במסדרונות הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית חוששים מאוד מדורסנות הרוב ומכפיית ערכים. עד שזה מגיע כמובן לסטודנטיות דתיות. הטור השבועי של צור ארליך
מַחֲצוּ אֶת הַחֶרְפָּה,
כָּךְ נָהַג לוֹמַר ווֹלְטֵייר.
כָּךְ אָמַר, וּמִי יוֹתֵר
מַר נָאוֹר מִמַּר ווֹלְטֵייר?
מַחֲצוּ אֶת הַחֶרְפָּה,
הוּא חָזַר וְלֹא הִרְפָּה.
הַחֶרְפָּה, מַשְׁמַע הַדָּת; קְרִי:
מַחֲצוּ אֶת הַכִּפָּה.
הַפְּקֻדָּה עָבְרָה בַּקֶּשֶׁר,
דּוֹר לְדוֹר הֵשִׁיבוּ: רוּת.
כְּלָל גָּדוֹל הוּא בַּנְּאוֹרוּת;
כָּל הַיֶּתֶר הוּא פֵּרוּט.
כְּלָל גָּדוֹל הוּא בְּצָרְפַת,
שֶׁהֵמִירָה אֶת שְׂרֵפַת
הַתַּלְמוּד בַּעֲרִיפַת
צַוָּארִים בְּשֵׁם חֵרוּת.
מַחֲצוּ, ווֹלְטֵייר הִרְצָה,
מַחֲצוּ! – וְכָךְ יָצָא
שֶׁאָכֵן הַנְּאוֹרִים פֹּה
מִתְעַסְּקִים בִּמְחִיצָה:
מוֹחֲצִים אֶת הַשּׁוֹנֶה.
מוֹחֲצִים בְּלֵב שׂוֹנֵא.
גַּם אִם רַק בִּקֵּשׁ פִּנָּה,
אַף מִמֶּנָּה יְפֻנֶּה.
מוֹחֲצוֹת פְּלֻגּוֹת הַמַּחַץ
וְיוֹרוֹת גַּם חֵץ גַּם מַחַט
כִּי אִם אֵין הַדָּת נִמְחֶצֶת,
הֲדָתָה הִיא מְצַמַּחַת.
לַהֲקַת פִּרְחֵי מִשְׁפָּט,
הַשּׁוֹפְטִים שֶׁל שְׁנַת תַּשְׁפָּ"ט,
מְפַשְׁפֶּשֶׁת בְּאַשְׁפַּת
הַחִצִּים, חִצֵּי הַמַּחַץ,
וְעִם סֶגֶל חִנּוּכִי
וְהַדּוֹקְטוֹר אָנוֹכִי
מְקַיֶּמֶת "דְּרוֹס כָּל דּוֹסִית"
בִּתְנָאֵי הִדּוּר נוֹחִים.
בְּהַגִּיעַ הַמִּשְׁתִּים
הִיא שׁוֹלַחַת לְוַשְׁתִּי:
מוּל גְּבָרִים אַתְּ לֹא רוֹקֶדֶת?
הִתְחָרְטִי אוֹ הִתְפַּשְּׁטִי;
רוֹב, יוֹתֵר מִמֶּחֱצָה,
לֹא רוֹצֶה מִמֵּךְ עֵצָה.
רוֹב הִצְבִּיעַ וְהִכְרִיעַ
לְצַדֵּד בִּמְחִיצָה
תַּחַת גַּלְגַּלֵּי הָרָאלִי
שֶׁל מִעוּט שֶׁלֹּא מַפְרִיעַ.
הוּא אָמַר: זֶה לִיבֶּרָלִי,
וְיָצָא לוֹ: לִבִּי רַע לִי.
כָּךְ הִכְרִיעַ רוֹב מוֹחֵץ.
כָּךְ מָחַץ הוּא בְּמוֹ חֵץ.
כָּךְ הִבְטִיחַ שֶׁבַּחוּץ
יִשָּׁאֵר צִבּוּר מָחוּץ.
נְאוֹרוּת, מִמֵּךְ יָצָא
רוֹב הִדּוּר בִּמְחִיצָה.
גאוני
מדוייק
מדהים