שנתיים בלבד הספיקו לחוק הספרים כדי להביא לקריסה של יותר מ-50% במכירת ספרים חדשים. הכרזתה של השרה רגב היום על ביטול החוק היא בשורה של ממש, נותר רק לקוות שהיא תעמוד בהבטחה
הסופרים הצעירים של ישראל ועימם המוציאים לאור חיכו לרגע הזה כבר זמן רב. היום הכריזה שרת התרבות מירי רגב כי תפעל לביטול חוק הספרים שנחקק בשנת 2013.
החוק, שעבר באצטלה של הגנה על סופרים ועידוד היצירה הספרותית, התברר מהר מאוד כמכה קשה לשוק הספרים ולסופרים מתחילים. מאז נכנס החוק לתוקף בתור הוראת שעה, הוא הוביל לירידות תלולות במכירות הספרים ובתקבולים עבור ספרים חדשים. רבים אמנם התייחסו בביטול לביקורות על נזקיו הצפויים של החוק ופטרו אותן כ"נבואות זעם", אך כעת, לאחר הצטברות הנתונים, איש כבר אינו יכול ללמד זכות על החוק.
הנתונים הראשונים שהחלו לעלות מהשטח לפני כשנה, הובילו את חבר הכנסת יואב קיש ליזום דיון בכנסת בשאלת המשך תקפות החוק. בדיון השתתפו מו"לים בכירים ולא מעט סופרים מוכרים ופחות מוכרים. רובם ככולם ביטאו את תסכולם מהחוק. זוהר מנשץ, סופר צעיר שנכח בדיון, אמר בכאב: "אני סופר מתחיל, החוק פגע בעץ שמנסה להוציא עלים. הפרוזה הישראלית החדשה והמשגשגת תקועה בבוץ שהחוק הזה חולל. כשלקוח יתלבט בין סופר מוכר לחדש, המחיר ודאי ישפיע".
ועדה מייעצת שהוקמה במיוחד ליישום החוק אמנם הציגה דו"ח שחיבר הממונה על יישומו, מר דני טל, אך הנתונים בו לא הצליחו להרגיע את הנוכחים. טל הציג בגאווה נתון לפיו הירידה במכירות הספרים הסתכמה ב-12% "בלבד", בניגוד להערכות המוקדמות שדיברו על צניחה של 30-25 אחוזים במכירות; סיבה מפוקפקת לגאווה – בייחוד נוכח מטרותיו הרשמיות של החוק, שהוגדרו כך:
להבטיח לסופרים ישראלים גמול הולם בעד יצירתם, לקדם את הספרות בישראל, לשמור על גיוון תרבותי בפרסום ובהפצה של ספרים בישראל, לתת הזדמנות לקוראים לבחור מבין מגוון רחב של ספרים לפי רצונותיהם וטעמיהם ולאפשר תחרות בין הוצאות הספרים וחנויות הספרים בנוגע לכמות, למגוון ולאיכות הספרים המוצעים לצרכן.
ירידות של 56%
את הדיון סיכמה שרת התרבות רגב בהקמת ועדה שתבחן מה יעלה בעתידו של החוק.
והנה, חודשים ספורים חלפו מהדיון הראשוני, והתברר שהתמונה – הגרועה ממילא – עוד גרועה בהרבה. דני טל, כך מסתבר, הציג בדו"ח פילוחים שהעלו בספק את מהימנות הנתונים. בהצגת ההשוואה בין השנים, בחר טל ביודעין – כך על פי עדותו – להשמיט מספר חודשים קריטיים משנת המכירות הקלנדרית. באופן הזה נוצר מצג שמשווה בין חודשי השפל בתקופה שלפני כניסת החוק, לחודשי השיא בשנה שלאחר כניסתו.
משרדי הממשלה לא סיפקו תשובות משביעות רצון לממצאים הללו, למעט חבר ועדה יחיד שאמר לנו כי יקפיד לבדוק את העניין לעומק מול טל וידרוש ממנו הסברים ונתונים מלאים. אולם, חלפו עוד מספר חודשים מאז הפרסום על ההטיה בנתונים, והוועדה המייעצת עדיין התחמקה ממילוי חובתה לספק מידע מלא. רק עתירה של פורום קהלת אילצה לבסוף את המדינה לפרסם את הנתונים המלאים – נתונים שהתבררו כחמורים במיוחד. קריסת שוק הספרים החדשים נאמדה ב-56%, בעוד שבדו"ח המהונדס הוצג המשבר בהיקף נמוך בחצי: 27% "בלבד".
איש אמנם לא יפצה את הסופרים הצעירים ואת עם ישראל על השנים האבודות הללו של יצירה ותרבות, אך עדיין, הכרזתה של השרה רגב היום היא בשורה טובה מאוד. יש לקוות כי היא אכן תפעל למימושה המלא, ובכך תסיר אחת ולתמיד את החרפה שהטילו מחוקקים כושלים על שוק הספרים של עם הספר.
באם בחישובים התיחסו לכך שבשנתיים האחרונות אנשים קוראים ספרים במידיה אחרת, על הטלפון ולא קונים אותם, ושיש אפשרות לקבל אותם בחינם דרך המבצע של הוט ו עברית. אף אחד לא יקנה יותר ספרים בעתיד
לא מדויק.
גם אם יש כאלה ואולי רבים הקוראים במדיה הדיגיטלית, עדיין ישנה אוכלוסיה לא מבוטלת אשר אינה משתמשת במדיה הדיגיטלית למטרה זו (גם אם היא זמינה לה) ובוודאי כל אלה אשר ליום בשבוע מניחים את כל הטכנולוגיה בצד ופותחים ספר לקרוא בסוף השבוע. אם קניתי כ-20 ספרים בשנה לפני החוק. בין אם זה לעצמי או כמתנות, בשנתיים האחרונות קניתי אולי 10. ואת חלקם קניתי במבצע מספרות שכבר ירד לה המחיר.
את הספרים החדשים אני קוראת בספריה, מחכה להם כמו כולם וברגע שקראתי, ירד הסיכוי כמעט לאפס שאקנה מהם עותק.
אולי החוק הזה לא ממש מוצלח, אבל במקרה הזה גם השוק החופשי לא יצר איזון בין השחקנים בענף: היחידים שהרוויחו היו רשתות הספרים, הסופרים וההוצאות נשחקו עוד ועוד.
השוק החופשי לא צריך ליצור איזון, השוק החופשי צריך ליצור חופש, הערך העליון של האדם!
חופש ממה? חופש מהמוסר? אדם לאדם זאב.
חשוב לבטל את החוק הזה ברמה העקרונית, כי הוא ביטוי מובהק של רמיסת זכות הקניין וזכויות הפרט וחופש העסוק אבל, אבל כדאי לשים לב ששקד מנסה להעביר בכנסת בימים אלו חוק שהוא שוב ביטוי ברור לאותה תפיסת עולם של אותה רמיסה המכשיר פינוי בכוח, בכוח, של מתנגד לפינוי בינוי. זכות הקניין של האדם הינה זכות קדושה היא חלק ממהות האדם וכבודו, כבוד האדם היא חלק מחייו, נטלת את כבודו נטלת חייו, נסיון העבר העגום מפרשת ששינסקי וגזל משקיעי הגז מלמד שכנראה לא ימצא גם אחד בכנסת המסוגל לעמוד נגד פופוליזם זול ושחצני מהסוג הזה. אני מתאר לעצמי שבועז ערד ואתרו יתנגדו לחוק הזה, אבל הוא יהיה קול בודד, אם האתר הזה לא יצטרף להתנגדות.
השוק החופשי לא צריך ליצור איזון, השוק החופשי צריך ליצור חופש, הערך העליון של האדם!
נכון מאד!!!
זה לא אותו דבר כי דירה בבניין משותף דומה במידה מסויימת למניה בחברה: יש נכס משותף שצריך לנהל אותו ולפעמים, בערוב ימים, צריך להקים אותו מחדש. ההחלטה על מועד ההקמה מחדש היא החלטה משותפת.
אכן, מדובר בהחלטה גדולה על פעולה בלתי הפיכה ולכן דרושה זהירות. מסיבה זו לא מסתפקים ברוב רגיל אלא ברוב מיוחס.
מי שרוצה רמה גבוהה יותר של פרטיות ושל חוסר תלות, ייטיב לעשות אם יתגורר בבית צמוד קרקע על מגרש משל עצמו.
שי אתה טועה. אתה לא מתמצא וחבל. לא מדובר ברכוש משותף אלא ברכוש פרטי לחלוטין. החצר משותפת הגג משותף אבל הדירה שייכת לכל דייר בבעלות מלאה. הלאמת הדירה לצרכים של דיירים אחרים, זהו עושק של זכות הקניין. ואין צורך לתאר מקרי קיצון כמו למשל, זוג זקנים שכל מה שהוא מבקש מנוחה בשארית חייו, לא להרחיב לא להתעשר לא להתבסס, רק מעט שקט ומעט מנוחה, כאמור אין צורך לתאר מקרי קיצון כאלה, זכות הקניין עומדת מעל צרכים של רבים גם בעל הקניין הוא יחיד. זה כל הרעיון של זכות הקניין. האדם זכאי לעשות ברכושו את אשר הוא חפץ גם להרוס אותו אם רצונו בכך. גם ברכוש המשותף ישנם מגבלות שמוש שיש להתחשב בהם כחלק מזכות החופש והקניין אבל לא זה הנושא
חוק הסופרים והספרות הוא חוק חשוב לענף הספרים ולסופרים בישראל. לפני החוק רשתות הספרים סחטו מן ההוצאות לאור הנחות שגרמו לכך שכל ענף ההוצאה לאור הפסיד כסף. שכר הסופרים נשחק עד עפר.
עכשיו שנתיים לחוק חלה התייצבות בענף, למרות צוק איתן, התמוטטות סטימצקי והסכינאות בחדשים האחרונים שמרחיקה אנשים מחנויות הספרים והקניונים. שכר הסופרים המשולם לסופרי ישראל עלה. כמות הספרים שנמכרה השנה לא נפלה מן הכמות שנמכרה לפני החוק. על ספרים שיצאו לאור לפני למעלה מ-18 חודש יש כל הזמן מבצעים בחנויות ובחודש דצמבר השנה היה גם מבצע של 4 במאה, כך שמי שמעוניין לרכוש ספרים זולים הניצע עשיר כל הזמן. סקר שעשתה התאחדות המו״לים בחודש ינואר 2015 מראה ש-82% רחוז מן הציבור חושבים שחוק הספרים כמגן על הסופרים. 64% תומכים בכך שהמדינה תמשיך לתמוך בחוק הספרים.51% חושבים שהחוק לשוב לשמירת ערך הספר.הסקר נערך עם 585 משתתפים.
גברת אידלמן-חסר גילוי נאות:
כבודך הוא יו"ר התאחדות הוצאות הספרים-נכון?
כתולעת ספרים ותיקה – מדבר סקר תרחקי.
חוק הספרים גרם אצלי לירידה של 90% ברכישת ספרים בארץ-אני קונה דרך הרשת וקורא באנגלית.
גם ספרים חדשים יותר זולים.
כל מי שעיניו בראשו רואה פחות ספרים מתורגמים ופחות חשיפה לסופרים חדשים.
טוב עושה שרת התרבות שמבטלת את החוק האדיוטי הזה.
האם ירידה במכירות הספרים טובה או רעה לתרבות? אם בשנה נמכרים 9 מיליון ספרים במקום 10 מיליון – זה טוב או רע? האם 500 כותרי ספרות חדשים בשנה זה מספיק, או שצריך 1,500? נדמה לי שהנתונים היחידים המשמעותיים לתרבות הם אלה שאין בידינו:
א) כמה ספרים אנשים *קוראים* (ולא כמה הם קונים!);
ב)האם הספרים הנקראים טובים יותר או פחות.
אבל על שני דברים אי אפשר להתווכח:
א) אם למו"לים אין כסף להוציא ספרים, לא תהיה כאן ספרות – לא טובה ולא פחות טובה;
ב) המבנה הדואופוליסטי של קמעונאות הספרים בישראל מרושש את המו"לים.