מאחורי הסיבוב: הבלוג של יהודה הראל

רק לא מצעדים

לאחר יום העצמאות החלו דיבורים על השבת המצעדים הצבאיים לרחובות ירושלים. יהודה הראל מתנגד נחרצות, ותוהה האם מישהו חשב על ההשלכות

"לשבור את האזרח"; מצעד צבאי בצפון קוריאה. צילום: Uwe Brodrecht CC BY-SA 2.0 Via Flickr

טעות

ההצעה לחדש את מצעדי צה"ל ביום העצמאות מעידה על חוסר הבחנה והכרה של אופיו של הנוער הישראלי, המעדיף עצמאות ואינדיבידואליזם על הליכה בסך וקולקטיביזם. זה הנוער שבזכותו אנו "מדינת סטראט-אפ", ובזכותו צה"ל הוא צבא מנצח.

מאז ועד היום

במחצית הראשונה של שנות ה-50 היה ניסיון לנטוש את המסורת של הפלמ"ח, המחתרות ומלחמת השחרור ולבנות את צה"ל כצבא סדיר בנוסח הצבא הבריטי של מלחמת העולם השנייה.

בטירונות ניסו "לשבור את האזרח" באמצעות משמעת נוקשה, אכזרית ועיוורת. תלבושת החיילים כללה כומתה על הראש, צווארון סגור וחונק, עניבה ובגדים מגוהצים "עם קמט". החיילים נדרשו להבריק את הסמלים הנוצצים עם "בראסו". יותר ממחצית האימונים בטירונות הממושכת הוקדשו לת"ס (תרגילי סדר) ותס"ח (תרגילי סדר חמושים).

תרגילי הסדר היו אמורים לחנך לאחידות, לצעידה ולפעולה אוטומטית של היחידה "כאיש אחד", על-פי פקודות המושמעות בצעקה קצרה של הרב סמל. המצעד הציג את הצבא כגוף אחד בו החייל הוא בורג במכונה אחידה, עיוורת וממושמעת.

תרגילי הסדר והמצעדים הם שריד מהימים בהם לחיילים שגויסו בכפייה לא הייתה כל הזדהות עם המלחמה ומטרותיה. בסרטים ההיסטוריים ניתן לראות את השורה החזיתית של החיילים הצועדים בקצב אחיד לרעם התופים מול פגזי התותחים כשמאחוריהם הקצינים עם חרב ואקדח בידיהם, מוכנים לירות במי שיצא מהשורה.

במאי 1951 השתלתו הסורים על תל-מוטילה שבאזור המפורז. חיילי גולני לא הצליחו לכבוש את התל במשך ארבעה ימים, 41 הרוגים ו-70 פצועים. צה"ל איבד את עליונותו על צבאות ערב.

השינוי הגיע ב-1953 כשמשה דיין באישור בן גוריון הקים את יחידת ה-101 בפיקודו של אריק שרון, מהלך ששינה תחילה את גדוד הצנחנים ואחר כך את כל צה"ל.

ב-101 לא היו תרגילי סדר, כמעט לא היו מדים והמשמעת הייתה רק משמעת של ביצוע המשימה בכל מחיר.

מ-1973 פסקו המצעדים של צה"ל, שהסתפק בתפקידיו האמיתיים.

רק בישראל

רק בישראל החיילים גלויי ראש, המדים פשוטים, וגם אותם ממהרים החיילים לפשוט ו"לעבור לאזרחי" מיד בצאתם מהבסיס.

רק בישראל החיילים "יוצאים שבת", ובשעת מלחמה מגיעים מכל קצות העולם.

רק בישראל הנוער שואף ליחידות ולחטיבות הקשות והמסוכנות ביותר, בהן האימונים הקשים ביותר והיחסים החבריים והפחות פורמליים.

רק בישראל חייל חושב, בעל אישיות עצמאית, לוחם יצירתי ובעל הכרה נחשב כהזדמנות ולא כאיום.

רק בישראל הנוער מתחנך לעצמאות, יצירתיות, אחראיות יוזמה, ציונות וחברות לא בבית הספר אלא דווקא בצבא.

רק בישראל המשמעת העיוורת ותרגילי הסדר נקראים "בולשיט".

רק בישראל אין מצעדים צבאיים.

 

עוד משהו

אי אפשר לכפות בפקודה: עצמאות, יכולת, יוזמה, חברות וגבורה.

"לא גויסנו בשוט כהמון עבדים" – אברהם שטרן-יאיר

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. הפוך הראל, הפוך.
    בתל מוטילה נכשלו בגלל שלחמו כמו בפלמ"ח. הכח הסורי היה בסד"כ של פלוגה מוקטנת וצה"ל תקף 3 פעמים בסד"כ של פלוגה (כח קטן מדי לפי כל תו"ל) במקום לבצע התקפה גדודית. המג"ד (גנדי המהולל), על פי מסורת הפלמ"ח, ישב ליד הכינרת כל משך הקרב ואפילו לא טרח להגיע לתצפית על איזור הקרב. תרגילי סדר היו נהוגים כבר בעולם העתיק ונועדו לאפשר תנועה ולחימה במבנה. הפלנקס היווני, שאיתו כבש אלכסנדר את העולם, היה מבוסס על מבנה של 16 שורות כשבכל שורה 16 לוחמים. מבנה כזה דורש תירגול רב (תס"ח). לוחמים אמיצים היו בכל צבא ו/או מליציה ללא קשר לרמת המשמעת. ל101, למרות איכות הביצוע הגבוהה ובניגוד למיתוס, לא היתה כל השפעה על צה"ל. לספרות ההדרכה הבריטית ולמכללות הצבאיות שלהם היתה השפעה רבה ומועילה בהרבה.

    1. חייל זקן, גם אני חייל זקן ואני ממש לא מסכים:
      (וכל דבריי בלי להתייחס נקודתית לקרב על תל מותילה, אלא לשאלת צה"ל והמצעדים)
      קודם כל ל 101 היה גם היה תפקיד מרכזי בעיצובו של צה"ל. צה"ל של אחרי מלחמת העצמאות הפך במהירות לצבא עייף, נעדר יוזמה ונעדר חשיבה מקורית . בשלב זה זיהה הרמטכ"ל הצעיר והלא מנוסה דיין את הבעייה, והביא מהאזרחות את שרון. גילוי נאות: אינני נמנה על מעריציהם של שרון ודיין. מדובר בשני אנשים מוכשרים אבל אגואיסטיים, מסוכנים ולא פעם חסרי אחריות. יחד עם זאת את מה שמגיע להם יש לציין: בנקודת הזמן ההיא הם היו האנשים הנכונים בזמן ובמקום הנכון, והם הפכו את צה"ל על פניו, כפי שמתואר היטב בכתבה של יהודה הראל. למעשה אפשר לאמר שהם התאימו את צה"ל לאופי הלאומי הישראלי, והפסיקו לנסות להפוך את צה"ל לצבא הבריטי.
      מצעדים ומשמעת נוקשה מאד פשוט לא מתאימים להווה הישראלי ולהוויה הישראלית (ויש שאלה האם מצעדים בכלל מתאימים לצבא מודרני כלשהו).
      טוב שבטלו המצעים משגרת ימי העצמאות שלנו. אני, דווקא כאדם לאומי מאד, לא מתגעגע אליהם ולא חש בחסרונם.

    2. השפעה של יחידה על הצבא נגרמת באמצעות תו"ל, מערך הדרכה וכיוצא באלו. דבר מאלו לא יצא מ101. חיל האוויר שהתבסס על יוצאי הצבאות האנגלו סקסים התפתח עצמאית בלי שאיש מאנשיו חויב לקרוא את אנשי פנפילוב, הרחק מהשפעת הפלמ"ח. 101 היתה יחידה מצויינת משום שהורכבה ממספר קטן מאד של לוחמים מנוסים ומצטיינים שנבחרו בפינצטה. זו לא הדרך לבנות צבא שהיחידה הבסיסית שלו היא האוגדה המשוריינת. צה"ל הצליח תוך 19 שנים לפתח זרועות אוויר וים ומבנה עוצבתי בזרוע היבשה תודות לקצינים עם הכשרה בריטית כמו לסקוב (שהיה מפקד שדה כושל). במבצע קדש הצטיינו יחידות שריון וארטילריה בלי שום השפעה של ה101. טיהור יעד השוחות המיצרי במעבר המיתלה נעשה על ידי פלוגות מגדוד 906 (נח"ל ושייטת 13) שלא למדו בצנחנים. המור"ק של צה"ל עשיר בסיפורי מעשיות שהופצו על ידי בעלי עניין ופגעו קשות ביכולתו ללמוד, להפיק לקחים ולהשתפר.

    3. 101 לא הותירה חותם משמעותי. לא פותח בה שום תו"ל ו/או שיטת אימון/הדרכה. היא היתה מורכבת מנבחרת קטנה של לוחמים מנוסים ומצטיינים שגילו דבקות במשימה, דבר טריוויאלי לכל צבא מצליח בהיסטוריה. חיל האוויר פיתח תרבות של מצויינות (כולל דבקות במשימה) בגלל שנוסד על ידי יוצאי הצבאות האנגלו-סקסים, הרחק מההשפעה המזיקה של תרבות ג'וערה. צה"ל הפך תוך 19 שנים ממליציה לצבא מנצח עם זרועות ים ואוויר ועוצבות יבשה בעיקר בזכות קצינים יוצאי הצבא הבריטי כמו לסקוב (שהיה מפקד שדה כושל), ואימוץ תו"ל ומבנה שנלמדו במכללות הצבאיות הבריטיות. יחד עם זה שימר את שיטות הקומבינה והחלטורה שמקורן בפלמ"ח ופוגעות בו עד היום. קדימה צעד…

  2. עפ"י גיא בכור, שבמקרה הזה אני מסכים לדעתו, מצעד צבאי דוקא הכרחי באזורנו, משום שהוא משדר לאויב מסר חד-משמעי על העוצמה שיש בידי ישראל. האויב לא מתרגש ממעשים בלבד, הוא מתרגש ממילים והצגות תכלית.
    לנו הישראלים מצעד צבאי הינו בזבוז כסף ציבורי והתעסקות ב"בולשיט". אולם לאויב שלנו, המסר הנצפה במצעד צבאי מרתיע מאד, כך שהפסדנו (עלות המצעד וההתעסקות ב"בולשיט") יצא בשכרנו (מניעת נזק כלכלי עצום, וחשוב מכך – מניעת איבוד חיי אדם).
    עובדה היא שאוייבינו עדיין עורכים מצעדים (למרות שצבאית הם לא יכולים אפילו לדגדג אותנו. מקסימום ליצור תחושה לא נעימה לזמן קצר), כי זה מה שמשפיע על המורל הציבורי אצלם. וזו ההזדמנות שלנו להשפיע על המורל הציבורי אצלם.

  3. אני חושב שהצבא הישראלי צריך להיות(וגם מצליח במידה מסוימת)סינתזה בין שתי התפיסות הצבאיות האלה כי לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות והאיזון הטוב הוא לדעת לתת לכל תפיסה את מקומה במידה ראויה.

  4. צודק כותב המאמר וצודקים מתנגדיו, להלן הצעתי לפיתרון ניפלא לדילמה צריך או לא מצעד!
    מידי שנה נערך מיצעד הגאווה אפשר שיהפוך מיצעד
    זה כמיצג את כוחה של מדינת ישראל לשימחת העם
    ולאיום על אויבינו מה דעתכם נכון רעיון?