כבר לפני 116 שנה אנשים התלוננו על האיכות הירודה של פוליטיקאים, על הפופוליזם שמייצרת הדמוקרטיה ועל הקושי לייצר מדיניות לטובת הכלל. במילים אחרות, אין מה להתגעגע לעבר
רבים מתגעגעים לזמנים הטובים לפני שהפוליטיקאים היו מושחתים, ובבתי הנבחרים ישבו גדולי האומה ומנהיגיה, אנשי אמת ישרים המשמשים דוגמא בצניעותם ובמסירותם לציבור.
מאמרו של גדול הפובליציסטים העבריים, אחד העם, נכתב לפני 116 שנים, בינואר 1899. הכול, אבל הכול, טרי ואקטואלי, רק העברית קצת מיושנת:
מצדדים שונים באים מתנגדי הפרלמנטריסמוס לגלות מומיו. אלו מראים על איכות הנבחרים, שעל הרוב אינם עולים, לא בשכלם ולא במידותיהם, על אנשים בינוניים מהשוק. וזה שהבחירות תלויות בהרבה דברים חיצוניים, ובניהם גם שוחד ממון ושוחד דברים, באופן שהקטנים ושפלי-הרוח מוכשרים יותר להשתמש באמצעים המביאים לידי בחירה, ונמצא גורל העם וארצו נתון בידי אנשים שאינם ראויים לכך.
אחרים משתדלים להוכיח שהנבחרים אינם בני חורין לשפוט על כל עניין לפי הכרתם הפנימית, כי בדעתם תמיד לגורלם בעתיד, בבוא העת לעמוד שנית על הבחירה, הרי הם נושאים עיניהם בכל שנות עבודתם אל הגדולים והעשירים שבמקום בחירתם, שהשפעתם רבה על העם ודעתם מכרעת בענייני הציבור, באופן שנבחרי-העם אינם באמת אלא עושי רצונם של אותם היחידים, המכבידים ידם על העם.
אחרים מעוררים את הלבבות בייחוד על היחס המגונה שבין הנבחרים והממשלה. כי בהיות הממשלה יכולה להתקיים רק כל זמן שיש לה "רוב" בבית הנבחרים, משתמשים בני "הרוב" בכוחם זה להנאתם הפרטית. כל אחד מהם משתדל להשיג מאת הממשלה פקודות ופרנסות בשביל מכריו ואנשי בריתו, אף אם אינם מוכשרים לדבר, ומתאמץ להטות ליבה [של הממשלה] למפעלים שיש בהם תועלת למקום שיצא משם, אף אם מתנגדים הם לטובת כלל המדינה, והמיניסטרים מוכרחים לקבל בסבר פנים יפות את כל הבקשות האלה ולהבטיח לכל אחד מה שליבו חפץ…
עד כאן אחד העם, ינואר 1899.
עוד משהו
מה שאחראי ל"ימים הטובים ההם" זה בעיקר זיכרון גרוע.
יש לזכור שגם בימים הטובים ההם התגעגענו לימים הטובים ההם.
מצד שני – אפשר לומר בוודאות ש, בימים הטובים ההם, העברית של הפובליציסטים היתה יותר טובה מזו של היום…
אנונימי 2 יקר: קיים זרם של ציטוטים של כותבים לטיניים, מהמאה הראשונה לספירה ועד ימי הביניים, המתגעגעים כולם ללטינית של הכותבים דור או שניים לפניהם.
מכאן, על דרך האינדוקציה, שהכתיבה הלטינית המושלמת התקיימה רק בטרם הגיע הכתב לרומא.
באחד מספריו אסימוב מצטט טקסט שאומר שהיום הנוער לא מה שהיה פעם, חסר ערכים, השחיתות חוגגת, וכדומה. המקור? חרס שומרי, בערך 3500 לפנה"ס, אחד המסמכים הכתובים הראשונים, לפני שנבנו הפירמידות.
כמו שאמר החכם מכל אדם (קהלת ז, י):
אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה: