השר בנט מבטיח שהוא "יילך עד הסוף" עם הדרישה למינוי מזכיר צבאי חדש, גם במחיר פירוק ממשלת הימין. אך כאשר בוחנים את התועלת המפוקפקת של הרעיון, נדמה שמדובר בעיקר בתעלול פוליטי
תחילה הועלה נושא "המנהרות" למעמד על סמלי וקדוש. עכשיו, התביעה למזכיר צבאי ושינוי עבודת הקבינט. מוטב שנצייר את התמונה כמו שהיא ללא כחל וסרק: בשבוע שעבר נסק מעמדו של אביגדור ליברמן והוא חזר למלא את החלל החדשותי. שר החינוך, שרואה עצמו כמומחה צבאי, נשכח ושקע לחוסר רלוונטיות פוליטית. כולם הסכימו שקומתו קטנה מעט עם כניסת ליברמן לתפקיד שר הביטחון. אפשר רק לדמיין את היועץ ק' – אם נשאל דמות מהספרות הקפקאית – רומז לאיש שאיילת שקד הכריזה עליו כראש הממשלה הבא, שהוא חייב לחזור לרלוונטיות תקשורתית פוליטית. זו משמעות המשבר סביב "החובה הדחופה למנות מזכיר צבאי לקבינט, או שאני מושך את הפתיל של חגורת הנפץ ומעיף את עצמי עם הממשלה".
זה לא דיון ענייני בדרך קבלת ההחלטות במדינה; זהו עניין פוליטי, שהפך לאפוף קדושה. הקדושה של הצלת חיי אדם! אלא שכמו הפיכת נושא המנהרות למיתוס קדוש המאפיל על כל שיקול אסטרטגי ענייני של צה"ל, גם העז הזאת שמנסים להכניס להיררכייה עלולה לגרום נזק קטלני.
ניקח את נושא המנהרות. האם לחץ פוליטי צריך להניע את צה"ל להשקיע משאבים ותשומות לנושא שכלל לא ברור כמה הוא מכריע במבצעים הבאים בעזה או בכל מקום אחר? אנחנו לא יודעים. אבל סביר מאוד שזהו נושא משני שעלול לגרור את צה"ל לכיוונים לא טובים. כל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה של התקלויות מלחמתיות יודע שבמערכה הבאה תצוץ בעיה טקטית ואסטרטגית ששרי החינוך והמשפטים לא חשבו עליה. זאת משום טבעה הכאוטי של המלחמה, שמביאה עמה ערפל קרב והפתעות.
מה שמובטח עם זאת הוא, שנוכחותו של חבר קבינט שאין לו אמון בראש הממשלה ובצבא בדיונים סודיים ואופרטיביים היא מכשלה. מעתה אפשר לצפות שהדיונים בקבינט הביטחוני יהיו לקויים משום שראש הממשלה יהיה מחויב להגיע להחלטות ולפעול מסביב לאותם שרים שקשה לסמוך על האחריות הלאומית שלהם. האם העובדה שעתון 'הארץ', 'ידיעות אחרונות' באמצעות פרשן העל שלו יועז הנדל, המחנה הציוני ואף זהבה גלאון תומכים בדרישתו האולטימטיבית של שר החינוך, מלמדת שמדובר בחזון פוליטי של ערעור יציבותה של ישראל? אנחנו לא יודעים. אבל ברור שכל הגוש הרדיקלי הזה לא בדיוק תמך בשר החינוך בנושאים כמו ספר האזרחות או הוצאת ספרה של דורית רביניאן מרשימת הקריאה. החבורה הזאת נושאת את עיניה למקום אחר – לאו דווקא לחוסנה הביטחוני של ישראל.
וזאת הנקודה החשובה. המטרה האסטרטגית של ראש הממשלה נתניהו בהכנסת 'ישראל ביתנו' לממשלה ומינויו של ליברמן לשר הביטחון, היא ליצור ממשלה חזקה ויציבה שתשרוד את ממשל אובמה. ממשלה יציבה כזו שהנשיא אובמה, אשר עמל משך כל שנותיו לערער אותה ולהפילה, לא יצליח לבצע מהלך אסטרטגי אנטי-ישראלי קשה דווקא בישורת האחרונה של שלטונו. כל מה שנקרא יוזמות השלום הן כלי לערעור היציבות בישראל. האם מפלגה לאומית אחראית, החברה בקואליציה, צריכה לסייע לממשל האמריקני בביצוע פיגוע כזה? קשה להאמין.
אבדן האמינות
חוסר האמינות הפוליטי במהלך של שר החינוך בנט זועק. רק ערב סגירת ההסכם עם ליברמן טענה השרה איילת שקד לציטוט ושלא לציטוט, שהממשלה הצרה, של 61 מנדטים, מתפקדת מצוין. זאת ממשלה טובה, היא אמרה. שר החינוך נשמע אומר בשיחות סגורות שזוהי ממשלה טובה. מונה ליברמן, וכנראה שהבית היהודי החליט שזו ממשלה רעה. אלא אם כן! והדרישה ידועה. עכשיו מאיימת איילת שקד שהיא והוא יילכו עד הסוף. האמת – זה נורא מאכזב. מטרתו של היועץ ק': יש לשחוק את מעמדו של נתניהו בציבור ובכלל. זו אותה אסטרטגיית הקיבינימט שהיועץ ק' מוכר לקליינטים שלו ממפלגת העבודה.
לגופו של עניין תהליך קבלת ההחלטות בממשק שבין הדרג המדיני לצבאי: האם מזכיר צבאי בדרגה כזאת או אחרת ישנה את מערכת קבלת ההחלטות? קרוב לוודאי שרק יסבך אותה ויוסיף על חתחתיה. אורי מילשטיין כינה פעם את מערכת קבלת ההחלטות בישראל כמערכת מחותחתת – מלשון חתחתים. זוהי דרך חתחתים, שבה ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ מנסים לצמצם את נזקי השיטה הקיימת בישראל בהשוואה לשיטת המפקד העליון הנהוגה בארצות הברית. במדינות תרבות אחרות, כמו בריטניה, ישנה תרבות מסוימת של קבלת החלטות וראש הממשלה נהנה ממנה הודות להכרת שותפיו לממשלה בסמכותו ובמנהיגותו. אבל פה לשותפים הקואליציוניים יש דעה אחרת על מעמדו של ראש הממשלה. אין להם מושג על דבר שנקרא It's not done . לא עושים דבר כזה.
בעבר היו ועדות והמלצות שונות כיצד לשפר את תהליך קבלת ההחלטות. לראשונה אובחנה הבעיה בתחילת שנות ה-60 וריכוז המאמץ היה בנוגע לניהול ושליטה בגופי המודיעין. זו היתה ועדת ידין-שרף. ועדת אגרנט לחקר מחדל מלחמת יום הכיפורים המליצה בין השאר להקים ליד ראש הממשלה גוף בנוסח האמריקני – מועצה לביטחון לאומי. ראשי הממשלה מאז התנגדו למהלך ורק לקראת שלהי כהונתו הראשונה החליט בנימין נתניהו להקים את המועצה. הוועדה המליצה גם לחזק את מחלקת מחקר המודיעין במשרד החוץ כדי לאזן את אמ"ן.
אין צורך במזכיר נוסף
לעומת המלצות אלו, הוספת גורם נוסף של מזכיר צבאי לקבינט הביטחוני תכניס לחדר הקטן עוד שולחן ועוד כסאות ועוד רעש ועוד אי הבנות. תיווצר תחרות לא בריאה בין המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, המזכיר הצבאי של שר הביטחון והמזכיר הצבאי של הקבינט. שלא לדבר על ההוצאה התקציבית הנוספת. המטה לביטחון לאומי יאבד במשהו מתוחלתו ויילחם נגד המזכיר החדש. תגבר המגמה הממארת לפוליטיזציה של צה"ל. זה עוד תפקיד שנמצא בממשק ישיר עם הפוליטיקאים. אפשר כבר לצפות מראש שהמחזיק בתפקיד יראה בו מקפצה לתפקיד עתידי בכיר יותר וברור שהקצין הבכיר, מי שלא יהיה, יתחיל במסע של טיפוח קשרים עם השרים חברי הקבינט.
בסופו של דבר כל קצין לובש מדים כפוף לרמטכ"ל ומתמנה על ידו. אבל מינוי כזה שנכפה על הרמטכ"ל בגלל לחץ פוליטי אלים וערום פותח את הדרך לעוד מינויים מהזן הזה: למשל, מחר יחליט שר הרווחה או שרת המשפטים או שר החוץ, שצריך שיהיה לממשלה קצין קישור צמוד לאלוף פיקוד מרכז. כדי לשפר את התקשורת עם האלוף, כדי למנוע חוסר מידע. אבל בעיקר – ובואו נהיה גלויים – כדי להציב במפקדת הפיקוד קומיסר פוליטי, פוליטרוק אידאולוגי, שיסתובב בין רגלי המפקדים.
המזכיר הצבאי החדש יגרום לפגיעה במידור, בסודיות, בכל מה שקשור לביטחון שדה. מדובר בהקמת עוד גוף צבאי של שותפי סוד, וברור שראשי השב"כ והמוסד יפעלו סביבו ויתייחסו אל המזכיר הצבאי כאל גורם זר שאין לבטוח בו. האם אז יאיימו גורמים פוליטיים בקבינט לפרק את הממשלה אם לא יקבלו את מלוא המידע ישירות מראש המוסד?
בשורה התחתונה הבעיה של הקבינט איננה חוסר מידע אלא חוסר אמון בין השרים עצמם. זו מחלה אופיינית לממשלות ימין, וצה"ל וקציניו הבכירים לא יפתרו אותה. באופן אירוני משהו, התעקשותו של בנט לערער את מעמדו של שר הביטחון הנכנס אביגדור ליברמן עוד בטרם התחיל בתפקידו מחריפה את המצב ולא מסייעת לפתרונו.
מה באמת רוצה אמנון לורד ? התשובה פשוטה שהיא רק להגן בחירוף נפש על אחד שקוראים לו בנימין נתניהו.
אז?
אז? אתה אומר אז? מה זה אז ? כולם כאן מבקרים ללא רחמים את השמאל (ואני ממש לא שמאלני) אבל מצד שני אתם מדברים על אויקבטיביות ואתם מתקיפים תגובות של אנשים ללא קשר . אז קשה לציין את הכשלונות של נתניהו? הרבה מחברים כאן מטאטאים את הכשלונות של נתניהו מתחת לשטיח וכלל לא מזכירים אותו בכלל ומאשימים רק את השמאל עד כדי מצב שזה מחליא
רמי, זה אתר ימני.
לא יאה לך תעבור הלאה.
אתנדב להיות הצעקן הראשון. אמנון לורד – אתה מעוות עובדות כרצונך, ומשליך את הבעיות שיש עם נתניהו על יריביו. האם לא הייתה הסתרת עובדות משרי הקבינט? אתה במאמר זה מודה שהייתה הסתרה מכוונת. אתה טוען שנתניהו סילק גורמי השפעה אמריקנים מהקבינט ורומז שבנט הוא כזה, אך כל המידע הגלוי שידוע לציבור מוכיח כי אולי למעשה נתניהו הוא הוא סוכן ההשפעה האמריקאי הגדול ביותר שקם במדינה. אתה טוען שחוסר אמון הוא הדבר הכי גרוע בקבינט, אמור נא, למי נתניהו מאמין? ליעלון? לליברמן? לשרה?
לרוב הכתבות שלכם נוגעות בחשיבה מעניינת לעומת זאת בכתבה הזאת לא נמצא ולו בדל של חשיבה אלא להפך ההעדר חשיבה.
אם אמנון לורד רוצה לעלות טיעונים חכמים שנצטרך להתמודד בבקשה (לדוגמא: אם המזכיר הצבאי כל כך חשוב למה עכשיו וכו..) אבל במקרה הזה הטענות שלו מוציאות לו שם רע. האם מערכת הבטחון היתה מטפלת בבעיה מסויימת בלי לחץ פוליטי? רק נזכיר רכישות אחרונות שנוצרו כתוצאה מלחץ פוליטי- שכפץ, נמרים,כיפת ברזל, מעיל רוח (ופה אין מספיק לחץ) ועוד דוגמאות רבות.
האם מותר לבנט לנצל את המצב לטובתו? בוודאי זה פוליטיקה.
האם מזכיר צבאי זה מיותר? לא נראה לי והעובדה שהוא לא מתרעם על זה שיש לשר הבטחון אחד ושיש לראש הממשלה אחד אלא על האחד הנוסף.
האם מניעת יכולת המידור של ראש הממשלה ושר הבטחון מהקבינט שלו זה פגיעה בהם? בוודאי אבל האם זה לטובתנו האזרחים? בוודאי
מצטער, לא מצאתי טיעון ענייני אחד במאמר זה.
תחרות היא באופן כללי בריאה, ואני מאוד לא סומך על אדם אחד שיקח את כל ההחלטות. אם התחרות אינה בריאה, צריך להסביר למה, ולא פשוט לקבוע זאת כעובדה לא מבוססת. הטיעון על מדרון חלקלק הוא חלש ביותר, כמו כל טיעון על מדרון חלקלק. פוליטיזציה בצבא כבר קיימת שכן כבר כעת יש מזכירים צבאיים, לא ברור למה עוד מזכיר אחד לקבינט ישנה את התמונה. כמו כן הטיעון המרכזי, כאילו כל רצונו של בנט הוא שחיקת מעמדו של ביבי – לא ברור. הרי אם ביבי יקבל את הדרישה של בנט, כיצד מעמדו ישחק?
העובדה המרכזית היא שבצוק איתן הקולות שקראו לפעולה נגד המנהרות הושתקו. הקבינט התיישר לפי ביבי ויעלון שלא רצו לפעול, בעודם מסתירים את המצב האמיתי של המנהרות, הסכנה מהן, והאפשרויות האופרטיביות מולן.
אם ביבי ותומכיו רציניים בפתרון הבעיה, הם היו מציעים פתרון שיסלק את הכשל להבא, ולא נלחמים כאריות לשימור המצב הקיים כאילו הכל מושלם ומעולם לא נתגלתה אף בעיה.
ממש מאוכזב.
הטיעון הבסיסי שעליו לורד לא ענה והוא היחיד החשוב הוא שכרגע שרי הקבינט עובדים עם עיניים קשורות ומזכיר צבאי ישפר מאוד את הראייה שלהם.
בנט נתן מספיק דוגמאות לחשיבות של זה.
כל. מיני טיעונים לא רלוונטיים של עלויות ואחרים.
שקד ובנט עובדים בשביל השמאל. לא חשוב מה הם אומרים – חשוב מה הם עושים: בנט השתלט על המפד"ל בעורמה. בנט ואראל מרגלית (המחנה הציוני) עובדים עם אותו יחצ"ן. בנט עובד בתיאום עם לפיד. שקד קיבלה תמיכה כספית מאברהם פורז שהיה עמיתו של טומי לפיד במפלגת "שינוי". בנט ושקד דחפו את החוק לסגירת ישראל היום. צריך רק לעשות אחד ועוד אחד בשביל להבין שהם לא באו לפוליטיקה כדי לחזק את הציבור הלאומי, אלא כדי לערער את שלטון המחנה הלאומי ולסלול את הדרך של השמאל לשלטון.
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/430/320.html
http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=79974780b5e0d394fddbd1a00f4f21d3&id=4349
http://www.srugim.co.il/143209-ברנזה-העבודה-החדשה-של-משה-קלוגהפט
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t691316
כמה שטויות בתגובה אחת.
בדיוק התאוריות ההזויות שהעלת אפשר להוכיח שבנימין נתניהו (בנג'מין ניתאי) הוא סוכן אמריקאי והוא לא תורם דבר למחנה הלאומי.
סתם על רגל אחת, היועמ"ש הקודם, הקפאה, חבירה כל פעם מחדש לממשלת אחדות (למה צריך את זה בדיוק?)
על ראש הגנב בוער הכובע: האֲבִירָמִים בשליחות הבֶּנֶטִים.
לא הצלחתי לגבש דעה בעד או נגד.
מה שכן, מאמר שכל כולו מוצא רק פגמים בצד אחד, כבר מריח לא טוב.
ובכל מקרה, ברגע שהגעתי למשפט: "שלא לדבר על ההוצאה התקציבית הנוספת" !… הבנתי שלא מדובר בדעה אלא בנטייה.
לא יודע מה עומד מאחוריה, אבל ענייני, זה לא.
ועל נימוק שכזה כבר נאמר: "נו, באמת…"
בכלל, קשה לי להשתכנע שלהפקיד אנשים על החלטות בנושא מסויים, מסוכן פחות מאשר אם הם יחשפו למידע רגיש באותו התחום.
ובשורה התחתונה, אני מניח שהפשרה שתגובש בדקה ה-90 תהיה מנוסחת פחות או יותר כך שהמזכיר הצבאי שימונה לקבינט יהיה כפוף למזכיר הצבאי של ראש הממשלה, כך שראש הממשלה ימשיך איכשהו לשלוט במידע שיעבור לקבינט.
מה…מה…מה???
מה הפאנץ במאמר הזה?
שמענו את תמלילי הדיונים (החלקיים) כפי שהופיעו בערוץ 2. שמענו איך לכאורה מתעתעים שר הביטחון והרמטכ"ל בקבינט תוך העלמת נתונים וגרירת רגליים.
אז למה שלקבינט לא יהיה יועץ צבאי ?
בנט אינו חף מספינים אבל גם ראש הממשלה אינו מנהל את המדינה אלא נותן לעניינים לנהל אותו.
אז ככה, אמנון לורד, כותב, כרגיל, לטובת ראש הממשלה.
ועם זאת, לדעתי, מה שבנט רוצה זה די קרוב למה שהוא כתב.
בנט מעוניין להראות לביבי מאפה משתין הדג, ושעם מפלגה של 8 הוא יכול לעשות לו משברים גם בממשלה של 66.
זה הכל, משחק כוחות.
נניח. אבל בנט מנצל את כוחו לדרישה ראויה ולגופה היא טובה לכולם. ביבי צריך לוותר על האגו ולעשות את מה שנכון.
מאמא שכל כולו תקיעת החץ במקום הרצוי לכותבו וסימון ה״מטרה״ המפספסת סביב החץ התקוע מטעם. הכותב לא מאמין כמעט בשום דבר שכתב במאמר הזה והמעט שיש בו אולי משהו מתגמד לחלוטין לעומת היתרונות הכ״כ ברורים של יוזמת בנט. אין מצב שהכותב לא מבין שקבינט בטחוני ממודר הוא מתכון לדברים רעים מאוד מאוד במקרה הטוב ולאסונות קשים במקרה הפחות טוב. מאמר פוליטרוקי מאכזב שכל כולו עיוורון מרצון
אם אני ביבי, והבית הלאומי מכשיל הצבעה בניגוד להחלטת ממשלה, מפטר את שלושת השרים הסוררים והפרובוקטיבית בממשלה הזו. ולאחר מכן הולך לבחירות שברור היום שתוצאותיהן תהיינה שונות בהרבה מהרכב הכנסת כיום. האשמה על הקדמת הבחירות תיפול על בנט וכנופיתו שעשויים לחטוף מפלה והעיקר יש אמונה שאם ביבי ירכיב רשימת חברי כנסת אטרקטיבית ואפילו עצמאית, הוא יכול לאסוף כ 40 מנדטים.
מתוודה שבעברי הייתי איש סמול. הסמול פשט רגל.
אם ליברמן שלא כמו בוגי יעלון , יהיה לעומתי מול הרמטכ"ל ואלופיו, יש סיכוי לעבודת קבינט תקינה בלי רבולוציה. למרות זאת, בגלל ההתנהלות הקלוקלת בעבר, צריך להסדיר את עבודת הקבינט עם כללים ברורים.
ביקשתם תגובות, אז להלן.
מפליא אותי שאתה כותב באופן שטחי כל כך, מהראש הישר לדף. נראה שמנית רשימת חסרונות ארוכה בבקשה של בנט אך ללא מחשבה מעמיקה על תוחלת הטיעונים.
ראשית, אסכים עימך שערעור הממשלה אינו ראוי ובכך בנט ומפלגת הבית היהודי טועים. יתכן שהמינוי נדרש, אך מדינת ישראל פעלה עד כה בלעדיו ובנט אינו מהטוענים שעופרת יצוקה או צוק איתן היו כשלון, כך שאינו יכול להחזיק בחבל משני קצותיו ולהשתמש בטענה כזו כבסיס לדרישתו. תחושת ערעור יציבות הממשלה אינה ראויה ומגיע לנו כאזרחים לקבל יותר ממפלגות הקואליציה ומשרי הממשלה. בחירות נוספות, בפעם השלישית תוך 4 שנים, פוגעות בחוסנה של המדינה יותר מכל מה שמזכיר צבאי לקבינט יוסיף.
יותר מכך, נראה שבנט רוצה שהמהלך יבוצע בחטף ומתנגד לועדה אשר תסדיר כיצד יבוצע. החשש ברור, אך כך לא מבצעים מהלך שרצינותו משמעותית עד כדי פירוק הקואליציה
עם זאת, לדברים אלו אין קשר לחולשת טענותיך:
א. הטענה כי בנט מבצע זאת כרגע עקב נסיקתו של ליברמן היא חלשה ועל גבול ההשערה הנסיבתית. ניתן לציין השערות, אך לבנות על כך תילי תילים זו דרך שאינה הולמת דובר או עיתונאי רציני.
ב. לטעון שנושא המנהרות אינו מכריע מפתיע במיוחד כאשר יוצא מפיך. לא צריך להיות אסטרטג ישראלי מזהיר כדי להבין את הסכנה האסטרטגית בחטיפה, או פיגוע חטיפה בתוך יישוב שמנהרות אלו מאפשרות. אכן, ישראל לא תפסיד במלחמה מול החמאס, אך הציבור הישראלי אינו מוכן לספוג פגיעה שכזו. מתוך שאסטרטגיה אינה רק משחק של שטח, חיילים מתים והבסת האויב, לשיקול זה יש חשיבות גבוהה מאוד. נכון, המלחמה הבאה תביא עימה עוד הפתעות, אך למה לא לצמצם ולמנוע את פגיעתן הרעה של בעיות שכבר קיימות?
ג. האם צריך להיות לשר אמון עיוור בראש הממשלה? בדמוקרטיה צריך להיות איזון בין ביקורת ראויה וריבוי דעות לבין הליכה אחרי "רוח המפקד". מה המשמעות של הקבינט הבטחוני אם אין לשרים בו יכולת להביע את דעתם? אכן, בנט צריך למתן את תגובותיו והצהרותיו, אך מצד שני טענותיך מובילות את הקבינט להיות חותמת גומי (ועל כך עוד בסוף תגובתי).
ד. ההשוואה לבריטניה וארה"ב אינה רלוונטית. היחס בין ראש הממשלה/הנשיא, שרי הממשלה והפרלמנט שונים בתכלית. ריבוי המפלגות בישראל גוזר ריבוי של שרים ממפלגות שונות, שאינם בהכרח מינוי מועדף של ראש הממשלה. בהתאם גם הקבינט מגוון יותר בדעותיו. שר ההגנה האמריקאי הוא משרתו של נשיא ארה"ב ואינו ראש מפלגה כזו או אחרת. עם זאת, אני מסכים שתרבות ה"זה לא יעשה" הקיימת בבריטניה (ובהיסטוריה של ארה"ב, אך פחות כיום) ראוי היה שתתקיים גם בישראל. ללא ספק המשחק הפוליטי הבריטי יותר אתי ועקב כך זו דמוקרטיה מפוארת העומדת בפגעי הזמן גם ללא הבלמים והאיזונים של המשטר הרפובליקני האמריקאי.
ה. זו אינה אשמתו של בנט שזהבה גלאון וחבריה תומכים בו. הוא עושה זאת מסיבה אחת ואילו הם תומכים בו מסיבה אחרת. אני חושב שאין אפילו הגדרה ברורה לטעות הרטורית שעשית בטיעון זה.
ו. אלף אלפי הבדלות בין התנהלות ה"קיבינימט" וחבריו לבין בנט. בנט רק מאיים על שלמות הממשלה, אך אינו מדבר בגנותה של ישראל או של הקואליציה כולה. יתכן שציפה שעוד ראשי מפלגות ידרשו כמותו, ברור שטיפס על עץ שכדאי שירד ממנו, אך כל קשר בין בנט לבין נאומי האפוקליפסה של חברי השמאל מקרי בהחלט. בנט אולי לקח צעצוע אהוב מהאמבט, אך לא שפך את התינוק עם המים.
ז. הטענות השונות על מזכיר צבאי נוסף אין ברורות. האם חברי קבינט עם ידע רב יותר על המתרחש יחליטו החלטות פחות טובות? הטענה שלך נופלת במבחן ההופכי- באותה מידה יתכן שכאשר יהיו כולם מיודעים כראוי, דווקא יבינו טוב יותר את שיקולי ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל והדבר ימנע סחבת בקבינט עצמו.
אין הבדל בין שניים לבין שלושה מזכירים צבאיים. המזכיר הצבאי אינו נתון לגחמותיהם של השרים, אלא מהווה נתיב תקשורת בין הצבא לבין הגורמים האזרחיים. ככל איש צבא, הוא אמור להעביר את המידע באופן חסר פניות וללא קשר לדעתו הפוליטית. איך בדיוק השרים משפיעים על החלטות הצבא דרכו? איך הם משפיעים על הרמטכ"ל? בנוגע למזכיר שיראה בכך מקפצה לתפקיד בכיר יותר- זו השערה לגבי בעיה פרסונלית אפשרית- שוב טעות רטורית (המדרון החלקלק). אתה מאשים את תוחלת התפקיד בכך שיתכן ואחד מאלו שייאישו אותו יכשל בתפקידו. אם כך, במה שונה הדבר בינו לבין כל אחד מהמזכירים הצבאיים האחרים?
בנוגע לבעיית בטחון שדה וטענת חשדנות השב"כ או המוסד- אם כך הסבר פרט ונמק מדוע דרוש מזכיר צבאי לנשיא המדינה, אשר אינו לוקח שום חלק בהחלטות הצבאיות? זו טענה תמוהה בהתחשב בכך שגופים מסוג זה כבר קיימים ומתפקדים ולכן מסגרתם ואופי פעילותם ידועים זה מכבר. בעיית בטחון שדה יכולה להתקיים כבר בקבינט עצמו. אם לא ניתן לסמוך על מי מהשרים, אזי בכל מקרה יש להוציאו לאלתר מהקבינט או למדר אותו מכל הדיונים החשובים על ידי "קבינט קטן".
מה בדיוק המקום לתחרות בין המזכירים הצבאיים? שוב, אתה פוסל את התפקיד בגלל הפרסונה שיתכן ותאייש אותו. עלוב ועצוב הצבא הישראלי אם כך יתנהגו קציניו. האם כך אתה חושב על קצינים בצבא עד כדי כך שאתה מציג עימות שכזה כעובדה מוגמרת? (ושוב, טענת המדרון החלקלק שידועה כטעות רטורית)
ח. היכן הוזכרה בעיית אמון בין השרים? עובדה היא ששרים לא היו מיודעים בנושאים חשובים. עובדה היא שראש הממשלה ושר הבטחון לא דאגו לידע את השרים. דווקא חוסר אמון שכזה היה אמור להיווצר אך לא נוצר ממש. נוצר הרצון של השרים להיות מעורבים, לדעת ולהשפיע על נושאים שתוצאותיהם חיי אדם. זו אינה "קדושה" לנופף בה, אלא אמת- החלטות הקבינט משפיעות על חיי אדם.
מוזר לי שכתבת בסגנון של פוסט בפייסבוק. יתכן שאכן זהו מקורו של המאמר. עם זאת, מתוך חולשת הטיעונים ניכר שלא בנט ולא המזכיר הצבאי הם שטורדים את מנוחתך עד כדי כך שירית תגובה מהמקלדת. ניכר שעצם קיומו של הקבינט במתכונתו הנוכחית זו לדעתך הבעיה. ניכר שהיית שמח, כפי שנאמר ונרמז בין השורות, לו הקבינט הבטחוני היה דומה לזה של נשיא ארה"ב, בו הוא הפוליטיקאי היחיד, שר ההגנה הוא מינוי אישי והשאר כולם בעלי תפקידים בזרועות הבטחון. עם זאת, שיטת הדמוקרטיה הישראלית אינה זו הרומאית, אלא זו האתונאית. בישראל אין תפקיד הדומה לקונסול הרומאי. בישראל אין הפרדה של ממש בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת ולכן ציפיה כשלך דורשת שינוי של כלל שיטת הממשל. אך זה נושא לדיון אחר לגמרי.
המאמר הזה מיותר ומזיק וראוי היה שלא יכתב. גם מי שאינו שונא את ביבי באופן כפייתי מבין שאין בסיס לרוב הדברים הכתובים במאמר. איום המנהרות אינו ״נושא משני שעלול לגרור את צה״ל לכיוונים לא טובים״ כפי שכותב אמנון אלא איום אסטרטגי ממדרגה ראשונה שטוב שנלקח לתשומת הלב, עם או בלי בנט. חברי הקבינט אמורים לאשר החלטות ברמה מדינית ואסטרטגית וטוב שלכולם יהיה את מרב המידע לפני שהם עושים זאת! זהו גם אחד הלקחים המרכזיים בדוח וועדת ווינוגרד שכתב על ניהול מלחמת לבנון השנייה את הדברים הבאים: ״התוצאה הייתה כי במהלך התקופה הקריטית ביותר של היציאה למערכה, איננו מוצאים בדרג המדיני ולו פורום אחד שבו נהנו ראש הממשלה ושריו הבכירים מן החרות לבחון יחד, בשיחה גלויה ומפוכחת, את הנתונים והחלופות, ולהחליט על הדרך הטובה ביותר לפעולה״. אפשר להניח שגם בדוח הביקורת על ״צוק איתן״ ימצאו כשלים דומים.
קשה לקבוע עם ״שיטת המפקד העליון הנהוגה בארה״ב – שעליו מתרפק אמנון – היא שיטה עדיפה על קבינט מלחמה הנהוגה במדינות אחרות. נראה שהחלטותיו של צ׳רצ׳יל שהקים לעצמו קבינט מלחמתי במלחמ״ע ההשנייה לא נפלו מההחלטות של רוזוולט שניהל את המלחמה מכסאו. מן הצד השני, סטלין שניהל את המלחמה בעזרת קבינט מלחמתי גבר על היטלר שכפה על צבאו את דעותיו. אפשר גם להתייחס לממשל הכושל של נשיא ארה״ב הנוכחי, שמחזיק מסביבו רק אנשים שמסכימים עם דעותיו.
נקודה אחרונה שראוי להתייחס אליה היא עניין אמינות השרים כבסיס לעבודת הקבינט. נתניהו מתנהג כבר שנים רבות כאילו האמינות זה הדבר האחרון שמעניין אותו. כל אדם בוגר מכאן ועד וושניגטון מודע לכך ומכיר בכך. יעלון אמר זאת לאחר שפרש, ליברמן אמר זאת לפני שנכנס. כל ראשי שירותי הביטחון הרגישו זאת בשעה ששירתו ואמרו זאת אחרי שפרשו. לתלות בזה את הסיבה למניעת מידע משרים זה עלבון לאינטליגנציה.
אמנון לורד צודק.
גם חנן קריסטל, הפרשן הפוליטי הותיק השמאלני, אמר דברים דומים.
מה פתאום התעורר בנט דווקא עכשיו? מה הקשר בין מינוי ליברמן לבין המזכיר הצבאי? אמנון לורד צודק. המניעים שלו לא ענייניים. הוא ממש לא מעורר אמון.
מה הבעיה במינוי של מזכיר צבאי אחד לקבינט. התשובה היא שאנחנו מדינה של הצבא. לראש הממשלה ממש נוח עם העניין כי זה מאפשר לו לערוך ראש אחר בכל מלחמה. ולצערנו יש הרבה.
הדרישה של בנט למעשה כל כך צנועה ביחס לסחטנות הפסיכית שקיימת בממשלה הנוכחית שזה נראה ילדותי. בפועל זה לוחץ על היבלת הכואבת ביותר בתפיסת הביטחון כפי שרואה אותה המערכת הנוכחית.
הפוך גוטה.
יותר מחוסר האמון שהשרים רוחשים לראש הממשלה, הוא חוסר האמון והחשש של ראש הממשלה מפני השרים.
זו הסיבה שהוא מנסה למדר אותם בקבלת ההחלטות ( כדי שחס ושלום אחד השרים לא יהיה מוצלח מדיי ועלולים לחשוב שיש עוד אנשים ראויים לראשות הממשלה). אילו לא היה ממדר אותם ורוחש להם את הכבוד הבסיסי שהם רוצים גם בטובת המדינה, בם לא היו דורשים מזכיר צבאי שיעדכן אותם. היה מספיק המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
לחלוטין לא מסכים עם אף מילה במאמר. קראתי מה בנט אומר, וראיתי את ההתנהלות בצוק איתן. אין ספק שבנט צודק, ונתניהו פשוט מכסה על הפאשלה הנוראית שלו ושל יעלון בהסתרת המנהרות.
ואו, כל כך הרבה מלל, כל כך מעט טיעונים.
לאחר הרבה טקסט במחליט בשביל אחרים מה הם חושבים ולמה הם עושים מה שהם עושים – ללא שום ראיות לדבר, נשאר דבר אחד.
"לגופו של עניין" אומר לורד, אני לא רוצה שלגוף הממונה על פי חוק לפקד על כוחות הביטחון תהיה אמירה, אלא מעדיף שהכח ישאר בידי ראש הממשלה.
בנוסף טוען לורד שהוספת פקיד אחד שתפקידו לאסוף מידע וללמד את חברי הקבינט יוסיף כל כך הרבה ברדק לתהליך שאפילו המודיעין הנגדי האיראני לא היה מצליח ליצור.
בקיצור, תעשה טובה.