מה בסך הכל רצינו? לפתוח עסק קטן ולהתפרנס בכבוד

במהלך סיורים שערכתי בשנים האחרונות, נתקלתי בלא מעט סיפורים מרתקים על התמודדותם של בעלי עסקים קטנים עם אתגרים שונים, ובעיקר הקשיים שמערימה עליהם הביורוקרטיה הישראלית.

בעלי עסקים קטנים בכל מקום בעולם עומדים בפני מכשולים רבים, אבל בישראל מדובר לפעמים בגיהנום של ממש. אנחנו שומעים על זה כל יום בתקשורת, רואים את זה בנתוני הבנק העולמי, אבל לפעמים רק התרשמות בלתי אמצעית יכולה להבהיר באמת כמה נזק הביורוקרטיה הישראלית יכולה לחולל.

חולבים את המחלבה

המקום הראשון בו ביקרנו היה מחלבת בוטיק קטנה. המקום הוא אידיליה פסטורלית; פרות משוטטות, כרי דשא ירוקים ובקתת עץ מושקעת, שיכולה לאכלס 50 איש בקלות. לאחר הטעימות (הגבינות מעולות) וסיור במקום, מגיע שלב השאלות. איך הולך, שאלנו. הבעלים סיפר שהם עסק תיירותי, מעסיקים 2-4 אנשים, תלוי בתקופה. איכשהו הם מצליחים להישאר פתוחים.

פעם הייתה להם כאן מסעדה והם העסיקו עשרה אנשים. לאחר מאבקים ביורוקרטיים, הם היו חייבים לסגור אותה. לא, לא בגלל טרור או חוסר כדאיות. הסיבה הייתה הגדרת הקרקע. הקרקע מיועדת לשימוש חקלאי, ולא לשימוש מסחרי אחר. כתוצאה מכך, המדינה הודיעה למחלבה שאין מה לעשות, הם חייבים לסגור את המסעדה. אך אחרי מאמצים רבים הצליחו לקבל אישור לפעול כעסק תיירותי. כלומר, המדינה גרמה לפיטורי 8 עובדים ולירידה ברווחים של עסק קטן, בגלל הגדרות קשיחות ומיושנות. אגב, גם אם המדינה רוצה להגן על החקלאות, לא ברור כיצד מבנה שמשמש לתיירות מקבל אישור לפעילות בקרקע חקלאית ומבנה שמשמש למסעדה לא; אבל אין צורך לחפש היגיון איפה שהוא לא קיים.

את המוצרים של המחלבה אפשר לקנות רק בחנות המחלבה, ולא בשום מקום אחר. לדברי הבעלים הסיבה איננה תפוקת חלב נמוכה או חוסר רצון. שורש הצרה נמצא בגוף ביורוקרטי ששמו "מועצת החלב". מועצת החלב מתכננת את שוק החלב, מגדירה מחירים ותפוקות. אם העסק יכול לעמוד בהן, נהדר. אם לא, זבש'ך. הבעלים הגיע מזמן למסקנה שאין לו יכולת לגדול ולהתחרות בענקים בתחום; עדיף לו להשאר קטן ובתחום התיירות. בכל זאת, הוא מייצר כמויות גבינה שהוא ישמח למכור, והוא היה שמח למכור אפילו במחירים נמוכים מאוד. הוא לא יכול. למה? מועצת החלב לא מרשה לו. המחיר נמוך מדי. במילים אחרות, מועצת החלב מגנה על אינטרסים של מונופולי החלב, על חשבון העסקים הקטנים בתחום והצרכנים הישראלים.

מחלבת בוטיק קטנה שיכלה לפרנס בקלות מעל 10 עובדים ולשווק תוצרת אקסלוסיבית לקהל לקוחות ייחודי ומצומצם, נאלצת להסתפק במעט מאוד, ולפעול בתנאי מצוקה תחת משטר מועצת החלב ומנהל מקרקעי ישראל. איזה תסכול.

בירה ונחזירה

תמיד כיף לשתות בירה ישראלית איכותית ומעניינת. בשנים האחרונות הטעם הישראלי לא מסתכם ב'גולדסטאר' או בירה 'מכבי', וכבר פורץ הרבה מעבר. ביקרנו באחת מהמבשלות שהובילו את מהפיכת הבירה הישראלית, שהיום אפשר למצוא את הבירות שלהם בברים ובחנויות אלכוהול בכל רחבי הארץ. למרות שהמיסוי על האלכוהול בישראל השתפר לטובה בשנים האחרונות, החבר'ה במבשלת הבירה עדיין מתמודדים עם אתגרים הזויים למדי.

הבעיה הראשונה שהבעלים סיפרו עליה נוגעת למוסר התשלומים הלקוי בשוק האלכוהול בישראל. בר תל-אביבי ממוצע, במקרים רבים, לא משלם מראש על הסחורה; הם משלמים שוטף פלוס 30 פלוס זמן לא ברור, וקרו להם מקרים בהם הם לא ראו כסף גם לאחר סיפוק הסחורה. זה כמובן לא קשור במישרין לממשלה, שכן מדובר בעניין של תרבות עסקית בעייתית, אבל רקע זה ממחיש את הקושי העסקי הבסיסי בתחום, שעל גביו נוספות הצרות הרגולטוריות.

את הפרס קטף סיפור הזוי על ניסיון ליבוא דוודים ומכונה תעשייתית לבישול הבירה, ממדינה אירופאית כלשהי. המכשור המכני נשלח בחלקים ולא בחבילה אחת, אך על החבילה היה מוצהר שמדובר במכשיר לבישול בירה. בשל העובדה שהיה מדובר בחלקים ולא בחבילה אחת, המכונה נתקעה לחודשים רבים במכס, והמבשלה, שתכננה להעלות תפוקות ורווחים, הפסידה ובזבזה שעות רבות על רגולציה חסרת היגיון.

לא מספיק שהעסק צריך להתמודד עם התחרות האדירה בשוק הבירה, או עם מוסר התשלומים הבעייתי בשוק האלכוהול; גם לייבא מכשור אי אפשר. בסופו של דבר כל הקשיים האלו מתגלגלים לצרכן; המחיר הממוצע לבקבוק בירת בוטיק בסופרמרקטים בישראל, הוא כ-15 ש"ח. לא זול. כל עיכוב במכס מקטין את שולי הרווח של העסק מצד אחד, ומייקר את המוצר לצרכנים מצד שני. חבל.

שיטת מצליח במכס

המקום הבא בו ביקרנו הוא חנות כלי נגינה, צעירה ומגניבה, שהצליחה למצוא לעצמה נישה ייחודית למרות התחרות הגדולה מצד הענקים בתחום, כדוגמת "כלי זמר". שם שמענו סיפור חלמאי במיוחד.

חשבונית 'פייפאל' היא דרך מקובלת להוכחת תשלום על מוצר ברחבי העולם. כאשר סוחר מגיע לשחרר מוצרים ולשלם עבורם את המכס הנדרש, הוא מראה לפקידי המכס את חשבונית ה'פייפאל', ומשחרר את הסחורה. הבעיה: המכס הישראלי לא מכיר בקבלות 'פייפאל'. לטענת בעל חנות כלי הנגינה, בכל מקרה בו הוא קנה סחורה וקיבל קבלה ב'פייפאל', הוא נאלץ לבלות שעות אינסופיות במכס על מנת לשחרר את הסחורה. מה לעשות? הוא מתמודד בכבוד. אבל אולי הגיע הזמן שהמכס יתקדם לשנת 2016.

סיפור הזוי נוסף, שבמבט ראשון נראה לכאורה שולי, יכול להקשות מאוד על בעלי עסקים קטנים. מי שמגיע לשחרר חבילות דואר מהמכס, יגלה שאין מקום חניה מסודר סמוך. בעלי העסקים שמגיעים לשחרר חבילות מהמכס נאלצים לחנות במקום בלתי מסודר, נתקעים שעות ארוכות במכס, ומקבלים דוחות חניה שמנים. אפשר רק לשער איך מרגיש בעל עסק קטן, שבקושי סוגר את החודש, אחרי שהוא מבלה כמה שעות בשחרור חבילה, משלם מכס שמן, ולאחר מכן נסחב לחניה עם חבילה כבדה ומגלה דוח בסך מאות שקלים על שמשת הרכב.

אילו היו שלושה סיפורים על הקשיים מהם סובלים בעלי העסקים הקטנים בישראל. למשרד הכלכלה ישנה סוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, ולכאורה נעשים צעדים רבים שנועדו לשפר את המצב. בכל זאת, השטח משדר מצוקה. שלושת הסיפורים הקצרים הללו שכמותם יש עוד רבים, יכולים לספק חומר לרפורמה מקיפה: דרוש בדק בית במכס ובהגבלות על קרקע חקלאית בישראל; שר האוצר כחלון חייב להמשיך ולקדם את פירוק המועצות החקלאיות; מישהו צריך לבדוק האם מכבי האש באמת צריכים לגבות אגרות כה יקרות; אולי נדרשת רפורמה בחקיקה ובאכיפת חוזים עסקיים בישראל.

ואם את כל הדברים האלו לא תצליחו להזיז, לפחות תעשו טובה לבנאדם ותסדרו חניה נורמלית ליד המכס.