לא מדד ולא חברתי

דה מרקר. כלכליסט. מעריב. מאקו. וואלה. גל"צ. כמעט כל אתרי החדשות המובילים בישראל פרסמו אתמול כתבות המפארות את החכ"ים שהגיעו לראש דירוג ה"מדד החברתי", שמפורסם על ידי "המשמר החברתי", ארגון שמאל הממומן על ידי הקרן החדשה לישראל. כיצד גופי החדשות המובילים בישראל מתייחסים למדד פוליטי קיצוני כאל מקור אמין לשיפוט? מדוע מתפאר שר האוצר, משה כחלון, בכך ששני ח"כים ממפלגתו התברגו לראש הדירוג? לשאלות האלו אפשר להשיב בספקטרום רחב של תשובות הנעות בין בורות לדמגוגיה, אבל הגיע הזמן להסיר את הלוט מעל ה"מדד החברתי" המפורסם, אחת ולתמיד.

נפתח במעט רקע: אתר המשמר החברתי עשיר באינפורמציה, ולזכותם יאמר שהארגון שקוף מאוד, כך שאין בעיה לגלות שאחוז ניכר מהמימון למשמר מגיע מהקרן החדשה לישראל (כ-600 אלף שקל ב-3 השנים האחרונות). שתי הנשים העומדות בראש הארגון, נירית מוסקוביץ' וליה נירגד הן פעילות שמאל ותיקות, שמתמקדות בשנים האחרונות בעיקר בתחום הכלכלי. מוסקוביץ' עסקה בהגנה על קבוצת פעילי שמאל קיצוני שעמדו דקת דומייה באונ' תל אביב, לאחר חיסול ג'עברי; ואילו על עמדותיה של נירגד אפשר ללמוד מתוך פוסט שהיא פירסמה בדצמבר האחרון:

"אין שלום, לא עכשיו ולא באופק. מאז מהלך ההתנתקות הגאוני של אריאל שרון אין אפילו תהליך מדיני. ובינתיים, אחרי שנות דור ואף דורותיים של פעילות מאומצת, מחנה השמאל נתפס בעיני רוב הציבור כמי שמתעניין רק ברווחתם של ערבים, והוא נדחק לטריטוריה הולכת וקטנה של מפת הקיפאון…
המחאה החברתית של 2011 ניפצה את הקיפאון הזה. ברגע נדיר אנשים הבינו שההגדרות האלה של שמאל וימין, שכל עיסוקן בתצורות שונות של עתיד, מסיטות את המבט ממה שקורה כאן ועכשיו… פתרון הסכסוך, סיום הכיבוש – מעבר לפעילות הניטור החיונית של ארגונים כמו 'בצלם', 'שוברים שתיקה' ו'מחסום ווטש'  – אינם מסתמנים כרגע כיעדים מעשיים לפעילות אזרחית".

השמאל עובר מפלסטינים ושלום לחברתיות ולקוטג', וכדי לממש את האסטרטגיה הוא זקוק לקמפיין. לא סתם קמפיין, אלא מדד פרלמנטרי שלם, מגדלור לפני המחנה שיקבע לחברי הכנסת מה הדרך הנכונה, וכיצד לקדם "יעד ממשי לפעילות אזרחית".

אוקיי, הבנו. אז מנהיגי המשמר החברתי הם שמאלנים קיצונים. כנראה שהם לא אוהבים את ביבי. הם מקבלים הרבה כסף מהקרן החדשה. אבל למה להיות שלילי? אולי בכל זאת "המדד החברתי" שלהם רציני? מי אמר ששמאלנים רדיקליים לא יכולים לחבר מדד אובייקטיבי ואמין?

ובכן, לא נעים לומר, אבל פשוט לא. המשמר החברתי מעניק דירוג חיובי לח"כ אם הוא מופיע להצבעות על הצעות חוק שנחשבות ל"חברתיות כלכליות" על-פי קביעת המשמר החברתי, כאשר דירוג נוסף ניתן על בסיס ניקוד שמחלקים כמה עשרות ממתנדבי המשמר החברתי. ככה זה: בחירה שרירותית של חוקים והצבעה מקרית של מתנדבים עלומים – שאגב, אין לגבי זהותם שום מידע באתר – קובעת את גורלו של חבר הכנסת.

חברתי, חברתיתך, חברתיתכם

אז מה מגדיר "חברתי" על פי המשמר החברתי? חלק מהנושאים הם קונצנזוסאליים, כגון המלחמה בשחיתות והגברת השקיפות, אך חלק מהנושאים הם לחלוטין שנויים במחלוקת, כגון התמיכה המוחלטת בארגוני עובדים. הקו המנחה של כל המדד הוא "שוויון" ו"הוגנות", ללא מתן דגש על נושאים כגון זכות הקנין, השגשוג הכלכלי של ישראל, בטחון ועוד. האם נוכחות והצבעה על הצעת חוק היא מדד לחברתיות? אולי דווקא התעלמות מהצעות חוק מיותרות היא "חברתית"? אולי הצעות חוק הן בזבוז זמן וכסף של הציבור? האם מדיניות קצבאות מרחיבה שתגרום לנזק כבד למשק הישראלי היא "חברתית"? לפי המדד, בהחלט כן. אם תשאלו בן אדם ממוצע בישראל או מצביעי ימין, לא בטוח.

דוגמא מעניינת לבעייתיות שבמדד החברתי היא הצבת מירי רגב בתחתית המדד. קשה שלא לזהות את הפוליטיזציה שבהחלטה. האם מלחמת מירי רגב באליטה התרבותית היא "לא חברתית"? התל-אביבי הממוצע וחברי המשמר החברתי, כנראה סבורים כך. אבל אם תשאלו תושב באר-שבע או עפולה הם עשויים להצביע על מירי רגב דווקא כסמל ה"חברתיות" (מה שזה לא אומר). אחרי הכל, קשה להיות לא חברתי כשאתה מופקד על משרד שמטרתו לחלק מכספי המיסים למטרות ציבוריות.

אך רגב נחשבת ללא חברתית מכיוון שהיא לא הופיעה להרבה מההצבעות ה"חברתיות" בכנסת, הצביעה נגד הצעת חוק של האופוזיציה, ואם להוסיף חטא על פשע, היא פעלה לביטול חוק הספרים.

זו אחת מהחולשות הבולטות של המדד: התעלמות מוחלטת מהנורמות הקיימות במערכת הפוליטית. הרי ידוע כי הקואליציה לא תתמוך בהצעות חוק מהאופוזיציה, וגם ידוע שבמקרים רבים מונהגת משמעת מפלגתית. ברור שעקרונות אלו, למרות שהם הסטנדרט הפוליטי, משפיעים באופן מכריע על הדירוג. כך, תוצאות המדד צפויות מראש במידה רבה; קל לייצר מדד שמציב באופן דטרמיניסטי את חברי האופוזיציה בראש, מעצם העובדה שרק חברי אופוזיציה יצביעו בעד הצעות חוק שמוצעות על ידי האופוזיציה.

רוצים להפוך את הימין ללא חברתי? קלי קלות: הציעו הצעות חוק חברתיות יומם וליל, צברו נקודות במשמר החברתי וצחקו על הליכודניקים ה"לא-חברתיים" כל הדרך לכותרות במרקר. משגע.

בחירת הקריטריונים המשונה נעשית חריפה במיוחד כאשר בוחנים את החוקים הנחשבים בעיני המשמר ל"חברתיים". אחד הדגלים שמניפים במשמר הוא הדגל החברתי והורדת יוקר המחיה. אך למרות זאת, חקיקה שנועדה להחליש את מכון התקנים ולבטל את חוק הספרים נחשבת אצלם כלא "חברתית".

לגבי חוק הספרים, חברי המשמר התנגדו לביטולו, העלו על נס את האמירה כי "ספרים אינם עגבניות", וראו צורך עצום בחוק לטובת "התרבות העברית". הורדת מחירי הספרים? הגדלת היצע הכותרים? הקלה על סופרים מתחילים? כל אלו כנראה לא נחשבים "חברתיים" מספיק. אבל שימור מוקד הכוח של אליטות לבנות וותיקות? זה, חברים, חברתי וסולידרי לעילא ועילא!

בנושא מכון התקנים, הם התנגדו מכיוון שהסרת חסמי הרגולציה "מסירה אחריות מצד הממשלה ואף עלולה להביא ייבוא מוצרים בעייתיים ופגיעה בשוק המקומי". עזבו רגע את העובדה שמדובר בדמגוגיה שטחית, שהרי ניתן לאמץ בקלות תקנים מתקדמים מאירופה וארה"ב, האם לא יעלה על הדעת שחבר-כנסת מן הירכתיים יסבור שהורדת מחירים והקלת התחרות הם מעשים "חברתיים"? האם ייתכן שיהיה ויכוח בנושא בתוך המחנה ה"חברתי"?

אבל מה יש לצפות ממדד פוליטי שמאלני? בנושאים האלו הימין תומך אז הם אף פעם לא יהיו "חברתיים", תתמודדו.

והנה ההפתעה: בעשירייה הראשונה של המדד החברתי מופיעים חמישה חברי כנסת של המחנה הציוני, ארבעה ממרצ, ואחד מהרשימה המשותפת. בתחתית המדד נמצאים הליכוד והבית היהודי. וזה כל הסיפור על רגל (שמאל) אחת. המדד מרשים בהיקפו ובעין בלתי מזויינת נראה כפרויקט ציבורי שימושי ובעל ערך אבל בסופו של דבר מדובר במדד פוליטי מובהק, הקובע בדרכים מפוקפקות אך ידועות מראש כי קואליציית הימין היא לא "חברתית".

מילא, מאנשים הממומנים על-ידי הקרן החדשה לישראל לא היינו מצפים יותר מדי, אבל מהתקשורת הכלכלית, ניתן היה לצפות לקצת יותר ביקורתיות ומודעות עצמית. במקום להתייחס אליו כאל מחקר "מדעי" אובייקטיבי, פשוט קראו לילד בשמו: מדד הבוחן את האופן שבו פעילי שמאל מדרגים את עצמם.