הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי ב-1945 שמה סוף להשתוללות היפנית, ובלמה את ברית המועצות. אך כמי שגדל על ברכי התפיסה שמדובר בפשע אימפריאליסטי, יגיע הנשיא אובמה בעוד כשבועיים ליפן דווקא כדי להכות על חטא
ב-1956 עשה במאי הקולנוע אלן רנה את הסרט המשמעותי הראשון על השואה, 'לילה וערפל'. ב-1959 עשה את 'הירושימה אהובתי'. אלה שתי השואות, להבדיל, שעיצבו את העולם מבחינה מוסרית ותודעתית אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל צריך לומר שמבחינת האמריקנים, שתי פצצות האטום שהוטלו על הערים הירושימה ונגאסקי ב-6 באוגוסט וב-9 בו, 1945, תופסות נפח גדול יותר במגרש שבו משחקים רגש האשמה והמצפון, וההצטלבותם עם השיקולים האסטרטגיים והמדיניים.
כשיגיע הנשיא אובמה להירושימה בעוד קרוב לשבועיים, ב-27 במאי, הוא יעלה לרגל לאחד המוקדים המשמעותיים ביותר בתפיסתו ההיסטורית והגלובלית. עם כל הצער והכאב, מוקד הרבה יותר משמעותי מבחינתו מאשר בוכנוואלד או יד ושם.
יש לכך גם סיבות מעשיות. הנשק הגרעיני הוא עדיין סכנה נוראית ברוב אזורי העולם. בין השאר, הוא חוזר להוות איום על יפן עצמה. אובמה מגיע כדי להטיף לפירוק נשק אטומי ובוודאי לצמצומו והתפשטותו, בשעה שיפן ככל הנראה הפכה למדינת סף גרעינית. אך בניגוד למדינות אחרות, לא כזאת שהחלטה להתחמש תביא לייצורה של פצצה אחת או אפילו חמש. יפן נהנית מיכולות כאלה, שברגע שתחליט להתחמש בנשק גרעיני היא תהיה מעצמה גרעינית עם ארסנל גדול בתוך זמן קצר יחסית. כל זה בגלל מחדליו של אובמה במזרח אסיה מול השתוללותה של צפון קוריאה ונוכח האיום ההולך וגובר של סין כלפי שכנותיה. בתוכן, בעיקר יפן.
הנושא הגרעיני חי בתודעה האמריקנית, והפרשנים צופים שביקור אובמה בהירושימה יצית מחדש את הוויכוח הנצחי – היה צריך או לא צריך לזרוק את הפצצה? היה כדאי או לא כדאי? בן רודס מיודענו כבר הודיע, שהתנצלות ברוח הרטוריקה האובמיסטית כלפי העולם המוסלמי לפני שבע שנים לא תהיה. אבל אובמה הוא בכל הזאת הנשיא הראשון שעולה לרגל להירושימה בזמן כהונתו כנשיא. ג'ימי קרטר ביקר שם אחרי פרישתו מהתפקיד, וריצ'רד ניקסון ביקר שם כארבע שנים לפני שנבחר לנשיאות. לא רבים יודעים, אבל בעמדת שוללי הטלת הפצצה נמצאים גם כאלה שאינם יפי נפש. הבולט שבהם הוא מפקד הכוחות של בנות הברית, הגנרל אייזנהאואר, שנבחר שבע שנים אחרי המלחמה לנשיא. כבר בשנות ה-40 הביע שאט נפש מכך, שדווקא מולדתו ארצות הברית אחראית להשקתו של נשק כל כך נורא. ולאחר שפרש מהנשיאות, בתחילת שנות ה-60, כתב בזכרונותיו כי לא היה צורך להטיל את הפצצה האטומית – זאת כיוון שיפן כבר היתה ממילא מובסת.
אך אייזנהאואר בא לנושא כגנרל, איש צבא, שסולד מהתחמושת החדשה שהמדענים סיפקו לו. הוא לא נרתע מהצורך להביס אויב ולהכניע אותו. הוא גם לא נרתע להתמודד עם מטלות המלחמה הקרה, שהפכה למציאות מאיימת קבועה בתקופת נשיאותו.
אובמה ממשיך בשלו
אובמה בא להירושימה אחרי שעלה לרגל לקובה, לקהיר בנאום אל-אזהר שלו, ובאופן מטאפורי גם לטהרן. הוא לא בא רק לסגור את תיק המלחמה הקרה והקולוניאליזם; אובמה בא מתפיסה אידאולוגית ששללה עוד בזמן אמת את המלחמה הקרה והכחישה את עצם קיומה. ההכחשה הזאת התבטאה גם בשנות נשיאותו, כאשר לפני שנתיים בעקבות הפלישה הרוסית לאי קרים נשמעו דיבורים בארצות הברית על שובה של המלחמה הקרה. אובמה ביטל את הדיבורים הללו משום שאם אכן צריך לבלום תוקפנות של כוחות מעצמתיים מסוכנים, זה דורש כוח עמידה ותשובות כוחניות גם מצד ארצות הברית. שם באוקראינה כמו בסוריה ועיראק, הוא לא רצה לעשות את המתבקש נגד רוסיה ואיראן.
התפיסה הזו מקורה בארגוני הסטודנטים הרדיקלים בשנות ה-60, והיא נוסחה עוד ב-1962 במה שנקרא 'הצהרת פורט היורון'. אגב, זהו מסמך שחשיבותו אינה נופלת מזו של המניפסט הקומוניסטי, כי שם עודכן המצע למחשבה ולפעולה של השמאל הרדיקלי הפוסט-קומוניסטי. המחשבה היתה אז, והיא ניכרת כמובן באידאולוגיה הטוטליטרית שמשתלטת על הקמפוסים באמריקה, שאין הבדלים ערכיים בין "העולם החופשי" בהנהגת ארצות הברית לבין ברית המועצות והגוש הקומוניסטי. אין מצב של עליונות ערכית. הביטוי "העולם החופשי" זולזל בידי הרדיקלים, והוגדר כמסווה נלעג למדינות האימפריאליזם המערביות כגון קנדה, אוסטרליה, ארצות הברית, בעיקר, ולא פחות איומות ממנה – בריטניה וצרפת.
בהצהרת פורט היורון דובר על שתי בעיות מרכזיות, שנחשבו למחסום בין אמריקה חופשית ודמוקרטית לבין המצב הקיים באמריקה של המלחמה הקרה, זו שעמדה להתפוצץ באוקטובר 62' בקובה. בעיית "הגזענות החשוכה" במדינות הדרום, ואימת הפצצה וההשקעות של ארצות הברית בשימור "הסטטוס-קוו" של המלחמה הקרה. לפי התפיסה "המתקדמת" שאובמה צמח ממנה, אימת הגרעין היתה אמצעי דיכוי המאיים על החברה החופשית.
הירושימה ובעיקר נגאסקי מסמלות אפוא גם את יריית הפתיחה של המלחמה הקרה. זו לא רק כניסת העידן האטומי והמועקה המוסרית שהנשק החדש מביא איתו; שהרי ביקוע האטום בתודעה המערבית הליברלית כמוהו כגז ציקלון B. וכאמור, האטום ביקע את תודעת האינטלקטואלים במערב יותר מאשר אושוויץ. הטלת הפצצות שמה קץ באיבחה אחת לג'נוסייד שליווה לאורך קרוב לעשור את מלחמות יפן האימפריאליות. אפשר להשאיר לפנקסנים היסטוריים את החשבון מי הרג יותר – גרמניה, ברית המועצות הקומוניסטית, או יפן. גם היפנים גרמו למותם של קרוב ל-20 מיליון בני אדם. אבל מה שהפצצות האטומיות עשו בנוסף לעצירת מכונת המוות היפנית והכנעתה, זה גם לעצור את התפשטותה של ברית המועצות – בחודשים שאחרי תום המלחמה באירופה. ברית המועצות תקפה במנצ'וריה שבשטח סין ועמדה לכבוש איים אסטרטגיים בריבונות יפנית.
האטום כמגן הדמוקרטיה
מי יודע לאלו עוד מלחמות העולם היה מתדרדר אלמלא האיום הגרעיני שהעניק לארצות הברית יתרון בתקופה הקריטית שבין 1945 ל-1949. האם היה אמצעי כלשהו לבלום ולהכיל את כיבושי הקומוניזם? סביר מאוד להניח שלא. הנשק האטומי יצר אמנם לאורך השנים הרבה משברים, אחדים מהם קיצוניים; אבל הוא בעיקר ביצר את השלום ואיפשר את השגשוג חסר התקדים באירופה ובעולם המערבי כולו. אלמלא אימוץ האידאולוגיות הכלכליות הסוציאליסטיות, גם הודו, מדינות אפריקה וארצות ערב היו נהנות מעידן השפע שהושק במקביל לאימה האטומית. זה הפרדוכס של העולם החופשי. הנשק האטומי ביצר דמוקרטיה ושגשוג. האם נשמע משהו על זה בהירושימה?
קרוב לוודאי שלא. מי שמגיע לאתר "נקודת האפס" שבה הוטלה הפצצה, לא יטיף על התועלות שנשק יום הדין הביא למבנה האדריכלי של השלום הפוסט-מלחמתי. רק בישראל מותר להטיף לקורבנות. אבל בהירושימה למראה שרידי הזוועה האטומית המצמררים, הגדולים ביותר מתמלאים בקדושה וענווה. האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2 כרע שם על ברכיו ב-1981, ותבע מהחברות הטכנולוגיות לא לפתח כל דבר שניתן לפיתוח מבחינה טכנית. ונאמר אמן. חווית הצפייה בחתיכת קיר שעליו מוטבע לנצח צל האדם שעמד לידו ברגע שהשמיים בהקו באלף שמשות, נחקק בזכרון של כל מי שחוש הראייה שלו תקין.
אך העולם האסלאמי הנתון בעוויתות מפחידות, שהנשיא אובמה פינה לו דרך בשבע השנים האחרונות, הוא בדיוק אותו חלק באנושות שלא הפנים את הלקח המוסרי של הירושימה. יתר על כן, הוא גם לא הפנים את לקח השואה באירופה. ואותו נשיא שינאם בעוד קרוב לשבועיים בהירושימה, יזם התקרבות וטיהר מוסרית משטר אסלאמיסטי שהכחשת השואה היא עקרון יסוד באידאולוגיה שלו. עמדה מוסרית מתבטאת במעשים. האמריקנים, אחרי שהשמידו שתי ערים, שהן בסך הכל אחרונות בשורה של ערים רבות וגדולות מהן – שנחרבו ונשרפו בהפצצות קונבנציונליות – נשארו ביפן לא רק כדי לתקן את הנזק. הם גם העלו את יפן על פסים חדשים והתניעו אותה מחדש כחברה דמוקרטית ופציפיסטית. זה מעשה מוסרי. האם נשמע חדשות גם לגבי הקיסר האמריקני שהכתיב לקיסר היפני סדרים חדשים וחוקות חדשות?
בסופו של דבר, עלייה לרגל של נשיא אמריקני להירושימה היא כנראה מעשה טבעי אף מתבקש. גם אם לא יבקש מחילה הביקור שלו מממש את המוטו של הקהילה הבינלאומית מאז מלחמת העולם השנייה: "סליחה שניצחנו". כל אחד צודק בתבוסתו. וכל אחד פושע בנצחונו. בעיקר אם תוחלת חייו היתה תלויה בניצחון. את המסר הזה של רלטיביזם מוסרי אובמה בוודאי יידע להעביר.
האם אובמה יגיע בעוד כמה שנים (או 70 שנה, כמו במקרה של יפן) לישראל בכדי להתנצל על פגעי פצצת הגרעין האיראני שהוא היה השושבין שלה? או ששבעים שנה הם זמן קצר מדי בכדי שהאזור יהיה נקי מנשורת / קרינה גרעינית?
בעצם, חבל הזמן. לאחר שתתגשם תקוותו של אובמה, הרי לא יהיו יהודים בארץ ישראל, ואלו שנשארו בגולה כבר לא ממש יהיו יהודים (אחרי שמדינת ישראל תחדל מלהתקיים יהודי התפוצות יאבדו את גיבוי שלהם וייאולצו להמיר דתם או לאבד חייהם), אז לא יהיה צורך לבוא לכאן וגם לא יהיה בפני מי להתנצל.
אבל כל הנ"ל הוא פנטזיה של אובמה. איראן לא תשגר טילים גרעיניים לעבר ישראל, ושום נשורת / קרינה גרעינית לא תשרור פה. ארץ ישראל היא המקום הבטוח ביותר בעולם ליהודים, ודוקא הנסיונות של הגויים להפוך את ארץ ישראל למקום המסוכן ביותר ליהודים הם אלו שהופכים את מדינותיהם שלהם למסוכנות להם עצמם.
האמריקאים מנסים לכפות על מדינת ישראל למסור את שטחי ארץ ישראל למוסלמים, ולכן הם נאלצים להתמודד עם השתלטות מוסלמית על ערים נוצריות בארה"ב (ע"ע דטרויט). ולא דיברתי על המצפה לנוצרים באירופה אם לא יתעשתו ויתחברו ליהודים.
יש נוצרים אוהדי ישראל במוצהר, וחובה על מדינת ישראל לקיים איתם קשרים טובים ולסייע להם, במידת האפשר. יש גם מוסלמים אוהדי ישראל, וחובה על מדינת ישראל לסייע להם בהסתר בכדי שלא לסכן אותם. אבל לדאבונם הם בודדים בלבד מתוך המליארדים ששונאים אותנו.
ויש עמים אחרים שהם פרוה – לא שונאים ולא אוהבים, בעיקר משום שאינם מכירים אותנו, או שההיכרות עם היהודים היא באמצעות תעשיית ההיי-טק או מטיילים. איתם מדינת ישראל צריכה לחזק את הקשרים. יום יבוא ואותם עמים יבינו מהי האמת ויעדיפו אותה על פני שונאינו.
——–
אגב, אובמה נוסע ליפן להתנצל בפני היפנים בעת שהוא פוזל לכיוון הסינים. אובמה רוצה לשמור את היפנים כבני ברית של ארה"ב לפני שהוא גורם ליפנים לחפש להם ברית חזק ויציב יותר, בעיקר באזורם, דהיינו סין.
לו אובמה היה מזהה שנתניהו עומד ליצור ברית עם רוסיה או סין, ולהחליף בכך את השליטה האמריקאית בישראל (השקעות, הלוואות, בסיסים צבאיים, נשק וכו') הוא היה רץ לפה ברגל בכדי ללטף את נתניהו.
זה נכון שהוא בא לבקר, אבל תזכור שגם קרי ביקר אבל לא התנצל. לכן יש אפשרות לבוא לבקר במקום ולהזדהות עם הכאב אבל כמובן לא להתנצל.
נס קרה למעצמות המערב. בראש ארה"ב התייצב איש תקיף בדעתו, לוחם מטבעו כהנרי טרומן. הוא קיבל החלטה אמיצה, חסך לעמו לפחות 500.000 חיילים הרוגים ומספר דומה של פצועים, וליפנים כנראה, מספר דומה של הרוגים ופצועים, אם לא יותר, לו היו פולשים ליפן. ואחרון לא חביב, עד לכניעה היפנית בפועל כבר הספיקו הרוסים, שהחלו לרכז צבא ענק במנצ'וריה (אגב השתלטות עליה), להתכונן לפלישה ליפן. כל האסונות האלה נמנעו במחי שתי פצצות. לא מפני שהרוסים גילו רחמים מופלגים כלפי היפנים, אלא משום שהם הבינו שעם ארה"ב מוטב בינתיים (דגש על "בינתיים"), לא להתעסק. יש לה נשק גרעיני….
תיקון קל: כלכלית, טכנולוגית ועם כמות החומר הדרוש, יפן היא מדינת סף גרעיני" מאז משנות ה-70. חסר היה הרצון והיכולת הפוליטית ליהפך למדינה בעלת יכולת גרעינית צבאית. שניהם חסרים גם עתה.