לנתניהו מותר לומר "לא" לאובמה

לפני שהתקשורת מתנפלת על נתניהו על שהעז לדחות את הפגישה עם הנשיא אובמה, ג'ונתן טובין מציע לשאול קודם שאלה פשוטה וחשובה: מדוע בעצם ראש הממשלה הישראלי נאלץ לנהוג כך?

מחכה לנשיא נוח יותר; נתניהו עם אובמה. צילום:

המאמר פורסם לראשונה באנגלית במגזין 'קומנטרי'.

תרגום: אורי רדלר.

ובכן, זה היה קצר. הפיוס המתוקשר בין ממשל אובמה והממשלה הישראלית אחרי עסקת הגרעין בא אל קיצו עוד לפני שהתחיל. לאחר דין ודברים על פגישה אפשרית בין ראש הממשלה נתניהו והנשיא אובמה במהלך ועידת איפא"ק השנתית בחודש מרץ, החליט נתניהו לוותר על הנסיעה. ממשל אובמה לא ראה זאת בעין יפה. וכפי שקרה בכל הזדמנות אפשרית במהלך שבע השנים האחרונות, ניפח הממשל אי-הסכמה קטנה למחלוקת ענקית: הבית הלבן הדליף לעיתונות שנתניהו דחה את הזמנתו של אובמה להיפגש עמו. אולם, הישראלים מספרים סיפור שונה במקצת. השורה התחתונה היא שארצות־הברית טוענת שוב שנתניהו העליב את הנשיא.

המחלוקת בין המדינה היהודית למעצמת העל היחידה התומכת בה אינה דבר טוב עבור אף אחד מן הצדדים, אך היא פוגעת במיוחד בישראל ‒ המוצאת עצמה מבודדת יותר ויותר בזירה הבינלאומית. נתניהו זוכה להאשמות מבית על כך שיצר עוינות שלא לצורך אצל האמריקנים, ויש כאלו הרואים בכך חוצפה שלא הייתה כמותה מצידו. כלומר, אם לקבל את גרסת הבית הלבן, זו הפעם הראשונה שבה ראש־ממשלה ישראלי מסרב להיפגש עם נשיא אמריקני לאחר שהוזמן לפגישה.

אבל ניפוח החזה ושאגות האריה הפצוע והנעלב של האמריקנים אינם משכנעים במיוחד. אכן, ייתכן בהחלט שהישראלים פישלו בצד שלהם בשיחות על אפשרות של פגישה בין שני המנהיגים. אך הסיבה היחידה לכך שהעניין הזה נדון עכשיו בפומבי, היא רצונו של ממשל אובמה לקצץ את רגליו של נתניהו.

הפרטים הנוגעים לשיחות על הפגישה אינם ברורים כל צורכם, אבל עד השבוע הספין שהגיע מירושלים היה שנתניהו אינו מוכן לנסוע לוושינגטון, אלא אם כן יוכל לדעת לבטח שיתקבל בברכה בבית הלבן. אחד מעוזריו של אובמה אמנם אמר שהממשל פינה זמן לפגישה בין הנשיא לנתניהו זמן קצר לפני נסיעתו לביקור רשמי בקובה, אבל בנקודה זו כבר החליטו הישראלים שכל הביקור הוא רעיון לא מוצלח וביטלו אותו. הבית הלבן לא היה מוכן לקבל שהפגישה לא תתקיים, ולכן החליט באופן מחושב להדליף את הסיפור לפיו נתניהו דחה הזמנה לפגישה. הישראלים הגיבו מצדם באמירה שהם לא התחייבו לבוא לוושינגטון, שלא הייתה כל הזמנה ומתוך כך שלא הייתה כל דחייה של הזמנה.

מי צודק בכל הסיפור? אולי נכון יותר לשאול: למי בכלל אכפת?

אלמלא העוינות הנמשכת זה שנים בין ממשל אובמה לממשלת נתניהו כל הסיפור לא היה רואה אור יום, ובוודאי שמחלוקת קלה על לו"ז לא הייתה מוצגת כעלבון. יתר על כן, יש פנים לכאן ולכאן בסיפורי העלבונות שהטיח נתניהו, כביכול, באובמה, ויש לכך רלוונטיות מיוחדת השבוע, כשסגן הנשיא ג'ו ביידן עצר לביקור בירושלים.

בשנת 2010, בשעה שביידן ביקר בעיר, החליטו האמריקנים להשתמש בהכרזה ישראלית על בנייה בשכונה ירושלמית ותיקה, כעילה לפתיחת ריב מתוקשר עם הישראלים. נתניהו גונה בפומבי בידי הממשל. הוא אפילו זכה להרצאה ארוכה בטלפון ממזכירת המדינה דאז, הילרי קלינטון, כמה נורא ואיום ובלתי מתקבל על הדעת שהיהודים בונים בתים בירושלים, וכמה חמורה היא חוצפתם שאינם מונעים מימוש תכניות כאלו כאשר סגן הנשיא ביידן מכבד בנוכחותו את עיר הקודש.

העלבון היה כמובן מפוברק, ומטרתו הייתה להפגין בפני הערבים והעולם המוסלמי שממשל אובמה רואה בבניית בתים יהודיים חדשים בבירת ישראל מעשה "בלתי חוקי", לא פחות מקרוואן על גבעה שכוחת אל בגדה המערבית. אבל במקום לפגוע בנתניהו, כפי שקיוו בבית הלבן לעשות, האירוע רק חיזק את התמיכה הישראלית בראש הממשלה, שהצליח לנצח בבחירות עוד פעמיים נוספות מאז.

ה'עלבון' הגדול הבא היה החלטתו של נתניהו לקבל את הזמנתו של דובר בית הנבחרים ג'ון ביינר, לדבר בפני הקונגרס על עסקת הגרעין עם איראן במרץ 2015. הבית הלבן רתח מזעם על החוצפה של נתניהו, שהעז להתנגד בפומבי לפייסנות מול המשטר האיראני ולהסכם שבמקרה הטוב רק דחה את סכנת הנשק האיראני ולא שם קץ לתכנית הגרעין, כפי שהבטיח אובמה כשרץ לבחירות לכהונה שנייה בשנת 2012.

הנאום של נתניהו היה משגה, שכן הוא אפשר לבית הלבן להציב את נתניהו במוקד המחלוקת, במקום להציב במוקד את העובדה שהממשל האמריקני החליט לזנוח את עקרון פירוק הנשק האיראני. אבל הטיעון שהישראלים הפרו את הפרוטוקול במקרה זה היה שקרי לחלוטין, שכן הממשל לא הופתע כלל מההכרזה על הנאום. העלבון האמיתי בזמן המחלוקת היה דווקא סירובו של אובמה להיפגש עם נתניהו בעת ביקורו בוושינגטון.

ואשר לעלבון הנוכחי, יש כאן מקרה נוסף של פוליטיקה פנימית ולא עימות של ממש. נכון יהיה לומר שהנימוק הישראלי הרשמי נשמע חלש. קשה להאמין לטיעון בדבר רצונו של נתניהו, לכאורה, להימנע מכל מפגש עם מי מהמועמדים לנשיאות שיהיה בוושינגטון לוועידת איפא"ק. אבל אחרי הביקורת החריפה שהוטחה בו לאחר פגישתו עם מיט רומני, כשהמועמד לנשיאות מטעם הרפובליקנים ביקר בישראל בשנת 2012, ייתכן שנתניהו כבר למד את הלקח. זאת ועוד, ייתכן שהוא חושש מאוד מהאפשרות שיצטרך לקבל או לדחות בקשה לפגישה מדונלד טראמפ. נתניהו מאוד לא רוצה להיכנס לשדה המוקשים הזה.

עילה למשבר; ביקורו של ביידן. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
הכרזת הבנייה גרמה למשבר; ביקורו של ביידן. צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

לנתניהו כבר הספיק מאובמה

יש תיאוריות נוספות בנוגע להחלטתם של הישראלים להימנע מפגישה. תיאוריה אחת נוגעת לשיחות על מזכר הבנה לגבי הסיוע הצבאי האמריקני לישראל. יש כאלו הגורסים שבמקום לקבל את ההצעה האמריקנית הנוכחית – ונתניהו היה נתון בלחץ משמעותי לקבלה לו היה נפגש עם הנשיא – החליט נתניהו לשחק על זמן עד לשנה הבאה, בתקווה לזכות בעסקה משופרת עם יורשו של אובמה. סביר להניח שכל אחד מהיורשים האפשריים האלו – למעט ברני סנדרס או אולי טראמפ – יהיה אוהד יותר לישראל מאובמה, ולכן זו אולי הייתה פעולה חכמה מצד נתניהו.

אבל הסיבה החשובה ביותר מבחינת נתניהו לוותר על הפגישה עם אובמה פשוטה מאוד. לנתניהו ולישראל אין הרבה מה להרוויח מאינטראקציות נוספות עם הנשיא. אחרי שבע שנים של סכסוכים יזומים, בגידה (איראן), קיצוץ בסיוע (כמו הפסקת אספקת החימוש הנוסף במהלך 'צוק איתן' בשנת 2014) והלחץ בנוגע לתהליך השלום (החלטתו של אובמה בשנת 2011 לנסות לכפות על הישראלים לקבל את קווי 67' כבסיס למו"מ עתידי), לנתניהו כבר הספיק מאובמה.

בהתחשב בעוינות בין שני האישים, פגישה בין השניים לא תמנע סכנה של בגידה אמריקנית בישראל באו"ם – אם הפלסטינים ינסו פעם נוספת לזכות בהכרה כמדינה בלי להגיע להסכם שלום עם ישראל. הפגישה גם לא תגביר את התמיכה האמריקנית בישראל ולא תפעיל לחץ על הפלסטינים לשים קץ למתקפת הטרור הנוכחית, שהביאה השבוע למותם של ישראלים נוספים ושל תייר אמריקני.

ההפך הוא הנכון. הטקטיקה הטובה ביותר עבור הישראלים היא לשמור מרחק מאובמה במהלך עשרת החודשים הקרובים, עד שהנשיא ייצא סופית מהבית הלבן ונתניהו יוכל לשאת ולתת עם בן ברית ידידותי יותר. אמירת "לא" לפגישה היא אולי הדבר הפיקחי ביותר שראש הממשלה היה יכול לעשות.

מבקריה של ישראל בממסד מדיניות החוץ האמריקני ובעיתונות ינסו לנפח ככל האפשר את ה"עלבון" האחרון הזה. אבל אין כאן שום עלבון. מי שתומך בקשר טוב בין שתי האומות ובקידום הסיכוי לשלום עם הפלסטינים, צריך להתעלם מהאין-סיפור הזה. ואולי עדיף להתייחס לאירוע כעדות נוספת לאופן שבו ממשל אובמה, שנכנס לתפקידו נחוש להרחיק ממנו את ישראל, הצליח במשימתו על חשבונה של ברית המקדמת את האינטרסים של שני הצדדים.

_____

המאמר פורסם לראשונה באנגלית במגזין 'קומנטרי', אנחנו מודים למערכת על הרשות לתרגמו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

8 תגובות למאמר

  1. יש פנים לכאן ולכאן – מי חכם וידע במאת האחוזים מה הצעד הנכון.
    אובמה לקראת סיום תפקידו רוצה להוכיח שהגיע להישגים כלשהם במזרח התיכון. העולם עלול להיווכח בעתיד הלא רחוק שהסכם הגרעין עם איראן לא בדיוק משרת את האינטרס המערבי. רק מי שאינו מכיר את המנטליות האידיאולוגית הערמומית של הפוליטיקה המוסלמית יאמין שיקיימו הסכם שעליו חתמו.

    באשר לבנימין נתניהו – הדילמה לפני הבחירות אינה קלה. מצד אחד, אם יסע עשויה נסיעתו להתפרש על ידי הרפובליקנים כתמיכה בקלינטון והדבר יעכיר את היחסים עם הרפובליקנים ולא הייתי רוצה לראות בדונאלד טראמפ אויב אם ייבחר, כי בהשוואה לתוצאות העוינות שהוא עלול לפתח כלפינו ייחשב אובמה לאוהב ישראל בסופרלטיבים. מצד שני, במדינה והדומוקרטים ינצחו עלול עלבונו של אובמה להתנקם בישראל במידה וקלינטון תראה בכך עלבון כלפי מפלגתה וכלפי ארצות הברית.

    מצד אחר – אם דונלד טראמפ יזכה בבחירות הרי שצעדו של נתניהו עשוי להתברר בדיעבד כצעד נבון ותוצאה של קריאה נכונה של המפה הפוליטית.

    בקיצור – ימים יגידו. מעולם לא היו חיינו קלים והם עתידים להיות "מעניינים" גם בעתיד.

  2. ברור שההתרחקות ביחסי ארה'ב ישראל אינה קשורה ל'כימיה' בין המנהיגים או להעדרה. כימיה היא תוספת חביבה, המרככת עימותים אפשרים, אך לא חיונית.

    המזרח התיכון כולו, כולל ישראל, הרבה פחות חשוב לאמריקה מכפי שהיה בעבר.
    ניתן להסביר זאת בתום עידן המלחמה הקרה בין המערב לבין בריה'מ וגרורותיה, בעליית חשיבות סין ושכנותיה, בהקטנת התלות של ארה'ב בנפט המזרח תיכוני ועוד.

    ניתן גם לטעון שארה'ב פחות חשובה לישראל מכפי שהייתה בעבר.
    התחזקות ישראל והחלשות האיום מהמדינות השכנות – הופכים את התמיכה האמריקאית לרצויה אך לא לחיונית.

    לקוראי האנגלית מצ'ב מאמר, אחד מני רבים, בנושא זה:

    http://www.realclearworld.com/articles/2016/03/10/the_us_and_israel_drift_apart_111755.html

  3. אני מקווה שהפוך בגלל שביבי לא הסכים לעסקה של אבומה אני מאוד מקווה שהיורש של אובמה יציע פחות לישראל עונש על החזירות שלו ושל הממשלה שלנו

    1. Roben
      Obviously you think with your emotions not you brain
      Our prime minister knows who he is dealing with and that is a good thing
      We as oppose to you, wish him luck and pray for his//our success

  4. הכותרת לא ממש משקפת את תוכן הכתבה. קיוויתי שסוף סוף נשמע מישהו יוצא נגד הזרם ואומר את האמת הפשוטה שבהינתן מדיניותו של ממשל אובמה במזרח התיכון (כולל כלפי ישראל) לא להגיד "לא" לאובמה יהיה בבחינת בגידה באינטרסים הן של ישראל והן של של המערב ו(מעט) הקולות המתונים בעולם הערבי. זה לא פשע לומר לא למישהו שרוצה ברעתך (או במקרה הטוב לתוצאה זהה מתוך כוונות טובות).
    מספיק לקרוא את ספרו האחרון של מייקל אורן כדי להיווכח שהנשיא האמריקאי איננו מסוגל לקבל ביקורת כשהוא מתאר כיצד עוזריו האישיים של אובמה מתפלצים לנוכח הניסיון של נתניהו להציג נקודת מבט שונה. אך נראה כאילו אובמה וחבריו חושבים שגם מעמד מנהיג העולם החופשי צריך להיות safe space שבו אין מקום לשיח נוקב או ערעור על מדיניות ממשלתם במקום הנפיץ ביותר בעולם. "נתניהו נהג בהתנשאות".. אוי… שמישהו יביא לי ממחטה… משוט מפחיד שכך מתנהג האדם החזק בתבל.

  5. נתניהו נהג נכון. גם אם זה סתם לא הסתדר לו, בגלל ששרה רצתה שיגמור לגהץ, עדיין אני רואה בעצם חשיפת
    העניין כהגנה על הכבוד הלאומי שלנו.
    כשג'ימי קרטר הודיע על השעיית ההסכם האסטרטגי עם ישראל, (נדמה לי שאחרי ההתקפה על אוסיראק ב – 81, או אולי אחרי הבליץ על הסורים
    בבקעה ב – 82 ביום הפלת 97 מיגים), הכריז בגין הגדול, קבל עם וע..ולם:"הוא משעה את ההסכם? אני מבטל אותו" וקרע, מול המצלמות, את ההסכם.
    מה קרה?
    כלום.
    בעיתון של היום, יעטפו מחר דגים, בדאון טאון ברובע הסיני.
    ב – 2017 אובמה יכתוב זיכרונות תוך שהוא יפלה כינים משיערה הענוג של מישל.