החירות שצריך לחגוג

הפילוסוף ישעיה ברלין קבע שקיימים שני סוגים של חירות המנוגדים זה לזה: "חירות חיובית" ו"חירות שלילית".

"חירות שלילית" היא העדר חסמים ומכשולים לאדם, כשהכוונה היא לחסמים שנוצרו על ידי בני-אדם, או על ידי החברה והשלטון.

לדעת הליברלים חסידי ה"חירות השלילית" תפקידה של המדינה הוא להגן על חירותו של הפרט מפני איומים מצד מדינות אחרות ומצד ארגונים ואנשים אחרים. החוקה ובעיקר "הצהרת זכויות האדם", חיבות להגן על הפרט בפני המדינה.

הסוציאל-דמוקרטים, הקומוניסטים והוגי הדעות המנוגדים למסורת הליברלית כמו רוסו, הגל ומרקס דוגלים ב"חרות- חיובית", החירות לנצל את כל מה שהחיים מציעים: חירות מעוני, ממחסור, מבורות ומחולי. תפקידה של המדינה הוא לספק לכל האזרחים באופן שווה את החירות החיובית, גם במחיר פגיעה בזכויות הפרט ובחירותו.

כיוון שהמשאבים תמיד מוגבלים, הניסיון למימוש היחרות החיובית מחייב מדינה חזקה המתערבת בכלכלה ובכל שטחי החיים, לוקחת את רכושו ומשאביו של הפרט ומצמצמת את זכויותיו וחירותו.

באופן פרדוקסאלי, הניסיונות לממש "חירות חיובית" מסתיימים תמיד בהרס המשק והצמיחה, והחברה נותרת בלי "חירות שלילית" " וגם בלי "חירות חיובית"…

חרות האומה וחרות הפרט

עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו.
– נפתלי הרץ אימבר.

חירות האומה וחירות הפרט הן חירויות שונות בתכלית ולעיתים אף מנוגדות. ניצחונם של "לוחמי החרות" האפגאנים וביטול הכיבוש הרוסי והאמריקאי בישר חירות לאומה האפגאנית ושיעבוד וגזילת היחרות לאישה האפגאנית.

הפילוסוף האנטישמי הגרמני פיכטה, שנחשב לאבי הלאומיות הפרוסית והגרמנית הבהיר שהחירות האמיתית אינה החירות האישית, אלא החירות הקולקטיבית הלאומית. על פי פיכטה כניעה ללא סייג למדינה העצמאית היא היא החירות האמיתית.

החירות המודגשת בהמנון הסובייטי ("רפובליקות חופש בברית לא מופרת" ) ובהמנון הנאצי ("קרב היום של החופש והלחם"), אינה זיוף, אך הכוונה אינה לחירות הפרט אלא לחירות האומה. הפרופסור קרל שמיט, חבר המפלגה הנאצית והמשפטן הבכיר שלה, פרסם באוקטובר 1935 מאמר בשם "חוקת החופש" על "חוקי נירנברג" שהתקבלו חודשיים קודם.

במאמר הבחין שמיט בין החירויות של הליברליזם, שהסובייקט שלהן  הוא אנשים פרטיים, לבין החופש, שהסובייקט שלו  הוא האומה והגזע. שמיט שלל את החירויות הליברליות והעלה על נס את "חוקי נירנברג" שהביאו את החירות לגרמניה ושחררו אותה מהגזע היהודי.

"חג החירות" שלנו, הוא ליברלי במהותו: הוא גם חג השחרור האישי של כל אחד ואחת מהשפחות והעבדים העבריים, וגם השחרור הלאומי של עם ישראל מבית עבדים.

יהדות, דמוקרטיה וחרות

הגדרת אופייה הרצוי של ישראל כיהודית ודמוקרטית אינה מספיקה. החזון של ישראל חייב לכלול שלושה מרכיבים עיקריים: יהודיות, דמוקרטיה וחירות (זכויות האדם).

יהודית: ישראל היא המדינה המאפשרת ליהודים לממש את זכותם להגדרה עצמית ולעצמאות פוליטית, תרבותית ודתית.

דמוקרטית: ישראל היא מדינה שהריבונות בה מסורה לכל אזרחיה באופן שוויוני, בלי הבדל לאום או דת.

ליברלית: מדינה בה נשמרים חירותו, זכויותיו, ורכושו של הפרט ואין למדינה, לממשלה ולרוב זכות ואפשרות לפגוע בהם.

עוד משהו

"אי-שוויון כלכלי יתקיים כל עוד תתקיים החירות".
– אלכסנדר המילטון