חיזבאללה לא הולך לשום מקום

הדיווחים והפרשנויות סביב נאומו של חסן נסראללה ביום שישי האחרון התייחסו כמעט רק לנושא אחד: להבטחתו להגביר את נוכחות החיזבאללה בסוריה. את נאומו נשא נסראללה על רקע חיסולו של בכיר חיזבאללה מוסטפא בדר א-דין לפני כשבוע וחצי, ובמהלכו עלו במגוון מסרים מבין השורות, חלקם חמקו מאזני המאזינים. "אין מוות של מי ממנהיגינו שיניא אותנו מהמערכה", אמר נסראללה והוסיף: "דמו היקר (של בדר א-דין, א"ג) ידחוק בנו להגיע לנוכחות גדולה יותר, עוצמתית יותר ומתוחכמת יותר". ועוד הדגיש: "אנחנו נשארים בסוריה… נהיה נוכחים בצורות שונות… נשלים את הקרב הזה".

מי שתוהה מהי "נוכחות מתוחכמת" יותר שתיערך "בצורות שונות", יתכן וימצא מענה לכך בדיווח מרוסיה שראה אור יום לפני נאומו של נסראללה. המגזין הרוסי 'סבובודניה פרסה' (תרגום שמו הוא 'עיתונות חופשית', אך מדובר בכלי תקשורת בעל קו לאומני-שמרני) פרסם לאחרונה כתבה בה נטען כי ארגון חיזבאללה קיבל החלטה על שינוי האסטרטגיה בסוריה. על-פי הדיווח, הארגון יאריך את נוכחותו בארבעה אזורים בלבד: דמשק וסביבותיה, חומס, חמה ודרעא. את שאר השטחים שבהם הוא נטל חלק בלחימה יעזוב חיזבאללה,זאת כדי להפסיק לשקוע ב"ביצה הסורית" ולמנוע את בזבוז משאביו במקומות שסביבם ממילא מתנהל משא-ומתן בשיחות בז'נבה.

מה ששבר את גב הגמל השיעי, כך על-פי המגזין הרוסי, הוא הלחימה הקשה בחאלב. חיזבאללה התאכזב מהעמדה הרוסית הגורסת שיש לנצל את חודשי כהונתו האחרונים של אובמה כדי להגיע להסדר אופטימלי בסוריה מבחינת מוסקבה. בעקבות עמדתה זו, רוסיה השאירה, אליבא דחיזבאללה, את יחידותיהם של הארגון ושל פטרונו האיראני בחאלב ללא חיפוי אווירי, מה שהביא לקורבנות רבים בקרבם ולאבדן שטחים באזור.

עוד מציין הדיווח הרוסי כי איראן מגבה את צמצום כוחותיו של חיזבאללה בסוריה, והחליטה לשלוח לעמדות שתנטוש את כוחותיה ומיליציות שיעיות מעיראק. בטהראן חוששים מכך שהארגון מאבד נקודות בזירה הפנים-לבנונית ועוד יותר מאיום אפשרי על נוכחותו האסטרטגית בבקעת הלבנון. מבחינת איראן מדובר בפשרה כואבת, אומר סרגיי בלמאסוב מהמכון לענייני המזרח-התיכון במוסקבה, שלדעתו יחידות החיזבאללה מקצועיות בכמה רמות מהכוחות האיראניים הנעדרות ניסיון קרבי רצוף הדומה לרקורד של הארגון הלבנוני.

מגבלותיה של ידידות מופלאה

הביקורת שמשמיע חיזבאללה כלפיה רוסיה, סבור בלמאסוב, מקורה באיראן. בטהראן חוששים שמוסקבה וושינגטון יגיעו לעסקה מאחורי גבה, שתשאיר אותה מפסידה ומדממת. האם מדובר בשבר, או לכל הפחות בסדקים בידידות המופלאה שבין רוסיה לאיראן? במאמר שפרסם כבר לפני כחצי שנה ניקולאי קוז'אנוב ממכון המחקר הבריטי "צ'טהאם האוס", הוא דווקא מצא סימנים להסכמה בין שתי המדינות, בעניין סוריה, אך כפר בהנחה שמדובר בברית אסטרטגית.

איראן לא הייתה מסוגלת להבטיח לבדה את הישרדותו של אסד, הזכיר קוז'אנוב. הסיוע הרוסי שניתן במתנה לכוחות המשטר בסוריה העניק להם עליונות צבאית. לדעת קוז'אנוב, איראן בתמורה אכן יישרה קו עם העמדה הרוסית הדוגלת בהישרדותו של אסד בזירה, אך גם בכינון דיאלוג בינו לבין האופוזיציה.

אות לתמיכה האיראנית בעמדה הרוסית הגיע כבר באמצע אוקטובר אשתקד, כאשר יו"ר הפרלמנט האיראני עלי לארינג'אני נפגש עם פוטין בעיר סוצ'י, וקרא למוסקבה למלא תפקיד של המבוגר האחראי הערב לביטחון באיזור. לארינג'אני איננו סתם פוליטיקאי: הוא ומשפחתו מייצגים חוגים רבי השפעה באיראן המבקרים את רוסיה באופן מסורתי. לכן על-פניו יש משקל רב לעמדתם הפרגמטית כלפי מוסקבה כיום. ההערכה הרבה שהביע לארינג'אני כלפי פוטין מעידה, כך סבור קוז'אנוב, על הסכמה חשובה בין הרוסים לאליטה השולטת באיראן.

ההסכמה הזאת כוללת גם את האפשרות של עתיד ללא אסד. בעבור שתיהן, אסד הוא האמצעי, לא המטרה. עבור רוסיה ואיראן ההרפתקה בסוריה היא המשכה של מדיניותה המסורתית: רוסיה רוצה לבלום את האסלאם הסוני הרדיקלי המאיים על ביטחונה, ואילו בעבור איראן הלחימה בסוריה היא חלק משאיפתה להגמוניה איזורית.

אך הקרבה בין שתי המדינות מוגבלת משלוש סיבות: ראשית, שתיהן אינן מעוניינות בברית של ממש. למוסקבה אין שום תכניות להפוך חלק מציר פרו-שיעי אל מול המחנה הסוני בהנהגת מדינות המפרץ. בחירה כזאת עלולה למוטט את ביטחונה של רוסיה שאוכלוסייתה המוסלמית, בה המרכיב הסוני מהווה רוב, מונה 17 מיליון איש. שנית, לדעת קוז'אנוב איראן הסתייגה מהקו האנטי-מערבי של רוסיה, כיוון שהיא משוועת לכסף וטכנולוגיות אירופיים (רצה הגורל וכיום דווקא רוסיה התקרבה למערב, והאיראנים שוב מסתייגים, הפעם בגין הקורבנות שהם נדרשים לשלם בעבור הטוויסט הרוסי). שלישית, קוז'אנוב טוען כי מוסקבה מתאמצת באמת ובתמים להבטיח שמהלכיה בסוריה לא יסכנו את ביטחונה של ישראל. שביעות הרצון ההדדית של שתי המדינות מהתיאום בין צבא רוסיה לצה"ל אכן מעידה על מאמץ רוסי כזה.

חוגים מסויימים באיראן, כך הוא מעריך, חוששים מכך שרוסיה "חטפה" לטהראן את הצלחותיה בסוריה, על-אף תמיכה איראנית גורפת למדי בתקיפות האוויריות של הכוחות הרוסיים. אותם החוגים לא שוכחים את הקורבנות שמקריבה ארצם למען הישרדותו של אסד. הם צפו בעיניים כלות כיצד התמרון הרוסי האפיל על הסיוע האיראני. לעומת זאת, בסוריה קיימים גורמים רבים שדווקא מברכים על הנוכחות הרוסית כמשקל נגד למעורבותה של טהראן במדינה. הערכה זו מתכתבת עם הכתבה ב'סבובודניה פרסה', בה נטען שבכירי צבאו של אסד חלוקים בין שתי סיעות: נאמני רוסיה ונאמני איראן. עוד נטען שם ששתי הסיעות נהנות בינתיים מעבודה שנעשית על ידי אחרים.

טהראן רוצה פיצויים

המציאות הזאת בסוריה מעוררת עצבנות בקרב חוגים באיראן שרואים באסד יותר מסתם אמצעי בניהול מדיניות חוץ. סימנים לעצבנות הזאת היה ניתן היה לשמוע, למשל, כאשר מפקד משמרות המהפכה מוחמד עלי ג'עפרי אמר שרוסיה "כנראה לא דואגת שאסד ישאר בשלטון כפי שאנחנו דואגים".

את מאמרו מלפני חצי שנה סיכם קוז'אנוב בכך שאיראן מצפה לתשלום מרוסיה על חלקה בניהול המלחמה בסוריה. אלא שלא בטוח שתשלום כזה יגיע. איראן שואפת להחיות את חלומה הישן של צינור גז שיעבור בשטחה דרך עיראק וסוריה, יגיע לים התיכון ומשם לאירופה. לרוסיה יש את כל הסיבות לחבל בחלום הזה. אך האמת היא שהשבר ניכר כבר מלכתחילה. מגבלות שיתוף הפעולה באו לידי ביטוי בשטח, כאשר התיאום בין הכוחות הרוסיים והאיראניים בסוריה היה מוגבל. התכניות על פיקוד משותף התקיימו ברובן על הנייר, כשלמעשה שתי המפקדות פעלו בעיקר במקביל. אין סיבה להניח שמאז התיאום השתפר.

ובינתיים, כוח קודס, שמפקדו קאסם סולימאני מנהל את המערכה האירנית בסוריה, פרוס גם בקווקז, חצרה האחורית של רוסיה, בדמות "יחידה 400" הממונה על פעילות החבלנית של היחידה בחו"ל. לעת עתה מדובר בתאים רדומים. יום אחד מר סולימאני עוד עלול להעירם.