מה עובר על צה"ל?

בנימין עמידרור היה האיש הנכון במקום הנכון בצבא מזה שנים רבות. מאריק שרון ועד אייזנקוט, כולם היו חניכיו. עכשיו הוא מדבר על הכל: המקצועיות החסרה, הפוליטיזציה ואפנת הקיצוצים

"מי שמנסה להיות מקורי ביחס ליסודות הוא שרלטן". בני עמידרור. צילום: ניר כפרי, 'הארץ'.

כל השנים האלה לא פגמו כהוא זה בחריפות שלו. בנחרצות. בלהט שבו גרזן המנתחים שלו חותך בבשר החי של צה"ל.

עם כל הביקורת של בנימין עמידרור על צה"ל של פעם, של 67' ו-73', הוא רואה פער תהומי בין הצבא של אז לצה"ל של היום – של מלחמת לבנון השניה ושל סבבי 'עופרת יצוקה' ו'צוק איתן'. "צה"ל היה פעם צבא שנלחם", עוצר אותי עמידרור כשאני כבר מחוץ לבית הקפה ופונה לעבר המכונית. "במלחמת ששת הימים היו לנו ביום הראשון כ-180 הרוגים. צה"ל של היום היה מפסיק את הלחימה אחרי חצי שעה. צה"ל של אז היה צבא תוקף, שדבק במשימה. במלחמת יום הכיפורים היו בממוצע 130 הרוגים ביום! לא הפסיקו לרגע אחד לתקוף. לא היה כמו היום בפקודות, 'צה"ל יחתור למגע'. הייתה משימה והסתערו. וזה בזכותם של דדו וברן, טליק ואריק".

ניתקתי מגע על מגרש החניה עם הכורכר הטחוח אי שם בין תל-אביב להרצליה, ועמידרור קורא אחרי, שמא פספסתי משהו: "לגבי טנקים! כן. צריך טנקים. בתנאי שישתמשו בהם כמו שצריך".

בן 79, עיניו עדיין צוחקות, והוא בלתי ניתן לעצירה כמו פעם. בשטף דיבורו ותפיסתו הוא כמו אוגדה משוריינת השועטת אל מול האויב לצלילי שירם הבלתי נשכח של אורי אבנרי ומרדכי זעירא בביצועה של שושנה דמרי, "ארבעה ארבעה על הג'יפ הדוהר". "שועלי שמשון". ניסיונו הקרבי כקצין זוטר לקוח משנות ה-50, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, עת שימש כקמב"ץ במטהו של מוסא פלד ברמת הגולן. "אשתי תמיד אומרת: כל סיפורי הקרבות האלה. תמיד ירו עליך. אבל אני אף פעם לא יריתי". "או שהמצרים ברחו ולא היה צורך", הצעתי פתרון.

"יש לי עדיין משרד בבניין משרד הביטחון, ואני נמצא שם כחוקר ויועץ", הוא אומר, אף כי פרש כבר לפני כ-13 שנים. "אולי לכל מיני אנשים לא נעים להגיד לי לך מכאן".

כל תולדות הביטחון הן בשבילו זיכרון חי. "כשאני מדבר עם אנשים, אני צריך להזכיר לעצמי – הלו! זה 56'! בחייך, יש דבר כזה 56'. אני התגייסתי ב-55'. בשביל חבר'ה צעירים היום זה לפני עידן ועידנים. במונחים שלי, 60 שנה אחורה מהגיוס זה 1890. לפני מלחמת העולם הראשונה. עדיין ישנה הקיסרות האוסטרו-הונגרית. אני צריך להזכיר לעצמי שבשביל הדור הנוכחי מה שאני מדבר עליו זה מין עבר רחוק מאוד".

בנימין עמידרור נחשב למוח שמאחורי תורת הלחימה של צה"ל בעשורים האחרונים. מאמריו ב'מערכות' מתחילים אי שם במפנה שנות ה-60, ונפרסים עד לשנות ה-90. אין כמעט איש ביטחון בכיר כיום בישראל שלא גדל על ברכיו. אמו צילה הייתה לוחמת באצ"ל, ומשך שנתיים שבהן הייתה בכלא הבריטי הוא היה ילד חסר-אם. היא קיבלה במתנה ביום הקמת המדינה את בנה השני, אחיו של בנימין, יעקב. אלוף במיל. ולשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי.

מבקריו אומרים, שהוא איש המאה ה-18. יש לו המון ידע אבל הוא "מקובע בחשיבה שלו", הם אומרים. ואכן, בנימין עמידרור דבק בעקרונות הישנים לא רק לגבי איך בונים צבא וכיצד עושים מלחמות, אלא גם בתפיסת השטח במובנו הצבאי-ביטחוני. בכך הוא נמצא בבדידות בסביבה שבה כל בעלי התפקידים הבכירים בצבא חדורים בתפיסות סכמטיות, שעיקרן: חלוקת השטח לפי העיקרון של ערבים שם ויהודים כאן. הצמרת הביטחונית עדיין מכורה לתיאוריות של אהוד ברק, חיים רמון וציפי ליבני. זוהי סביבה שבה חלק גדול מהקצונה הבכירה נשלט בדרך זו או אחרת בידי האמריקנים. הקריירה במובנה הרחב ביותר, להבדיל מבקעת הירדן במובנה הרחב ביותר.

הידע הנרחב של עמידרור וההיכרות האישית שלו עם האנשים שהיו מעורבים בעיצובו של צה"ל ובמהלכים קריטיים בהיסטוריה שלו, הופכים כל דיון אתו למשובץ בשלל אנקדוטות ותובנות היסטוריות. דוד בן גוריון, אריק שרון, משה דיין, מנחם בגין ואחרים אינם נושא לניתוח ופרשנות מבחינתו, אלא חלק מהחומר העובדתי עצמו. בין תובנה היסטורית אחת למשנה הוא נוטה לשתף בסיפורים ייחודיים ומרתקים, כיאה לאדם שהיה האיש הנכון במקום הנכון במשך כל-כך הרבה שנים.

את החוויה העמידרורית קשה להעביר בכתב, אך נקווה שהטקסט ומגבלותיו לא יפגעו בתחושת המגע הבלתי-אמצעי עם הנציג האותנטי ביותר של צה"ל הישן והטוב, שעדיין מסתובב כאן היום.

"תראה. העם הכי חכם בעולם, בלי ספק, הצליח ליצור מדינה מוזרה מאוד, מה שבן גוריון קרא לו היידישע מדינע – שהיא לא באמת מדינה הרי". פותח עמידרור באש לריכוך, עוד טרם סיימתי לארגן את המחברת והפק"ל העיתונאי שלי. "יש ציטוט שמיוחס לביאליק, שאומר כך: אין דבר כזה מדינה יהודית. אם היא תהיה מדינה היא לא תהיה יהודית; ואם היא תהיה יהודית היא לא תהיה מדינה. אז הצליחו ליצור מין מדינת פרטאץ'. ואחר כך בתור גילוי נוסף של חוש הומור, יצרו גם את היידישע צבא".

בנימה זו התחלנו את השיחה. שאלתי אותו על הפרשיה האחרונה שמסעירה את הצבא, הירי במחבל המנוטרל בחברון. אך כבר כאן עמידרור לא יכול שלא לרדת לשורש הבעיות של הצבא.

"לפי דעתי תגובת הצבא לפרשייה מבחינה מסוימת משקפת את בעיות העומק. בסוף כל הדברים האלה קשורים. מה הבעיה המרכזית? מה שחסר בצה"ל הם נורמות וכללי התנהגות. אמנם, כשאין לך כללים ועקרונות ואין לך נורמות, אפשר תמיד לפעול לפי שכל ישר. זה תמיד טוב, ובזה צה"ל אכן מצטיין. אבל המקצועיות היא לא רק שכל ישר. מדובר בכללים ונורמות שמעבר לשכל הישר, אלא תולדה של הניסיון בתחום המקצועי במדינה שלך ובעולם. ובהקשר שלנו, אין דבר כזה, באף צבא נורמלי שאני מכיר, שרמטכ"ל היה אומר את מה שאמר אייזנקוט. מה היה צריך לומר? ברור לגמרי: רבותי, קרה מקרה שעל-פניו נראה חמור. העברנו אותו לחקירה, ובגלל זה נחווה דעה אחר כך. זו התגובה הכי מתבקשת, ואם היו בצבא קצת יותר רגישים להתנהלות נכונה, אין ספק שזה מה שהיה קורה. לפי דעתי כמעט כל מי שהתייחס בצורה רצינית למקרה אומר את מה שאמרתי עכשיו. ובזה הסיפור היה נגמר. הרי כל ההתפוצצות הייתה בגלל מה שאמר גדי ואחריו בוגי".

בתגובה לצילומים של בצלם.

"עזוב עכשיו את 'בצלם', זה גם עניין של נורמות. זה מראה לך מה קורה כשאין נורמות. אי אפשר להגיד שהאנשים האלה לא יודעים מה הם מדברים. גם יעלון וגם אייזנקוט – שניהם היו מפקדי אוגדת איו"ש. וגדי היה מפקד האוגדה בשנתיים האחרונות של האינתיפאדה השניה. הוא במידה רבה מאד חיסל שם את הטרור. וקראתי גם דו"ח שלו בעניין. דו"ח מצוין. הלוואי שהיה קורא את הדו"ח שחיבר. עם תובנות והגדרות מאד נכונות ומדויקות".

יש לך האשמות חמורות. איך נוצר מצב כזה?

"זה מתחיל מהשורש. בן גוריון הוא היהודי הרציני ביותר בעידן המודרני, כמובן לצד הרצל ממציא הציונות, שיש לו תמיד מקום מיוחד. אבל במדינת ישראל בן גוריון הוא מספר אחת בכל תחום. עד היום אנחנו חיים ממנו. זה נכון גם לגבי הצבא: כולל ארגון הצבא, כולל מושגי היסוד של הצבא. מה שהאיש הזה החליט זה מה שקרה – זה מקומו בהיסטוריה. כושר מנהיגות שלא נתפס בכלל. הוא לא לחץ על אף אחד. אם בן גוריון היה רוצה להשיג משהו, היה לו איום שהיה איום הכי נוראי".

אני מתפטר.

"אני מתפטר. כולם, אבל כולם – ואני מדבר על אנשים רציניים: גלילי, אלון, מי שאתה רוצה. ידין, דיין. ברגע שבן גוריון אמר "אני מתפטר" – כולם התקפלו. זה כושר מנהיגות לא מהעולם הזה. זה אחת לכמה מאות שנים. פשוט מדהים. יכול להיות שבנסיבות האלה – של היום – זה לא היה קורה. אני מדבר כרגע על מה שהיה אז. הוא היה מקבל החלטות. היה "מנוול" לא קטן. אבל אם אתה משווה אותו לבגין – בגין לא מגיע אפילו לקרסולי הקרסוליים שלו".

בתחום הצבאי בן-גוריון ניסה לייצר משהו מקצועי יותר, הוא התבסס על הצבא הבריטי.

"נכון. המקצוע הצבאי כמו כל מקצוע אחר יש לו כללים, עקרונות, נורמות, שביסודם הם אוניברסליים. זה המקצוע. זו גם הסיבה, כמובן שהכללים – יש להבין אותם ולהתאים אותם לתנאים הספציפיים של כל מקרה: העם, התקופה הטכנולוגיה וכו'. אבל הכללים הם ביסודם אוניברסליים. זו גם הסיבה לכך שבתחום הצבאי אתה יכול וגם אמור ללמוד מניסיונם של אחרים. צה"ל נבנה לטוב או לרע על הבסיס שבן גוריון יצר, על-פי ההבנה של מה שנעשה בעולם. הם התבססו על המוסכמה של אוניברסליות העקרונות והכללים".

וכאן הוא התנגש עם ראשי הפלמ"ח.

"זה היה בניגוד גמור לרוח הפלמ"ח שנמשכת עד היום. יגאל אלון אמר שאין דבר יותר פסול שגורם לפיחות ועליבות האדם מאשר מקצועיות צבאית. זו לא רק חוסר מקצועיות, זה דבר הרבה יותר חמור: אנטי מקצועיות של ממש.

"כך, למרות ההצלחה הבסיסית של בן-גוריון בעיצוב המבנה הארגוני של הצבא, צה"ל נותר צבא לא מקצועי. יש בעולם נורמות. איך חיילים לבושים. איך הם מתנהגים. כשאני רואה משמר כבוד של הרשות הפלסטינית אני אומר, סוף-סוף ממערב לירדן יש גוף אחד שעושה משמר כבוד כמו שצריך. אצלנו משמר כבוד הוא בושה וחרפה. זה לא משמר כבוד. וגרוע יותר, במשך השנים יש אפילו שחיקה. כל מיני נורמות של סדר ומשמעת שבצבא בו אני שירתי, היו רווחים הרבה יותר ממה שהיום. בצה"ל כיום לא לומדים בכלל ת"ס תס"ח. לא יודעים מה זה. ויש עוד כל מיני דברים אחרים".

היו יכולים למנוע את הסערה; אייזנקוט ויעלון. צילום: גילי יערי, פלאש90
היו יכולים למנוע את הסערה; אייזנקוט ויעלון. צילום: גילי יערי, פלאש90

מלחמות אז והיום

כשמדברים איתו על תורת ההפעלה של הצבא ועל העקרונות המנחים אותה, עמידרור מאוד נחרץ, ואינו מהסס לצאת נגד אפנות עכשוויות בצמרת צה"ל. "הגורם הדומיננטי בכל מה שקשור בעשיית מלחמה ובבניין הכוח – המקור הקובע הוא האדם. וטבע האדם, באופן כללי ובתחום הצבאי בפרט, לא השתנה מאז שחר ההיסטוריה", הוא אומר. "לכן הגורמים הבסיסיים, עקרונות המלחמה, אבני היסוד של התורה והעשייה הצבאית לא היסודות האלה הם אוניברסליים והם לא משתנים".

זאת הסיבה שהוא נבוך מעט מהסופרלטיבים שנקשרו לראשו במשך השנים. "בתוקף הצניעות שלי, המצאתי תורות צבאיות… היו כתבות עלי. כתבו עלי, "גאון". באתי לאשתי, אמרתי לה: "תגידי נעמי, אכפת לך בבוקר, להגיד פעם אחת ביום – בקר טוב, גאון!". היא אומרת לי "בנימין, אתה קודם כל תלמד להכין קפה בצורה מתקבלת על הדעת".

"אבל למען האמת הגאונות שלי – פסאודו-גאונות – מתבטאת בדבר מאוד מעניין: באנטי-מקוריות. נקודת המוצא שלי הייתה תמיד שמי שמנסה להיות מקורי ביחס ליסודות הוא שרלטן. אחרי קלאוזביץ' נפוליאון ואחרים, אין מקום למקוריות בסיסית. אבל יחד עם זאת, ביישומים, ברמה המציאותית, הכל משתנה כל הזמן. מה שמאפיין את התקופה שבה אנחנו חיים עכשיו זה לא השינויים עצמם, אלא הקצב של השינויים. המצאת הכתב או המצאת הרדיו היו חשובות מהמחשב. אבל קצב השינויים היום זה פשוט מדהים. דבר כזה לא היה מעולם – בהיסטוריה האנושית, בוודאי לא בהיסטוריה הצבאית. אז עכשיו אתה נמצא בבעיה".

אחת הדוגמאות שהוא מביא ליציבות הבסיסית של עקרונות היסוד היא מבנה המטה, שהוא תולדה של מלחמות נפוליאון. במשך השנים עברו מהשיטה הצרפתית לגרמנית ולאמריקנית, הוסיפו לזה את המחשוב שהחל לחדור לניהול מטות צבאיים לפני 40 שנה. ובסופו של דבר בדקו, והגיעו למסקנה שהמבנה הבסיסי לא השתנה. "הבסיס של הפיקוד ושליטה, כולל ארגון המפקדות לא השתנה מסיבה פשוטה: הכל הוא תוצר של טבע האדם והיכולת האנושית. ואלו לא השתנו".

עקרון חשוב נוסף הוא הדבקות במשימה לאור המטרה. בתחילה צה"ל היה מגדיר זאת כדבקות במשימה גרידה, אך בשנים האחרונות נוסף לו "לאור המטרה", כדי להבהיר למפקדי השדה כי פעולותיהם צריכות להיות חלק ממכלול רחב יותר של מטרות אסטרטגיות, ושיתכננו אותן בהתאם. זה לחלוטין לא מובן מאליו, ולעמידרור יש בהקשר זה תובנה ייחודית על קרבות הצליחה במלחמת יום כיפור.

"דיברתי עם שרון בזמנו: אמרתי לו, כשאתה צלחת, מה הייתה התכלית? המטרה שלך – המשימה האישית שלך הייתה לצלוח. אבל בשביל מה? מבחינה מדינית ידעו להגדיר זאת, "להשיג מצב… לשנות את המצב…". אבל מה הייתה המטרה הצבאית?

"עכשיו בלי להיכנס לפרטים, בקרב הצליחה הזה, לו היו מפעילים את הראש ומבינים את העסק כמו שצריך כולל הגדרה של מה התכלית הצבאית – היו פונים ימינה, לכתר את ארמיה 2 המצרית. לאן פנו כוחותינו? שמאלה לארמיה 3".

תסביר לי. אתה אומר שבגלל שאריק היה באגף הימני של הצליחה – לעבר ארמיה 2 אז עצרו אותו?

"אם אתה צולח במקום בו צלחו לבסוף, האפשרות היחידה הסבירה היא לפנות ימינה וצפונה. כי אתה לא יכול שמאלה, בגלל האגם המר. אתה חייב ימינה בשביל ליצור לך ראש גשר נורמלי. אז כל מה שצריך זה פשוט להמשיך את התנועה. דבר שני, חיל האוויר הרבה יותר קל לו, הרבה יותר קצר לו, לנוע מעל הים התיכון, וגם הארטילריה הייתה מוכוונת לכיוון ההוא יותר מאשר דרומה.

"אבל אריק לא הבין את זה לעומק. הסיבה האמתית שהוא רצה לפנות ימינה היתה יותר פשוטה: הוא פשוט היה שם. מי שהבין זאת יותר טוב מכל אחד אחר היה משה דיין. איש צה"ל האופטימלי, שרלטן שאין שני לו, האיש שלא הבין מימינו ומשמאלו בצבא, מיומו הראשון עד האחרון. אבל עשה את זה עם המון כריזמה, קור רוח, המון אומץ. פשוט – מקצועית פחות מאפס. הוא, לפי דעתי, הכיר את שרון יותר טוב ממנו. מה קרה? מה שקרה הוא שברגע שפנו שמאלה, מי שלקח את ההובלה היו אברהם אדן ברן, כוח נוסף ו-252".

לאריק לא היה מספיק כוח לבצע את המהלך הזה?

"לאריק לא היה מספיק כוח, לא נתנו לו. למה? כי הכוחות של ברן, ואחר כך 252 ודן שומרון פנו שמאלה. כתוצאה מכך המאמץ פוצל. וזו טעות. כי את ארמיה 2 אפשר היה להשמיד. בגדה המזרחית הייתה פרוסה האוגדה של ברן. אם אריק היה מאגף אותם מהגדה המערבית, וברן היה תוקף מהמזרחית, היו משמידים את ראש הגשר של ארמיה 2, ואז כל המלחמה הייתה מסתיימת אחרת. במלחמת יום כיפור הפסדנו ברמה האסטרטגית, הפסיכולוגית והמדינית בגלל שהמצרים השיגו הישג טריטוריאלי בשני ראשי הגשר, ולא מחקנו אותו. למרות שניסינו. זה מה שחרץ את גורל המלחמה. לדעתי השורש לכשל היא העובדה שלא ניתחו נכון את המצב, לא בחנו את האפשרויות הטקטיות לאור המטרה, ובסוף פנו שמאלה דרומה לעבר הארמיה ה-3".

אי אפשר להזכיר את אריאל שרון בלי לפתוח נושא שלם. בנימין עמידרור, טוענים אחדים, הוא האיש שעשה את אריאל שרון, כפי שמבקרי האמנות בנו את פיקאסו. הוא ידע לנתח ולהגדיר את פעולותיו הצבאיות ולהציג אותו כעילוי צבאי – גם בחוץ לארץ. גם כאן, עמידרור לא מאכזב:

"שרון הוא הטנקיסט מספר 1 של עם ישראל. הוא ביצע פעמיים במציאות מה שאף טנקיסט שאני מכיר לא ביצע אפילו על שולחן חול. זה התקפה אוגדתית בלילה! וזה בתקופה בה אמצעי ראיית הלילה היה גלגל העין "סימן 1". אל תחשוב שמישהו ישב וחשב ברצינות על הנושא. כולם מקשקשים או מפרסמים ספרים על צבא וביטחון, אין שום גוף שום פורום שעוסק ברצינות ברמה מקצועית נאותה בתחומים האלה. אין. כל האוניברסיטאות המכונים".

ואריק? הוא היה איש מקצוע כהלכה?

"לחלוטין לא. היו לו האינסטינקטים הטובים, אבל לא את ההבנה המקצועית המלאה. אי אפשר לומר לי שאני לא מכיר את התפיסה הביטחונית שלו, כי אני מכיר אותה יותר טוב ממנו. מהסיבה הפרוזאית, שאני הסברתי לו מה הוא עשה… הוא ידע לקבל את ההחלטות הנכונות בתנאי שהיית שם לו אותן בפניו בפרצוף. כיוון שלא היה איש מקצוע ולא למד את הכללים של המקצוע, הוא לא יכול היה להגדיר את הדבר הנכון במושגים האופרטיביים הנכונים, הניתנים לביצוע, ואחר כך גם לא ידע להסביר אותם. אמרתי לו: 'באבו עגילה, פה נכנסת, ותראה איך הלכת פה, מצד ימין לכביש, נתק'ה הצנחנים וכל השאר היו בצד אחד. אחר-כך כוח אחר נע בתעלה פה, של קותי אדם וכוח שני של מוטק'ה ציפורי נע ככה…' והסברתי לו איך יצא ששני הכוחות נעו באופן שכל אחד בביצוע משימתו מאבטח גם את האגף של השני. אחר כך הראיתי לו שגם בקרב הצליחה הוא עשה דבר דומה. הוא אמר לי: 'וואללה!' תבין מה זה גנרל שהוא לא איש מקצוע'".

"דיין עשה רק דבר אחד טוב במלחמה", הוא חוזר ל-1973. "הוא מנע את הדחת שרון בידי ברלב ודדו. בשום שלב, אגב, לא היה מצב של חורבן בית שלישי. אבל עזוב, לא היה לזה שום הצדקה בשטח. חשוב מה אנשים הרגישו, לא מה היה בשטח. עומדים ועושים חשבונות והרעיון הוא שצריך לזרוק את שרון. אתה לא מאמין. זה הפלמ"ח. יצחק רבין".

דיין תרם את תרומתו גם בששת הימים. הרי אז לא היה קודקוד.

"אוי, חוש ההומור שלך. דיין לא היה רלוונטי. אם אשכול לא היה מגמגם, קרוב לוודאי שהוא לא היה נעשה שר ביטחון".

אז מה ששרון אמר לאשכול היה נכון – אתה יכול למנות גם את בבה אידלסון לשרת הביטחון, אנחנו נביא את הניצחון.

"בבה אידלסון או כל גברת מכובדת אחרת. אבל ממפא"י! צריכה להיות מפא"יניקית. שום בעיה לא היתה. לא משנה בכלל. ולא אפרט למה. במידה מכרעת זה בגלל האויב, אבל לא משנה. השגיאה היותר חמורה של אשכול – לעניינינו, הייתה הסיפור של אלון. לו אלון היה שר ביטחון היינו כבר מזמן מחוברים להר הדרוזים".

אתה ב-67 היית ממנה את אלון במקום את דיין.

"בוודאי. אלון היה בעשר רמות מעל דיין. ללא השוואה בכלל. לאלון היו שני חסרונות. החיסרון הדומיננטי – שהוא לא היה מפא"יניק. בן גוריון אמנם הקים את הצבא כצבא לא מפלגתי, להוציא חריג אחד – כל מה שנוגע למפלגה. האי-מפלגתיות של בן גוריון נעצרה כשזה הגיע לאינטרס של המפלגה. ברגע שהיה אינטרס של המפלגה אז הוא היה הגורם הדומיננטי. שרון אמר לי: 'ברגע שהגעתי לדרגת אל"מ, קיבלתי את הפנקס האדום'. לא יכול להיות שיהיה בצבא הלא מפלגתי הזה אלוף משנה שהוא לא חבר מפלגה. זה לא מתאים למפלגה בולשביקית. למדינה בולשביקית. זה גם השפיע על דברים בצבא. אלון היה בלי ספק מאוד לא מקצועי, אבל בעולם היחסי שבו אנחנו חיים, שבו שרון היה מפקד השדה הטוב ביותר בלי צל של ספק – בייחוד במלחמת יום הכיפורים, אלון היה ברמות הגבוהות הטוב ביותר. שני לשרון היה מוסא פלד שלא מכירים בהישג האדיר שלו. הישג דמיוני. מוסא שלנו. לא מכירים".

מקור: ויקיפדיה
מקור: ויקיפדיה

מבנה צה"ל, והטעויות של מלחמת לבנון השניה

לעמידרור יש הרבה מה לומר על בניין הכוח והתכנון האסטרטגי של צה"ל. בתור מי שהיה בליבת העשייה הזו במשך שנים, יש לו פרספקטיבה חשובה על התהליכים שעוברים על הצבא בעשורים האחרונים. שאלתי אותו אם זו הייתה טעות שצה"ל פירק אוגדות כבדות, והאם צריך להקים אותן מחדש. "השאלה נשאלת לא נכון. אין שום מחויבות לשום דבר. כל דבר הוא לגמרי ענייני. קח למשל…", השיב לי מיד. אך בטרם נגלוש שוב לזיכרונות מימי עכביש-טרטור, מיקדתי מחדש את השאלה:

אשאל כך: בני גנץ אמר, ולא רק הוא, שצה"ל כבר לא יתמודד בקרבות גדולים כמו ב-73'.

"כמו שאר רמט"כלי צה"ל לפניו ואחריו, המקצועיות היא לא הצד החזק של בני גנץ, ומה שהם עשו כשהם החליטו לצמצם את צבא היבשה היה כמעט בלתי-הפיך".

עמידרור חריף מאוד בנושא הזה. לדעתו המגמה שרווחה בצה"ל בשנים שלפני מלחמת לבנון השניה הייתה הרסנית ביותר, ומי שהציל את צה"ל מאבדן היה לא אחר מאשר חיזבאללה, שיזם מלחמה שניערה את כולם. "ישנן כל מיני תופעות, שהמסקנה מספר אחת שלי מהן היא – יש אלוהים". הוא אומר בבדיחות. "אמרתי שלוּ זה היה בידי, הייתי מכין במתחם המטכ"ל מונומנט קטן אך מרכזי לחסן נסראללה שהציל אותנו. כל פעם צריך לעבור לידו ולהודות לו".

אתה מתכוון שהוא חשף את הבעיות ב-2006?

"צה"ל עמד להתפרק לגמרי. צבא היבשה עמד על סף פירוק טוטלי. זה מסתמך על מקורות גלויים. בתקשורת של היום, הדברים הרציניים, כולל המחשבות של הבכירים, לא נמצאים במסמכים צה"ליים עם שלושה אפסים סגולים. הם מופיעים בראיונות עם עיתונאים. למה? אלכס פישמן למשל, הוא לא טיפש ויש לו הרבה ניסיון. הוא מסתובב בכל הצבא ואיתו מדברים. ממנו אתה למד מה באמת חשבו בכירי הצבא, הרבה יותר מאשר בכל מסמך אחר. צבא היבשה היה לקראת חיסול על-ידי הגאון הנודע דן חלוץ, שלא מבין מימינו לשמאלו בצבא. גנץ ואחרים לא מבינים, אבל לפחות הם מכירים את המערכת".

הם השתתפו בקרבות.

"לא רק זה. הם מכירים את הצבא הירוק. את המערכת. הצבא הירוק זה רוב הצבא. זה גם המודיעין. לחיל האוויר אף פעם לא הייתה בעיה. זה בעיקר טכנולוגיה. אני אומר בצורה פשטנית: זו לא אמנות המלחמה. זה מקצוענות. יודעים מצוין להפעיל מטוסים. אבל לא נותנים מענה אסטרטגי".

אתה עדיין מצפה להכרעה, וחיל האוויר לא יכול להביא הכרעה.

"אני לא מצפה לשום הכרעה. אספר לך משהו. באו אלי לפני 20 שנה כשהייתי ראש ענף תו"ל בסיסי. כתבתי אז, סליחה על אי-הצניעות, את מה שנקרא היום "המושגים המקובלים בצבא". אמנם, לא מתנהגים לפי זה. אבל אני יודע מה כתוב שם, וזה מאושר. באו אליי ודיברו איתי על הכרעה. אמרתי, כיוון שאני מקורי אז אני תמיד הולך לגויים. אצלם אין דבר כזה דיסיז'ן במובן הצבאי. יש דיסייסיב. כלומר: הם מדברים על מהלך מכריע, אבל לא על הכרעה כמושג מופשט. אמרתי: אם אתם כל-כך רוצים, נגדיר לכם מה זאת הכרעה. הגדרה שתתאים למושגים הצבאיים: הכרעה זה יצירת מצב שבו לפי הערכתנו האויב איבד את יכולתו להתנגד בצורה יעילה לפעולותינו, ואם ננצל את המצב כמו שצריך נוכל להשיג את מה שאנחנו קוראים לו "ניצחון" או "ביצוע המשימה". אבל אין דבר כזה הכרעה כשלעצמה. זה הכל סיטואציות שמייצרות הזדמנויות.

"זה דומה למיתוס האווילי שלא היה ולא נברא, לפיו תפיסת הביטחון של ישראל היא 'הרתעה, התרעה והכרעה' ושלזה הוסיפו גם 'הגנה'. וייחסו את זה לבן גוריון. בן גוריון אמר דברים אחרים לגמרי. למעשה כל הדיבור על הרתעה והכרעה הוא בנאלי למדי. על זה בנויה תפיסת הביטחון של כל אחד: שואפים לקבל הרתעה. וכמובן שכולם בסוף שואפים להכרעה. אם אנחנו צריכים להילחם, אז רוצים להנחיל מפלה לאויב ולנצח. אין יצור חי שזו לא מטרתו בהפעלת כוח. אז מה אתם מבלבלים את המוח? מאיפה לקחתם את השטויות האלה? על זה בונים תלי תלים כל מיני דוקטורים ופרופסורים.

"הבורות היא טוטאלית בעסק הזה. תפיסת הביטחון של בן גוריון הייתה הרבה יותר רצינית מזה. בן גוריון טען שמלחמה אחרונה יכולה להיות רק לערבים כלפינו. אם הם ינצחו אותנו פעם אחת, אנחנו אבודים. אנחנו יכולים לנצח ועוד פעם לנצח וחוזר חלילה, ללא הכרעה סופית. כאן הוא אימץ בלי כוונה את התפיסה המדהימה של זאב ז'בוטינסקי, קיר הברזל. הראשון שניסח והציב את הבעיות הביטחוניות בראיה הלאומית. מה אמרו אז, החבר'ה של בן גוריון, מפלגת הפועלים? הם טענו למשהו אוניברסלי – פועלי כל הארצות התאחדו, ואמרו שבעצם אין לנו בעיות עם הערבים. יש לנו בעיות עם האפנדים. ההמונים הערבים, הפרולטריון הערבי, הוא מכוחותינו. הוא לא רוצה להילחם. ז'בוטינסקי יצא נגד זה, והסביר שהם עם חי, יש להם תפיסה לאומית כמו שלנו. הם חושבים שאנחנו גוזלים את אדמתם והם לא מתכונים לוותר. הם עם נורמלי. בשונה, אגב, מכוחותינו. ולכן הדרך היחידה היא קיר הברזל: ליצור מצב שכל הניסיונות שלהם לתקוף אותנו יתנפצו לקיר ואז הם יגיעו למצב של סיום הלחימה איתנו – לא מתוך הסכמה, לא מתוך הכרה בזכותנו, אלא מתוך השלמה עם המצב שלא יכולים לנצח אותנו. זה קיר הברזל. זה מה שהתכוון בן גוריון. אבל פשוט רידדו את זה לססמה של 'התרעה הרתעה והכרעה' וכל ההבנה המעמיקה של העניין חסרה".

כמה אנחנו רחוקים ממצב של קיר ברזל מתפקד? שמרתיע אותם טוטלית. כי לפי הניתוח שלך, אנחנו לא הישגנו את זה.

"לא השגנו. קיר הברזל זה בדיוק 'לנצח תאכל חרב'. כולם מייללים על זה, אבל זו המציאות. תגידו לי קינדרלעך, למה לשוויצרים יש צבא? יש לי חדשות בשבילכם. כי השוויצרים חושבים ש'לנצח תאכל חרב'! השוויצרים! אתם חיים בעולם מסוים. ולהם יש ניסיון מסוים. עד היום בשוויץ, לכל שתי דירות יש מקלט אטומי".

עמידרור לא רואה בעיה ביחידות לוחמות. אם יש בעיה, קם המפקד חושף את החולצה, מניף את החרב ו-אחריי! "אבל לא בלוגיסטיקה. לוגיסטיקה אתה צריך טפסים ונהלים. לקחו את המערכת הבריטית ושתלו אותה בתוך צה"ל. פתאום יש דבר שעובד. 1065 זה צבא בריטי. אם ג'ורג' השישי ירד למטה, הוא יגיד וואללה! חבר'ה, אלף שישים וחמש! יש לי ממשיכים! טופס תלונה. הצבא הבריטי חי ונושם".

אם נגיע למלחמת לבנון השלישית, אנחנו נראה איזה שינוי מהמלחמה הקודמת?

"אני חושש מאוד, כי החיזבאללה כל הזמן מתחזק ומתאמן, והביצועים במלחמת לבנון השניה היו פשוט גרועים. ב'צוק איתן' זה כבר הגיע לבדיחה. צה"ל הפעיל סד"כ של שלוש מפקדות אוגדה ו-10 חטיבות. ב-67' ישבה בעזה דיוויזיה פלסטינית שלמה של הצבא המצרי. היה כוח עם הרבה נשק. צה"ל כבש את הרצועה באמצעות התקפה של חטיבה אחת, חטיבה 11, בתגבור גדוד 202 שאחד מחייליו היותר אמיצים היה יעקב עמידרור, אחי, שהיה בעצם הצנחן הוותיק ביותר במטכ"ל. אבל ב'צוק איתן' צה"ל שם מול החמאס כוחות בסדר גודל שבסופו של דבר הביס את הצבא הסורי ביום הכיפורים. כל זה, יחד עם סיוע אש ואוויר, שבצפון ב-73' אי אפשר היה אפילו לחלום עליו. היו פה צבאות זרים ואמרו שהסטנדרטים שאנחנו מציבים פה הם הרבה מעבר ליכולות שלהם. אתה לא מאמין! הדבר הכי עלוב שיכול להיות. מה עשו שם 10 חטיבות? לכן כשמדברים על מבנה הכוח בצה"ל וכמות הכוחות, צריך לזכור שזה פונקציה של דברים הרבה יותר מורכבים. איך אתה רואה את המלחמה, איך אתה מארגן את הכוח, איך אתה מפעיל אותו, מה איכות המפקדים".

סד"כ לא הגיוני; צוק איתן. צילום: יונתן זינדל, פלאש90
סד"כ לא הגיוני; צוק איתן. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

את תפיסתו לגבי יהודה ושומרון מציג עמידרור באמצעות סיפור מן העבר על אל"מ עומר בר-לב. "אהוד ברק מינה את עומר בר-לב בתור ראש מחלקת תכנון אסטרטגי, להציג ניתוח גיאו-אסטרטגי של יהודה ושומרון. ברלב בא לכנסת לאחת מוועדות המשנה, שמהם לשם שינוי דברים לא דולפים. שרון שהיה באותה ועדה, אמר לי שקיבל שם מידע שאפילו בתור שר הוא לא ידע. והוא חשד שזה לא הגיע מהמערכת הצבאית. הוא אמר לי 'תגיד לי, ברלב היה אצלך?' אמרתי, 'למה אתה שואל?' הוא הסביר: 'תראה, הוא בא והציג לנו את יהודה ושומרון עם צירים עקריים, שטחים חיוניים, שטחי מפתח וכו'. זה לא צה"ל'. אמרתי לו, 'כן. הוא היה אצלי'".

עמידרור מסרב לערב אידאולוגיה כשמדובר ביהודה ושומרון. לדעתו, למרות הפיתוי העז, יש להחריק את האהבה לארץ והחיבה לאזוריה ההיסטוריים מהניתוח הצבאי, שאמור להיות מקצועי ונטול פניות. "אני יהודי לאומי אמיתי". הוא אומר, "ובתור יהודי לאומי אמיתי אני עושה הפרדה בין האידיאולוגיה ובין המקצוע. כמה שאפשר". ומסביר: "בתור איש מקצוע אני מתייחס ליו"ש לא כשטח שעליו צריך להגן, אלא כשטח שבו יש להשתמש כדי להגן על ישראל בגבולות שנקבעו. בניגוד גמור לאידיאולוגיה שלי. ואז אמרתי לקציני צה"ל, בלי קשר לאידיאולוגיה והיסטוריה: אנחנו צריכים להחזיק ביהודה ושומרון. כולם אמרו את זה. כולל רבין. כולם שוכחים שחודש לפני הירצחו, הוא נשא נאום בכנסת בו הוא התווה מבחינתו את חלוקת השטח. וזו הייתה פחות או יותר תכנית אלון המורחבת. הבקעה במובנה הרחב. יצחק הקדוש!".

איך אתה מסביר את העובדה שבסוף שרון ביצע התנתקות?

"ככה זה כשאין כללים. אין עקרונות. אין נורמות. איש הישר בעיניו יעשה. מה שרואים מפה לא רואים משם. רבין עשה הבחנה בין התיישבות ביטחונית להתיישבות פוליטית. גוש קטיף היה התיישבות ביטחונית! אתה מבין? מה שעשה שרון, הוא בלי צל של ספק פעל בניגוד מוחלט לתפיסה הביטחונית שלו. כל הסיפורים הביטחוניים שהצדיקו את ההתנתקות היו שקר ברור. שרון הוא כמו הבובה הרוסית. מסתבר ששרון שאני היכרתי היה בובה חיצונית שבתוכה הסתתר שרון ב'. שרון א' זה לא אותו שרון. וכמובן שתיכף ומיד גם הוא הפך לקדוש. כמו בגין. אצלי בבית התמונה שישנה היא של גולדה. גולדה! מפא"י. סוציאליזם בימינו. למה? כי היא הייתה יהודיה לאומית. היא הייתה סוציאליסטית, אבל הייתה יהודיה לאומית. לא במקרה היא אמרה, סאדאת אלי לא היה בא. אתה מבין? זה מה שקורה לנו. אין כללים אין עקרונות. הכל כדעת איש ואיש".

ואת זה אתה אומר למרות שאתה בא מהמחנה של בגין.

"אני לא באתי מהמחנה של בגין. אני באתי מהמחנה הלאומי שבן גוריון מייצג אותו. בגין בעיני זה האסון מספר אחת של מדינת ישראל. כלומר, המכה הכי נוראית שידעה מדינת ישראל הייתה במאי 77'. בגלל סיבה כפולה, מפא"י איבדה את השלטון, ולהוסיף חטא על פשע או ברוך על אסון, בגין נעשה ראש הממשלה".

ומסר את סיני.

"זו דוגמה. בגין הוא אבי התופעה של מה שרואים מפה לא רואים משם. הוא המציא את התופעה הזו. לפניו זה לא היה".

איך אתה מסביר את זה? ברגע שהגיע לכס השלטון, הוא נבהל מהבעיות שכרוכות בתפקיד?

"הוא לא נבהל משום בעיה. אני לא יודע מה היו המניעים שלו, זה מסור לאלוהים שבשמיים. אני יודע מה היו המעשים שלו, והם היו חמורים. כשהוא בא וסיפר על ההסכם במרכז הליכוד אמר לו באדר: אבל מנחם, זה הסכם שמגיעה אליו מדינה שהפסידה במלחמות. לא מדינה שהצליחה במלחמות. לא במעמד של ישראל. הכותרת במעריב הביאה את תשובתו: 'כל ימיי אמרו עלי שאני איש מלחמה ולכן היה מתפקידי להביא למצב של שלום'.

"בעצם, אם אתה מתנתק מהכוונות אתה בקלות יכול לומר שהמניעים של בגין היו אישיים, תסביך הנחיתות מול מפא"י והרצון להימצא במקום הנכון בהיסטוריה. אם להיות ציני וסרקסטי לגמרי – לקבל פרס נובל. בשביל זה עשה מה שעשה".

משהו השתנה בימין מאז?

"עכשיו, באיחור של איזה ארבעים שנה או משהו כזה, הימין מתחיל לשלוט. מתחיל לשלוט. יש לך במדינה השלטון הנבחר שהוא "יעני" שולט; ויש את הממסדים, מה שנקרא האליטות. הם מעמד מנהל. מי שמנהל את המדינה זה לא השלטון, זה המעמדות המנהלים. זה בכל מדינה. כשמפא"י נשארה. המדינה של מפא"י הייתה מדינה בולשביקית. בלי זה אי אפשר היה להקים את מדינת ישראל ולעשות את כל מה שצריך".

וזה לא השתנה גם אחרי המהפך.

"מה שקרה שב-77' השלטון התחלף, והממסדים נשארו. זכור לי עד היום. איך אהרון אוזן, כמה חודשים לאחר המהפך אמר: "הם לא יודעים לשלוט!". מה שקורה עכשיו בימין הוא דבר יוצא מהכלל. בעבר – אמרתי את זה לעייזר – היית מסתכל לכיוון הליכוד, לא היה מה לראות. היום מה שקורה, שכמה דמויות, ובהן הרבה נשים, עושות רושם טוב מאוד: ציפי חוטובלי, מירי רגב, איילת שקד, נפתלי בנט, גלעד ארדן ועוד כמה".

אתה רואה בקבוצה הזאת יתרון הרבה יותר גדול לעומת הקבוצה שהייתה לבגין בשלטון?

"לאין שיעור".

יש תופעה דומה בצבא?

"לא. לא בצבא. הצבא עדיין בדרגים הגבוהים, בלי ספק, בראייה כללית, בהכללה עם כל החטאים של הכללה – הוא יותר שמאל, אמנם שמאל-מרכז. אבל בוודאי שלא ימין".

איך אתה מסביר את זה?

"זה קשור לבעיות היסוד של הצבא. למעשה מדובר באבסורד, שהרי כמעט מטבע הדברים, העיסוק הצבאי המקצועי סוחב אותך באופן בלתי נמנע ימינה, ולא שמאלה. אבל מכיוון שצה"ל הוא צבא לא מקצועי גם המנטליות בו היא לא מקצועית, ולכן באופן חריג קיימת בו נטייה פוליטית לשמאל".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

25 תגובות למאמר

  1. "חלק גדול מהקצונה הבכירה נשלט בדרך זו או אחרת בידי האמריקנים"- הכותב מזכיר, כהערת אגב, את הנתון המחריד ביותר על מדינת ישראל. אין לנו משילות, אין ריבונות, אין דמוקרטיה. האמריקאים שולטים אלינו דרך החונטה הצבאית, המשפטית האקדמאית והתקשורתית.
    צה"ל מרעיל את המזון של אזרחי המדינה כדי לרצות את האמריקאים. תחשבו על זה רגע. על הרבה פחות מכך פרצו מלחמות אזרחים.
    ההנהגה הפוליטית עדיין לא הפנימה עד כמה אנחנו מתקרבים לרגע הזה. אם לא תוחזר המשילות למנגנון הדמוקרטי, לרצון העם, אם לא תיחסם עריצות המנגנונים המשפטיים והצבאיים על פני רצון וטובת אזרחי המדינה- מה שאנחנו רואים בארה"ב יהיה הצגת ילדים לעומת מה שיקרה בישראל. אזרחי ישראל מעולם לא התקוממו כדי להשיב לעצמם את ריבונותם. הקפיץ הזה דרוך, ואם הוא ישתחרר, זה יגמר רע מאוד.

  2. לא ברור מה הכותב רוצה – החייל פשע, נקודה. ייתכן ויזוכה על סמך שיקול דעת מוטעה וכו', אבל פעולתו הייתה לכל הפחות, לא מקצועית. כל השאר זה סמנטיקה של ימין פופוליסטי שמנסה לגונן על המון נוטף ארס ושנאה.
    חייל שפועל על דעת עצמו נגד הקוד האתי של צה"ל, נגד המוסר ונגד הפקודות, ראוי לכל גינוי, ובוודאי לא לגיבוי וקל וחומר להיות גיבור.

    1. מסכים עם מה שאמרת החייל אשם 100 אחוז.

      כרגיל עוד מאמר מרומז באופן סמוי ועוסק בתפל כלל לא בעיקר. מאמר שלדעתי הוא מאמר עלוב

    2. זה בדיוק מה שעמידרור ענה! הבעיה היתה עם הנחרצות של הדרג הצבאי-בטחוני בדבר היותו פושע/רוצח/מחבל במקום להגיד שהדבר ייבדק ואז נמסור מסקנות… תוריד את חומות השנאה למי שלא חושב כמוך ותקשיב… מבטיח לך שתלמד דברים חדשים!

    3. הם לא יכולים להוריד את חומות השנאה למי שלא חושב כמוהם, זו בדיוק כל הבעייה כאן. ומה שהכותב רוצה הוא דבר פשוט מאוד וברור מאוד – שבכירי מערכת הבטחון יקשקשו קצת פחות וימתינו לתוצאות החקירה.

    4. אני לא יודע מה זה חומות של שנאה רמי, החייל מקטין ראש נקודה והוא משחק אותה טמבל. החייל אשם לא 100 אחוז 1000 אחוז וישנם כאן אנשים שאוכלים את הלוקשים שלו אבל אני לא. ואנשים כמוך מנסים להאחז ולכתוב כל דבר כדי להצדיק את תפסתם ולרמוז ולדבר באופן סמוי שחושב שאנשים לא ישימו לב אם לא החייל אז את מפקדיו ואם לא מפקדיו אז את הצבא בכללותו ואם לא הצבא אז יאשימו את הרמטכל והגלגל חוזר חלילה.
      וגם ישנם הרבה אנשים שמזלזלים באנשים אחרים שלא חושבים כמוהם ומזלזלים בעזרת הלשון היפה החלקלקה והמגעילה הזאת שחושבים שלא ישימו לב מה באמת עומד מאחורי המשמעות של המילים .

    5. בערך כלום, אם התגובה מסכמת את מה שלמדת מהראיון.

  3. ואף מילה על עזר וייצמן בני? אתה הרי היית צמוד אליו כשהיה יו"ר תנועת החרות. איך זה שאין לך מה לומר עליו? איך שגמר את הקרירה? בגין היה אסון? ומה עם עיזר? היה לו חלק קטן בנסיגה המלאה מסיני? למה אתה לא מזכיר אותו?

  4. יש חסידי עמידרור כם בצבא המלואים. חוקר המלחמות סאל גרשון בר כוכבא מזכיר אותו הרבה.
    לע״ד עקרונות במלחמות הן אחידות ודומות .

  5. להחריג ולא להחריק, וכמו כן כדאי להמליץ לכל המגיבים ולכל קציני וצוערי צה"ל לקרוא את ספרו של ההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין "קריסה ולקחה" שכותב בדיוק על הבעיות במאמר, בצורה יותר מפורטת ויותר מדויקת.

    עם וצבא שיש לו הוצאות בטחון של 70 מיליארד שקל בשנה ולא מסוגל להגיע להכרעה צבאית מול "פלסטינים", (מדינות ערב כמעט שאינן קונות ציוד צבאי חדש ושקועות המלחמות פנים), הינו עם שיש לו בעיה בסיסית במבנה השלטון שלו, קרי המדינה נשלטת על ידי מפלגת מפא"י על כל המחלות של השלטון הזה, רק עכשיו מתחיל הימין להראות קצת סימני שלטון בדמות העברת סעיפי תקציב למטרות הימין.

  6. יש כאן משהו. ניקח את אובמה למשל. האיש אמר אני הולך לשנות את אמריקה. אמר ועשה. הכיוון שלו, לדעתי אז לפני כשמונה שנים, היה לקצץ את כוחה של אמריקה ולהוריד אותה לדרגה של שוודיה או איטליה. אובמה הביא אסטרטגיה חדשה לאמריקה והצבא סולק מהמערכה. נאמר, כישלון נחרץ, אה? בואו ונסתכל מסביב- האויב של ספטמבר 11,2001 נשחק לחלוטין. מדינות ערב מדממות או במגננה על חייהם ומחייתם, ואזרחי ערב והאיסלם היום פליטי חרב, קבצנים ופושטי יד, עד לפת לחם הגיעו. הייתה לברק אובמה הזדמנות לשלוט והוא, בדרכו שלו, שלט לפי עקרונותיו.
    לא בטוח בכלל אם התוצאות היו חלק ממחשבותיו אבל אם נחזור למאמר שאומר לנו ששלטון כל שהוא חייב לנהל את עסקיו במקצוענות ולא להסתמך על תגובות מאולתרות למצב אז אובמה השיג משהו אמיתי, אולי לא לרוחו, אבל השיג משהו שכל מצביאי העבר הדגולים, נפוליון, שרון, אלקסנדר ועוד היו בהחלט גאים בו.

    1. אובמה השיג יותר מכל את הזלזול ואי ההתחשבות בארה"ב בזירה הבינלאומית ואת הצפת אירופה במוסלמים. זו מורשתו ואין ספק שלזה כיוון ושהוא גאה בכך מאוד.

  7. אין מה לומר, מדובר אדם צנוע ועניו, שממעיט בערך עצמו ורק משבח ומהלל אחרים. ועכשיו ברצינות: הכמויות הגדושות של הנרקיסיזם שפורצות מתוך הרעיון מקשות לקחת הרצינות את הטענות ואת הביקורת של המרואיין. באישיותו האקסצנטרית עמידרור מגלם את הבעחיה המרכזית של צה"ל. מקצוענות מחייבת צניעות כי צניעות מעידה על הבנה ריאלית של המציאות. עמידרור, לעומת זאת, הוא אגו-מניאק וכאלה הרי לא חסרים בצבא הכושל שאותו הוא מבקר.

    1. יש משהו במה שאתה אומר אבל לבני עמידרור יש קבלות; בשנים שלפני מלחמת יום כיפור הוא צעק בכל פורום אפשרי שהשיריון מתעלם ומנוון את החרמ"ש ושהשיריון לבדו לא יוכל לפעול בזירה שופעת איומים ללא ליווי צמוד של חיל רגלים ממוכן ומשוריין. לא שמעו לו. כל יוצאי חיל השיריו שאיישו אז את המטכ"ל חשבו שטנקים לבדם יספיקו לנצח ואז הגיעה מלחמת יום הכיפורים, עם טילי הסאגר וצייד הטנקים וחיילי הקומנדו המצרי שעשו בשיריון הישראלי שמות.
      נזכרתי בו כשהיינו בדרכנו במסוקים מעבר לתעלה לקילומטר ה100 על כביש סואץ קהיר. מ"פ הטנקים שתפסו את הנקודה האיסטרטגית איים בקשר שאם עד חשיכה לא מגיעים חיילי רגלים לתגבר אותו הוא מזיז את הפלוגה שלו אחורה. הוא לא ישאר שם בלילה בלי הגנה של חי"ר. המסוקים שלנו שיועדו להוריד אותנו בעיר סואץ שינו כיוון ונחתנו שם. כמעט גדוד צנחנים שלם להגן על המתחם..

  8. באופן אירוני, דוקא האופי החפיפניקי של צה"ל אפשר לאדם חסר השכלה פורמלית וניסיון צבאי להגיע לעמדת השפעה.

    לוגית, אם אדם יכול לכאורה להגיע להבנה של מצביאות רק מכח כישרונו המולד וקריאת ספרים, בלי לפקד על תרגילים או לחימה (וזה מה שהמרואין עשה- הוא היה קמב"צ חטיבה ואוגדה, לא ק. אג"מ ולא מפקד)- אז מה הטעם בכלל באותה "מקצועיות"? תנו לקצינים ספרים וחסל.

    הייתי שמח מאוד אם בנימין ייקח לכמה חודשים את הלהט, הידע והנחרצות שלו ויכתוב ספר; תיאוריה בסיסית, ניתוחי קרבות, אוטוביוגרפיה, ניתוחי מיקרים של תהליכים ארגוניים- תהיה בכך תרומה ברת קיימא למקצועיות אמיתית.

    בלי זה, לא ניתן לדעת מי צודק; הרי תרומתו הגדולה של בנימין עמידרור לכאורה היא לימוד הפיקוד תו"כ הקרב- וזה בדיוק מה שמערכות המידע הממוחשבות שצה"ל כ"כ אוהב אמורות לעשות!

    בלי זה, לא ניתן לשפוט, האם אותן 10 חטיבות של "צוק איתן" מעידות על רפיון הרוח והמחשבה, או שמא החמאס למד את שיטת הפעולה הצה"לית והבין כי 3 חוליות עם טילי נ"ט בתוך בנייני מגורים ב-2014 הן בעיה מבצעית רצינית יותר ממתחם נ"ט פלוגתי ב-67' (שאפשר להבקיע בשעה)

    ראיון ארוך עם האיש מ-2002:
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.813920

    ומאמר מעניין עם ביקורת קצרה על התפיסה האוניברסלית של המרואיין:
    http://www.ידע.com/2014/03/27/%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%A6%D7%91%D7%90%D7%99%D7%AA/

  9. מעכשיו אסור לעולמים לתת שטח לצד שהפסיד לנו במלחמה-כלומר לעשות טיהור איתני לאותו מקום שצה"ל כובש-ראינו מה קורה שהצד שמפסיד שלנו לא מגורש מהשטח כמו ב- 48' וב- 67' כמה טרור יוצא מהם ופשיעה ותאונות דרכים והשתלטות על אדמות מדינה ואי תשלום מסים,מי ששוטר ערבי במשטרה ראינו כמה פעם שהמדינה נותנת להם כוח לדפוק את היהודים וכן גם בבתי חולים,לדוגמא הסטודנטים הערבים עושים יום האדמה ויום הנכבה-למורות שהם פתחו במלחמות נגדנו מסרבים באחריותם להפסד ויש כאן עניין שאף פעם לא הוברר -איך לעזעזל האדמות ההיסטוריות של עם ישראל מלפני 2,000 שנה פתאום שייכת לערבים ??? ולנו יש מדינה אחד להם יש 22 מדינות ותתי מדינות ברחבי כדור הארץ.שילכו לשם אנו לא צרכים לתת לחורשי רעשתו ומבקשי נפשנו לגור בארץ! מי שלא רוצה לקבל את התיפסה הזאת הוא הוא אשם שדם יהודי לחינם נשפך בארץ – מהסיבה הפשוטה הערבים לעולם לא ישלימו את עובדת מציאותנו ברחבי הארץ ויראו בנו מנשלים. תעשו סקר סמוי ותיראו שרוב ערבים לא יהיו עצובים אם למשל דאע"ש ישחט אותנו.זה חשיבה עמוקה אחרי אין ספור גלישה באתרים ערבים ולימוד הלך רוחם. ראינו בצוק איתן שרופאים ערבים הזדהו עם האוייב שלנו..מתי המדינה תבין שאי אפשר לסמוך עלהם?

  10. מרתק!
    ראיון קולח, מעשיר ונוגע בנקודה.
    אדם מעניין ללא ספק

  11. אמנון לורד כתבת בתחילת הראיון כך: "ניתקתי מגע על מגרש החניה עם הכורכר הטחוח". לא מתאים לך. אין מילה כזו בעברית. בוודאי התכוונת לומר תחוח. אבל גם אז טעית, משום שאדמה תחוחה היא אדמה שעדרו אותה. לא ייתכן שחנית על כורכר שעדרו אותו לפני הזריעה. ובאשר לדבריו של האדמו"ר בני עמידרור אני בהחלו מסכים למרבית דבריו, בעיקר בנוגע לחוסר מקצועיות ולבורות של קציני צה"ל כיום, שמרביתם לא קוראים ספרות מקצועית וספרי היסטוריה צבאית, וכתיבתם מתמצית בעיקר בהודעות דוא"ל או בווטסאפ.

  12. מדהים. כבדרך אגב הוא מסביר שהצבא נשלט למעשה ע"י סוכנים אמריקנים. ואיש כמעט לא מתייחס לכך.

    הרי די בעובדה זו כדי לתת הסבר מצויין לכל יתר הכשלים שהוא מציין. זה מסביר הכל. צה"ל לא פועל כדי לקדם את מטרותיה של ישראל אלא כדי לקדם את מטרות האמריקנים באזור.

  13. לא הבנתי אם מפא"י עשו הכל נכון וב"ג וגולדה הם המלכים למה צריך להחליף אותם בימין. שנית, אם מפא"י הם הגדולים והם נותרו למעשה בשלטון באמצעות הפקידות למה המדינה נהרסה?

  14. במאמר המעולה של אמנון לורד "היסטוריה של חתרנות" יש חלק שמדבר על חוג הקצינים של מפ"ם וזה רק מחזק ומאשש את מה שאומר עמידרור שצה"ל ללא מקצועי וישי בו יותר מדי פוליטיזציה.
    האי מפלגתיות של בן גוריון שנעלמה ברגע שהיה אינטרס מפלגתי וכן חוג הקצינים של מפ"ם שדור שני שלו נמצא גם היום בצמרת צה"ל הן הסיבה גם לנטייה השמאלנית של צה"ל וגם לחוסר המקצועיות.
    למעשה יש כאן את מקרה הביצה והתרנגולת, צה"ל לא מקצועי כי הוא מקדם קצינים לפי אינטרסים, דעה פוליטית "נכונה", נפוטיזם ופרוטקציה ובגלל שהקצינים הלא נכונים הם אלו שמקודמים צה"ל נשאר או הופך צבא פוליטי ולא מקצועי.