ביקורת על בג"ץ? סדרת טלוויזיה? כל כך הרבה דברים מסכנים את הדמוקרטיה. רגע לפני שאנחנו הופכים לצפון קוריאה, יצאנו לברר מה מותר לעשות ומה אסור. המדריך השלם לפאשיסט
חברות וחברים, בנושא כה חשוב אין מקום לקלות הדעת. מדובר בנושא מהותי, העומד בבסיס קיומנו כחברה מערבית ומתוקנת. אני מדבר כמובן על הדמוקרטיה. ולמקרה שלא שמתם לב – היא בסכנה.
יחימוביץ' תחילה
לא חינם קוראת ח"כ שלי יחימוביץ' לראש הממשלה לפטר את השרה עזת המצח איילת שקד. ביקורת על בג"ץ? "השתלחותה של שקד בעליון היא אלימה ומסוכנת", התייחסה יחימוביץ' לדברי שרת המשפטים בכנס לשכת עורכי הדין, "שקד מנסה לחסל את עצמאותה של מערכת המשפט, להפחיד את השופטים ולאיים עליהם". עצמאות מערכת המשפט היא כלל יסוד בדמוקרטיה, חוזרת יחימוביץ' למושכלות ראשונים, ומוסיפה: "אם הפגיעה במערכת תמשך, נתניהו כבר לא יוכל להתפאר בכך שישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח-התיכון".
בשנת 2007 היה שר משפטים נוסף במדינת ישראל, פרופ' דניאל פרידמן, איש אקדמיה מכובד ורציני. אבל גם הוא, בחוצפתו כי רבה, העז להתנגד לעודף האקטיביזם השיפוטי. וכמו שקד, גם הוא לא חמק מחרצובות לשונה של יחימוביץ': "כוונתו של השר היא לפגוע בבית-המשפט העליון בתקופה קשה זו של דמדומי שלטון החוק ומסכנת את האיזון העדין של הדמוקרטיה", אמרה אז.
יחימוביץ', מסתבר, דואגת מאוד לדמוקרטיה הישראלית. כן, היא דואגת לה עוד משנת 2006, אז עלתה לנאום בכנס הרצליה במושב על שחיתות ציבורית, והעמידה את כלי התקשורת במקומם: "עיתונאי במעמד כלכלי כל כך רופף יעשה כל מה שאדוניו ירצה ממנו וזאת סכנה עצומה לדמוקרטיה". גם הלוביסטים – אוה, הלוביסטים הנבזיים – גם להם הזכירה יחימוביץ', לפני חמש שנים, כי הם חותרים תחת אושיות החברה הישראלית: "זאת אחת התופעות המסוכנות לדמוקרטיה – יש כאן הטיה מאוד קשה של הצדק, השוויון וייצוג כלל האינטרסים של הציבור".
כאשר מדובר בדמוקרטיה היקרה והשברירית שלנו, דבר לא חומק תחת עינה הבוחנת של יחימוביץ'. לדידה, אפילו שינוי התקנון הממשלתי בשנת 2012 סיכן "את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל". כאשר הממשלה הקודמת ביקשה לקדם מהר יותר את החקיקה ולגזול ברוב חוצפתה את האפשרות של האופוזיציה "להוציא לקואליציה את הנשמה" באמצעות פיליבסטר, גם מהלך זה, הזהירה אותנו יחימוביץ', הוא שלב בדרך "לחיסול הדמוקרטיה".
עתה רק נותר אפוא לברר על איזו דמוקרטיה בדיוק שומרת ח"כ יחימוביץ', לאחר שקבעה כבר בינואר 2013 כי "כל עוד הוא [נתניהו] ראש ממשלה לא תהיה כאן דמוקרטיה – ותימשך ההתעללות בתקשורת הישראלית ובשלטון החוק".
מגדלור באפלה
אכן, איפה היינו היום בלי השמאל שיעמוד כמגדלור מול חשכת הפאשיזם, כחומה בצורה בפני הסיכון העצום שמעמידים כוחות הימין כנגד הדמוקרטיה.
איך היינו שורדים אלמלא מפלגת מרצ, שהודיעה עוד בשנת 2012 כי האיחוד בין מפלגת הליכוד לישראל-ביתנו "מסכן את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל"? ובכלל יש לתמוה – כיצד מדינת ישראל עדיין מתפקדת באמצעות מערכת פרלמנטרית ליברלית לאחר העלאת אחוז החסימה? הלוא כבר בראשית 2014 הסביר לנו ח"כ יצחק הרצוג כי מדובר ב"חלק ממהלך דורסני כולל שמסכן את הפלורליזם ואת נשמת אפה של הדמוקרטיה".
קשה אפילו לתאר כיצד התקיימו בחירות תקינות אחרי ממשלת ישראל השלושים ושתיים. תחת הכותרת "יש סכנה לדמוקרטיה" נאם ח"כ נחמן שי בשנת 2011 במליאת הכנסת והזהיר: "מה שעושה הממשלה הזאת בחוקים הללו זה פגיעה במשולש הקדוש, במשולש הקדוש שיש לו שלוש זוויות: הראשונה היא התקשורת, השנייה היא מערכת המשפט והשלישית היא הארגונים הלא-ממשלתיים". אכן, מי לא רואה כי מאז אותו נאום מכונן הפכה ישראל לדיקטטורה נוסח קובה או משטר טוטליטרי נוסח סין?
סכנה, סכנה בכל מקום
האמת היא שצריך לשאול בכנות מי כאן חי בתחושת רדיפה, הימין או השמאל. מי מתפרנס מ"הפחדות" ומי מנסה לשכנע אותנו שעוד רגע היקום קורס. כי לשיטת השמאל כל דבר שקורה בערך במדינה הוא סכנה לדמוקרטיה. השמאל מנסה לשוות לעצמו תדמית של הילד עם האצבע בסכר הדמוקרטיה, אך אחרי כל כך הרבה שנים כבר ברור לכולם שהוא הילד שצעק "זאב! זאב!".
לא מאמינים? אז הנה. עיתון בישראל, כמו 'ישראל היום', הוא סכנה לדמוקרטיה. קמפיין 'השתולים'? סכנה לדמוקרטיה. סדרות טלוויזיה? סכנה לדמוקרטיה. תוצאות סקר של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'? סכנה לדמוקרטיה. נכון, לפעמים גם ח"כים מהימין כמו גדעון סער מתבלבלים וחושבים שהדמוקרטיה בסכנה, אבל אל חשש – מיד תבוא הח"כית התורנית של מרצ ותזכיר לו שהסכנה האמיתית לדמוקרטיה היא, ובכן, גדעון סער.
אם מישהו עדיין לא השתכנע, אפשר גם להזכיר בקליפת אגוז את "סערת" ספר האזרחות. דוגמה מייצגת לרוח המתקפה על השר בנט הם דבריה של ח"כ זהבה גלאון, שאמרה אז: "אני מודאגת כי שר החינוך מבקש למחוק את הזהות הדמוקרטית במדינה ומבקש לקדם גזענות במקום דמוקרטיה". פסילת ח"כ הפרובוקטיבית חנין זועבי, איים עלינו פרופ' מרדכי קרמניצר, "עלולה לשים קץ לדמוקרטיה הישראלית". לשיטתו של השמאל, אפילו ביטול מנויים ל'הארץ' בעקבות מאמרו מעורר הקבס של גדעון לוי "הרעים לטייס" מבטאת את הידרדרותנו הבלתי נמנעת אל עבר תהום הנשיה של הדיקטטורה. והרי "עיתונות ביקורתית היא נשמת אפה של חברה דמוקרטית", כתב על כך ח"כ מיקי רוזנטל.
וכל זה עוד לפני שבכלל התחלנו עם מתווה הגז האימתני, שעליו נכתב בעתירת המחנה הציוני כי "הניסיון ההיסטורי מגרמניה בתקופה שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה מלמד כי הצברי כח כלכליים בלתי מרוסנים ועוצמתיים מהווים סיכון מוחשי, מהותי לדמוקרטיה". לקינוח, לא נשכח כמובן את כבוד הנשיא ראובן ריבלין, שקבע כי הבחירה החוזרת ונשנית של עם ישראל בנתניהו היא סכנה לדמוקרטיה.
אכן, אין מסוכן לדמוקרטיה כבחירות חופשיות המשקפות את רצון העם.
אחר כל זאת, צריך לדעת כי המכנה המשותף לכל אלו אינו דווקא צמד המילים "סכנה לדמוקרטיה" על הטיותיו השונות. לא ולא. הסיפור הגדול הוא שמאל שמנסה לעשות כל שביכולתו כדי לתייג, לסמן, להכפיש ולהרתיע ימין עצמאי וחושב, שמבקש ליישם את המדיניות שלו. זו מבחינתם הסכנה האמיתית: שווקים חופשיים, בית משפט שמרני, אובדן ההגמוניה בתקשורת וערעור מוקדי הכוח שבהם הם מתבצרים. ולמה להם לקיים דיון רציני ועובדתי, כשאפשר להכליל באמצעות מילות קסם? יש מי שיאמר שדווקא תפיסת עולם שטחית, חד-ממדית ולא פלורליסטית שכזו היא… נו, איך קוראים לזה…
יפה מאד. וזה הולך להם. עובדה: השווקים לא חופשיים, בית המשפט משתולל כמו ילד שלא שמים לו גבולות, התקשורת בהגמוניה שמאלנית קיצונית, והדמוקרטיה…
כרגיל בימין נותנים לדברים כותרת ולא נותנים למציאות להפריע להם. כמו שהכריזו שצה״ל הוא הצבא המוסרי בעולם, ואז כל ביקורת על מעשיו של צה״ל מתבטלת כנגד הכותרת החלולה, כך גם ״ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזה״ת״ הפכה להיות כותרת שחסינה בפני המציאות. אז מה אם הממשלה מנסה לפורר את הפרדת הרשויות, אז מה אם ראש הממשלה שולט בעיתון החזק במדינה, אז מה אם נכלאים פה אנשים ללא משפט, ואז מה אם אנחנו שולטים על אוכלוסייה אזרחית שלא נהנית מזכויות אזרחיות. אנחנו הדמוקרטיה היחידה בזמה״ת והעובדות לא ישנו את זה.
עודד
הפרדת רשויות כשמה כן היא: הרשויות צריכות להמנע מלהתערב זו בסמכויותיה של זו.
אבל מה קורה אצלנו: הרשות השופטת, ולמעשה בג"צ, מתערבת השכם והערב בהחלטותיה של הרשות המבצעת, ולא מושכת את ידה גם מפסילת חוקים של הכנסת מעת לעת. מי שמנסה "לפורר את הפרדת הרשויות" היא דווקא הרשות השופטת היהירה ושיכורת הכח שלנו.
יש כאן דמוקרטיה, חזקה, יציבה ובריאה, וכמו בכל דמוקרטיה, יש גם לא מעט בעיות. על הבעיות אפשר לבר, לכתוב ואפשר גם להחליף שלטון פעם בכמה שנים. בכל המדינות שסביבנו זה לא כך, ולכן אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון בין אם תרצה בכך ובין אם לא. מה לעשות, עובדות.
להלן הדמוקרטיות האחרות במזרח התיכון :
סוריה (דאעש)
עיראק (דאעש)
מצרים
ירדן
סעודיה
מדינות המפרץ
לבנון (חיזבאללה)
עודד, התגובה שלך היא סכנה לדמוקרטיה.
בית המשפט הוא "ה" "דמוקרטיה"…
בית המשפט הוא נדבך חשוב ביותר בכל שלטון ובית משפט עצמאי הוא ממאפיני המשפטר הדמוקרטי. בית המשפט הישראלי הפך את העקרון על פיו וטענתו היא שבית המשפט הוא במהותו "ה" דמוקרטיה. הרשות השופטת איננה דמוקרטית ובישראל בית המשפט הוא הפחות דמוקרטי, המנותק ביותר מרצון הרוב. יתר על כן, בית המשפט מנותק מהציבור כפרטים מצוקותיהם מפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות כבני אדם זכויות שצריכות להנתן להם בכל חברה אנושית ובודאי במדינה דמוקרטית המחויבת בהגינות כלפי האזרח. את אלה ניתן לאבחן בכמה מישורים:
בחירת שופטים – לדעת השופטים בישראל, הציבור אינו יכול לבחור מי ישפוט אותו. על כן שופטיו מתמנים עד גיל הפרישה בלא אישור מצד גוף נבחר כלשהו, לא הכנסת, לא הממשלה, או ראש הממשלה. הם נבחרים ואם הם מורחקים – באותה הדרך, על ידי ועדה למינוי שופטים הכוללת אמנם כמה נציגי ציבור, אך מורכבת ברובה מבכירי הממסד המשפטי – המתמנים בידיהם עצמם, ולשופטים זכות וטו. כל זה הוא התקדמות לעומת הנעשה קודם לכן. מינוי או הרחקה התבצע אך ורק על ידי שופטים הרחק מהעין הציבורית וללא נתינת כל דין וחשבון לגוף כלשהו. בישראל הרשות השופטת מאז הקמתה מינתה את עצמה. באופן זה צברה כוח בלתי נשלט על ידי העם בניגוד מוחלט לשתי הרשויות האחרות שמינויים ותפקודם הינו דמוקרטי. "הדמורטק הגדול" אהרון ברק לחץ מפורשות על הכנסת לבל יבחרו בשופטים באופן דמוקרטי.
פיקוח על שופטים – על פי חוקי הדמוקרטיה על שופטים להיות עצמאים רק מספיק כדי לדחות איומים על עצמאותם השיפטית המקצועית אך אסור שיהיו עצמאיים מכל פיקוח חיצוני. ומי אכן שופט את השופטים? לדעתם ובמיוחד לדעת נשיא בית המשפט העליון לשעבר השופט אהרון ברק אין לפגוע בעצמאות בית המשפט על ידי פיקוח חיצוני, שאם לא כן תהיה זו לדעת בית המשפט פגיעה בהפרדת הרשויות! אהרון ברק טען שרק שופט בית המשפט העליון בדימוס יכול לשמש נציב תלונות הציבור על שופטים. על אותו שופט להבחר על ידי הועדה לבחירת שופטים שהיא בפועל הנשלטת על ידי נשיא בית המשפט העליון. כלומר מי ששופט אותם, עליו להבחר על ידם מתוכם. לנציגי הציבור השפעה בטלה על בחירתו, והנציב לא יהיה אחראי כלפי הציבור אלא כלפי הקבוצה הקטנה של השופטים – הלא הם הנשפטים. כך למשל כאשר הוגשה תלונה לנציב אליעזר גולדברג, על נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש היא שבחרה בו והיתה האחראית עליו, לכן מפליא שדחה את התלונה והצדיק את הנלונה. ————
קביעת חוקי בית המשפט – לדעת השופטים הם לא רק עוסקים בשפיטה אלא עלידיהם ולפי רצונם יקבעו החוקים הנוגעים לבית המשפט ולשופטיו, ועל הכנסת להענות לכל רצונם. לכן קבעו את חסינותם המוחלטת הן פלילית והן אזרחית בכל הנוגע לשפיטה. כך גם קבעו את תנאי העסקתם בחוק יסוד הוא חוק יסוד השפיטה. את חוקי בית המשפט הם קבעו. צילום בין כותלי בית המשפט בעת הדיון ובלעדיו הם מחוץ לחוק, הקלטה מותרת עם כל כך הרבה סייגים עד שהיא בטלה – אסורה ההקלטה לעורך דין, לבעל דין המיוצג/מלווה על ידי עורך דין, אסורה הקלטת דיון של אחר גם אם הלה בקש, כמו כן מותר לשופט להתנגד להקלטה! לכן כל הוכחה נגדם על עברינותם היא מעשה עברה. הנעשה בעת הדיון הוא מה שהם רושמים ואין איש יכול להוכיח אחרת. נציבות תלונות על ציבור אינה טורחת לחקור בעצמה. התירוץ האחרון לאיסור ההקלטה הינו שמירה על צנעת הפרט. מי טען שאת בעלי הדין יש לצלם או אם מפרסמים ברבים לפרסם הקלטה ללא עיוות הקול וללא השתקת איזכור שמות? דאגה לשמירה על צנעת הפרט הינה טענה שקרית לאור העובדה שכל אחד יכול למצא במרשתת באם ואיזה עבר יש לאדם עם הרשות השופטת. כך ניתן לגלות אם אדם מסויים הורשע אך לא ניתן לדעת לאשורו של דבר מה באמת היה במשפט.
חוקי שפיטה – חוקי שפיטה וחוקי בית המשפט קובעים את אופן השפיטה, את המותר והאסור לשופט וכך הם חורצים גורליות. חוקים אלו קובעים את ההבדל בין אם בעלי דין יזכו למשפט צדק או שיהיו נתונים לשררה חסרת מעצורים. חוקים אלו קובעים את ההבדל בין היות האדם אדון לגורלו או את היותו נתין או עבד חסר כל זכויות וגורלו נתון לרמיסה. שופטים קידמו חוקי שפיטה דרקוניים לדוגמא סעיף 10ב' לפקודת הראיות: אמירה שנאמרה מחוץ לכותלי בית המשפט ואין לבית המשפט כל מעקב באם היא נאמרה ואם כן בעקבות מה היא נאמרה, הינה מקובלת עליהם אם בדין פלילי כך טוענות רשויות אחרות. יש "הודאה" גם אם אין בעל הדין חוזר עליה והוא מתכחש לה אין זה משנה לשופטים. הם מרשיעים בעקבות רישום של המשטרה, גם אם המשטרה טוענת דברים מופרכים ובלתי מתקבלים על כל הגיון.
התערבות במהלכים עם משמעות מדינית – לטענת בית המשפט אל לשופטים להבחר על ידי נבחרי העם כדי שיהי נקי משיקולים פוליטיים. שלא כמוצהר שופטים בוחרים שופטים אחרים בין השאר על סמך עמדותיהם המדיניות ובהתאם לכך גם פוסקים. פסיקותיהם מנוגדות להשקפת העם. הבקןרת השיפוטית על פעולות הרשות המבצעת ואף החלטות מנהליות של הכנסת הדוקה ומרחיקת לכת ביותר, בית המשפט כשגרה נוהג לבטל פעולות שתי הרשויות האחרות. בנהגו כך הוא פועל נגד העם ועל כן הינו מוסד בלתי דמוקרטי. לדעתו של בית המשפט כל זמן שהוא מתערב בפעילות הרשויות האחרות, אין בכך ביטול הפרדת הרשויות, כלומר בית המשפט משתלט על מדיניות אך כל זאת הוא עושה בשם הדמוקרטיה לטענתו "מגן מפני עריצות הרוב" ומנהיג את עריצות המיעוט. לשופטים כל זה אינו מפריע להם לטעון שבית המשפט הוא "ה" "דמוקרטיה"…————
בית המשפט מסתמך על הדוגמא האמריקאית שם טענו שבית המשפט העליון פוסק לפי החוקה אשר היא המבטאת את רצון העם. כדי שתהיה לבית המשפט העליון סמכות לבטל חוקים מתחיבת חוקה, אך לא להיפף קיומה של חוקה אינו מחייב בהכרח מתן זכות לבית המשפט העליון לבטל חוקים. בית המשפט העליון בארצות הברית אינו מבטל חוקים והחלטות בכזאת בתכיפות ובכל זאת זוכה לביקורת נוקבת. בישראל אין חוקה, למרות שהשופט האהרון ברק קידם את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וטען שזו חוקה. לכן בית המשפט מתערב כל אימת שהוא מוצא לנכון. באין חוקה אין כל הצדקה שבית המשפט העליון יתערב בעבודת הכנסת או הממשלה. בכל מקרה במדינות שיש להן חוקה והן מאפשרות לבית המשפט להתערב רק לבית המשפט העליון מותר לעשות כך. בישראל בה גם אין חוקה, גרוניס העלה גם דרישה שבתי המשפט בכל הערכאות יוכלו לבטל חוקים. השופט האמריקאי פוזנר ממבקריו חריפים של אהרון ברק: מערכת משפט החופשייה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.
שופטים הינם עורכי דין מעולים למען עצמם ומעמדם, להם גם השררה והכח להשיג את מבוקשם. שופטים משולים למנהיגות מוחלטת הקובעת את החוקים והכללים למען עצמה בלבד, בישראל הרשות השופטת היא החוק ואין איש יכול לה. כל זה מלוה בהרבה מלל על "עצמאות בית המשפט" ועל דמוקרטיה .בפועל בית המשפט בישראל הינו עריץ והוא עצמאי רק מהציבור אך לא משאר אינטרסים, הוא איננו דואג לשפיטת העומדים בפניו מתוך שיקול דעת עצמאי ובלתי תלוי ברשויות אחרות ואין הוא כלל דואג לזכויות אדם בסיסיות של העומדים בפניו.
הבעיה הגדולה היא שערוץ 20 עלול להיסגר. כשזה יקרה, באמת נצעד צעד גדול לעבר היתנו מדינה בולשביקית חשוכה. זה יגמד את האבסורד בפסיקת "אמת לשעתה".
כמובן שלא משנה שערוץ 10 הפר פעם אחר פעם את תנאי הרישיון, בג"ץ פתאום כן ידקדק בציציות, ויחייב את הרשות השנייה לצאת במכרז חדש.
הכל כאילו מנומק, אבל הפער בפסיקות לשמאל ובפסיקות לימין הוא פשוט בלתי נתפס.
זעקות הסמול על הסכנה לדמוקרטיה נובעות מהתבהלה ( פאניקה ) שהם מצויים בה מאובדן הדרך ואיבוד תומכיהם שמתפכחים ועל שהצעירים שמשרתים בצבא נחשפים למציאות המדינית והביטחונית מטות את הלכי הרוח ודעותיהם ימינה ומאידך הגיל והטבע מצמצם את זקני המחנה ושליטתם בעמדות ההשפעה במוסדות ובשרותים הציבוריים הולך ופוחת עם מנויים מהדור הצעיר.
הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה היא העם.
העם. פשוט מאד. העם.
העם יחליט מה טוב? העם יודע מה הוא צריך? האם העם בכלל מבין?! הוא הרי מונהג על ידי פוליטיקאים פופוליסטים תאבי פרסום, גזענים ופשיסטים, שעלולים להמיט על הדמוקרטיה אסון.
חובה על כל מי שהדמוקרטיה יקרה בעיניו שירסן את העם וישמור על הדמוקרטיה!
מה לעשות שבדמוקרטיה הרוב מחליט והרוב זה העם,ימין במקרה שלנו,מי שלא מוצא חן לו הריח במאפיה,שיצא ממנה,הדלת פתוחה בדמוקרטיה,כידוע !
אני די בטוח התגובה ש״העם הוא סכנה לדמוקרטיה״ נכתבה בציניות…
הדמוקרטיה הגרבוזואידית.
הדמוקרטיה מוגדרת כ"שלטון העם".
בעיני השמאל הגרבוזואידי "העם" הוא האוסף של האשכנזים, החילונים, הנאורים, השמאלנים, ה"משכילים" – דמות המפא"יניק שהקימו את המדינה לגמרי לבד, ועשו טובה (או טעות, לדעת חלק) כשהעלו לכאן את "שחומי העור" בעליה סלקטיבית כדי שיהוו מקור לידים עובדות בלתי מיומנות במפעלי התעשיה הקיבוציים.
מבחינתם הרוב, זה שזכה בבחירות, הוא, כדבריו האלמותיים של י. גרבוז, אוסף של "קמצים". קואליציה של הנבערים, המוסתים, הפאשיסטים, הכהניסטים, מנשקי המזוזות ומנענעי הלולבים, המתנחלים, החרדים המשתמטים. הרוב הוא אוסף של שבטים ברברים, והברברים בשער.
הם מגנים על שלטון "העם", והעם הוא הם – ורק הם.
כמו "מפלגת העם" הקומוניסטית השופטים בבג"צ יודעים מה הרצון האמיתי של העם.
"הדמוקרטיה הגרבוזואידית" אינה שונה מ"דמוקרטיה עממית".
אבל זאת אינה האמת. דמוקרטיה שיש אחריה תוספת "עממית", "לאומית", או "גרבוזואידית" אינה דמוקרטיה.
דמוקרטיה אינה שלטון העם אלא שלטון האזרחים.
בדמוקרטיה אלא הריבונות השוויונית של האזרחים כולם במדינתם.
דברים כדורבנות. עכשיו גם השופט הצבאי שלא "נשמע" לתביעה למאסר מלא של החייל היורה בטענה ההזויה שאולי היה חשש למטען הוא כנראה כהניסט, פשיסט או מתנחל ומהווה סכנה לדמוקרטיה
אני חושב שכל הכתבה הזו היא סכנה גדולה לדמוקרטיה!
אני מודאג!
אני חרד!
זה מזכיר לי ימים אפלים!
אותך לבג"צ!!!
ואולי זה לא טוב שלראש הממשלה יש עיתון שהגיע לתפוצה מטורפת ע״י כסף של מיליארדר?
ואולי זה לא טוב שקוראים לאנשים בוגדים/שתולים – כי יש אנשים שהורגים בהשפעת תעמולה כזאת?
ואולי זה לא טוב שאותו רו״מ מכהן 20 שנה?
ואולי זה לא טוב שראש המפלגה הגדולה ירכיב ממשלה אלא יצטרך להשיג רוב בכנסת – הרוב שהעם בחר?
ואולי זה לא טוב שהמדינה תשתמש בספר אזרחות כדי לחנך ילדים להיות יותר דתיים?
ואולי זה לא טוב שהגז נמצא בבעלות מונופול שנוצר באופן לא חוקי?
ואולי זה לא טוב שמנסים להחליש מעמד של גוף שתפקידו לפסול החלטות לא חוקיות?
ברור שאף אחד מהצעדים האלה לא מפיל את הדמוקרטיה, אבל כל צעד כזה שוחק יותר ויותר את המהות הדמוקרטית – שיטת הסלמי הליכודניקית
אולי זה לא טוב, אבל זאת לא סכנה לדמוקרטיה!
ביבי עוד לא נמצא כבר 20 שנה בשלטון. הייתה לו הפסקה של 10 שנים. הממשלות כן תמיד מתבססות על רוב פרלמנטרי, כולל זו הנוכחית. וחוץ מזה גם השמאל ממומן בים של כסף זר וזה אפילו לא מצד אדם פרטי מחו"ל, אלא מצד ממשלות זרות ב(אי)כבודן ובעצמן.
1. אם העיתון החינמי ״ישראל היום״ היה עוד עיתון שמאלני, היית אומר שזה נהדר שיש עוד עיתון כי עיתונות זו ״נשמת אפה של הדמוקרטיה״. רק כשהעיתון ימני פתאום הוא ״סכנה לדמוקרטיה״ ויש לסגור אותו – בשם ״חופש הביטוי״ ו״הגנה על חופש העיתונות״. מאז ״קורבנות השלום״ לא היה צירוף ארווליאני כזה.
2. אם אתה לא רוצה להקרא ״בוגד״ או ״שתול״, רצוי לא לבגוד. למשל, כשרואים אותך בטלוויזיה מנסה לרגל לטובת החמאס, או מפקיר אנשים למוות ועינויים על הפשע הנורא של מכירת אדמה ליהודים, שמשום מה זה גורם להמון הנבער לא לאהוב אתך. מוזר.
3. אולי זה לא טוב שרוה״מ מכהן 20 שנה, אבל איכשהוא זה לא הפריע לשמאל כשמפא״י שלטה (כמעט) 30 שנה. להפך: כשהעם העז׳ לבחור אחרת אחרי כל השנים האילו, זו היתה – אתם יודעים – ״סכנה לדמוקרטיה״. ומדוע נתניהו מכהן כ״כ הרבה זמן? האם הוא ביטל את הבחירות? לא, אלא משום שכל תחזיות ה״שמאל השפוי״ על שלום ומזרח תיכון חדש התנפצו על סלע המציאות. הציבור פשוש חושש ששלל השמאל משמעותו קידום תוכנית השלבים לחיסול ישראל. בהתחשב בדעותיהם של אנשים כמו, למשל, לוי או הס או מר״צ, זה חשש סביר. בנוסף, מה פתאום ביבי ראש ממשלה? לא יכול להיות. לפני כל בחירות ב 20 שנה האחרונות אתם אומרים שהוא הולך ליפול והציבור מאס בו. אתה אומר לי שכל הנאורים והצודקים טעו פעם אחר פעם?! הייתכן? אגב, שמתי לב ה״ציבור״ הופך ל״אספסוף מוסת״ (שבחירתו מהווה, כמובן, סכנה לדמוקרטיה) עם היוודע תוצאות האמת, לפחות עד עכשיו.
4. זוהי שיטת הממשל הפרלמנטרית. זה גם המצב, אגב, בדיקטטורות חשוכות כמו בריטניה, רוב מדינות אירופה, וכדומה. אגב, בזמנו גם בחירות ישירות לראש הממשלה (בשני פתקים). זה לא עבד. השמאל, שתמך בהן בהתלהבות, החליט שהן ״סכנה לדמוקרטיה״, מעודדות ״איש חזק שלא תלוי בכנסת״ וכולי וכולי – כמובן, רק אחרי שהתברר שלמרות תקוותיו ששינוי שיטת הממשל תחזיר לו את השלטון המיוחל, ביבי המשיך להבחר.
5. אולי, אבל אני לא מקבל ביקורות מאותם אנשים שהשתמשו במשרד החינוך כדי לנסות ללמד את שירי מוחמד ״לכו מכאן וקחו אתכם גם את קבריכם״ דרוויש, את ״הנרטיב הפלסטיני״, אי הזכרת היות ישראל מדינת היהודים (גזענות, אלה יודע) ועוד ועוד. השמאל איננו בדיוק נגד שטיפת מוח של ילדים תמימים. הוא פשוט קורא ״שטיפת מוח״ לכל חינוך שהוא לא אוהב – כלומר, לחינוך ציוני ו/או מסורתי. רק קוסמופוליטיות אנטי-ציונית מותרת, לשעתו. הציבור חושב אחרת? בוחר שר חינוך שמעז ללמד מה שהציבור רוצה, אחרי עשורים של שליטת השמאל במשרד החינוך? סכנה לדמוקרטיה! הם מלמדים מה שהם רוצים ולא מה שאני רוצה!
6. לא חסיד גדול של מונופול הגז. אבל בהתחשב בימי ההסתדרות העליזים, כאשר אמרו שמדינת ישראל היא חלק חשוב מאחזקותיה…
7. האם בג״צ כ״כ חלש שאם יש ביקורת עליו הוא מיד מתמוטט ונופל? האם יש חוק שאוסר ביקורת עליו – בישראל, או בכל מדינה דמוקרטית שהיא? האם בארה״ב או בריטניה או עוד דיקטטורות נוראות כאילו אין ביקורת על ביהמ״ש כל הזמן? בוודאי שיש. מה שמטריד את השמאל זה עצם העובדה שמישהו מעז לבקר את בית המשפט – באותה צורה שהטריד קומוניסטים שמישהו העז לבקר את סטאלין, איש שמטרתו להגן על המהפכה מאויביה, וכל ביקורת עליו מחלישה אותו במאבקו הגורלי. מה שמפריע לשמאל בביקורת על בג״צ היא העובדה שבד״כ מסורתית נוטה לתמוך בשמאל. אם יהיה בג״צ שנוטה לתמוך בימין, השמאל יבקר אותו ללא הרף, ויבכה את ״מות הדמוקרטיה״ כי ״הפשיסטים השתלטו אפילו על ביהמ״ש העליון״; זו לא הגנה כל כבוד בית המשפט, זה על הזלזול במלכות, עליך שהאספסוף (שמהווה סכנה לדמוקרטיה) מעז לבקר את אדוניו הטבעיים, השופטים הנוטים-לשמאל של בג״צ.
משלטון העם , קרי , דמוקרטיה, הפך המושג דמוקרטיה בפי השמאל ל״חרב המתהפכת״ המאיימת על כל מי שאינו מציית לאג׳נדה ״הנכונה״.
רק לא הבנתי מה הקשר בין דמוקרטיה למוסד הכי לא דמוקרטי במשולש הרשויות השולטות במדינה. אז לא, זו לא הדמוקרטיה היא שמטרידה אותם אלא אובדן הדיקטטורה שלהם, איך כתבת? אין מסוכן לדמוקרטיה כבחירות חופשיות המשקפות את רציון העם" לא רצון העם מעניין אותם אלא הרצון שלהם ורק שלהם כל השאר הוא לא לגיטימי. הם יאחזו בכל מניפולציה עלובה כדי לקעקע את הצד הימני. הם לא מתווכחים עניינית אין להם טיעונים כלל. הם פשוט מתחילים ומסיימים כל ויכוח ב"סכנה לדמוקרטיה" מי יכול לעמוד מפני טעון פצצה כזה? עד לפני 5 שנים כל דברי הימין היו "הסתה", היום הם מגוונים ב"סכנה לדמוקרטיה".
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
בתקווה שתגובתי זו אינה מהווה סכנה לנשמת אפה של הדמוקרטיה……………………
דמוקרטיה = שלטון השמאל גם כאשר הם במיעוט.
מורה נבוכים לדמוקרטיה חוקה ובית המשפט
חוק יסוד כבוד האדם וחרותו איננו מהווה חוקה, חזור א י נ- נ ו מהווה חוקה. זהו חוק בודד שאיננו מפורט דיו והוא חסר.———–
קיומה של חוקה הינו תנאי הכרחי במידה וניתנת לבית המשפט העליון הזכות לבטל חוקים.———-
בישראל אין חוקה לא מתקיים התנאי ההכרחי.——–
קיומה של חוקה איננו מתיר חזור א י נ נ ו מתיר התערבות בית המשפט העליון בפסילת חוקים. לכך צריך הסכמה מפורשת————
לא קיים חוק המסמיך את בית המשפט להתערב בחקיקת חוקים.———
בית המשפט לקח לעצמו בלא כל הסכמה זכות לבטל חוקים.———-
אכן יש לחוקק את חוק יסוד החקיקה!———
הקושי – הטרור המשפטי המשמש את בית המשפט. תובעים ממלאים תפקיד מכונן בכוחם של שופטים. אישי ציבור ופוליטקאים הפועלים שלא כפי שדעתם של שופטים נוחה, "זוכים" לתפירת תיק במיוחד מטעם הפרקליטות. טרור משפטי זה הינו מקור כוחו של בית המשפט ומקור הענות הפוליטיקאים, ביניהם חברי כנסת האמורים ליצג את הציבור – לכל חפצו של בית המשפט. בשל כך ובשל עריצותו הכללית של בית המשפט שאיננו עושה צדק אלא עולות ואי צדק יש למצא שעת כושר ולפזר את בית המשפט!
שופטים אינם נושאים בכל אחריות. הם לא צריכים לפתור שום בעיה! הם מקבלים משכורות עתק. גם תנאי פנסיה מופלגים. והם יכולים להרשות לעצמם כל אשר ירצו. אם יצטרכו להתאשפז ילכו לבית חולים בחוץ לארץ. אז מה זה מעניין אותם? יש להם מושג כמה הקופא הציבורית ריקה? הם רק עושקים את העם ועוד דורשים שנממן את כל העולם!
דמוקרטיה פירושה המילולי שלטון העם האמצעי לדמוקרטיה ריבון המורכב מנציגים נבחרים ואלו מחוקקים מטעמו לטעמו והעיקר למענו. בדמוקרטיה – שלטון העם מתקיים שלטון החוק המחייב את כולם, בשלטון החוק הכונה היא שעל האזרחים וכך גם על השלטון להכיר בעליונות החוק לקימו ורק לפיו לפעול. במצב של שלטון החוק מערכת החוקים מחייבת את כפיפות כולם אליה, את האזרחים וכמותם גם את הרשויות. לאזרחים מותר הכל להוציא מה שאיננו חוקי לרשויות והממלאים תפקיד בהן, ככאלה מותר להם רק מה שכתוב בחוק. עליונות החוק היא המעניקה לאנשים ביטחון חירות ושאר שירותים. במדינה דמוקרטית חייב להתקיים שויון בפני החוק..
זהו המצב התקין. אלא שבישראל רשויות החוק החליטו שדמוקרטיה פרושה לא שלטון העם אלא רק "שלטון החוק" ובשל הכוח הרב הניתן להן אף הרחיקו לכת והחליטו שהן עצמן החוק! רשויות החוק רואות את עצמן כחוק בהתגלמותו ומזהות את שלטונן עם "שלטון החוק". לכן על פי תפישה הרודנית של רשויות אכיפת החוק ועמן חסידיהן השוטים – חלק לא מבוטל בעם, רשויות החוק הן עצמן החוק ולכן הן "ה" דמוקרטיה" על כן דמוקרטיה הינה שלטון ללא מיצרים שלהן. מכאן שכל פיקוח עליהן ודרישה מהן לנהוג על פי החוק, הינו פגיעה בשלטונן המוחלט ומכאן פגיעה ב"שלטון החוק" על כן גם פגיעה בדמוקרטיה. רשויות החוק וחסידיהן השוטים מזהירים שאסור "להפריע", אסור לפקח כיון שזו פגיעה אנושה ב"דמוקרטיה".
^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^
דמוקרטיה מהותית הינה צורת דמוקרטיה בה התוצאה של הבחירות הינה יצוגית של העם. במילים אחרות, דמוקרטיה מהותית לכן הינה צורה של דמוקרטיה הפועלת לפי רצון הממשל.
בדמוקרטיה מהותית לאוכלוסיה הכללית יש תפקיד אמיתי בהוצאה לפועל של עניינים מדיניים. כלומר המדינה אינה רק מראית עין של דמוקרטיה אלא היא מתפקדת ככזאת בהתאם. ניתן להתיחס לדמוקרטיה זו גם כדמוקרטיה תפקודית.
ההיפך מדמוקרטיה מהותית הינה דמוקרטיה רשמית (פורמלית) בה הצורות המתאימות לדמוקרטיה קיימות אך אינן מנוהלות באופן דמוקרטי. ניתן לאפיין את ברית המועצות לשעבר כדמוקרטיה רשמית (פורמלית), מאחר והחוקה היתה במהותה דמוקרטית אך המדינה נוהלה על ידי עלית פקידותית.
זה טיפה לא הוגן המאמר הזה.
הרי טורקיה בחרה את ארדואן בצורה חופשית – וארדואן הוא סכנה לדמוקרטיה.
וחמאס נבחר בעזה בצורה חופשית, והמפלגה הקומוניסטית בצפון קוריאה נבחרה בצורה חופשית ואפילו המפלגה הנאצית נבחרה בצורה חופשית – כולם היו או עדיין סכנה לדמוקרטיה.
אנשים כמו בצלאל סמוטריץ', כמו הרב רפי פרץ – מה שמקודש עבורם הוא התורה, לא דמוקרטיה.
רבנים הם גם בני אדם, ולא חסר בני אדם סתומים שמסוגלים להקריב את הדמוקרטיה עבור הישגים אחרים.
זה טיעון דמגוגי ברמה של "מה אם מחר יחוקקו חוק להרוג את כל הג'ינג'ים?".
עצם ההשוואה שלך מגוחכת ושטחית