"הפסקת האש" של קרי בסוריה מתמוטטת

בשבועיים האחרונים אנו עדים למשבר הומניטרי שלא נראה כדוגמתו בסוריה. העיר חאלב נתונה תחת מתקפה אווירית חסרת תקדים. 55 אזרחים שאושפזו בבית החולים 'אל-קודס' נהרגו בהפצצות מן האוויר, ו-28 אזרחים לפחות מצאו את מותם בהפצצות דומות במחנה הפליטים קמונה, השוכן בצפון מחוז אידליב. וזהו רק אירוע אחד מני רבים שחווה העיר לאחרונה. חאלב, העיר הצפופה ביותר בסוריה, שאוכלוסייתה הצטמצה מראשית המלחמה בלא פחות משני מיליון איש, מופצצת באופן יום-יומי הן על-ידי צבאו של אסד בסיוע ארטילריה רוסית והן על-ידי כוחות המורדים הסלפיים.

מדובר בהסלמה משמעותית שהחלה מאז קריסתן של הפסקת האש האחרונה ועימה היוזמה ל"הפסקת פעולות האיבה ההדדית" של ועידת ז'נבה השלישית. לפי הערכות שונות, מאז קריסת הפסקת האש מצאו את מותם למעלה מ-250 איש רק בסביבות העיר חאלב. למרות ההחרפה במצב, נדמה שמזכיר הממשל האמריקני ג'ון קרי מצא את הפתרון: רק צריך לשבת ולדבר, ואז "לעתים לדברים שכאלו יש דרכים להיפתר מעצמם". תודו שלא חשבתם על זה קודם.

אירועי הימים האחרונים הם פרק נוסף במסכת הייסורים שעוברת סוריה. לאחר שבאוגוסט 2013 חצה אסד את "הקו האדום" שהגדיר אובמה, כשלא היסס לתקוף את אזרחי עמו בגז סארין בשכונת ע'וטה בדמשק, הייתה זו שעת הכושר של ולדימיר פוטין, השולף המהיר במזרח, להתערב בסכסוך. ב-9 בספטמבר, אותו היום בו קרי הופיע בתקשורת בנאום תקיף, הזדרזו שני שרי החוץ של המשרד הרוסי והסורי, סרגיי לברוב וואליד מועלם, להצהיר שהם הגיעו לכדי הסכמה על מסירת הנשק הכימי בסוריה. היה ברור לכל שארצות הברית איבדה את הבכורה בניהול הסכסוך ומאחורי הקלעים המתח בין וושינגטון למוסקבה גבר. היו פרשנים שדיברו על תחילתה של "המלחמה הקרה השנייה".

מבחינת פוטין הייתה זו רק ההתחלה. לאחר תחינות והפצרות חוזרות ונשנות של אסד, בספטמבר 2015 רוסיה החלה להתערב באופן צבאי ופעיל לטובת הממשל בדמשק. באמתלה של "סיוע למלחמה בטרור", יצאה רוסיה לגיחות אוויריות קטלניות מעל ריכוזי אוכלוסיה, בעיקר באיזורים שבשליטת המורדים במחוז אידליב בצפון, במובלעות המורדים באיזור חומס, ובאיזורים עירוניים נוספים. מפעם לפעם שולם מס שפתיים למערב, והוטלו פצצות גם בתדמור העתיקה ובשטחים אחרים שבשליטת דאע"ש. אך כיוונם העיקרי של פגזי הארטילריה הרוסית היה ברור לכל. כחצי שנה לאחר מכן פוטין שלח את חייליו לאפיזודה קרקעית קצרה של חודש וחצי באדמת סוריה. הכוחות נסוגו במהרה, ופוטין יצא בהצהרה ש"השלים את מטרותיו". ככל הנראה הזיכרון האפגניסטני היה טרי מדי מכדי לשקוע בבוץ הסורי.

אולם נסיגת הכוחות הקרקעיים לא מנעה מפוטין להוסיף ולסייע לממשלו של אסד באמצעות תקיפות אוויריות. בחודשים האחרונים הצבא הסורי אף מצליח להוביל שינוי מגמה ולרשום לעצמו שורה של הישגים מרשימים למדי. יש יסוד להניח שהשלמת המטרות שאליה התכוון פוטין, היא עצם המעבר ממלחמת בלימה למלחמת תקיפה.

כך, בפברואר השנה נפרץ מצור שערכו המורדים במשך שלוש שנים על העיירות השיעיות נובל ואל-זאהרה. את המצור פרצו צבא סוריה בסיוע הפגזות רוסיות מהאוויר, וכן נקטע חוט האספקה של המורדים מטורקיה. במרץ האחרון הודיע הצבא הסורי גם על שחרור העיר העתיקה תדמור מלפיתתו של דאע"ש.

ארה"ב בורחת מהמערכה

בשעה שרוסיה מגדילה את מעורבותה הצבאית והמדינית במערכה הסורית, ארצות הברית מקטינה מצדה את המעורבות, בייחוד בסיוע למורדים, תוך ניסיון לחפות על כך במאמצים דיפלומטיים נרחבים. כך למשל, באוקטובר 2015 נפוצה הידיעה שארצות הברית מפסיקה לאמן מורדים סורים בשטחי ירדן, בעקבות ביקורת רחבה בתקשורת על היות המורדים משתפי פעולה עם מיליציות סלפיסטיות. כך נותרה ארצות הברית "ללא שיניים ורגליים" בתוך המלחמה, ואבדן הבכורה נדמה שמוציא אותה מדעתה. בתור תחליף למעורבות הצבאית לוחצת כעת וושינגטון על דוושת הדיפלומטיה, כאמור, ויוזמת סבב אחר סבב של "שיחות שלום" בניסיון נואש לגרור את נציגי האופוזיציה הסורית והממשל לשולחן הדיונים. אובמה יודע היטב שנותרו רק שבעה חודשים לסיום כהונתו, ועדיין אין באמתחתו הישג מיוחד להיכנס איתו לספרי ההיסטוריה.

במסגרת מאמציה הדיפלומטיים, רחקה ארצות הברית ארגון גג העונה לשם "הקבוצה הבינלאומית לתמיכה בסוריה" (ISSG), וליקטה אליו ערב רב של שגרירים מכל העולם. הארגון מונה 20 מדינות, ביניהן סין, קטאר, ערב הסעודית, הליגה הערבית, האו"ם ורוסיה. מקום כינוסו נקבע לווינה באוקטובר 2015. מי שבלט בהיעדרותו מהמסיבה היה הממשל הסורי והאופוזיציה הסורית. עצם העובדה שבשעה שהדיפלומטים מפטפטים התותחים רועמים וקוטלים רבבות אדם, לא הפריעה לקרי לכבד את "עמיתו" סרגיי לברוב, המציג עמדות תקיפות ומנוגדות לארצות הברית בשאלת המשך שלטונו של אסד. "אם אנו יכולים להגיע לכדי תהליך פוליטי, אז לעיתים לדברים שכאלו יש דרכים להיפתר מעצמם".

אולם, למרות הסכמות דיפלומטיות מקיר לקיר על הצורך החיוני ב"אחדות, עצמאות, שמירה על אופי חילוני ושלמות טריטוריאלית", הוועידה לא הותירה רושם רב על הצדדים הלוחמים בשטח. נדמה שגם היא תצטרף לארכיון ההיסטורי של ועדות בינלאומיות שונות ומשונות, אשר ניסו לפתור את המשבר בסוריה באמצעים דיפלומטיים.

אך ג'ון קרי עדיין לא אמר נואש. בפברואר השנה, בשעה שחייליהם של אסד ופוטין התרכזו בעיקר בפריצת המצור של המורדים בצפון סוריה, התכנסה ועידת "ז'נבה 3” בחסות מועצת הביטחון של האו"ם וארגון הגג ISSG. שליח האו"ם סטפן דה מיסטורה, הזמין את המורדים שנשתלו על-ידי ערב הסעודית – קואליציה של 34 ארגונים אסלאמיים – לשאת את דבר האופוזיציה הסורית בראשותו של מוחמד אלוש. העובדה שאלוש, ראש הארגון הסלפי 'צבא האסלאם', ידוע ומוכר היטב על-ידי רוסיה ואיראן כארגון טרור, לא הפריעה לשליח האו”ם להזמינו כנציג רשמי ומעונב לוועידה.

ובכן, צירי הוועידה הגיעו לכלל הסכמה, בעקבות החלטה 2254 של מועצת הביטחון של האו”ם, שיש "להפסיק את פעולות האיבה" ולהבטיח את אכיפת הפסקת האש בתוך שבוע באופן מוחלט. התכנית המקורית והשאפתנית לוועידה הייתה להגיע להחלטה על גיבוש ממשלת מעבר זמנית בסוריה, חוקה חדשה ונשיאות חדשה בהשגחת האו"ם, כמו גם כינון בחירות פלרמנטריות במדינה בתוך 18 חודשים.

דווקא הכורדים העיראקים (רוג'ובה), שהצליחו להקים אוטונמיה זמנית בשטחים נכבדים בצפון סוריה, לא הוזמנו לוועידה בשל לחץ שהפעילו הטורקים. העובדה שבאותו השבוע ממש היו הטורקים עסוקים בהפצצות של מטרות כורדיות (Y.P.G) בצפון סוריה, לא הפריעה לארצות הברית לקבל את עמדתם. החלטה זו לא הפריעה גם לבשאר אסד להצהיר באותו השבוע על מחויבותו הלאומית להחזרת השליטה בכל שטחה של סוריה, להתחייב לדרך המלחמה הבלתי מתפשרת עד ל"הכנעה גמורה של הטרור", ולכנות את באי הוועידה "בוגדים וטרוריסטים”. לגבי שאר הגורמים השולטים בשטח כגון המדינה האסלאמית (השולטת בפועל על 50% משטחה של סוריה) או ג'באת אל-נוסרה (השולט על מובלעת בצפון מערב סוריה) – אין בכלל מה על מה ועם מי לדבר.

יוזמת "הפסקת פעולות האיבה" אכן הביאה לידי רגיעה יחסית בשטח. לפחות כאשר נאכפה לפרקים על-ידי ממשל אסד, רוסיה וחלק מהמורדים המתונים. אך לפני כשבועיים התפוצצה כאמור ביתר שאת. רוסיה חזרה להפעיל ארטילריה בשיתוף עם סוריה בנימוק של "מלחמה בטרור", שעה שהטרור הסלפי עצמו לא פסק לרגע. ההפצצות על מרכזי אוכלוסיה בחאלב היו הדדיות ונרשמו גם מצדם של "המורדים". מסתבר ש"תהליך השלום" מכניס את כל הצדדים ללחץ – הם רוצים לקטוף כמה שיותר הישגים צבאיים לפני שחלון ההזדמנויות נסגר. וכך, באופן אירוני ומוכר למדי, “שיחות השלום" מביאות לידי הסלמה חריפה בשטח ומעלות את מחיר הדמים.

בעיתונות הערבית דווח לאחרונה, כי מתקיים בין ארצות הברית לרוסיה ערוץ חשאי של שיחות, שבו חלה נסיגה מסוימת בהחלטתה של הראשונה להדיח את אסד מהשלטון בסוריה ולאפשר לו, בקונסטלציה כזו או אחרת, להישאר כנשיא בעת קיומה של ממשלת מעבר. ואולי, אם ייטיב לתמרן, אף להיבחר בבחירות המתוכננות בסוריה בתוך 18 חודשים. אם הדיווחים אכן נכונים, מדובר בנסיגה מהותית מהעמדה האמריקנית הראשונית, המראה כיצד עשתה את כל הדרך מתמיכה במורדים המתונים בתחילת המלחמה, דרך עיגון מעמדה של איראן כמעצמה גרעינית, ועד לביצור מעמדה של רוסיה כפטרון של סוריה והפוסקת העליונה בסכסוך.

וושינגטון חרטה זה מכבר על דגלה את הסיסמה "הסכם בכל מחיר", והתוצאות מדממות בשטח.