליטות ובית המשפט העליון –
*התקשורת –
כל ניסיון להעביר את מוקדי הכוח הללו לטובת האינטרס הציבורי יתקל בהתנגדות עזה , בהכפשות, איומים והפחדות.
כל ניסיון של נבחרי הציבור ליישם את הכרעת הרוב הדמוקרטית ולממש את רצון העם , יתקל ברעש תקשורתי מלאכותי תוך הזמנת לחצים מבפנים ומבחוץ.
מהות הדמוקרטיה היא שלטון העם (דמוס=עם קרטיה=שלטון). העם מממש את רצונו באמצעות נציגיו הנבחרים
על הממשלה ונבחרי הציבור להתעלם מהרעש ומהאיומים , למשול – ולממש , ללא מורא, את רצון העם שנקבע בבחירות דמוקרטיות הוגנות.
זוהי דמוקרטיה במיטבה.
לך תלמד היסטוריה ותיווכח שהטיעונים שאתה ודומיך וכותב המאמר מעלים נעשה בהם שימוש במשטרים האפלים ביותר. פאשיזם מתחיל בחזרה על השקרים עד שכולם מאמינים שהם האמת.
למומו הטרול-בבון שלום כמה כסף הקרן החדשה שילמה לך השביל שתכתוב את התגובה הזאתי?
העובדה היא אחת –
מפא"י וצאצאי שהלכו שמאלה חזק, אמנם נושלה משלטונה, פה ושם, מאז 1977,
אבל, בפועל, היא ממשיכה להכתיב את התודעה.
ואני יכול להוסיף עוד סיפורים למה שמתואר כאן. הן אישיים משלי והן של אנשים שאני מכיר.
כולם נשמעים באותו קול –
אתה ימני או מחזיק בדעות מרכז אפילו, אתה פסול.
אתה איש שמאל = מבקר את הכיבוש [ שנעשה על ידי מפא"י..] ומטפח הזדהות עם כאב הפלסטינים ללא ביקורת אתית לצורת המאבק שלהם, אתה לגיטימי.
אני אישית הייתי עד למרצים באוניברסיטה שניצלו את הבמה האקדמית, לשם שטיפת מוח לדעותיהם.
אגב, אין בזה חדש וחוגי הימין הבינו זאת מזמן.
אבל…
הבינו שאין אפשרות להילחם בממסד הנוכחי. יש יותר מדי מכשולים וחסמים.
ולכן,
מה שצריך זה לפתוח ערוץ תרבות/תקשורת אלטרנטיבי
מקור ראשון [ העיתון ] היה ועדיין ניסיון כזה.
הצרה היא :
1. שגם אנשי ימין אחרי שנים של התרגלות לאותם ערוצים שדעתם ידועה להם מראש,
אפילו אני,
מתקשים לזנוח את ההרגלים הישנים למרות שהם יודעים,
2. המרכז/ימין עדיין לא הצליח לפתח לו ערוצים אלטרנטיביים.
האמת היא שהליכוד אומנם עלה פיזית לשלטון ב 1977 אבל מעולם לא השכיל לתרגם את הניצחון בבחירות לניצחון בתודעה.
גם לא היום.
וכמו שאמרו פעם בסדרה הנהדרת "כן אדוני השר" –
אם אתה לא שולט בתודעה, לא עשית שום דבר.
אתה יכול להיבחר, שוב ושוב, אבל…אם אתה לא משנה את הממסד שמוריד את ההחלטות שלך למטה, לא עשית כלום.
מאד נהניתי מהלימודים. אנשים טובים ורגישים בדרך כלל, אבל כאשר עלו רמיזות פוליטיות, הן תמיד היו, אך ורק לכיוון שמאל. מרצים דתיים אינם פותחים את פיהם ברמיזה כל שהי לכיוון ימין. פשוט שותקים.
המושג אקטיביזם הוא תמיד ואך ורק בכיוון פעילות נגד הממשלה, בעד הפלסטינים, בעד הבדואים, נגד עקיבוש.
למה שלא יהיה אקטיביזם פוליטי נגד אלימות הערבים? למה לא לצאת ביוזמה חברתית "בירושלים לא זורקים אבנים" "פיל קודס מא אודרוב"?
כי ברור שרגישות חברתית = פינוי מאות אלפי אנשים מבתיהם ומתן פרס לחברה ערבית אלימה, גזענית ומעודדת רצח.
העלבון הזעם והכאב של היהודי הלאומי והציוני מהחונטה הבולשוויקית הסמולנית בניצוח עיתון הארץ עם בכתביו האנטי ציונים והעוינים את הממשלה ומשמיצים את החלטותיה החוקיות בנוסח העויינות הערבית הפלסטינאצית, חייב להתקל בהסברה במענה ופרסום והפצה יום יומית והוקעתם ללא הרף תוך פרסום שמותיהם של האנשים בהם יעסוק הנושא.
המאמר שאותו חייבים להפיץ בהפניה ליהודי העולם בשפתם,שופך אור על ההשתלטות הבולשוויקית על מוסדות התרבות האקדמיה והחינוך בעת שהם מהווים פחות מ 4% מיהודי המדינה.
במיוחד ראוי לציין שהמשפט האחרון ושראוי שיהיה מיושם ״אם נפתלי בנט, מירי רגב ואיילת שקד לא ימלאו את חובתם וירסקו את משטרת המחשבות של השמאל במערכת המשפט, באקדמיה ובממסד התרבותי, הציבור הימני יחליף אותם בשרים טובים ונחושים יותר. הרודנות השמאלנית במוקדי הכוח תובס, במוקדם או במאוחר. ככה זה עובד בדמוקרטיה״.
הערב רב ממשיך את פעילותו האנטי יהודית.
הערב רב הוא כינוי לאוסף של אנשים מעמים שונים שהיו במצרים, שבאו למשה ורצו להתגייר מתוך פחד לאחר שראו את עשרת המכות שהנחית הקב"ה על פרעה. משה רבינו גייר אותם במהירות וצירף אותם לעם ישראל בצאתו ממצרים.
כל הבעיות והתלונות שהיו ל"עם ישראל" על הקב"ה ומשה רבינו מקורן היה בערב-רב הזה. הזוהר הקדוש מוריד מסך מעל עיננו ומסביר שבכל פעם שכתוב "העם" הכוונה היא לערב-רב, ובכל פעם שכתוב "ישראל" הכוונה היא לעם ישראל. ואכן, מי שייבחן את הטקסט המיקראי בספר "שמות", יוכל להבחין בהבדל.
לכן, בחטא העגל, ובניגוד לתפיסה המקובלת, לא עם ישראל חטא בחטא זה אלא הערב-רב. לכן אומר הקב"ה למשה: "לך רד כי שיחת עמך", העם שלך הוא, לא שלי. וכך במקומות רבים. בכל פעם שהיתה תלונה על הקב"ה ומשה מצוין בפירוש כי היה זה ה"עם", היינו הערב-רב. הוא זה שיצר את כל המחלוקות ואת כל הבעיות במסע הארוך במדבר.
ולמה כל ההקדמה הזו אתם שואלים?
הזוהר הקדוש ממשיך ומסביר כי הערב-רב יהיה חלק מההנהגה השלטת בעם ישראל בדור הגאולה, הוא הדור שלנו. הוא ישלוט ברוב מוקדי השלטון וההשפעה, ועיננו רואות את זה יום יום.והמאמר המצוין שכתבתם מראה את כל עניין הערב-רב הממוקם במוקדי השפעה אלו. לא כל מי שכתוב לו יהודי בת.ז. הוא באמת יהודי…
כתבה רעילה ומסיתה
לפני שתבוא לקטגר על הבכיינות השמאלנית על סתימת פיות אולי כדאי שתקרא את מה שכתבת פה יא בכיין ימני מתלהם .
אגב קיצונות וסתימת פיות היא בזוייה משני צידי המפה הפוליטית , אבל אולי מוטב היה שתתעסק בעשייה במקום בהפניית אצבעות . גם בניהול התיאטראות בארץ קיים מונופול של אותם מנהלים כבר שנים שדואגים רק למקורבים שלהם שהם חפצים בייקרם – אף אחד לא רותם לזה אג׳נדה פוליטית של ימין ושמאל …
חוסר כישרון לא מצדיקים בנטייה פוליטית ….
?? רק נדמה לי או שלא אמרת כלום? (מלבד "בכיין ימני מתלהם")
כיון שהנושא עליו מדובר במאמר חורג מהחשיבות של ביקורת תקשורת לצד זה או אחר אלא עוסק ממש במהות הקיום הכלכלי חברתי פוליטי בישראל אני רוצה להגיב על "רוסלאן" + "אזרח אכפתי".
ראשית לא רק המערכות המשפטיות מדיניות נשלטות על ידי קומץ קטן של שמאלנים שידעו תמיד להכניס רק את מי "שמשלנו" לעמדות הניהול, כך גם בכל החברות הכלכליות בישראל – תמיד המנכ"ל הינו איש שלהם – תמיד אותו חוג ואותו מוצא, מדי פעם זורקים איזה עצם לימנים, דוגמא: רשות השידור 1500 שמאלנים ו: יעקב אחימאיר (איש עם יחוס) אחד, זה היחס תמיד.
רוסלאן לא מבין שאנו לא מדברים על מקצועות בודדים איכותיים, אלא מי שולט על הנישה וכיצד הצליח להגן על עצמו בד"כ נגד יבוא זול למשל, על חשבון כלל האזרחים שנשדדים פה יום יום ושעה שעה על ידי השמאל, על זה המאבק, על הטרוף הכלכלי שהם הכניסו את ישראל אליו.
לא ברור עדיין – אתר: http://www.kav.org.il מאמרים מדויקים על כל תחום, בריבועים האפוריפ – תת פרוט של כל תחום.
יפה מאוד ד"ר ארז תדמור, חושף מלוא חופניים את צביעות והזנותיות של תעשיית הבגידה בישראל, את המוסר הכפול והסטנדרטים המשולשים, את הולכת השולל והתועמלנות, ואת תופעת הקוזאק הניגזל, של ביריוני השמאל, האויב האמיתי של מדינת הלאום היהודי והציונות, שהתשלט כאן על המדינה.
גם מצא מאוד חן בעיני שד"ר ארז תדמור אינו חושש לחשוף את נקודת התורפה של מפלגת בנט-שקד, שמתגלה גם היא כמתחנפת למשטרת המחשבות של השמאל במערכת המשפט, באקדמיה ובממסד התרבותי. אני מאה אחוז אתך ארז תדמור, באמירה זאת אתה מוכיח יושר אינטלקטואלי ופוליטי נדיר. הרבה יישר כוח.
קודם כל, אני לא מבין מה זאת ההתבכיינות הזאת? ומה אתה מציע?
איך שאני רואה את הדברים, ההשפעה צריכה לבוא מלמטה.
אתה רוצה יותר נציגות של אנשי ימין בקולנוע בכלל ובקרן לקולנוע בפרט? פשוט תשלח ללימודי קולנוע יותר ימנים, בהמשך זה יתבטא גם בסרטים.
וכי מה האופציה? התערבות חיצונית של שרת התרבות לטובת סרט מסוים היא באמת לא במקום, בשביל זה יש ועדה מקצועית.
עכשיו, לעניין המקצועיות של הועדה.
איני מכיר את הסרט שאתה מדבר עליו בתחילת דבריך, אך מהתיאור הקצר שכתבת אכן עולה בו בעיה.
כך עולה כבר מהמשפט הראשון: "לבמאי הקולנוע רועי הורנשטיין היה חלום להפיק סרט שיציג את גבורתם של טייסי חיל האוויר במלחמת ששת הימים".
הצגת גבורת החיילים היא באמת דבר יפה מאוד, אלא שבתור סרט זה לא מספיק מעניין.
הדבר הראשון שלומדים בשיעור הראשון בקורס תסריטאות הוא שכל סרט צריך קונפליקט. זה לא קשור לימין או שמאל, זה פשוט מאפיין שסרט לא יכול בלעדיו. וסרט הזה, כפי שהוא תואר כאן (ואולי הוא אינו כזה באמת) נראה שחסר קונפליקט. אז זה מה שהלקטור ציין, ובצדק.
והערה אחרונה. אמנם בעבר הרחוק היו לנו סרטים כ"מבצע יהונתן" שהללו את גבורת החיילים ואף זכו בהצלחה, אך עבר זמן רב מאז והקולנוע הישראלי התפתח וגם המצב הפוליטי לא נשאר כשהיה.
אם רוצים דוגמא לסרט מלחמתי מוצלח אני מציע את "צלף אמריקאי" של קלינט איסטווד, שגם מהלל את גבורת החייל וגם מציג קולנפליקטים שונים, כמו האם לירות בילדים בנסיבות מסוכנות וכן הלאה.
שורה אחרונה, אין טעם להתבכיין ולהאשים אלא מוטב לבדוק במה אתה עצמך יכול להשתפר. זו דעתי.
נראה כי כותב המאמר נוטה להחליף את המילים "שמאל" ב"אוריינות".
אחרי כמעט 40 שנות שלטון של הימין (למעט כמה הפסקות) עדיין האוריינות לא חדרה את עור הפיל של הימני הממוצע
הרצל שמאלני?
בן גוריון שמאלני?
כמה טיפשות במסמך אחד
אלוהים ישמור עלינו
אל תתרגש כותב המאמר רושם מה שהוא רואה, את דעתו בלבד!! בלי שום תגובות מהצד השני או עובדות נגד שנוכל לבקר או להצדיק, לכן המאמר הזה הוא מאמר טיפשי ועלוב !! גם כמו שאמרתי למעלה יש כלכך הרבה תחומים באקדמיה ולהגיד שהשמאל שולט זה טיפשות וצרות עין .
כמה גזענות והתנשאות בתגובה אחת.
מאמר מעולה ומקיף. דעתו של כותב המאמר לא מתיישבת עם דברי ביקורת שהשמיע על קמפיין "שתולים באמנות", בה הראו אנשי אם תרצו המוכשרים את הנזק שבניצול הבמה אליה הגיעו אותם אמנים בגרוש שרכבו על משאבים ששייכים לכולם וניתנים רק ל"צודקים",בכדי לפרסם עצומות שונות ומשונות להביע את (קוצר) דעתם בנושאים אקטואליים ולקבל זמן מסך נרחב גם כן על חשבונינו.
המנגנון באקדמיה מייצר כשל מובנה של נטייה שמאלנית.
הקידום מותנה בהמלצות קודמים.
הקידום תלוי גם בכמות הפרסומים הנתונים 'נחשבים' בעולם – שנשלט ע"י שמאל קיצוני.
כעת, אם אני שולח מאמר, שבו 'ישראל יופי' — או מאמר שבו 'ישראל חרה'…. ברור איזה יתקבל, נכון?
כך נוצרת הטייה לאופי המאמרים, לקידום, להגמוניה שמאלנית באקדמיה.
מ.ש.ל.
שני מילים
"המקום הכי טוב להיות בו שמאלן זה בראש של ימני. רק שם אנחנו עדיין גדולים ועם השפעה"
כל הכבוד.
כתבה רהוטה ובקיאה
נהניתי מאוד .
תנו למגזר להתבוסס במיצו. להחתים בחותמת אופיינית את המדיה. זוזו הצידה , כל אחד לצידו ! לאט כל הכלחת תשקע. הציבור יזהה את היצירה שלהם ויחליט איכן ליבו. ואם יגבר כיוון מסויים, גזר דין שקיעה יהיה הנכון.
לא רוצים חיים משותפים ? רוצים הגמוניה ? תנו להם את המקום הראוי להם !
כזה משפט ההיסטוריה. אכזר ! אך יש מקום ליותר מאחד על עמוד החשמל הישראלי.
מדיה כתבות תחקירים ניתוח
כאדם יוצר, אני יכול להבין את האכזבה, אפילו העמוקה, כאשר אתה עמל במשך תקופה ארוכה על פרויקט, בתחום יצירה כלשהו ולאחר כל כך הרבה מאמצים, הוצאות לאור, קרנות קולנוע ועוד, שנבחרו לבחור בין מאות ואף אלפי הצעות, דוחים את הפרויקט שלך. זה מאכזב, מעציב וגורם לעגמת נפש רבה. אני עצמי שלחתי שני פרויקטים שלי להוצאות לאור וכל ההוצאות מצינות במפורש, אתה תקבל הודעה אם כתב היד שלך התקבל, או נדחה, אך ההוצאה לא תעביר לך מידע לגבי שיקוליה, אני משאר שגם קרנות הקולנוע נוהגות כך ואם לא אז זה מאוד תמוהה בעיני. אי לכך ובהתאם לזאת, אני משאר שהחלק הארי המופיע בכתבה הנ"ל, אינו אלא פרובוקציה חסרת שחר של חצאי אמתות ורבעי שקרים. והוא בוודאי מגמתי, מה גם שאי אפשר לומר שלא נעשה הדבר על ידי פרובוקטור מקצועי. יחד עם זאת, אם אתם משתמשים בפרובוקציות זולות כאלה, הרי ודאי אתם יוצאים מנקודת הנחה שרוב הציבור מטומטם, אולי אתם צודקים, שיערב לכם. אני משאר שאם אומר לכם שסוג כזה של פרסומים, מעכירים את האוויר שאנחנו נושמים, מחרחר ריב ומדון, גורם לפירוד ולא לאחדות, זה כנראה יכנס באוזן אחת ויצא מהשנייה, כי הפכתם את כל הווייתכם לרובוט פוליטי, אבל דבר אחד אני כן רוצה לומר ואולי זה יכנס ללב של מישהו, כלי המאבק הפרובוקטיבי שאתם משתמשים, הוא חרב פיפיות שעלול יום אחד להתהפך לאחור ולפגוע בכל הערכים שאתם מאמינים בהם.
נהדר. תבין אנחנו רוצים דבר פשוט, לבטל את קרן הקולנוע הממשלתי. פשוט וחלק. קרן קולנוע ממשלתי הוא מוסד בולשביקי. ממשלה תומכת תרבות. זה בלתי נסבל. זה הכל. אין דבר כזה וועדה מקצועית. בכלל לא וועדה צריכה להחליט על גורלו של סרט אלא הצרכן. והשאר הוא מאבק סיזיפי אבל בשוק חופשי לייצר ולמכור ולהתקדם. וועדות מקצועיות יעני כביכול כי אין דבר כזה וועדה מקצועית נטו, שלח אותם לקובה, צפון קוריאה, ונצואלה ושאר מדינות החופש, גן העדן עלי אדמות. לא גוזלים כסף מאנשים בכוח כדי לתמוך בסרט, בספר, בישיבה, באוניברסיטה, בבית ספר, או בכל רעיון נאצל יותר או פחות, תמיכות מהסוג הזה יש להשאיר לנדיבות לבם של האנשים, ככל הכתוב בספר הספרים שלנו כל איש אשר ידבנו לבו! למה אני צריך להתווכח אתך בכלל, אם סרט מסוים ראוי לתמיכה ממשלתית או סרט אחר? אין תמיכה ממשלתית, וחלאס, נוכל לחיות בשלום איש עם רעהו
השמאל נהיה פתטי יותר ויותר מיום ליום. הם לא מבינים שלא לעולם חוסן ודיקטטורת המיעוט שהם משליטים פה תקרוס היום מן הימים.
תראו את התגובות של השמאלנים כאן. הם אומרים לכם שאם אנחנו רוצים יותר ייצוג ימני צריך לשלוח יותר ימנים ללמוד את המקצועות האלה. כנראה שהם לא קראו את הכתבה. לא משנה עד כמה תהיה טוב, מקצועי ומצליח במקצוע מסוים, התזה שלך לא תתקבל ולא תקבל מלגות אם הדעות שלך לא תואמות את הדעות של הדיקטטורים שיושבים למעלה. אתה יכול להיות גאון הדור אבל לעולם תוכל להתקדם בתוך מערכת המשפט, התקשורת או עולם התרבות אם דעותיך ימניות. אנשים מתקבלים לעבודה, מפוטרים, מקודמים או נופלים קורבן לאיזו תפירת תיק רק בגלל הדעות הפוליטיות שלהם ולא שום דבר אחר. כך ששום כישרון לא יעזור לאנשי הימין להתקדם לשום מקום. ישתיקו אותם (כמו שעושים עכשיו הראל סגל), יפטרו אותם ולא יקדמו אותם ולא משנה כמה טובים הם יהיו.
השמאלנים פה גם שואלים איך אנחנו יודעים שהפסילה נובעת משיקולים פוליטיים של שמאל-ימין. כנראה שבאמת יש להם בעיה עם הבנת הנקרא. בכתבה נאמר במפורש שהסרט של הבחורה לא התקבל כי הוא לא הציג מחבלים (שמגיע להם רק עונש מוות) לא מיוצגים בצורה "אנושית" יותר כשהסרט בכלל לא עוסק במחבלים אלא החיילים הישראלים. האם מישהו שם שואל מדוע יהודים או חיילים ישראלים חפים מפשע לא מיוצגים בצורה אנושית יותר? ואיך תזה הקובעת שחיילי צה"ל גרועים מהנאצים כי הם לא אונסים נשים ערביות מתקבלת וזוכה לתקצוב? הרי ברור שכל יהודי (שמאלני או ימני) שלא אנס אישה ערבייה גרוע מהנאצים. כך לפחות חושבים באקדמיה השמאלנים.
לא חבריי השמאלנים. אין כאן חצאי אמיתות או דברים שהוצאו מהקשרם. אין כאן דמגוגיה או הסקת מסקנות שגויה. פשוט מציבים לכם מראה מול הפנים. כנראה שהתכנים בעיתון "הארץ" יהיו קצת יותר "מאוזנים" מבחינתכם.
הסמול היום מורכב מפסולת אנושית ותו לא.
ארז
לו יהי כדבריך
אבל עד זה יתממש – נסבול כאן עוד הרבה ):
אבל, לעשות מה שנכון לעשות, ובשכל – זו הדרך היחידה לנצח
"לא בכח, כי אם ברוחי"
מתאר מציאות דורסנית .המצב החמיר .כאשר פרו' גלנור מדבר על מרי אזרחי וכאשר גופים פוליטיים חיצונים ממנים הרי יקח זמן רב עד שהשמאל ירפה מעטיני הפרה החולבת.בכספים ציבוררים ידם קלה כל הפנסיות של אוניבר עברית שבטוחה שהממשלה תשלם .כמי שקורא "הארץ" בשבת ומקור ראשון אני נדהם מים השנאה ב"הארץ" וכך גם בידיעות .עצוב ומדכא .נצחון פירוס אך יקח זמן רב עד שנגיע לאיזון.
ביילין הוא לא שמאל
הוא אידיוט באופן אישי שהביא לנו את ערפאת מטוניס
מה אפשר לעשות כאשר ימין מזוהה, במידה רבה בצדק ולא רק במדינת ישראל, עם בורות, הליכה בעדר, חוסר תיחכום וחוסר עידון תרבותי ? את אנשי התרבות מימין אפשר לספור על אצבעות של יד שעברה פיצוץ בחיל הנדסה…בעיקר מדובר בימין הדתי שכל מעייניו ב"ארון הספרים היהודי" במקום שיתחברו לארון הספרים האנושי, שלא מבחין בין דם לדם ובין עם לעם ושמקיים את הרעיונות ההרצליאנים של יסודות הציונות – להיות עם בין העמים ועם ככל העמים. מי שמתמקד בלאומנות הוא אכן חשוך ומוגבל משום שאינו מטפח את האדם שבו אלא את הלאומן שבו. אין זה אומר שאי אפשר להיות אנושי ובאותו זמן גם לטפח את התרבות הלאומית – תבנאי שלא תהיה "לאומנית". הניסיונות של הממשלה הזו לשנות את השיח התרבותי והציבורי הם לא פחות מפאשיזם וכך גם תנועתו של ארז תדמור, שנשבעת לשוא בשמו של הרצל במטרה להטעות את הציבור. כך גם ארוני ימין רבים שמגדירים עצמם "ארוני זכויות אדם" ועוסקים רק בזכויות האדם שהוא נימול או בבת זוגו.
השיח שאתה מדבר עליו קיים רק במציאות הזויה שאתם השמאל המצאתם. עובדה שעד היום דבר לא התקיים. אני מעדיפה כמובן ימין שלדעתך הוא פרימטיבי, מאשר אנשים כמובך עם שגעון גדלות. עדיף טיפה רגש מאשר קילו שכל.
לא אלמן ישראל. מרגיז (מאד) ומקומם שהאנשים השליליים שמוזכרים לעיל יושבים על כל נקודה משמעותית ומסננים ברגל קשה ונפש חפצה כל סממן יהודי וימני. זועקים עד השמיים כשרק מנסים להזיז עוזמה אחת או שתיים למען דמוקרטיה אמיתית. אבל הימים האלה תודה לעיל נגמרים, שאם לא כן היתה נגמרת לנו המדינה.
תיקון לשוני: "בהשתקת הימין ובהפחדתו".
לדעתי הלקטור צודק. מה הערך בסרט שאינו מעביר מסר הומני?
כתבה נהדרת. אצבע משולשת בתחת של קרנות הקולנוע השמולניות המנוולות.
מסר הומני הוא גם הניצחון המפואר של צ.ה.ל במלחמת ששת הימים על מדינות אכזריות צמאות דם שקמו עלנו להשמידנו .
עוד מעט תטענו שהניצחון על גרמניה הנאצית לא נושא בקירבו מסר הומני.
כל המרחם על אכזריים סופו שיתאכזר לרחמנים עד שיגעו ימי אחרית הימים ניצחון על מדינות המייצגות רשע הוא הומניות עם כל הצער
בקרוב לא רחוק הם יבאו לבקש עבודה בערוץ ימני הימין חזק יותר יש לא קהל גדול יותר בקרוב
כמה שזה נכון כל מה שכתבת.
אני מאוד מקווה שהשרה מירי רגב, השר נפתלי בנט ושרה איילת שקד, באמת "יעזרו אומץ" לשנות את "סדרי העולם" המעוותים האלה ויבצעו שינוי שיאזן את המצב הקיים לצערנו היום במערכת המפשט, במערכת החינוך, בתרבות ובאקדמיה.
מירי רגב מבליטה את אפסותה של לימור ליבנת הזכורה לרע
דברים כדרבנות , חייבים להפסיק את המימון לכל עוכרי ישראל מכספי הציבור , הם ילכו וקוששו להם מימון מאשר ימצאו אך לא בבית ספרנו , יש לשים קץ להתרפסות מנהיגי הימין ואמירת אמן אחר כל צפצופי הזרזיר של ה "small"
הכותרת היא:״הגמוניה שמלאנית במסלול התרסקות ״ ואני שואל את עצמי מה עושה גוף שיש לו כושר הישרדות גבוהה מאד ושהוא נמצא במסלול התרסקות
ככה זה עובד בדמוקראטיה. השאלה היא האם זה יעבוד גם בישראל…..