אסטרטגיית ההתערבות המוגבלת של פוטין

אנשים שלא מכירים מקרוב את התרבות הרוסית מתקשים להבין את התנהגותו של פוטין באופן כללי, ובמיוחד את הצעדים בהם הוא נוקט בסוגיה הסורית. אך בחינה של המדיניות הרוסית באוקראינה ובסוריה יכולה לגלות משהו על האופן שבו פוטין מחשב את המסלול.

רוסיה התערבה בשנתיים האחרונות בשתי זירות לחימה – בסוריה ובאוקראינה – ובשתי הזירות היא התערבה באופן דומה: פעולה חזקה לתקופה קצרה כדי להטות את הכף לצד "הנכון" כשלאחריה יציאה מהירה במטרה להשאיר את הזירה לצדדים המקומיים בלי שרוסיה תשקע בבוץ שהם יצרו. באוקראינה תמכה רוסיה בבדלנים הרוסים באמצעות נשק, תחמושת וסיפוח חד צדדי של חצי-האי קרים לרוסיה, והם – לאחר שקיבלו זריקת מרץ – ממשיכים בעצמם את המאבק נגד הממשלה. בסוריה נכנסה מוסקבה לפעולה רגע לפני שצבאו של אסד קרס, הפציצה ללא רחם לוחמים ואזרחים, הטתה את הכף הטקטית לטובתו ועכשיו היא משאירה את הזירה לאסד ובעלי בריתו, איראן וחיזבאללה.

מתחילת המעורבות בסוריה המטרות הרוסיות היו מוגבלות, ולכן הפעילות הרוסית התמקדה בארגוני המורדים הסורים ולא במדינת האסלאם, דאע"ש, שהשתלטה על כ-70 אחוזים משטחה של סוריה, בשטח המדברי ודליל האוכלוסין שבמזרח המדינה. רוב התקיפות הרוסיות היו נגד הארגונים שאיימו על שלטון אסד (שחלקם מומנו על-ידי המערב) בחלק המערבי של המדינה, הפורה, המתועש והמיושב.

פוטין בשירות עצמו

מלכתחילה היה ברור שרוסיה איננה פועלת על-פי האינטרס של השלטון הסורי, אלא על-פי האינטרס הרוסי. שלמות השטח הסורי שנותר תחת שלטון אסד מעולם לא היה המטרה, אלא שמירה על טריטוריה מוגבלת יותר בצפון מערב סוריה, על חוף הים התיכון והרי אנצאריה המשקיפים עליו. טריטוריה זו, בה מרוכזים גם רוב העלאווים, תאפשר לרוסיה להשתמש בנמלי הים – טרטוס, לטקיה ובניאס – ובבסיסי האוויר בחמימים ובחומץ לצרכי הצבא הרוסי.

המצב הטקטי שרוסיה יצרה בחדשים האחרונים מאפשר אמנם לאסד לשבת בוועידת השלום בג'נבה מתוך עמדת כוח, אבל יחד עם זאת הוא מבין שעליו להגיע להסדר עם מתנגדיו כי הסיוע הרוסי איננו מובטח לנצח. פוטין גם רומז לאסד שעצם הישארותו בשלטון איננו עניין שרוסיה רואה בו חשיבות עליונה. זו הסיבה שפינוי חלק מהמטוסים הרוסים והציוד הנחוץ להפעלתם נעשה לעיני המצלמות, כדי שאסד יראה וייקח את הדברים ברצינות.

בנוסף לאסד, יש פה מסר גם לאיראן ולמערב. לאיראן ולחיזבאללה רומז פוטין כי כדי לשמר את שלטון אסד עליהם להמשיך לשאת בנטל הלחימה על הקרקע עבורו. המסר הזה קיבל משנה חשיבות לאחר שאיראן הוציאה מסוריה חלק מכוחותיה, וחיזבאללה שלח חלק מלוחמיו לתימן. בהוצאת הכוחות הרוסיים פוטין מבהיר לאיראן וחיזבאללה כי הם לא יצליחו לגרור אותו ללוחמה קרקעית בסוריה.

הגורם השני שפוטין מכוון אליו הוא המערב. הנשיא אובמה, ומנהיגי אירופה שחשבו – או קיוו – שרוסיה תעשה עבורם את המלאכה המלוכלכת והקשה של מלחמה לחיסול דאע"ש. פוטין מבהיר כי אין בכוונתו לנקוט בפעולות רציניות נגד מדינת האסלאם, ואם אובמה וחבריו רוצים לחסל אותה אז עליהם להתחיל ולפעול ברצינות, באינטנסיביות וביעילות. כלומר, להטיל למערכה כוחות קרקעיים לפני שדאע"ש תשתלט על עוד שטחים במזרח התיכון, ותייצא את האידיאולוגיה ודרכי הפעולה שלה למקומות אחרים בעולם, כמו פריז וסן-ברנרדינו.

                                        מטוסי רוסיה עוזבים את סוריה

אין הפצצות חינם

ייתכן שגם ההיבט הכלכלי הכתיב את המהלך הרוסי, שכן הפעלת הצבא הרוסי עלתה לאוצר הרוסי מיליארדים, שאין לו. פצצות, דלק וחלקי חילוף לא מגיעים בחינם, ומישהו צריך לשלם עליהם. האוצר הרוסי עומד בתקופה הנוכחית בקשיים רבים, בעיקר בגלל ירידת מחירי הנפט והגז, וייתכן שמאחורי הקלעים נרקמה עסקה כפולה בין רוסיה וסעודיה: רוסיה תסיג חלק מכוחותיה, וסעודיה תאפשר העלאה מסוימת במחירי הנפט ותעודד את המורדים לשבת עם אסד ולדון אתו בעתידה של סוריה.

ייתכן שהסכמה סעודית-רוסית, אם ישנה כזו, התקבלה לאחר אירוע חמור מאוד מבחינתה של רוסיה שאירע לפני זמן מה: טיל כתף הפיל מטוס סורי. המקרה הזה העלה את האפשרות שמישהו – כנראה סעודיה – רכש טילי כתף אמריקנים, אירופים או סינים, וסיפק אותם למורדים. כמו שהצליחו להפיל מטוס סורי באמצעות טיל כתף, כך הם יכולים להפיל מטוסים רוסיים, לשבות את טייסיהם ולשחוט אותם מול המצלמות.

תסריט זה אינו מקובל על פוטין. למרות שבטווח המיידי דעת הקהל ברוסיה תדרוש נקמה והגברת הפעילות נגד המורדים, בטווח הארוך זו תהיה שקיעה רוסית עמוקה יותר בבוץ הסורי, שתעלה בחייהם של חיילים רבים בנוסף להוצאה הכספית האדירה. צלקת אפגניסטן עדיין חרוטה עמוק בזיכרון הקולקטיבי של מוסקבה, ופוטין יעשה הכול כדי לא לחזור על הטעות ההיא.

בשורה התחתונה ניתן לומר שרוסיה השיגה את מטרותיה בסוריה: מיצוב מעמדה בזירה הסורית והמזרח תיכונית, העמקת הנוכחות הרוסית בנמלי הים ובסיסי האוויר בסוריה, שיפור המצב הטקטי של כוחות אסד, ורמז עבה למערב מה צריך לעשות מול אויבים: להילחם בהם מלחמת חורמה.

בניגוד לאמריקנים והאירופים החשים בדרך כלל אחריות לנעשה בזירה כאשר הם נכנסים לתוכה וכאשר הם עוזבים אותה, פוטין לא מהסס להתערב בזירות משבר ולעזוב אותן בעודן מדממות, כאשר האינטרס הרוסי מכתיב זאת. המערב, שמנסה לפתור משברים בהתאם לאינטרסים של בני המקום, מופתע בכל פעם מחדש מההתנהגות הרוסית.

אפשר לערער על "נחמדותה" או "מוסריותה" של האסטרטגיה הרוסית, אבל ללא ספק היא משרתת את האינטרס הרוסי הרבה יותר מהאופן בו שיטת הפעולה המערבית משרתת את האינטרס של מדינות המערב.