כ-94 מיליון קרבנות הפיל הקומוניזם במאה ה-20, פי-3 מקרבנות הנאציזם, אבל דבר לא מונע מהשמאל להתרפק בגעגועים על העבר. ביקור מודאג בתערוכה 'הילדים רוצים קומוניזם'
אדם שיציע היום לבחון מחדש את הנאציזם, יציג אותו כאידאולוגיה אטרקטיבית וכאלטרנטיבה ראויה למימוש, יעורר ביקורת קשה, דחייה ושאלות בדבר איזונו הנפשי. אולם בעוד שהנאציזם נתפס כאידאולוגיה משוקצת וכרוע מוחלט, הקומוניזם נתפס בקרב חוגים רחבים במערב בכלל, ובישראל בפרט, כשיטה שיישומה בעבר לא צלח אבל שכוונותיה היו נאצלות.
בניגוד לנאציזם, הקומוניזם המבוסס על אידאולוגיה קולקטיביסטית ודיקטטורית דומה, לא הועלה למשפט ההיסטוריה. רוצחי ההמונים שפעלו בשמו לא הוצעדו לגרדום במשפטים מסוג משפטי נירנברג שניהלו בנות הברית, ומשפט אייכמן בישראל. ובזמן שהשואה וזוועות המשטר הנאצי, קרבנותיו וניצוליו זוכים להתייחסות ציבורית, תרבותית, חינוכית ואקדמית מקיפה, פשעיהם של המשטרים הקומוניסטיים ותוצאות מדיניותם, שנחשפו במלוא אימתם בנפול הגוש הקומוניסטי, לפני כמעט 27 שנים, זוכים לתשומת לב מינימלית.
אחד הביטויים המובהקים לפער הזה הוא היעדרם של מוזיאונים להנצחת זכר קרבנות הקומוניזם, לעומת מוסדות מקבילים רבים המוקדשים לקרבנות השואה, הבנתה ולימוד לקחיה.
קיימות כמובן סיבות רבות ומוצדקות להכרה בשואה כגדול הפשעים כנגד האנושות. אך אין הדבר מסביר את הפטור המוסרי שקיבל הקומוניזם מאחריות לזוועות המשטרים שאימצו אותו כאידאולוגיה מנחה. על אחת כמה וכמה מעוררת השתאות ההתרפקות הנוסטלגית על הקומוניזם שמתבטאת בתערוכה כמו "הילדים רוצים קומוניזם", שמוצגת בימים אלה במוזיאון בת-ים לאמנות, לציון 99 שנים למהפכת אוקטובר 1917, שהביאה להקמת שלטון קומוניסטי בברית המועצות.
שם התערוכה יכול להתפרש באופנים שונים, אבל בדברי ההקדמה לתערוכה אוצר ומנהל המוזיאון יהושע סימון לא משאיר מקום לספק: הקומוניזם הוא העתיד, התשובה הנצחית והיחידה למציאות של "אי-שוויון וניצול", ולאווירה האפוקליפטית "שבה נדמה שבכל היבט – אישי, פוליטי, כלכלי, חברתי, מוסרי, סביבתי, ביולוגי – הציביליזציה האנושית עסוקה בהאצת חורבן החיים עצמם".
חלומות וסיוטים
התחנה הראשונה בתערוכה הוא מיצב של "מרחב לחלימה בהקיץ בו הקהל מוזמן לשים ראש ולפנטז על עולם אחר" ועל "חזון של סולידריות ואחווה". הוא כולל סבך של מיטות המחוברות זו לזו, באופן שלא מותיר אפילו אפשרות קלושה של פרטיות ואינטימיות. המסר ברור: אין מקום ל'אני', 'עצמי', ו'אנוכי'; אפילו במרחב החלומות האינטימי, החוויה היא שיתופית. "החיים-יחד", כלשונו של סימון, הם "התנאי לקיומם של כל חיים; ביולוגיים, פוליטיים, פסיכולוגיים, משפחתיים, חברתיים וכולי". אכן, במשטרים קומוניסטיים, המדינה (קרי, המפלגה השלטת) התערבה בכל היבטי חיי הפרט, כולל בחיי המשפחה, המין, הספורט והפנאי. הכל היה כשר כדי להעביר את טבע האדם טרנספורמציה, כך שיתאים לחזון הקומוניסטי של שיתוף ואחווה.
במקום "אופקים חדשים", ראוי שהמיצב ישמש הזדמנות למבקרי התערוכה להרהר בעבר, ובמיוחד בשאלה כיצד קרה שכל המדינות שאימצו את האידאולוגיה הקומוניסטית לחיקם חלקו מאפיינים דומים: משטר טוטליטרי חד-מפלגתי, הפעלת משטרה חשאית שתפקידה למנוע "פשעים פוליטיים" ולרדוף אחר מתנגדי המפלגה, ושליטה מוחלטת על אמצעי התקשורת. מדינות קומוניסטיות חלקו גם דמיון מקפיא דם למשטר הנאצי: גם הנאצים וגם הקומוניסטים ניהלו מערכות רדיפה והשמדה כנגד יעדים לטיהור – אוכלוסיות שלמות שסומנו כאיום ומכשול בפני הקמה של חברת מופת אוטופית. בשני המקרים הקורבנות לרוב לא נבחרו בשל התנהגותם, אלא עקב שייכות לקטגוריות "לא רצויות"; בעוד שהנאצים התמקדו בעיקר בקבוצות בעלות מאפיינים גזעיים ואתניים, הקומוניסטים התרכזו ברדיפת מעמדות "מסוכנים", כגון הקולאקים (האיכרים האמידים) שסומנו כאויב מעמד הפועלים ועל כן סבלו מרדיפות, הגליה כפויה ומאסר במחנות עבודה בכפיה.
מדיניות זו גבתה את חייהם של מאות אלפי איכרים, כתוצאה מדיכוי אלים, רעב, עינויים וטרור ממשלתי. מאפיין משותף נוסף לנאצים ולקומוניסטים הוא השימוש בפְּסֵאוּדּוֹ-מדע (מדע כוזב) כדי להצדיק את מדיניות הרדיפה וההשמדה; בעוד שהמשטר הנאצי עשה שימוש נרחב ב"תורת הגזע", המשטרים הקומוניסטים התבססו על "הסוציאליזם המדעי" כולל הדוקטרינה המרקסיסטית על "מלחמת מעמדות".
ריאליזם סוציאליסטי
התערוכה "הילדים רוצים קומוניסטים" כוללת ציורים פרי מכחולם של אמניות ילידות ברה"מ לשעבר, המתארים לכאורה את חיי היום-יום תחת המשטר הקומוניסטי: גלישת סקי על רקע נופים קסומים, בית מרחץ ציבורי, מסיבת כיתה תוססת, דוכני אוכל ואלכוהול, ריקודים, אחווה וחברה. נוסטלגיה וגעגועים לעולם "פשוט" בלי טרדות הקפיטליזם הכוללות סמרטפונים וחופשות בחו"ל. אין כל אזכור לתסכולים ולחרדות שנבעו ממחסור במזון ומוצרים בסיסים, מחסור בלתי-נמנע של התכנון המרכזי בקומוניזם, לא כל שכן לדיכוי המתמשך של חירויות פוליטיות ואזרחיות. גם הדיור הציבורי המפורסם, שאפיין את הגוש הקומוניסטי, מוצג בתערוכה כהיבט קסום ולא כבניינים מכוערים של דירות צפופות ולא פונקציונלית שסיפקו אפס פרטיות לדייריהם.
בתערוכה זאת, מזעזע במיוחד ההיעדר המוחלט של התייחסות להיסטוריה הארוכה של פשעי הקומוניזם. בכל מקום אשר יושם, המיט הקומוניזם הרס וחורבן חסרי תקדים בהיסטוריה האנושית: בריה"מ, מזרח ומערב אירופה, סין, צפון קוריאה, קמבודיה, ויאטנם, אפריקה ואמריקה הלטינית. הקומוניזם היה האידיאולוגיה הרצחנית ביותר במאה ה-20, שהובילה לכ-94 מיליון קרבנות בנפש (לעומת 28 מיליון קרבנות הנאציזם והמשטרים הפשיסטיים). רוב קרבנות הקומוניזם לא הוצאו להורג באופן ישיר, אלא מתו במחנות כליאה ועבודה כפויה כתוצאה מתנאי החיים הבלתי-אנושיים שכללו מחלות, קור, עבודת פרך, והיעדר שירותים רפואיים. יש לציין כי מקרי הרעב ההמוני החמורים ביותר במאה ה-20 אירעו – שלא במפתיע לאור הידוע על ההשלכות הצפויות של תכנון מרכזי – במדינות קומוניסטיות, עם עוד עשרות מיליוני קרבנות בנפש בנוסף על הנתונים לעיל.
ההיסטוריה הקומוניסטית – מלנין, סטלין, מַאוֹ דְזֶה-דוּנְג עד לפוט פול, קסטרו, וקים ג'ונג-און – מספקת אינספור אירועים מצמררים של מקרי רצח אכזריים, הגליות, עינויים, דיכויים, טרור ורעב, שכולם זוכים להתעלמות מוחלטת בתערוכה. סיפורים רבים שחושפים את טבע המשטרים הקומוניסטים מחכים להתייחסות האמנותית ולהנצחה שקרבנותיהם ראויים לה; מקרים כמו החטיפה של 28,000 ילדים על ידי קומוניסטים ביוון במהלך מלחמת האזרחים כדי להביאם לחינוך במדינות קומוניסטיות, או הגֵרוּשׁ ההמוני של אלפי קולאקים ועוד קבוצות "לא רצויות" וקרבנות מקריים לגולאג באי נזינו שבסיביר, שם חיו בתנאים מחפירים ללא ציוד או אוכל, והשורדים המעטים ניצלו בעיקר הודות לקניבליזם.
אימת תרבות הצריכה
אחד ממיצבי התערוכה המרכזיים כולל ציור קיר של תור לרכישת מוצרי יסוד. ואכן בתערוכה נרשמת הכרה שעמידה בתורים לצורך הצטיידות במוצרים בסיסיים הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום תחת משטר קומוניסטי.
אולם תופעה זה נתפסת יותר כפעילות חברתית חביבה, שבכל מקרה לא נעלמה עם קריסת הגוש הקומוניסטי ו"ניצחון הקפיטליזם", "אלא דווקא התגברה ונפוצה לכל עבר". אמנם התורים ללחם ולנעליים נעלמו, אך תפסו את מקומם התורים ב"שדות התעופה", "בכספומטים, וגם בהשקות של מוצרי אלקטרוניקה ותקשורת". על-פי יוצרי התערוכה, החרדה המתמדת ממחסור במוצרי יסוד בסיסיים מתגמדת לעומת "האשליה הצרכנית" שדוחפת את ההמונים לקניונים ולשדות התעופה כדי ליהנות מנופש או מסמארטפון חדיש.
למרות שהביקורות הללו זוכות לפופולריות בחוגי השמאל הכלכלי במערב ותנועת האנטי-גלובליזציה, בחינה מדוקדקת יותר של "תרבות הצריכה" מגלה מציאות מורכבת בהרבה. תרבות הצריכה המושמצת, אשר פורחת תחת כלכלות השוק החופשי, היא המערכת הראשונה בהיסטוריה האנושית שמשרתת את "האדם הממוצע", ולא רק את האליטות החברתיות. בפעם הראשונה בהיסטוריה, בעלות על מוצרים "לא חיוניים", כולל פעילויות פנאי ותיירות, אינם אך ורק נחלתם של מעמדות מיוחסים, אלא של שכבות רחבות באוכלוסיה. כיצד יכול תהליך כזה, שמוביל למספר חסר תקדים של אנשים ברחבי העולם אשר יכולים למלא את חייהם בחוויות והתנסויות מהנות, להיחשב פשוט "נצלני", או ככזה ש"מנציח את אי השוויון"?
האלטרנטיבה היחידה לתרבות הצריכה, אשר מונעת על-ידי הביקוש והיצע בכלכלת השוק החופשי, היא תכנון מרכזי – ממשלות או "מומחים" מטעמם אשר מכתיבים לבני החברה את האופי "הנכון" של שימוש במשאבים ואת אורח החיים "הרצוי" – שתוצאותיו ההרסניות לא מותירות מקום לספק. דפוסי הכלכלה החופשית ה"לא שוויונית" שיוצרי התערוכה מקוננים עליה, הובילה בבירור לעלייה גלובלית באיכות החיים. שירותי בריאות פרטיים למשל, יוצרים תמריצים ברורים לחדשנות רפואית ושיפור הטיפול, אשר – בסופו של דבר – משרתים את כולם, כולל את השכבות החלשות והעניים בחברה. אין זה מקרה כי בעשורים האחרונים אנו עדים לשיפור משמעותי באיכות הבריאות במדינות מתפתחות, וכתוצאה מכך לעלייה חדה בתוחלת החיים. כמו במקרים אחרים, האמידים מספקים אמנם את ההון הראשוני הדרוש להשקעה, אבל מאוחר יותר המוצרים והשירותים הופכים נגישים גם לאוכלוסיה הכללית.
המאבק לא נשלם
למרות הכל, "הילדים רוצים קומוניזם" היא תערוכה חשובה, בעיקר משום שהיא מזכירה לנו כי המאבק הרעיוני כנגד הדוקטרינות הקולקטיביסטיות, ובראשן הקומוניזם, לא תם ולא נשלם.
הקומוניזם עדיין מעורר משיכה מצד רבים במערב שמתרצים את תוצאותיו המחרידות במאה ה-20 בכך שהוא "נלקח כבן ערובה בידי דיקטטורים צמאי דם" (תוך התעלמות מכך שהאידאולוגיה הקומוניסטית היא קרקע פוריה במיוחד לעריצות ודיכוי), או באנושות הקלוקלת שלא השכילה להתעלות מעל לאגואיזם הטבוע בה, לאופי הסוציאליסטי הנעלה. אף-על-פי-כן, המציאות המחישה היטב שיסוד ותחזוק מערכת שמבוססת על הפרה בוטה ושיטתית של זכויות קניין מחייבים שימוש בכפייה אלימה ודיכוי שיטתי של זכויות פרט. סיכם זאת יפה מוטי היינריך באתר "קו ישר":
"אין זה מקרה שהניסיון ליישם 'סוציאליזם מוחלט' – שוויון כלכלי וחברתי כפוי, בערך בכ-30 מדינות, הניב תוצאה זהה: אי אפשר לנשל אדם מזכות הקניין, אלא בכוח הזרוע. אי אפשר למנוע בריחה המונית של אזרחים למדינה חופשית יותר, אלא באמצעות גדרות תיל, מגדלי שמירה וחומת ברלין. קשה מאוד 'לחנך מחדש' אזרחים כדי למנוע מחשבות על חופש – אז ליתר ביטחון רוצחים אותם, כך הם בטוח מפסיקים לחשוב".
כך גם אמר סטאלין: "המוות פותר את כל הבעיות. אין אנשים – אין בעיות". – אמר ועשה.
חשיפת זוועות הקומוניסטים לא הכחידה את הפנטזיות האוטופיות על עולם "צודק ושוויוני". במקום להיות מוקעים מהחברה הליברלית הנאורה ביחד עם נאצים ופשיסטים, קומוניסטים עדיין נתפסים כאידאליסטים שלבם במקום הנכון. העיתונאי האמריקאי ג'ף ג'ייקובי התבטא בחריפות כנגד השוטים במערב שטרם הפנימו את הרוע האינהרנטי שבדוקטרינה הקומוניסטית. "עצם הרעיון שאנשים טובים יכולים להיות קומוניסטים מסורים הוא גרוטסקי", כתב ג'ייקובי. "הייתה תקופה, אולי, כאשר ניתן היה לפטור קומוניסטים מאחריות מוסרית מנימוקים של אידאליזם ונאיביות. אבל לא עוד". אין קומוניסטים טובים והגונים – לא לאחר חשיפת זוועות הגולאג בברית המועצות, "שדות הקטל" בקמבודיה, והרעב ההמוני של "הקפיצה הגדולה קדימה" בסין.
לזכור את ההיסטוריה
אירוניה עצובה לסיום. המבקרים היוצאים מן התערוכה יגלו שלט המציין את שם הרחוב בו שוכן המוזאון. מדובר ברחוב סטרומה.
"סטרומה" הייתה אניית מעפילים שנשאה 760 פליטים יהודים שביקשנו להימלט מהשלטונות הנאציים ושותפיהם ברומניה אל חופי ארץ ישראל. הספינה, שמנועיה שותקו, נגררה על-ידי הטורקים. הללו חסמו את הפליטים מירידה ליבשה, ושלחו אותם ללב הים השחור. שם הושארה הספינה ללא יכולת ניווט, עד אשר הוטבעה ב-24 בפברואר 1942 בידי הסובייטים. כל נוסעי האוניה, מלבד ניצול אחד, דוד סטוליאר, טבעו. זה היה פשע המלחמה הימי הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית.
מיותר לציין כי בעוד גרמניה הצהירה על חרטה על פשעיה, והציעה פיצויים כחלק מקבלת האחריות – הפשע הזה של רוסיה הסובייטית, כמו פשעים רבים אחרים, נותר מיותם מאחריות. יתכן מאוד שאם העולם התרבותי היה דורש דין וחשבון מהשליטים הקומוניסטים ומעמידם למשפט על פשעיהם נגד האנושות היו נחסכות מאיתנו כיום פנטזיות מכוערות מסוג התערוכה הזאת.
וכמה אנשים נרצחו בשל האינטרסים הקפיטליסטים של האמריקאים? כמה צוררים הCIA העלה
ע"מ לשמר אותן? כמה מלחמות נגרמו כדי שלתאגידי נשק יהיה עוד כסף ומעבדות ניסויים במוצרים שלהם?
כמה אנשים חיים בעבדות במדינות רחוקות מין העין שלנו ע"מ שבעלי ההון יכלו לחסוך עוד קצת כסף?
העתיד צופה בחובו או התמוטטות של הסדר הקפיטליסטי, או מצב נורא של אבטלה גבוהה. הכל תלוי עד כמה בני האדם יעדיפו את ה"חופש" הקפיטליסטי.
לא 94 מיליון
העתיד לא צופה שום התמוטטות של הסדר הקפיטליסטי – נהפוך הוא – ככל שהקפיטליזם ייושם יותר וימומשו עקרונות המסחר החופשי וזכויות הפרט שביסודו השגשוג יגבר.
ההנחה שחורבן הקפיטליזם בלתי נמנע היא אחת מהטעויות של מרקס – אך המציאות לא משנה לחסידיו שהמציאו תאוריית "אל כשל" ורק מחפשים את מימושה המשיחי בעתיד.
מה שאתה מתאר נקרא קשרי הון-שלטון ואינו קשור לקפיטליזם.
להפך, הוא היה קיים (בצורה מעט שונה) במשטרים קומוניסטיים.
עצם קיומו מתאפשר בגלל שממשלות רוצות לשאוף להיות גדולות, שזו שאיפה שמאלנית-קומוניסטית-טוטליטרית ולא ימנית-קפיטליסטית.
האסלאם, הפשיזם, הקומוניזם, הסוציאליזם, הנאציזם, (תנועות שמאל שמאדירות את הכלל על הפרט, על אינדיבידואליזם) כל אלו זה אותה הגברת בשינוי אדרת, אידאולוגיות מוות רצחניות שהשוני היחיד שהופך את האסלאם לגרוע מהן הוא זה שזו אידאולוגיה עם אל בראשה. אלו המחזיקים בהם יש להם את אותן תכונות אופי.
אם מה שמגדיר "שמאל" ככזה בעיינך הוא שהוא מעדיף לעיתים אינטרסים קולקטיביים על פני אינטרסים אינדיווידואלים, אז שכחת עוד כמה אידאולוגיות והתארגנויות ברשימה שלך. למשל, הדתות היהודית והנוצרית. למשל, כל התנועות הלאומיות והתנועה הציונית בכללן. למשל, רוב מדינות העולם (אולי איי הבתולה לא).
אם מה שמגדיר "שמאל" בעינייך אינו ההגדרה הזו, אז אין שום דרך סבירה שהאידאולוגיות שהזכרת ורק הן מייצרות איזו שהיא קטגוריה משלהן. בעצם יש אחת: "רשימת האידאולוגיות שעופר בינשטוק מתעב". חתיכת גברת.
אם אני הייתי מפקד ספינת מלחמה בתקופה של מלחמת העולם השנייה הייתי מטביע ספינות בלתי מזוהות כולל את הסטרומה.
מדובר בטעות בזיהוי –
על הסטרומה היו כ300 ילדים וזקנים וכ 500 חיילים פוטנציאלים.
האינטרס הסובייטי היה להציל לפחות את החיילים הפוטנציאלים (והיהודים היו הלוחמים הנאמנים ביותר כנגד הנאצים).
בכל מקרה ככל הידוע לי הפשע הימי הגדול ביותר היה הטבעת ה-וילהלם גוסטהולף ליד חופי פרוסיה ב1945 עם כ6000 איש על סיפונה- שוב פעם על ידי צוללת סוביטית.
אם היית מפקד צוללת כנראה היית מסוגל להבדיל בין ספינת נהרות רעועה ללא נשק ותותחים (הסטרומה) וללא מנוע לבין ספינת מלחמה….
ואם מישהו היה בוחן את הסוגיה היית יכול לקרוא בדוחות ועדת החקירה את העובדות האלו… אך כאמור איש לא טרח לחקור.
לתערוכה יש מהות המקבילה לשערי מחנות המוות בגרמניה. בשער של אושוויץ היה כתוב"עבודה עושה חופש" זה היה המיצג שהסתיר את המפלצת שמאחוריו. התערוכה היא דמות של שער למוות הקומוניסטי שמאחוריו. המורכבות שבחיוך שטני. הקולקטיב הוא דמות הרוע, היחיד הפרט הוא פניו של הטוב
א. מיליוני המתים מרעב באוקראינה,שנחשבה עד אז כאסם התבואה האירופי, לא נבעה רק מכשלי השוק הקומוניסטי. קיימות עדויות רבות על הרעבה מכוונת. האוקראינים שביקשו לברוח מהאזור מוכה הרעב הורדו בכוח מהרכבות, כיון שנתפסו ככוח העלול להתקומם נגד שלטון הסובייטי – קומוניסטי.
גם אסירים בגולגים, שלא קיבלו מספיק מזון לצרכי קיום, לא מתו מרעב. הם הורעבו למוות.
מכאן, יש להחליף במאמר את המילה 'רעב' ב'הרעבה מכוונת'.
אגב, בסדרה של האוניברסיטה הפתוחה העוסקת בהשמדות עם – פורסם ספר דק יחסית על "פוליטיסייד". השמדה המונית על רקע התנגדות פוליטית. מומלץ.
ב. רבים בישראל סרבו להאמין לזוועות המשטר הקומוניסטי, גם כשהתחילו לטפטף לארץ עוד ועוד עדויות על הנעשה בבריה'מ. הם היו אסירי תודה לרוסים על שחרור מחנות ההשמדה במזרח אירופה. מלחמה בה האבדות הרוסיות היו נוראיות. לכך התווספה גם הכרת תודה על משלוחי הנשק החיוני מצ'כוסלובקיה ב 48. כאשר ארה'ב הכריזה על אמברגו נשק למדינה החדשה שנאבקה על עצם קיומה. קשה כנראה לאנשים לבצע מעבר מתפיסת גוף כ'מושיע הגואל' לתפיסתו כ'שטני'.
ג. עד היום, רבים מאמינים שאין כל בעייה מהותית באידיאולוגיה הקומוניסטית. לדעתם הקומוניזם 'האמיתי' ו'הטהור' לא יושם בשום מקום בעולם. סטלין / מאו / פול פוט ודומיהם היו רודנים שהשתלטו על השלטון במדינותיהם, ורק קראו לעצמם קומוניסטים.
הם מסרבים להבין שמשטרים קומוניסטים מקנים כוח מוחלט לשלטון. מושגים כמו פיצול רשויות וסמכויות, והטלת מגבלות כלשהן על כוח השלטון (כדוגמת זכויות הפרט או עקרונות מוסר דתיים) – סותרים את מהות הקומוניזם.
לפיכך,הכוח הבלתי מוגבל של השלטונות הקומוניסטים מביא תמיד לתוצאות ניתנות לניבוי. הבעייה אינה בשמות הרודנים. היא בשיטה.
הקפיטליזם לא מושלם אבל עד היום מכל שיטות הממשל הוא עדיין הטוב מכולן
עובדה
ראו את ההתניה מספר 1 לפירסום תגובות באתרכם-אסור לכתוב בבוטות.
האם ההכללה הגורפת בכותרת המאמר אינה לא רק בוטה וחוטאת לאמת פשוטה, אלא גם מסיתה?
זו ה"חרב" הנחבאת בציקלונם של חלק נכבד מה"נאורים" ברשות עצמם.
ולא,אין ולא היה לי ולמשפחתי קשר עם הקומוניזם אבל גם לא עם הנאורים המתחסדים והצבועים.
עיניינית-הרעיון הקומוניסטי מצוי בחלקו בתורת ישראל בכתובה בתורה מהתקופה הבתר גלותית /הילכתית.
הרעיון יפהואנושי אבל לא ניתן להגשמה בקרב אוכלוסיות גדולות וגם בקטנות לאורך זמן מפאת היסודות המוגדים את אופי האדם.
הרעיון אנושי אבל מנוגד לטבע האדם? משעשע.
הרעיון ממש לא "יפה ואנושי". מספיק רק לקרוא את המניפסט הקומוניסטי, שכל מילה שלישית בו היא הפועל "למגר" על כל צורותיו. כל זוועות הקומוניזם מגולמות אחת לאחת ב"מניפסט". קראתי אותו בגיל 17 (וזה היה די מזמן) וכבר אז הבנתי באופן ברור שהאנשים שכתבו אותו היו חבורת מטורפים, ושדבר טוב בחיים לא ייצא ממסמך מזעזע כזה.
הקומוניזם מצוי בחלקו בתורת ישראל????
נשמע או כמו בדיחה מטומטמת או שקר גס או בורות מדהימה או בעצם שלושתם
וכמה נהרגו על ידי הכיבוש הישראלי האלים והמדכא?
למה אין מוזיאון לתולדות הכיבוש?
איפה הפרופורציות?
אני מציע ברצינות לספור את קרבנות האיסלאם במאה השנים האחרונות.
כ-20,000 פלסטינים מאז 1947, כולל בעזה, לבנון לירדן.
יש מוזיאונים כאלו:
http://www.palmuseum.org
http://www.nakbamuseumproject.com/
"קורבנות האיסלאם" – אתה מתכוון למוסלמים שנהרגו, או לאנשים שמוסלמים הרגו בשם האיסלאם?
הנה עוד אחד מבני עמנו שסובל מתסמונת עקיבוש. כל דבר, מזכיר לו רק דבר אחד – עקיבוש!
אז הנה שיר שאותו שיכתבתי ושמתי באתרו של ELDER OF ZIYON, כאן –
http://elderofziyon.blogspot.com.au/2014/02/un-commission-says-israel-is-major.html?m=1
יש לשיר למנגינת שירו הנהדר של GERSHWIN: LETS CALL THE WHOLE THING OFF
I say Tomato, you "Occupation"
I say Potato, you "Occupado"
Potato/Potaytoe – Occupy/Occupaydo
It’ all Occupation for you!
pah-pam, pah-pam, pah-pam
I say either, you – Occupation
I say ayther, you Occupier
either/ayther – neither/nayther
You dream of Judenrein Middle East!
pah-pam, pah-pam, pah-pam
I build MRIs, you do genital mutilation
I love my daughter, you honour killings
daughters/MRIs – honour-killing/mutilation
you are just a plain old anti-Semite!
pah-pam, pah-pam, pah-pam
לא ברור לאן הכתוב מכוון את פניו:
אם בעבר עסקינן והשחרת היריב היא המטרה אז אולי נדבר על סחר העבדים – מהכוחות שהובילו את הקפיטליזם העולמי ואת הגלובליזציה. עשרות מיליוני אנשים ומאות שנים של הרג ודיכוי.
אם להווה אנחנו מכוונים, אולי נתייחס לדרישתן של מפלגות סוציאליסטיות בעולם המפותח להגביל את הסחר עם סין הקומוניסטית ולדרוש ממנה מחויבות לזכויות אדם, זכויות עובדים וחופש פוליטי?
ואם לעתיד נישא עיננו, אולי זה הזמן להפסיק עם קשקושי הקומוניזם, ולהתייחס ברצינות לתנועות ומפלגות סוציאל דמוקרטיות. אין היום תנועה סוציאליסטית שלא דורשת חופש פוליטי, דמוקרטיה מהותית, זכויות לאדם, לאזרח ולעובד, תקשורת וחברה חופשיים ושמירה קפדנית על זכות הקניין (הפרטי! אמצעי הייצור שייכים לעם באמצעות נציגתו – המדינה).
לצווח "קומוניזם" זה פשוט נלעג. כמו ללהג על מפאי ההיסטורית אחרי 30 שנה של שלטון ימין.
ולקינוח: תוחלת החיים ברוסיה לאחר קריסת הקומוניזם. מזכיר שגם למשטר אפל, נפשע ורצחני יש אופציה גרועה יותר.
https://en.wikipedia.org/wiki/Demographics_of_Russia#/media/File:Natural_Population_Growth_of_Russia.PNG
לא אנחנו מצווחים ומקשקשים על קומוניזם, אלא יוצרי התערוכה. כשתהיה תערוכה על "סוציאל-דמוקרטיה" – אני מבטיח מאמר תגובה חגיגי.
הלקח צריך להלמד. הקומוניזם משמעותו גהינום אלי אדמות. את העבדים שחרר הקפיטליזם לא הקומוניזם. הקומוניזם יוצר בכל מקום בו שלט מליוני עבדים. אם הלקח לא ילמד האנושות לא תתקדם. "אמצעי הייצור שייכים לעם באמצעות נציגו המדינה" הנה לך סיסמא קומוניסטית נלעגת לעילא
אי אפשר להכפיף את אמצעי הייצור למדינה בלי לחסל את זכות הקניין, שכן בסופו של דבר מי שמייצר את אמצעי הייצור זה אנשים, והדרך היחידה להכפיף את אותם אמצעי ייצור למדינה היא להפעיל אלימות בשביל לחמוס קניין מבעליו המקוריים.
רעיון הקומוניזם חי ובועט לדעתי, בצורה מרוככת יותר סוציאליזם , ודמוקרט סוציאליזם
התערוכה היא עדות ויזואלית לכך אבל דעות סוציאליסטיות נשמעות כל הזמן. אנשים עשירים מכונים חזירים קפיטליסטים ואנשים מצפים מהמדינה לממן ולהיות אחראים לאספקטים בסיסיים בחייהם.
אפילו בארה"ב מעוז הקפיטליזם ברני סנדרס הסוציאל דמוקרט הוא מועמד שגורף תמיכת המונים.
והקומוניסטים לא רצחו 94 מיליון….הם רצחו 359 מיליון…אבל חוקרים אחרים כגון Project for the New American Century מעריכים שהקומוניסטים רצחו יותר מ 30 מליארד בני אדם. ואף אכלו חלק גדול מהם.
בלי להקל ראש בפשעי הקומוניסטים, אם לנאצים היו יותר מ6 שנים לרצח העם שלהם, הם, חלילה, היו מגיעים ליותר מ"רק" 28 מליון.
אבל נכון, הגיע הזמן ל"מוזיאון הקומוניזם", בדומה למוזיאון השואה.
העיתונאית והחוקרת אפלבאום, בהקדמה לספרה "גולאג", טוענת כי: "ההיסטוריה האמתית של מחנות הריכוז הסובייטים לא נודעה, למעשה, עד לזמן האחרון … אפילו העובדות הפשוטות… לא חדרו אל התודעה העממית במערב." והיא ממשיכה ומתארת תופעה שנראתה לה מוזרה: "לראשונה נתקלתי בבעיה לפני שנים אחדות, כשחציתי את גשר קארל בפראג… בין היתר הוצעו למכירה שלל מזכרות של הצבא הסובייטי:… תמונות פח של לנין וברז'נייב,… אין ספק שכולם היו נחרדים למחשבה שישאו צלבי קרס, אך איש לא התנגד לשאת את סמל הפטיש…"
הבורוּת באשר לפשעי הקומוניזם, רק היא יכולה להסביר את המשיכה לסמליו. אלמלא הבורות לא נוכל להסביר איך בצ'כיה, שסבלה מנחת זרועו של הצבא האדום, נמכרות מזכרות שלו. גם השתלשלות האירועים באזורנו מעלה תמיהה דומה: עם החתימה על "הסכמי אוסלו" זכו חברי אש"ף לאמפתיה ולאהדה בציבור הישראלי, אולם ביחס החדש הזה קשה לראות תוצאה של בורות. הוא נראה יותר כהתעלמות מכוונת, תמוהה אמנם, מעברם הרצוף של פעולות איבה כנגד יהודים וישראלים
רציתי רק להוסיף טיפה לתגובות המעולות של קמיליה, יופיטר ויהודה שלם ולציין שגרמניה היא היוצאת דופן הראשונה והיחידה בתולדות האנושות שבאמת היכתה על חטא עברה בצורה אמיתית וכנה. אין זה אומר שכל, או אפילו רוב, הגרמנים ברמת הפרט שותפים לתחושות האשמה הללו, אבל מדובר בחשבון נפש חסר תקדים ברמת ההנהגה והתודעה הלאומית הגרמנית. בעיני, אין הוכחה יותר ברורה לכובד הקלון שגרמנים רבים נושאים בקירבם מאשר הרצון להתנער ממנו מהר ככל האפשר, בין היתר על ידי הצגת קורבנות העבר (היהודים) שלהם כצוררים החדשים (משאלי דעת קהל מראים שוב ושוב שכמחצית מהגרמנים הצעירים חושבים שישראל עושה לפלשתינים את מה שעשו להם בשואה) – או מה שריצ'ארד לאנדס מכנה free get out of holocaust guilt card או בגרסתו העברית: הגרמנים לעולם לא יסלחו ליהודים על אושוויץ.
כך שגם אם מדובר בכפרה בעייתית משהו, מדובר ממצב מופתי כמעט בהשוואה להתמודדות של עמים אחרים עם אחריותם לזוועות אחרות, והמדינות הקומוניסטיות (עתה ולשעבר) בראשם. איני בקיא יותר מדי במצב באסיה, אבל אין ספק שבמדינות רבות, ובכללן סין, עצם העלאת הנושא עלולה להוביל לרדיפות פוליטיות ועונשי מאסר בפועל. לא רק שאין שם שום ניסיון להתמודד עם העבר, אלא כל ניסיון כזה מיד נגדע באיבו.
אבל רוסיה היא אולי הדוגמא הטובה ביותר של ניסיון כושל להתמודד עם העבר. לאחר התמוטטות בריה"מ קמו ארגונים, ובראשם ארגון "ממוריאל" (Мемориал), שכל יעודם היה להעלות את הנושא למודעות של אזרחי המדינה ולתעד ולהנציח את זכרונם של אלה שקיפחו את חייהם תחת המשטר הקומוניסטי הרוסי. והם אף הספיקו לא מעט בתקופת ילצין היות והוא, והסובבים אותו, ראו את מלאכתם בעין יפה במקרה הטוב או פשוט לא היה להם אכפת. יחד עם זאת, רוב הרוסים עדיין לא השלימו עם עברם והעדיפו פשוט להתעלם. משהו כמו: It Was a Long Time Ago, and It Never Happened Anyway: Russia and the Communist Past (ספר מדהים אגב, למי שמתעניין בנושא. כל ספריו של סטר הם מטמון).
אלא שמאז המלכת פוטין לשלטון, החלה השיכחה הקולקטיבית הרוסית להפוך במהרה להכחשה ואף רוויזיוניזם היסטורי עם הלך רוח קונספירטיבי שהיה גורם לאורוול להפיק מספיק חשמל בשביל להאיר עיר קטנה. ארגונים כמו ממוריאל נרדפו ואולצו לקצץ משמעותית את פועלם, אמצעי התקשורת, שהינם לא יותר משופרו של הקרמלין, החרימו שורדים או כל מי שהעז להטיל ספק בנרטיב של רוסיה קקורבן הנאציזם והקפיטליזם וחל תהליך רהביליטציה של רוצח ההמונים כמו סטאלין, כי אחרי הכל בזכותו רוסיה עברה תיעוש מסיבי וניצחה את הגרמנים במלחמה הפטריוטית הגדולה.
לסיכום, נשאר לי רק להוסיף לדברי יהודה שלם ולהמליץ על כל ספריה של אפלבאום שהיא אחת ההיסטוריונים החשובים של המאה העשרים בעיני.
מוות פותר את כל הבעיות; אין אנשים, אין בעיות." ~ למעשה נכתב על ידי הסופר א. ריבקוב בספרו "בני ארבט"
ביקרתי בקובה לבני כחודש
כל מי שמתגעגע לקומוניזם שילך לראות.את המחסור.העוני .התורים .ההזנחה. הפיגור.אינטרנט במשורה משטרה בשפע.כולם משכילים.אבל עובדים כמובילי תיירים באופניים ורעבים לכל מה שיש לחברה המערבית "המנוונת "להציע.
איזה יופי.יש שוויון.כ ו ל ם עניים
שמוליק דמגוג טיפש. אליך נאמר "אדיוט שימושי" אנחנו חיים בגן עדן. יש לנו רכבים, מטוסים, מחשב, כול מה שהדמיון אפילו לא מסוגל לעלות-יש לנו. אבל אחד החוקים ששולטים בחיות זה שהם משתעממות מהר, אז אנשים התרגלו למתעמי החיים וזה משעממם אותם, ולכן המפלצות בתחפושת האלה-הזאב בגוף של כבש הזה, פתאום מחליט שנמאס לו, הוא רוצה "שיוויון" ומוביל את כול העולם לתהום. ועל המזד@ים האלו איינשטיין אמר "אי שפיות זה לעשות את האותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות. קפיטליזם זה השיטה הכי טובה מבין שאר שיטות הממשל (הישימות-לא הדימיונות)
למה כואב לאנשים כל כך שהנאצים נוצחו ע"י הקומוניסטים?
שהקומוניסטים הצילו את שארית יהדות אירופה מהשמדה?
והעובדות שלכם כמובן שקרים – במלחמת העולם השני נהרגו 70,000,000 אנשים.
והגעתם ל94 מיליון כי ספרתם מספרים בסין, מדינה של 1.3 מליארד אנשים, שאין להם שום תיעוד ומדובר בהערכה של חבריכים עוכרי הקומוניסטים בחו"ל.
אבל המעריצים של היטלר תמיד ישנאו קומוניסטים, ככה זה
94 מיליון רק במאה ה 20 . מאה אחת בלבד .
דמיינו איזה הספק היה יכול להיות ב 300 או ב 500 שנה ?